מַהוּ צַעַר הַשְּׁכִינָה,
וְהָיָה מַמְשִׁיל זֹאת לְאָדָם שֶׁבָּנָה מִפְעָל גָּדוֹל,
כשֶׁבָּנָיו שֶׁל מְיַסֵּד הַמִּפְעָל גָּדְלוּ,
בִּקְשׁוּ גַּם הֵם לְהִכָּנֵס אֶל הַמִּפְעָל וּלְסַיֵּעַ לַאֲבִיהֶם,
וְהוּא נָתַן לָהֶם אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהִכָּנֵס וְלַעֲבדֹ בַּמִּפְעָל
וְגַם לְקַבֵּל לְעַצְמָם חֲלָקִים גְּדוֹלִים מֵהָרְווָחִים שֶׁבַּמִּפְעָל,
עַד שֶׁהַבָּנִים הָפְכוּ לִהְיוֹת אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים.
כַּאֲשֶׁר הִזְדַּקֵּן הָאָב וּכְבָר נֶחֱלַשׁ בְּכֹחוֹתָיו,
בָּאוּ בָּנָיו וְהֵחֵלּוּ לִדְחֹק אֶת צְעָדָיו,
וּלְבַסּוֹף הִקְצִיבוּ לוֹ פִּנָּה קְטַנָּה
בְּלִי לָתֵת לוֹ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
לְהַמְשִׁיךְ לְנַהֵל אֶת הַמִּפְעָל
אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר אֵיזֶה צַעַר וּכְאֵב יֵשׁ לָאָב
כְּאִלּוּ הוּא אָדָם זָר,
ולֹא חָשִׁים כְּלַפָּיו שׁוּם רֶגֶשׁ שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב
ומְזַלְזְלִים בִּכְבוֹדוֹ וְדוֹחֲקִים אוֹתוֹ לְפִנָּתוֹ.
הַקָּבָּ"ה בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ וְהוּא מְחַיֶּה אוֹתוֹ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, וְכָל מַטְּרָתוֹ הִיא שֶׁדֶּרֶךְ עוֹלָמוֹ וּבְרִיאָתוֹ נַכִּיר בּוֹ שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֶּשׁ לָנוּ הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל. |
.