אני לא מלחיצה אותו.

לעבור לשירותים.

הולך לחלוטין מעצמו, אני לא צריכה להזכיר לו.

והוא בא אלי עם חיוך מאוזן לאוזן ואומר אמא עשיתי פיפי בשירותים -כך לאורך כל היום כבר שבועיים ככה.

כך שרתיעה משירותים לא נראה לי שיש לו.

אנסה סיר.

תודה

יש את הקטע (מחילה מראש) מי שנגעלת שם לא תקרא

שהם יכולים לראות את הצרכים שעשו

להרגיש שהן עדיין מחוברים אליהם

זה לא נופל לאיזה חור שחור ומפחיד בקול רעש גדול....

לאחר הבנים שלי הייתה גמילה ממש ארוכה עם המון עליותומורדות

ובהחלט עזר לו לשחרר צרכים בתוך סיר ולימדתי אותו בזהירות לקרוא לי והיינו הולכים ביחד לשפוך

(בעקרון הייתי נותנת לו לבד הבעיה שזה כבר משהו שלא יכולתי להסתכן בכך שיישפך בדרך)

בהחלט מעודד לקרוא.

הבחור שלי עדיין בשלו.

אני מצידי לא משכנעת. מחכה שיבוא ממנו.

מקווה שבקרוב יתחיל ...

לדעתי אם כבר העיז, אז אולי בעדינות לשאול אם רוצה בשירותים. ו"להאדיר" את העניין שעשה בשירותים..

וכמו שיעצו כאן לשבת איתו ביחד אולי עם ספר או משהו.

אצלי בנתיים לא נראה שנגעל מעצמו כשעושה. אחרי שעושה מבקש להתקלח.

ה' יעזור.

זה לפעמים פחות מפחיד אותם

אבל באמת שהזמן שעבר קצר. סבלנות

לא יודעת מה הרמה, אבל להתחיל קצת קצת

אם את אוכלת באמת שטויות כל הזמן, אז להתחיל בארוחת בוקר נורמלית יותר- פוסת לחם עם משהו- טחינה/גבינה/אבוקדו/חביתה

אבל הכי חשוב הרבה ירקות

העצלנות לחתוך לפעמים מבאסת אז אולי לשטוף בלי לחתוך לסלט אלא חתיכות גסות של ירק מסוים ולטבול בממרח אהוב ובריא

לקנות פירות שאת אוהבת

הכי חשוב לא לסבול בתהליך אחרת זה לא יעבוד

אם את לא אוכלת פחות קלוריות ממה שצריך לא תרדי המשקל וזה לא משנה כמה ירקות תאכלי

כמובן יש לירקוצ יתרונות אחרים..

א. רוב הירקות מכילים כמות מים שזה טוב לחילוף חומרים

ב. ירקות בכללי גורמים לחילוף חומרים בעקבות מה שמכילים חוץ ממים

ג. אם משקיעים בסלט גדול הוא יכול להשביע כמו ארוחה, במיוחד עם מוסיפים אבוקדו, ביצה , טחינה ולא רק ירקות קלים

בסוף הקושי הוא לא בלדעת מה לאכול, הקושי הוא ביישום

האתגר הוא נפשי/ מנטלי.

בנוסף כדאי מאוד להמשיך לחפש ספורט שאת כן מתחברת אליו.

ניסית ריצה, שחיה, אופניים, ריקוד ותנועה, אימוני כח?

אולי כדאי לנסות אווירה אחרת

למשל לא דומה סטודיו גדול למול סטודיו בוטיק.

לא דומה ספורט אישי לקבוצתי.

גם לפעמים אם יש חיבור לאנשים בקבוצה זה הופך את העסק לקליל יותר.

או פסיכולוגית ?

חשבתי דווקא שהקבוצה כן יהיה לי יותר טוב כי אני בנאדם של מסגרות .

ספורט ובכלל דברים חדשים קשה לי להתחיל, להתחייב, לנסות להתקשר, זה מעייף אותי עוד לפני הספורט 😬

חשובה לי מסגריות דתית מופרדת אז גם אין המון אופציות, אבל מודה שלא חיםשתי מספיק 

ואכן אורח חיים בריא, גם אם המשקל עדיין יהיה גבוה, ישפר מאוד את בריאות הגוף שלך, ויקטין סיכונים למחלות מבאסות כמו סגרת וכדומה.

איך הייתי עושה את זה בפועל?

בגדול- תצטרכי משהו שהוא בר קיימא. כלומר שתמשיכי להחזיק בו לאורך שנים רבות, ובשביל זה זה צריך להיות משהו שהוא לא אינסוף השקעה וסבל.

אז מוצאת ספורט שנעים לי. ומנסה להעלות את הפעילות הגופנית הלא-מאורגנת ביומיום, למשל- לעלות במדרגות ולא במעלית. ללכת לסופר ברגל אם זה להשלמה קטנה. כאלה….

וכמובן ספורט אינטנסיבי יותר שנחמד לך. כדאי בחברה/קבוצה, אבל מה שטוב לך.

גם הליכה עם חברה זה מדהים!

מבחינת תזונה- בעיניי המפתח הוא להפוך אוכל בריא לנגיש יותר, ואוכל לא-בריא לנגיש פחות.

כלומר להמעיט/להפסיק לקנות הביתה מזון מעובד מאוד, שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים וכדומה.

לקנות הביתה יותר ירקות ופירות טעימים. אם את אוהבת שייקים- אז פירות קפואים, שייקר…

לנסות מתכונים בריאים, כדי להוסיף לשגרה את אלו מהם שטעימים לך.

להפחית כמה שיותר צריכת סוכר ומזון מעובד.

זה ממש לא בהכרח השתעבדות. תלוי באיזו מידה עושים שינוי. אבל לתחושתי, אפילו רק להפסיק לקנות אוכל מעובד מאוד, ועוגות חטיפים וכו- עשה שיפור. (אה, וגם לא להכין עוגות עוגיות באמצע שבוע. מקסימום לשבת. כשיש אז אוכלים יחחח)

וירקות אוהבת ספציפיים וטריים במיוחד, ולא תמיד קל למצוא ולהכין.

גם מבחינת אוכל, לא מתחברת לאוכל מבושל אז כמעט כל מה שבריא צריכה להכין במקום.

חטיפים ועוגות ביתיות יש בשביל הילדים

לא רוצה לחנוק אותם מדי

ולגבי הילדים- מבינה ממש. השאלה אם את מנשנשת איתם או לא.

בכל מקרה אני כילדה אכלתי בבית ממתקים רק בשבתות (ומחוץ לבית גם בימי חול- ימי הולדת, אצל חברות וכדומה)

והיה לי בסדר גמור

מבינה לא לחנוק ולסגור את הברז לגמרי

אבל אני חושבת שבמידה כלשהי להגביל את החטיפים והעוגות לזמנים מסוימים בשבוע זה כן אופציה ששווה לשקול.

ולגבי התזונה שלך- את גם כרגע לא אוכלת כלום מבושל? מה את כן אוכלת שמשביע אותך?

וזה לא רק פירות וירקות, אלא גם קטניות ובכללי אוכל מחומרי גלם סבביים. 

ראשון (יותר מזה לא אוכל)

ביום של השניצל אוכלת איתם

שאר הימים שהם אוכלים עוף בתנור, קובה, קציצות אז לא אוכלת מבושל, כמו היום.

קטניות ממש לא אוהבת, מרקים וירקות מבושלים גם לא.

ואז מתחיל בקפה ושוקולד וממשיך לחטיף, עוגיה וכאלה עד שמגיעה לערב ומגלה שלא אכלתי שום דבר מזין.

ברגע שיש חטיפים בבית אני אוכל אותם, אני לא מצליחה להתגבר בשעת אמת. 

אז אולי תחשבי מה כדאי להכין שגם את תאהבי?

שוב זה לא חייב להיות שיא הבריאות, אבל כן אוכל אמיתי כדי שלא תפלי לנשנושים...

ועכשיו אני רואה שכתבת שטת נופלת לחטיפים כי הם שם.

אז בעיניי או שכדאי להוציא אותם מהבית, בכל זאת.

או לעשות לעצמך כלל אם בא לך חטיף, קודם כל לברר עם עצמך אם את רעבה או עצובה (אפילו טיפה) ואז למלא את הצורך הזה, ורק אחר כך לאכול חטיף אם עדיין בא לך.

זה מה שאני עושה עם עצמי, ולרוב זה עובד, מה הכוונה?

או שהצורך נעלם, או שהוא לא נעלם אבל אני אוכלת פחות, או שאני אוכלת בדיוק אותו דבר אבל מתוך שליטה עצמית ותחושה של בחירה ולא מתוך דחף.

ולטווח הארוך בסוף כן אני אוכלת פחות, אבל בלי הרגשה שאני נלחמת בעצמי, אלא שאני דואגת לעצמי ובפחות מאמץ.

אי אפשר בסוף לחיות על שוקולד וחטיפים. כאילו אפשר, אבל זה לא טוב לגוף כמו שאת יודעת

תחשבי על תחליפים מהירים כמו שניצל תירס, פרגית,חזה עוף צרוב, אורז, סלט גדול עם טונה מקופסה. 

כל מה שאני אוכלת זה חטיפים ושוקולד שנשאר משבת או שהמתבגרת מחפשת להביא לחברות שבאות ללמוד. לא רואה איך אני יכולה לייבש את הבית, וכשיש אני אוכלת 

הממתקים שבמכולת לא יושבים לך מול העיניים.

וגם אם תרצי, את כמובן יכולה ללכת למכולת לקנות, אבל זה דורש עוד פעולה שגם אם יש לך זמן אליה באותו הרגע (ולא תמיד יש, לפעמים זה נדחה בחצי שעה לפחות), עצם הנסיעה למכולת, לקנות לחזור - זה כבר דוחה קצת את הסיפוק.

בכל מקרה, בפועל זה מפחית צריכה חחח 

מהמאוד מעובדים ומלאים דברים שמזיקים לגוף.

וכן לקנות הרבה ירקות, יוגורטים(לא ממותקים), אגוזים וכד' לנשנושים. והרבה חומרי גלם טובים- דגים, עוף, בשר, קטניות, פחממות מורכבות.

ואם נגיד את מחליטה ששוקולד את כן צריכה לפה ולשם- לקנות מזה מעט. אם נגמר אז אין עד לקניה הבאה.

בהצלחה!

אצלנו זה הפוך, הילדים מקבלים עוגיה בבוקר ושלוק בצהריים, חטיף ועוגה בשבת. זהו. כל השוקולד בבית הוא נטו בשבילי 😂

אבל ברצינות, גם כילדה וגם לילדים שלי כיום, חטיפים ועוגות זה לא משהו שצריכים אותו ביום יום כדי לא לסבול, מקסימום שיהיה בבית קרקרים, בייגלה, ביסקוויטים, פריכיות לנשנש אם רעבים וכמובן פירות טעימים ונגישים.

הילדים לא צריכים להכניס לגוף שלהם זבל אפילו שהם צעירים והגוף שלהם עדיין רענן.

אבל אם נשאר ויש חברים והם מבקשים אני כן נותנת.

גם הילדים לא אוהבים יותר מדי פירות, כי אני בעצמי נגעלת לגעת 🤦‍♀️

הלוואי והייתי מצליחה להוציא הכל מהבית 

גם מלמד על הנזקים וגם נותן ידע ומלמד איך לאמץ אורח חיים בריא

לא קראתי בעצמי, רק שמעתי עליו.

בהצלחה מאוד!

ממני

שקנתה בגד

ושמעה היום המלצה לחנות בגדים למידות גדולות ..... אהמ🤭

דבר ראשון, לא לעשות דיאטה אחא שינוי באורח החיים. זה אולי נשמע כמו הבדל מינורי, סה"כ איך קוראים לזה, אבל זה משמעותי, זה בדיוק ההבדל בין משהו שאפשר להתמיד בו ובין משהו שאי אפשר.

את לא צריכה להפסיק לאכול, את צריכה ללמוד לאכול נכון. יותר קמח מלא, יותר מים, יותר ירקות, לישון מספיק שעות בלילה, להפסיק לאכול כשאת שבעה. אני הצלחתי לרדת ממש יפה והייתי אוכלת הכל- פסטה, פיצה, עוגיות, וכו'. כן אוסיף שהייתי עולה על ההליכון כל יום.

עשיתי תכנית קצרה של מישהי (כבר לא עוסקת בזה) והיא הייתה הגישה שכן צריך לאכול מתוק, אבל בשעות אחה"צ ועם כוס שתיה חמה (שתיה חמה- עם עד כפית סוכר ביום).

תתחילי בצעד אחד קטן, אחרי שתצליחי להתמיד בו, תעשי עוד משהו. ככה לאט לאט תצליחי להכניס שינויים גדולים.

בהצלחה

אני חושבת שתצליחי רק אחרי שתסכימי לקושי הזה.

אני מציעה להוריד מכמות הממתקים בבית ולמצוא מה האוכל המבושל שאת כן יכולה לאהוב.

אם את אוהבת בקר אולי תכיני גם באמצע השבוע, יש הרבה מתכונים שרק מכניסים לתנור לבישול ארוך.

אותו דבר עם ירקות ופירות- תמצאי את אלו שאת כן אוהבת ותשלבי אותם בתפריט.

תהליך תזונתי לבד

ליווי זה בעיקר פלסטר

כי שינוי תזונה/ אורח חיים זה בעיקר שינוי עצמי

שום ליווי/ הנחיות/ מידע לא גורם לשינוי עצמי

אלא מודעות ועבודה של ניסוי וטעייה עד להצלחות

מה שכתבת 'התזונה שלי לקויה ברמות, באמת מתביישת אפילו לכתוב את זה. ספורט ניסיתי כמה פעמים ולא התחברתי.'

זו נקודת מוצא בעייתית

נקודת המוצא צריכה להיות

לנסות לשנות את התזונה עד להצלחה

וגם

לנסות להתחבר לאיזשהו סוג של ספורט שיהפוך למשהו קבוע

ככה עושים שינוי אמיתי

ואין דרך אחרת לעשות אותו

וגם אם פלסטרים עובדים

יום אחד הם מפסיקים לעבוד

לכן אנשים יורדים ואז שוב עולים

שינוי אפשר לעשות דרך

למידה

תכנון

ניסיון יישום

ניסוי וטעייה

תכנון נוסף

ניסיון יישום שוב

ככה במעגלים עד לתוצאות

למידה- יש את כל החומר ברשת

תכנון- לשבת ולתכנן לוז ארוחות/ ספורט ריאלי

יישום- לנסות ליישם

ואז שוב

אף אחד לא יכול לעשות את זה במקומך

וברור שזה קשה

אחרת כולם היו מצליחים 

האורח חיים שלי עד פסח היה מזעזע, בגדול חייתי על קפה ונשנושים.

לא היה לי זמן וגם לא כח להכין לעצמי אוכל.

וישנתי על הפרצוף בלילה.

אגב, שיגע אותי שאיך זה יכול להיות שאני בקושי אוכלת ועדיין עולה בלי הפסקה במשקל.

התייעצץי עם ג'מיני וגם קצת עם GPT.

תיארתי את הסדר יום שלי (עמוס עמוס יותר מידי)

וביקשתי שיעזרו לי לבנות תפריט שמתאים לי.

ג'מיני הנחה אותי מאוד יפה גם הסביר לי מה קורה לגוף שלי במצב כזה ומזה משפיע עליו.

נגיד אחד הדברים שהוא התעכב עליו זה שיפור השינה בלילה, כי הגוף שורף קלוריות בלילה.

בקיצור מאז פסח אני עשיתי שינוי משמעותי שהוא בעיקר כולל לאכול הרבה יותר

ונתן לי רעיונות מה להכין ולאכול שישתלב בסדר יום שלי.

עכשיו זה זמן קצר יחסית, בסה"כ חודשיים. מקווה מאוד שאני אחזיק מעמד ואמשיך בשינוי הזה ולא אשבר.

אבל השיפור הוא מטורף, אני ישנה הרבה יותר טוב ואפילו ירדתי קצת במשקל (קצת מידי אבל לפחות שיניתי את המגמה)

פתאום אני שבעה הרבה יותר מהר מכמות יותר קטנה שלא האמנתי שזה יכול לקרות לי.

אני ממליצה לך לנסות להתייעץ איתם. כן אגיד שאם ניסית כבר בעבר הרבה שינוי אורח חיים ולא הצלחת אז כן כנראה כדאי ליווי מקצועי (לי אישית יש ריאקציה מטורפת מלדבר עם מישהו על האוכל שלי ולא הייתי מסוגלת עד עכשיו)

נגיד אני הייתי שותה הרבה קפה,רצוי עם משו מתוק בצד

החלפתי את הקפה הרגיל בקפה תמרים, את הסוכר באלולוז/ אינולין - זה מהמם והרבה פחות קלוריות. אין קפיצות סוכר

קונה כל שבוע פיצוחים - מוסיפה שקית שקדים ואגוזים לנשנוש שאני משאירה בעבודה אם בא לי לנשנש משו

דואגת לאוכל מראש - סיר אורז בשישי וחזה עוף/ פרגית מספק לי אוכל עד שלישי לצהריים

הוספתי גם סיבים תזונתיים - החשק שלי למתוק פחת משמעותית ואני אוכלת הרבה פחות גם בכללי.

להליכות בערב לא אלך זו האמת אבל אני עובדת היום במקום שיש בו הרבה שטח פתוח, אז כל שעתיים קמה מהכסא שמה טימר רבע שעה והולכת רבע שעה. כפול 3 פעמים ביום זה 45 דקות הליכה שאני לא צריכה לשנות בשבילה את הלוז של כל היום, זה על הדרך וישים.

חפשי לך אופציות דומות. לדעתי אם צריך להתאמץ מאוד ולצאת מגדרך זה בדרכ יהיה קשה ליישום. הסוד הוא בהתמדה בדברים ישימים לאורך זמן

ויותר רק שתיים ביום

אבל כן מנדנדת לא רק עם הקפה

למה?

כי ממה שאת מתארת את לא רגילה לאכול "אוכל אמיתי" כמעט בכלל אלא נודדת מנשנוש לנשנוש.

אם לא אכלת ארוחה אמיתית, בטח שתרצי עוגיה שנמצאת לידך, מן הסתם את רעבה וזקוקה לסוכר זמין.

אז אני לא הייתי מוציאה כלום מהבית בשלב הראשון, אלא רק מוסיפה. לא להגיד "אני צריכה לסגור את הפה", ממש לא. אלא לעצור את השרשרת של רעב - אוכלת מה שטעים וזמין ולא בריא - הסוכר נופל מהר (כי אכלת שוקולד או עוגיה) - רעב וכו'

מה כן מדבר אלייך?

אם את לא אוהבת לבשל, תחשבי על משהו שקל להכין.

אפילו לא משהו "בריא" בהגדרה (לא הייתי קופצת לחיטה מלאה וכו' אם את לא אוהבת למשל, צריך צעדים קטנים).

אתן לך כמה דוגמאות לאוכל שקל להכין.

טוסט עם גבנצ ורסק עגבניות, עם מלפפון חתוך.

תפו"א במיקרוגל עם טונה במיונז וגמבה חתוכה

אורז ושניצלונים מוכנים ומלפפון חתוך

לחם עם חביתה, קוטג' ועגבניות שרי (או עגבניה רגילה, פשוט שרי לא צריך לחתוך)

קפה עם כריך בבוקר, או יוגורט לא מתוק עם גרנולה ביתית משיבולת שועל שלמה, שזה נשמע השקעה אבל זה יותר קל מלהכין עוגיות ביתיות שאת אומרת שאת מכינה.

לפני שיקפצו עליי כולן כאן:

אני יודעת שמה שהצעתי הוא לא שיא הבריאות.

אבל הוא אוכל "אמיתי" שיכול להשביע ליותר זמן והוא בוודאות יותר טוב משוקולד ועוגיות.

וצריך צעדים קטנים בדרך.

אחרי שיש לך ארוחה אחת אמיתית, הייתי מוסיפה עוד ארוחה, מאמינה שתגלי שאת מנשנשת פחות.

חוץ מזה אני כן בעד קבוצה של לא משנה מה שאת מתחברת אליו, ליווי תזונתי או ספורט, יותר קל כשיש סביבך עוד אנשים שמחליטים כמוך שהם בוחרים באורח חיים בריא. או ללכת למאמנת אישית (של כושר או של הנפש, בעיניי יותר חשוב הליווי האישי שעוזר לך להתמיד, זו צריכה להיות מישהי שאת מתחברת אליה ופחות משנה המקצוע)

אם תרצי יש לי המלצה על דיאטנית מקסימה שנותנת ליווי בזום והיא באותו ראש כמוני, שינויים קטנים שעזרו לי לעשות שינוי משמעותי בבית.

אגב תחשבי על זה ככה, את נותנת לילדים שלך מתנה ענקית, שינוי הרגלים מגיל צעיר כדי שלא יצטרכו לעבוד קשה כמוך.

לנשנושים שהם התרגלו אליהם אפשר להשאיר בייגלה, קרקרים, ביסקוויטים, פופקורן.

אפשר להוסיף עגבניות שרי, ענבים, אבטיח, אולי תגלי שטעים להם.

גם החברים ישמחו לנשנש אבטיח וענבים ובייגלה, מבטיחה.

אם זה קשה *לך*, תוציאי את החטיפים, השוקולדים והעוגיות רק אחרי שהתרגלת לאכול אוכל אמיתי באופן קבוע.

בההצלחה!

וסחטיין עלייך על העזרה והכיבוד הורים!

ובקרבה קרובה כזו, את ובעלך לא הוזמנתם לחתונה ישירות ע"י הורי הכלה?

ואם כך, כיוון שהוזמנתם, בכלל לא מוזר שתבואו עם התינוק שלכם.

אבל אם נוסעת רק על תקן עזרה לאמא שלך להגיע, ואת עצמך לא מוזמנת לחתונה, לדעתי פחות מתאים להגיע עם הפעוט שלך. 

זה לא כזה קרוב.

להורים שלי יש בערך 40 בני דודים, תכפילי בשניים אם מזמינים כזוג זה עוד 80 מוזמנים לחתונה.. לא כזה מופרך שלא מזמינים כבר בדרגת קרבה כזו

בעלי לא נסע, לא ממש נוסעים אצלנו לחתונה של בן דוד שמחתן.

