צריך לחיות את החיים כפי הנתונים שיש לך כרגע.

מה יהיה מחר? אף אחד לא יודע.

זה נכון גם מכיוון שייתכן שאתה מונע מעצמך התקדמות בתחומים אחרים של החיים, וייתכן שכשהזוגיות תגיע, יהיה קשה יותר להתקדם בהם, וגם מכיוון שהברירה של המתנה (hold) או להימנע מהתקדמות, תגרום לך להיות פחות פרודוקטיבי ולכן גם פחות חיוני, וכתוצאה מכך , ייתכן וזה יקשה עליך לפתח קשר בבוא הזמן (בקרוב ממש).

כתבתי מאד בכלליות, כי לקחתי את מה שכתבת למקום שאני מכיר, אבל יכול להיות שהתכוונת לדברים אחרים.

הבעייה לטעמי מתחילה מתי שהחסך הזוגי מטריד אותך במידה כזו שזה מונע ממך להתמקד במשהו מסויים לאורך זמן ולהתמיד בו.

לצערי, לדבר הזה אין לי פיתרון.

לקח לי הרבה שנים להבין את זה.

אבל היום אני לא מכניסה את השיקול הזה לרשימת השיקולים שלי כשאני צריכה לבחור/ לעשות שינוי.

נאמר, אני רוצה להתחיל פרוייקט מסוים. או לקנות משהו (הוצאה משמעותית. ארון, רכב, דירה לשכור). שברור שהחלטה כזאת היא בסדרי גודל של שנה+. בעיני אם אני משקיע במשהו מסוים, ותגיע הצעה שלא מתאימה להשקעה שלי, זה יפגע ביכולת שלי לקבל את ההצעה.

ואפילו בלי זה - אף אדם לא יקנה ארון שלשה חודשים לפני שהוא עובר דירה, כל עוד מה שיש לו זה בסדר.

בטח אם הצורך בהתחדשות הזאת נובע מזה שצריך להתחדש במשהו - ואז מספיק להתחיל קשר משמעותי חדש כדי שבעצם סתם הוצאתי כסף שעכשיו אני צריך אותו.

"החלטה כזאת היא בסדר גודל של שנה+" - לא הבנתי למה אתה מתכוון.

אתה מתכוון לזה שייקח הרבה זמן לשלם על הוצאות גדולות וזה יכול לקחת יותר משנה+ ?

או שאתה מתכוון שההשקעה הכספית הזו היא גבוהה מספיק כדי שאתה תרצה שהתמורה שתקבל, תשרת אותך למספיק זמן?

ולגבי "תגיע הצעה שלא מתאימה להשקעה שלי" - לא הבנתי למה התכוונת.

אני אענה לך לגביי.

אני קניתי דירה. ההחזרים שלי גבוהים מאד, (בכוונה, כדי להימנע מהוצאה כוללת גבוהה פי 3 מהעלות של הדירה על פני עשרות שנים).

ברור לי שבע"ה כשאתחתן (בעגלא ובזמן קריב), לא אוכל להמשיך עם כאלה החזרים גבוהים לבנק. אבל כשנגיע לגשר, נעבור אותו (נמחזר משכנתא, יש פתרונות ב"ה).

ובכלל לגבי הוצאות כספיות - אם אלו דברים שמתישהו בעתיד יוכל להיות להם שימוש, אני לא רואה בזה זריקת כסף לפח.

וסליחה אם נטפלתי לעניינים כספיים.

גם לגבי להתחיל לימודים שמעניינים אותך ויכולים להיות מאד תובעניים מבחינת זמן. בע"ה כשתתחתן, אם זה יקשה עליך, אז תפרוס את הלימודים על פני יותר זמן.

הוצאות כספיות או תכנון לוגיסטי שלא עושים בשביל חודשיים-שלשה, כי אם זה חודשיים שלשה אפשר "למשוך", והכאב ראש של לתכנן ולהוציא כסף הוא כזה, שלא שווה להשקיע אותו במשהו זמני. נסתדר עם מה שיש.

היתרון של כן לעשות - הוא שזאת באמת התחדשות

ובמקרים שבהם לא היה שינוי למשך תקופה ארוכה מאד, זה אכן מצדיק את עצמו

כלומר- סוג של פיצוי, לא הייתי משקיעה במשהו גדול או שדורש טווח ארוך, מחוייבות וכו'.

אבל אם הסיבה להשקעה היא אמיתית, ומשרתת מטרה שיש לה ערך גם לטווח הארוך, לא נראה לי נכון להכניס שיקולים של המצב הזמני.

איך כבר אמרו פה? כשנגיע לגשר נעבור אותו.

כמו שכתבתי בהודעה אחרת, זה משרת שני צרכים - 

1 הצורך בהתחדשות שנובע מזה שאין התחדשות בתחום חשוב יותר

2 מבחינה לוגיסטית ארוכת טווח, יש לזה יתרון של נוחות. מבחינה לוגיסטית קצרת טווח, זה בעיקר השקעה וכאב ראש. אין שיקולים אחרים

אולי דוגמה טובה זה לקנות מטריה בזמן המתנה לאוטובוס... כמובן בסדרי גודל אחרים

אבל לא יודע מה איתך, אני מרגיש את החסר מספיק...

מי שאצלו "טוב לך בתור רווק אז אתה לא מוכן להתחתן", לדעתי צריך לעבוד על סדרי עדיפויות. להדגיש את החסר באמצעים מלאכותיים זה אולי טוב בתור אילוף, אבל במהות זה לא טוב.

הצורך צריך להיות פנימי, ואז לא צריכה להיות בעיה מהותית ברצון להתחדש - ואז נשארת שאלת הכדאיות (ושוב, שאלת הכדאיות עצמה נובעת מתפיסה של "כמעט שם")

חוסר יציבות עלול להשפיע לא רק על האדם עצמו אלא גם על הסובבים כמובן

ועד כמה זה מתסכל ומאכזב, ואיך ניתן לסבול את עגמת הנפש של האדם כלפי עצמו, עם הרף שהציב לעצמו והידיעה שעדין הוא לא במקום הזה.

עם זאת אני חושב שחוסר יציבות מושפע ממצב נתון ברגע ספציפי על קו הזמן, והדברים יסתדרו בוודאי עם השינויים האחרים שיגיעו.

יש איזה סיפור שישבו כמה חסידים בשולחן אצל הרבי שלהם 

ואחד הילדים של החסידים עלה על השולחן ועשה בלאגן,

האב הנבוך רצה לחנכו ולהורידו אבל הרבי אמר לו שיניח לו.

לאחר מכן כששאלו את הרבי מדוע לא חינך את הילד מצד החינוך שבדבר, ענה בפשטות:

ראיתם פעם בחור בן 30 עולה על שולחן? יש דברים שמסתדרים עם הזמן, ואת מעט הכוחות שיש לנו לחינוך, עדיף להשקיע במקום אחר. ששם באמת צריך 'חינוך'

לדברים יש נטיה להסתדר. ואעפ שזה נראה לעתים כדרך מייאשת ללא מוצא, יש הרבה פתחים בחושך ואנחנו נמצא אותם לאט לאט.

אני לא יודע אם לשם כיוונת או לדברים יותר טכניים כאמור לעיל, אבל כולנו זקוקים למלל מסוג זה לעתים. 

אין לי ממש תשובה אבל אני משתדלת להמשיך הל כרגיל עם אופציה לשינוי , גם אם אני מתחילה לעבוד כמדריכה בפנימייה  אפשר מקסימום להתפטר אם אתחתן, לא צריך עכשיו לא לעשות דברים בגלל זה

זאת החלטה שאני יכול לקבל גם עוד חודש כנראה

ולא להחליט כלום משאיר אותי במצב הקיים שהוא בסדר

ואז בשבילי מה שמפריע זה רק עצם המצב של אי-יציבות

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.