עבר עריכה על ידי נתנאל וייס בתאריך כ"ט בתמוז תש"פ 00:46
להגיד לך שאין ממה לחשוש - זה לא נכון.
להגיד שאסור לך לישון בנחת בלילה - זה גם לא נכון.
אני כן יכול להגיד לך שיש לך זוגיות בריאה וטובה,
ואם בעלך יכול לבוא ולספר לך גם על נשים אחרות - זה אומר שהוא בוטח בך.
זה אומר שהקשר ביניכם מאוד פתוח ושהוא מסוגל לשתף אותך.
ועל זה הייתי שומר מכל משמר!
התפילה הכי גדולה של הורים לגבי הילדים שלהם זה שהם ישתפו אותם בהכל.
לא מזמן ראיתי קטע שהיה עבורנו מכונן בנוגע לחינוך.
(לא זוכר אם משהו כתוב או קטע וידאו, אם מישהו ימצא אותו - אשמח)
הכלל הוא פשוט, כשהילד אומר "אמא, אל תכעסי" אמא (או אבא) קשובים ב100% ואסור להם לכעוס.
זה קשה, זה מאתגר לעתים עד כדי פיצוץ. אבל הילד יודע שמה שהוא לא יעשה - הוא עדיין אהוב ורצוי בעיני אבא ואמא.
וזה הדבר הכי הכי חשוב מכל דבר אחר.
איפשהו, בין אם נרצה או לא נרצה, כולנו גם ילדים.
ובדיוק כמו שילד זקוק לחום, לאהבה ולהרבה אמון -
כך גם כולנו זקוקים לכך.
ברוב רובם של המקרים מה שסוגר בני זוג מלהיות פתוחים, כנים ומשתפים זה את זה -
זוהי תחושת הביקורת והחשש שמה שנדבר ינוצל לרעה, אז פשוט מעדיפים "לשמור על זכות השתיקה".
נכון, זה לא פשוט,
זה אפילו מאוד קשה.
אבל כשבני זוג באמת הופכים לחברים הכי הכי טובים זה של זה,
ולומדים להכיל ולקבל את כל הפאשלות, המעידות, הנפילות והחסרונות,
גם כשזה הדברים הנוראיים ביותר - אין דבר ששומר יותר מכך על הזוגיות.
כי הידיעה שבני הזוג פתוחים ומשתפים בהכל, כולל הכל - בונה אמון גדול מאוד.
האמון הזה כל כך חזק וכל כך יציב, שרק החשש הפנימי לפגוע באמון הזה שומר מכל משמר.
על יהודה אחרי הסיפור עם תמר כתוב שהוא בא לרעהו העדולמי וביקש ממנו לקחת את גדי העזים.
חברות אמיתית היא חברות כזו שאפשר לספר אפילו על הנפילה החמורה ביותר - והחבר לא יסתכל עלייך אחרת!
ממליץ מאוד מאוד לשמוע את השיעור של הרב אייל ורד ולשאוף להגיע ולו לקשר של "חברות" על פי הדברים:
רעהו העדולמי - על חברות אמת
"והאוהבים ג' מינים. אוהב תועלת, אוהב מנוחה, ואוהב מעלה.... ואמנם אוהב בטחון הוא שיהיה לאדם אוהב תבטח נפשו בו לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור ויודיעהו כל עניניו הטוב מהם והמגונה מבלתי שירא ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא זולתו, כי כשיגיע לאדם בטחון באיש זה השיעור ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה."
בפועל, מה עושים עם זה?
צריך להבין שכשהוא משתף אותך - הוא רוצה שתהיי שותפה.
הוא רוצה שתקחי איתו חלק במה שעבר עליו במהלך היום,
ולכן הוא מספר לך לפרטי פרטים, את החוויות, הצחוקים, המראות.
בשיא השיתוף אם תבואי ו"תבאסי" לו את הצורה, ותגידי לו שזה מפריע לך,
באותו הרגע תמו השיתופים והחוויות המשותפות....
הכי נכון זה בשלב אחר, לא כשהוא ב"אדרנלין" ובחוויה של מה שקרה,
בנחת, על כוס קפה (או שוקו), להגיד לו שאת בוטחת בו, שאת שמחה מאוד שהוא משתף אותך,
לבקש ממנו שימשיך לשתף אותך על הכל -
ויחד עם זאת לבקש ממנו להיות ילד גדול ולשים לעצמו נורות אזהרה.
את הרי לא המחנכת שלו, ואת גם לא רוצה להיות כזו.
התפקיד שלו זה לשמור על עצמו, והתפקיד שלך לעזור לו לעשות זאת.
תשתפי אותו שאת סומכת עליו לחלוטין, ועם זאת שניכם מודעים לכך שאין שום אפוטרופוס,
והחשש שלך שיחד עם ההתלהבות והכיף במקום העבודה, הקולגות המקסימים והמקסימות -
בין אם הוא ירצה ובין אם לא הוא יכול להיסחף בעתיד למקומות לא טובים.
חשוב לשדר שאת סומכת עליו שבנקודת הזמן הנוכחית הוא לא נסחף כבר,
ושזה לגיטימי לגמרי כל מה שהוא סיפר לך (ושאת מבקשת שימשיך לספר)
ועם זאת, את מבקשת שיבחן כל הזמן עם עצמו (ואם ירצה אז גם איתך)
מתי זה מתחיל לעבור למחוזות שהוא לא היה רוצה להיות בהם,
גם במחשבה שלו עם עצמו.
בהצלחה גדולה!