לפני היציאה לאירוע הספקתי לקרוא רק חצי מההודעות, לא היה פדחני היה ממש בסדר. 

הבת שלי הרבה פעמים באה איתי

למלא מקומות

גם הרבה אחרי שהיא הפסיקה לינוק

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

צריך אישור מרופא לקחת? מרשם? או שפשוט קונים בבית מרקחת?

זה סיוט, מתעוררת כמה פעמים בלילה. ומפחדת ממש אם יקרה בלידה, כי הפעם זה בעוצמה חזקה הרבה יותר מההריון הראשון🙈

חוסר במגנזיום

הרבה בננות

אגוזים וזרעים עשירים במגנזיום

קטניות עדיף מונבטות

שמה שנתפס זה השוק, אז משהו יותר קל מלדרוך על הרגל - בשכיבה או בישיבה ליישר את הברך, להרים את הבהונות של כף הרגל למעלה ולהוריד.

זה מותח את השרירים בשוק ואצלי כמעט תמיד שחרר מיד.

שממש חשוב גם כשמקבלים המלצות לבדוק מה ההכשרה של המטפל (תואר ראשון רלוונטי או תואר שני בטיפול רגשי) לצערנו היום אנשים עושים קורס של חצי שנה וגורמים לנזקים, אומרת את זה כי אני עובדת בתחום פרא רפואי במסגרות החינוכיות וכבר ראיתי מטפלים למיניהם שמשלבים הדרכת הורים ללא באמת הכשרה מקצועית רצינית שפשוט פוגעים בילדים.

אז ממליצה לחפש טוב.

בהצלחה!! 

רוצה לקדם אותו אבל חוששת-איך מחפשים המלצות בתחום הזה? זה אשכרה לשים אותו בידיים של מישהי. ויש כל מיני שמות ולא תמיד אנשים מכירים ולך כהורה הרי אסור להיות נוכח במפגש מיומנויות חברתיות עם עוד ילדים.

לבן שלנו הייתה מנחה דרך תעצומות
היה מקסים.
הן יועצות בית ספר שעוברות הכשרה ספציפית על מיומנות חברתית אצל ילדים
אולי כדאי לפנות אל המרכז? ולברר...
מציינת שקשה לפתוח קבוצה, כי צריך קבוצה... לפחות 6 ילדים, ולא תמיד קל למצוא אותם ולפתוח כזו קבוצה.

וממש עזר וראינו נזה הרבה נחת ונתן הרבה לילד שלנו!!

ממליצה לבדוק בכיוון.

בהצלחה!!

יצא לא מזמן מסמך של הסתדרות רופאי הילדים למה זה מסייע ולמה לא.

יש בשרות הפסיכולוגי של פתח תקווה קבוצות למיומנויות חברתיות, אבל מניחה שכבר נגמרו לשנה הנוכחית

גם המטפל הכי טוב שיש רואה את הילד שעה בשבוע. זה לא מגרד את הקשר והזמן שיש לו עם ההורים, ואת ההשפעה שיש לעבודה שלהם איתו כשניא נעשית בצורה טובה ונכונה.

שתהליך כזה פותח ומבריא מקומות בנפש שלא היית מדמיינת.

אולי תהיי מוכנה לעשות את זה בשביל הילדים שלך,

ובסוף תגלי שאת מקבלת חיים חדשים במקומות שהיית חסומה בהם, בהגנות שבנית ועכשיו מפריעות לך, כמו - פרפקציוניזם, איזון בית עבודה, תזונה, ארגון וניהול עצמי (דברים שלמיטב זכרוני כתבת פה שאת מתמודדת איתם).

במה זה שונה משאר הדרכות ההורים?
זה מיועד לכל מצב אצל ילדים?
יש לי ילדה עם מאובחנת חרדה, ואנחנו מטופלים אצל פסיכולוגית כהדרכת הורים.
מעניין אותי במה שונה הגישה ההיקשרותית?
אם בכללל אפשר להסביר על הכתב...חחח  

בדרך כלל הורים מגיעים להדרכה בגלל בעיות בהתנהגות של הילד.

גישות קלאסיות מתמקדות בתיקון ההתנהגות בדרכים שונות - בעיקר מוטיבציוניות (שכר/עונש), חיזוק הסמכות והצבת גבולות ברורים.

הגישה ההיקשרותית התפתחותית יוצאת מתוך הנחה שילד מתנהג את מה שהוא מרגיש, ושהתנהגות בעייתית היא קצה קרחון, סימפטום שמעיד על בעיה שורשית.

הגישה מתייחסת לקשר בטוח בין הורה לילד כאל "רחם פסיכולוגי" שמשמש מצע להבשלה רגשית ובריאות נפשית של הילד.

היעדר קשר בטוח גורם להיווצרות מגננות רגשיות שמתבטאות בקשיים שבגללם הורים מגיעים להדרכה.

הדרכת הורים בגישה הזו עוסקת בריפוי רגשי, ויסות הדדי של הורה וילד, תיקון הקשר, ופעילויות שתומכות בתהליכי הבשלה.

הדרכת הורים שנעשית אצל גורם טיפולי הרבה פעמים תעסוק בחוויות הרגשיות של הילד, ושל ההורה ובדינמיקה שנוצר בניהם ומובילה לקונפליקט

באמת היה לי קשה לתמצת את עיקרי הגישה, אבל לא הבנתי את התוספת שלך.

התכוונת לכל תהליכי הדרכת הורים או לגישה הספציפית?

יש לי גם ילד עם חרדות. את מרגישה שההדרכת הורים בפני עצמה עוזרת, אם בכלל, או שזה בשילוב עם טיפול בשבילה?

איך מצאתם פסיכולוגית שמתמחה בזה? אם מתאים לך לכתוב לי בפרטי המלצה/דיס אשמח.

אצלנו זה חרדה חברתית המתבטא באילמות סלקטיבית
בן כמה הוא?
יש צוות פסיכולוגים מעולה בשניידר שמתמחים בתחום והם ממש עוזרים...

אני לא יודעת בן כמה הילד שלך, אבל בגיל צעיר הורים הם הרבה יותר גורם מחולל שינוי מאשר כל טיפול ולכן הם יכולים באמצעות שינוי שהם עושים ביחס לילד ולחרדה שלו ליצור שינוי משמעותי מאשר מטפל .

הרבה מאוד פסיכולוגים שעובדים עם ילדים (קלינים של הילד, חינוכיים, התפתחותיים, שיקומיים ורפואיים שמתמחים בילדים) מתמחים בנושא

אני מניחה שהיא תעזור אם הקושי הוא בגלל משהו באינטרקציה שיש בבית.

אינו דומה ילד אימפולסיבי שמתקשה בוויסות רגשי, לילד שמרגיש שהוא שקוף ולכן חסר ביטחון, לילד שמתקשה בהבנת סיטואציות חברתיות בגלל ליקוי אישי שלו.

לא תמיד הדרכת הורים היא הפתרון, ואם המליצו על קבוצה של מיומנויות חברתיות שיש מצב שזה הדבר הכי נכון לו.

1. יכולות חברתיות הן תוצר של תהליכי הבשלה ולא מיומנויות טכניות שאפשר להקנות. כלומר אפשר ללמד ילד איך זה נראה מבחוץ, אבל זה לא הדבר האמיתי.. אני מתכוונת לדברים כמו: אמפתיה, אכפתיות, היכולת לחלוק, להתחשב באחר וגם בעצמי, אינטגרציה...

הבשלה מתרחשת בתוך קשר בטוח, וחברת ילדים היא חברה לא בטוחה. ילדים לא יודעים ולא יכולים לשמור אחד על השני. בהדרכה היא תקבל גם כלים איך לעזור לו להסתדר עד שתגיע ההבשלה, אבל זה לא הדגש.

2. גם אם יש דברים שאפשר ללמד, יותר הגיוני לעשות את זה דרך ההורים שבאופן טבעי נמצאים עם הילד רוב הזמן והוא קשור אליהם, מאשר בקבוצה מלאכותית עם דמות זרה.

יש גם סיבה שלישית. הפותחת כתבה כאן לא מעט וברור לי שהילדים והיא יתרמו מאד מאד מהדרכה בגישה.

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו

אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות

אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.

יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה

יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח

זה מה שעולה לי כרגע🤔

מחלקה ממש חמודה. בערך 10 חדרים, ויכול לישון איתך מלווה ...

היחס אחלה ממש, צוות חמוד

מחלקה דיי קטנה ואינטימית אז לא כ'כ הרגשתי את הצוות והאווירה של הבית חולים...

באחת הלידות לפני הרבה שנים הייתי על הפנים, מאוד חלשה

והאמת שהיחיד שעזר לי היה הרופא שיילד אותי (לקחתי רופא פרטי לאותה לידה) ובאמת הרגשתי שאף אחד לא שם עלי שם. אבל הרופא לא היה שם כל הזמן, רק במשמרות שלו הוא הגיע וזה לא היה מספיק.

