מה שאני הכי אוהבת בעצמי:חופשיה לנפשי
את היכולת לגונן על שני הצדדים בוויכוח
כולם צודקים

או מעצבנים אותי, תלוי מי מה ומתי
זה מה שאתה אוהב בעצמך או מה שאתה אוהב בי?חופשיה לנפשי


#כאן_סוחטים_צומי
או לחילופין #כאן_מטרידים
כיפת ברזל-סרוגה
לא, זה פשוט משהו שיש בי. אני לא אוהב את ז. אבל גם לא לא...
מממחופשיה לנפשי
פשוט קיים
האמת שזה הרבה פעמים משעשע אותי
׳ואתה לא יודע במה לבחור,כיפת ברזל-סרוגה
זה ממש מתסכל הקטע הזה׳
...רוח סערה
מוכר
אין לי דעה אחת מוצקה
אני פתוחה לקבל את שאר הדיעות לכן אני יכולה למצוא את עצמי נושאת טיעונים לכמה צדדים
גם אני! ✋ליידי מאדם מיס

אבל לא בהכרח הכי אוהבת

 

אווו~אניגמה~

 

 

וואי ממש אבל ממש 

אני יאו

|מוסיף|פטל.אחרונה
מה שאני ממש אוהב זה שאפשר להגיב לך במילה אחת וזה לגיטימי
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך