שלום לכם,
אני ואישתי נשואים כ-4 שנים עם 2 תינוקות ברוך השם.
הזוגיות שלנו באמת טובה, יש עליות ומורדות כמו כולם, אבל התקשורת שלנו מאוד בריאה, משתדלים תמיד להפיק לקחים - ובאמת מצליחים להשתכלל מריב לריב.
חוץ מנושא אחד - המשפחה של אישתי.
אנחנו גרים כמה דקות הליכה מההורים שלה, הם פנסיונרים, והיא בת הזקונים שלהם וממילא הם מאוד דואגים לה ומעורבים מאוד בחיים שלה (מדברים כל יום לפחות פעם אחת, הולכת אליהם כל שבוע באמצע השבוע וכו וכו..)
ההורים של אשתי לא אנשים רעים, הם יקים מנומסים.
אבל אני מרגיש שהם מדירים אותי מכל דבר, הם לעולם לא התקשרו אלי או שלחו לי הודעה להתעניין או סתם כשהיו צריכים משהו, אפילו כשהם רוצים שאפרק להם את הסוכה אז זה עובר דרך אשתי. אם הם שומרים לנו על הילדים הם לעולם לא ישלחו לי תמונות של הבנות אבל לאשתי הם כן ישלחו. כשאנחנו אוכלים אצלם אז הם תמיד שואלים רק את אשתי מה היא אוסרת ומה מאפשרת לילדים, והם עושים לי פרצופים על דברים שנראה להם מוזר שאני עושה.
אני בא ממשפחה חמה, מעורבת ומגובשת יותר ולכן ברור לי שזה חלק מהקושי. אבל לא כיף לי ללכת אליהם שבתות, אני מרגיש שהם מזלזלים בי, מנוכרים אלי, מנסים לראות את הבת שלהם ואת הנכדות ללא קשר אלי, וחושבים שאני אבא לא אחראי שעושה עם הבנות שטויות.
בגלל שאני אדם אמיתי, אז אני נמצא שם לפעמים עם פרצוף חמוץ, כי כמה אפשר לחייך, להתעניין ולהיות חיובי מול אנשים שמתעלמים ממך?
שוב, הם לא אנשים רעים, אבל אנחנו רבים עלזה כל הזמן, כי אישתי מצפה ממני לבלוע את הצפרדע ולחייך. אבל כמה אפשר? אני אדם עם רגשות! אז שנה שנתיים ניסיתי לחזר אחריהם אבל לא הלך, ואני כמובן לעולם לא אמנע ממנה לראות אותם! אבל מצד שני אני חושב שיש לי זכות להיות מסוגר בתוך עצמי כל עוד הם מתייחסים אליי ככה.
העניין הוא שזה לא עובד, אנחנו מרגישים שזה משפיע על הזוגיות שלנו ושהיא צריכה לבחור צד.
האחים שלה וההורים שלה חושבים שאני אבא לא אחראי ואדם עם פנים זעופות, אישתי ניסתה לדבר איתם, לרמוז להם שהם לא מקבלים אותי למשפחה, אבל הם בעלי אגו מאוד גבוה, חסרי מודעות עצמית ולכן לא היו מוכנים לשמוע.
מה עושים?
אני ואישתי נשואים כ-4 שנים עם 2 תינוקות ברוך השם.
הזוגיות שלנו באמת טובה, יש עליות ומורדות כמו כולם, אבל התקשורת שלנו מאוד בריאה, משתדלים תמיד להפיק לקחים - ובאמת מצליחים להשתכלל מריב לריב.
חוץ מנושא אחד - המשפחה של אישתי.
אנחנו גרים כמה דקות הליכה מההורים שלה, הם פנסיונרים, והיא בת הזקונים שלהם וממילא הם מאוד דואגים לה ומעורבים מאוד בחיים שלה (מדברים כל יום לפחות פעם אחת, הולכת אליהם כל שבוע באמצע השבוע וכו וכו..)
ההורים של אשתי לא אנשים רעים, הם יקים מנומסים.
אבל אני מרגיש שהם מדירים אותי מכל דבר, הם לעולם לא התקשרו אלי או שלחו לי הודעה להתעניין או סתם כשהיו צריכים משהו, אפילו כשהם רוצים שאפרק להם את הסוכה אז זה עובר דרך אשתי. אם הם שומרים לנו על הילדים הם לעולם לא ישלחו לי תמונות של הבנות אבל לאשתי הם כן ישלחו. כשאנחנו אוכלים אצלם אז הם תמיד שואלים רק את אשתי מה היא אוסרת ומה מאפשרת לילדים, והם עושים לי פרצופים על דברים שנראה להם מוזר שאני עושה.
אני בא ממשפחה חמה, מעורבת ומגובשת יותר ולכן ברור לי שזה חלק מהקושי. אבל לא כיף לי ללכת אליהם שבתות, אני מרגיש שהם מזלזלים בי, מנוכרים אלי, מנסים לראות את הבת שלהם ואת הנכדות ללא קשר אלי, וחושבים שאני אבא לא אחראי שעושה עם הבנות שטויות.
בגלל שאני אדם אמיתי, אז אני נמצא שם לפעמים עם פרצוף חמוץ, כי כמה אפשר לחייך, להתעניין ולהיות חיובי מול אנשים שמתעלמים ממך?
שוב, הם לא אנשים רעים, אבל אנחנו רבים עלזה כל הזמן, כי אישתי מצפה ממני לבלוע את הצפרדע ולחייך. אבל כמה אפשר? אני אדם עם רגשות! אז שנה שנתיים ניסיתי לחזר אחריהם אבל לא הלך, ואני כמובן לעולם לא אמנע ממנה לראות אותם! אבל מצד שני אני חושב שיש לי זכות להיות מסוגר בתוך עצמי כל עוד הם מתייחסים אליי ככה.
העניין הוא שזה לא עובד, אנחנו מרגישים שזה משפיע על הזוגיות שלנו ושהיא צריכה לבחור צד.
האחים שלה וההורים שלה חושבים שאני אבא לא אחראי ואדם עם פנים זעופות, אישתי ניסתה לדבר איתם, לרמוז להם שהם לא מקבלים אותי למשפחה, אבל הם בעלי אגו מאוד גבוה, חסרי מודעות עצמית ולכן לא היו מוכנים לשמוע.
מה עושים?
)