אחכ ילדתי שם עוד פעמים והלידות היו טובות והרגשתי טוב ובאופן כללי הייתי מרוצה

לפני שנתיים הייתי בביות מלא והיה בסדר גמור

באמת! הכל!

אחיות מהממות נחמדות ברמות מיוחדות..עזרו לי בהכל ,אפילו עם התינוק כדי שאנוח

יש שם שקטטטט דממה באמת אפשר לישון! חצי מהמשן היתי לבד בחדר

או עם עוד מישהי אבל הכל באוירה שקטה

הביקורים לרוב הם בלובי מחוץ לדלת אז המסדרונות שקטים..

חדרים מרווחים וגדולים את לא צמודה לזאת 'איתך י שמרחב פנוי באמצע

הכל משופץ חדש נקי

אוכל טעים ומגוון- לא מוסדי...לראשונה אכלתי!

קיצר אני מממש מחכה לחזור לשם

היה מושלם

אבל במחלקות הרגילות- נכנסתי תרגע ולא אהבתי🥴 היה חנוק כזה וצפוף ועמוס מבקרים

וגם אני חולמת כבר לחזור לשם שוב ☺️☺️

אני עוברת לפעמים ליד הבית רפואה ויש לי כזאת נוסטלגיה מתוקה וגעגוע

כל מה שביקשתי או כשלא היה לי טוב, וכו...
התייחסו מיד ובחיוך ונעימות.
לפני הרבה שנים ילדתי שם ולא היה משהו
השתנה שם הכל הכל.
 

אולי אפשר לבקש שיכניסו אותך למחלקה של היולדות בניתוח וכאלה. שם יותר שקט ויש השגחה יותר צמודה.

כמובן שזה תלוי כמה המחלקה עמוסה, אבל כדאי לברר מראש אם אפשרי לבקש. 

ממליצה כהרגלי להתייעץ עם הרב בני פישר ממגן לחולה.

הוא יפנה לרופא הכי טוב בתחום ויעזור בקביעת תור

בהצלחה יקרה

בשורות טובות.

וממש עוזר להקדים תורות במקרה הצורך.

הוא היה שליח טוב עבורנו בכמה מקרים, גם באבחון וגם בטיפול/ניתוח וכד'

יש שם מרפאת חוץ טובה ספציפית לאנדו

תצטרכי טופס 17 מהקופה רק.

האבחון הוא עבורך או עבור נערה?

נראה לי שמה שחשוב זה לעשות רישום עד התור עצמו.

מבחינת וסת- כמות דימום, ובעיקר כאבים- מתי וכמה כואב, ביחס לוסת.

איפה כואב בדיוק.

תסמינים נוספים.

לפעמים כואב לא רק בוסת אלא גם לפני, או בביוץ וכדומה.

כמה ימים הוסת

האם סדירה

בנוסף אם קיימים כאבים ביחסים אז גם עליהם לרשום לעצמך (תסמין נפוץ)

תפתחי דף מידע על אנדומטריוזיס באינטרנט. התסמינים שאת מכירה שמופיעים אצלך לפעמים- תעשי עליהם רישום כדי לתת מידע טוב לרופא

(לפעמים קשה לתת הערכה של תדירות הכאבים מסוג x וכדומה כשלא רושמים)

כדאי לבוא עם מלווה. הבדיקה כוללת בדיקה פנימית (גם ידנית)

מתי זה נעשה במהלך החודש? אחרי מחזור, אחרי ביוץ וכו

קריטי להגיד תדירות של כאבים?

אצלי התסמינים העיקריים זה חסימה בחצוצרה בלי שום רקע, כאבים ביחסים ולסירוגין כאבים חזקים בווסת.

מחכים הרבה לתורים? 

לא זוכרת את זמן ההמתנה לתור

את מרגישה חסימה בחצוצרה? או שזה משהו שראו אצלך באולטרסאונד וכדומה?

בכל מקרה תנסי בעיקר בזמן שגם ככה יש עד התור- כל פעם כשיש כאב לכתוב את התאריך ואם את מצליחה לחבר למשהו (נגיד יום-יומיים לפני המחזור היה כאב x)

מבחינת כאבים בוסת זה תסמין גדול מאוד, תנסי לשים לב באיזה ימים בוסת זה

וכמובן את בטח יודעת להגיד על עוצמת הכאב בערך (אדוויל עוזר? כאב משתק או שאת מתפקדת? כאלה…)

שווה לשאול בזימון תורים עצמו אם יש משהו שהם רוצים שתעשי (כלומר תשאלי את המזכירה שקובעת לך את התור)