לא, לא שמעתי

אתה יכול לחזור על זה?

אה, אוקי. אני שומעת. כן כן, אני מקשיבה.

לא, זה בסדר, בהצלחה.

טוב...

אה

רגע רגע

שומע?

שכחתי לומר - -

אתה שומע אותי?

אתה
שומע?

מה, הרעש?
אה זה שום דבר

זה הלב שלי עושה סיבובים סביב עצמו

מה?

אמרת משהו?

לא, משהו פה הסיח את דעתי לרגע

הייתי עסוקה לרגע בלהיזכר איך נושמים

איך האויר הזה זז בחלל הגוף

איך העיניים נעות במסלולים הגיוניים בתוך חוריהן, בלי לברוח מנקודה אחת או רק לחזור אליה שוב ושוב - - -

עובדה מעניינת:

העיניים

הם כמו מגנט.

בצד אחד שלהן הן יכולות רק להיצמד לנקודה אחת, בצד שני הן רק בורחות ממנה.

טוב, להראות, בהצלחה.

רק טוב וחסד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול