או שאת מדביקה בגובה רב
או שהילדים שלך מלאכים.
ממני שחדר הילדים שלה נראה זוועה
בעקבות כמה מדבקות פו הדב שקולפו בזדון ילדותי
באמת אני צריכה לצבוע....
הריוניסטיתמקווה שלא יהיה נפיץ מידי אבל שואלת באמת מתוך רצון להבין את הגישה.
היו כמה תגובות שכתבו שלא אוכלות משלוחים ביתיים כי לא סומכות על הכשרות.
עכשיו ממש התכווצתי לקרוא את ההודעות האלה.
בסוף המטרה של משלוחי מנות היא להרבות אהבה ואחווה, אז איך זה שאפשר בשם איזשהו הידור בכשרות לזרוק את המשלוח הזה לפח כלאחר יד? (אני לא מדברת על איסטנסטיות אלא על כשרות)
זה אפילו קצת הזכיר לי את הסיפורים מימי בית שני שהיו מחלוקות על טהרה וקבוצות שהחמירו יותר אז לא אכלו אחת אצל השניה בגלל המחלוקות וכולנו יודעות לצטט על מה חרב בית שני.
אצלי בבית הקפידו על כשרות מהדרין בהכל, בשר חלק, לא חלב נוכרי וכו' אבל כשהיינו נוסעים לסבא וסבתא שלי, למרות שההורים שלי ידעו שאצלם מספיקה כשרות רבנות- אכלנו הכל רגיל. אני חושבת שזה קשור לאיזו פסיקה שההורים שלי קיבלו בתחילת נישואיהם אבל בכל אופן יש פה איזה שיקול ערכי בתוך הפסיקה ההלכתית.
אני גם מכירה (מקווה שאני מדייקת) שאדם נאמן להעיד על עצמו, ואם אדם אומר שהוא שומר כשרות אז מותר לאכול אצלו (זה נכון כמובן רק במטבח פרטי ולא מסחרי- מסעדה וכו')
גם בסוף מה כבר מביאים במשלוחי מנות ביתיים- מאפים כאלה ואחרים בד"כ? מה כבר יכול להיות כ"כ משמעותי בכשרות? זה לא בשר, עוף וכו'.
וגם, נראה לי שבדכ גם אנשים שמסתפקים בכשרות רגילה (שהיא כשרה לחלוטין, חשוב לי להגיד), ישתדלו שהמשלוח יהיה באיזה סטנדרט שמתאים לכולם (נגיד חברים שלנו שתמיד מכינים משלוחים ממש שווים תמיד דואגים לכתוב שכל המוצרים מהדרין, כי הם עצמם ביום יום לאו דווקא משתמשים במהדרין)
בקיצור, חפרתי קצת מסביב אבל באמת אשמח להבין איך בשם הידור בכשרות, יוצרים התבדלות כזו ובעצם פוגמים ברעיון המקורי של משלוח מנות?
ובאמת שזה לא מופנה לאף אחת באופן אישי כביקורת. אני באמת אשמח להבין את הגישה שעומדת מאחורי זה
(ואני מדגישה גם שאני מדברת רק על העניין הכשרותי ולא על אלא שאמרו שזה מגעיל אותן מקטע איסטניסטי)
בבני דקלים
צימר ב380 ללילה ומושלם!!
מאז שהיינו שם אני מפיצה את הבשורה שיש צימר במחיר כזה, שווה ומפנק
(כל האחרים שמצאנו לפני היו בין 600-900 שח ללילה, לכן מבחינתי זה שוס)
תהנו
ממליצה על החוויה?
נקי? מפנק?
מה יש באזור?
נקי לדעתי 9/10
מפנק
יש משחקים זוגיים
ג'קוזי
יש מרפסת למנגל (חשוב: זה בקומה שניה, לא קרקע ובתוך שכונה אבל כן יש שקט ומבחינתנו זה מה שרצינו. אם מישהו מחפש דווקא טבע מטורף אז זה פחות)
לא מכירה את האזור
אנחנו היינו במקום כזה בטבע ע"ש אלקנה גובי (נראה לי זה השם) יש שם נדנדות ושקט וחוץ מזה רק במכולת ובעלי בבית כנסת
בעיקרון זה ממש קרוב למחלף קרית גת, תחפשי מה קרוב לשם
קומה שניה שמישהו גר בראשונה?
זה מרגיש פרטיות?
ואפשר לשאול מה עשיתם עם אוכל?
תמיד אני מסתבכת עם זה כשנוסעים לצימר
אנחנו אישית באנו בתקופה שרק רצינו שקט ואוכל פחות עניין אותנו
אז קנינו במכולת דברים מפנקים שלא צריך להכין ברמת הלחמניות גבינות ירקות מתוקים וזהו
אבל אפשר להזמין אוכל או להכין, יש שם מטבחון
חייבים דחוףף לצאת קצת
עזרת לי ממש
שנזכה גם לצאת שוב בקרוב
חולמת לחזור לשקט שם שוב
קצת קשה לאנשים להכיל.. להבין .. מה פשר המחיר בחברותא?!..
הוא זול לא כי הוא ברמה נמוכה.
הוא זול לא כי אין לו מה להציע.
הוא זול כי הוא נועד לעודד זוגות לצאת!!!! להתאוורר ולהתמלא!!! לאפשר לכולללםםםם לנפוש!!!
לא מעט אנו נפגשים עם זוגות שמספרים לנו שהם פעם ראשונה חוגגים בצימר!!
פעם ראשונה שניתנה להם האפשרות לצאת בלי לשבור חסכונות.!!
אז אם גם לכם בא להתפנק בחויה זוגית ויש לכם חברים שישמחו לשמוע על המיזם הטוב הזה..
שתפו.
צימר לחיזוק הקשר הזוגי בבני דקלים.
גקוזי מפנק.
מטבח מאובזר וכשר
פרטיות מוחלטת
גינה פרטית
ותוכן זוגי שפותח שיח זוגי וחויה זוגית שאין כמותה
380 שח ללילה .
0585358588
סתם, מבינה אותך מאוד...
הם כותבים שם שהם רוצים שכל זוג יוכל לצאת לנופש ולא יצטרך לוותר על זה בגלל שיקולים כלכליים, אבל לפחות אצלנו השיקול העיקרי הוא מי ישמור על הילדים... (יצאנו לאחרונה לצימר בפעם הראשונה במשך כל 19 שנות נישואינו, והסיבה שלא עשינו את זה עד עכשיו לא הייתה כלכלית...)
בכל אופן, באמת יוזמה מדהימה של בעלי הצימר האלה, וטוב שהיא מתפרסמת!
אין לי איפה להשאיר את הילדים. מכל כיוון שאני מסתכלת על זה - אין.
אני כמובן יכולה להתפשר, אבל לא רוצה.
בעלי אומר לי כל הזמן בואי נצא לנופש איתם, ככה אנחנו נהיה הכי רגועים.
זה לא נופש זוגי
אבל בהחלט אוורור
כתבתי פה כמה פעמים על הילדה שישנה ליד בעלי מידי לילה
לאחרונה חל משבר מסויים בזוגיות ויש ריחוק בזוגיות הוא מטופל בציפרלקס לחרדה בעקבות משבר מסויים
מה שלאחרונה מרגיש לי לא תקין לאחרונה שהוא מענג את עצמו כשהיא איתו במיטה למרות שהיא ישנה בזמן זה מטריד אותי
מתלבטת אם אני זו שלחוצה ורואה כלא תקין או אכן יש מה לבדוק
אני כבר תקופה סובלת ממש מאלרגיות
זה מתבטא בעיקר בגירודים חזקים בעיניים והמון עיטושים אחד אחרי השני
אני לא מצליחה להבין ממה זה נגרם. ניסיתי להחליף לסבונים וקרמים טבעיים אבל עדיין סובלת מזה
אני ממש רוצה לטפל בזה מהשורש ולא רק להקל זמנית ככה שלקחת אלרגיקס לא בא בחשבון מבחינתי
יש כאן מישהי שסבלה מדבר כזה ויכולה לשתף מה עזר לה?
אולי זה יכול להצביע על חוסרים מסוימים?
אני כבר חודשיים עם אלגיות
פריחה של משהו מסויים או בכללי
לי קרמים טבעיים גורמים יותר אלגיות מהאלה הקלסיים. שווה לבדוק גם
אבק (היה הרבה אובך לאחרונה)
ממש בשנים האחרונות
לא עליתי על הבעיה לצערי, חוצמיזה שלהישאר בבית ממש עושה לי טוב ואני שונאת את העבודה שלי חח
בימים שזה ממש חריף לוקחת אלרגיקס וזה עוזר.
גם שימי בחדר מכשיר אדים, האוויר היבש בתקופה הזאת גם לא טוב
ממה שאני רואה למזג האויר- אבק, פריחה יש השפעות דרמטיות על האלרגיה. לכן אני לא רואה איך אפשר לטפל את זה מהשורש. אצל הסובלים באופן דרמטי אלרג'יקס זה ממש הצלה, ומכיוון שיש דברים שהם בלתי נשלטים אני לא הייתי שוללת.
וחלק לא?
למה דווקא אני סובלת ובעלי לא, מהילדים שלי- בת אחת כן והשאר לא
בטוח יש לזה סיבה 🙁
כמו שחלק רגישים לחלב או לגלוטן.
ואני גם לא סבלתי מזה בכלל
עד שבהריון של הבן שלי (זה שגם רגיש) חטפתי את זה קשה ומאז כל פעם זה חוזר באותה תקופה..
תמיד קצת לפני חודש מרץ החגיגה מתחילה-----
ממליצה לשים לב: יש צמחיה שמחמירה (ברחוב מסוים למדתי לעבור לצד השני של הכביש, למשל..)
וכן את עבודות נקיון הפסח לבצע עם מסכה על האף
ולפעמים אין מנוס מאלרג'יקס.....
אני אוהבת הומור שחור במידה. אבל לא אהבתי....
פותחת, מתנצלת על הייבוש.
זאת םשוט המציאות
ויש אשכרה נשים שזאת הלידה הראשונה שלהן וככה הן חוות את זה בדיוק
את החוסר אונים
את החוסר בעזרה
ואת ההרגשה שנגמרו לך החיים
לק"י
אני חושבת שהעניין הוא אם זה בא להציג מצב מסויים או לצחוק עליו.
אם לצחוק, בעיני זה לא משהו בלשון המעטה.
שיושבת עם תינוק בן 3 חודשים בגינה ואז ניגשת אליה איזו אישה קצת מבוגרת ודוחפת את האף- קצת קר למה הוא בלי גרביים?
ואז היא מתחילה לענות לה קצת בציניות קצת לפרוק את כל הבעיות שלה והאישה השניה כבר רוצה לברוח 😅
גדול.
אהבתי
האמת? נראתה ונשמעה בול כמוני ואפילו לא הייתי בדיכאון
לא נעימות לאוזן שנאמרות בסרטון (כמו למשל שנאמר בטיבעיות "כנעט הרגתי את הילד" ועל זו הדרך, נאמר שלוש פעמיים.
לי זה צרם!!!
מה לעשות אם באמת אין להורה שיקול דעת. פעם יצאתי עם ילדים בסוף אביב , היה חם לכל הדעות וראיתי אישה לבושה גופיה ותינוק שלה בחליפת פוטר , כובע חם ושמיכה .
שתקתי כמובן אבל ברור שילד שלה סבל.
מה עוד ? אם אני יוצאת עם תינוק בקיץ , אני חייבת לכסות אותו כמה שיותר עם בגדים דקים ולא לשכוח קרם הגנה אחרת הם נשרפים מהר מאוד.
פעם גם פגשתי אישה בחורף ירושלמי , היא עם מעיל , תינוק בלי גרביים.
אני לא מעירה אף פעם אבל ברור שאלו לא היו מצבים של סתם שכחה בגד כי היה חם כשיצאה או לבוש טיפה יותר חם כי יצאו מוקדם בבוקר והיה קר עדיין.
וזה ממש יפה
אבל אני חושבת שלהעחר להורה זה כבר גבול (עבורי לפחות)
אמא רוצה הכי טוב לילד שלה. ואחרים לא תמיד מודעים לשיקולים
הבת שלי ב"ה היתה תפוחה ברמות (מעל כל האחוזונים)
והיתה לי חברה שהתינוקות שלה מאוד רזים שכל הזמן דאגה שאלביש יותר את הבת שלי. ברור לי שזה נעשה ממקום טוב! אבל לצורך העניין, היא לא הכירה את הבת שלי ואת הצורך השונה שהיה לה לחום/ קור.
וחוץ מזה,
האם ההערה שלי תועיל או תזיק?
מצוות התוכחה היא חשובה מאוד, אבל בתנאי שהיא נשמעת. אם אני יודעת מראש שהיא לא תשמע אז מצווה לשתוק ולא להוריד לאמא את הבטחון העצמי
התינוק הוא של האמא הזאת והיא תטפל בו ותלביש אותו כמיטב הבנתה/ יכולתה.
גם אם חלילה התינוק יצא בלי גרביים וקצת קריר.
נו אז מה?
אז קצת קר לו, ופעם הבאה אמא שלו תדע להביא לו גרביים.
ואם מעירים לה ומקטינים לה את הביטחון העצמי לרצפה זה הרבה יותר גרוע.
אבל אמא לא אמורה לאבד בטחון עצמי מכל אמירה.
וגם בטחון עצמי מופרז זה לא טוב.לפעמים עדיף ללמוד מניסיון של אנשים אחרים ולא לצבור אותו בעצמנו
בדרך כלל אם אישה זרה תעיר לי
אני לא אקבל ממנה
מי היא? לא מכירה אותה למה שאקשיב לה?
הייתי עולה יחסית טריה ולא הכרתי את הצמח.
מה זה הרדוף?
על מה היא העירה לך?
אבל נראה לי שזה שונה מאשר להעיר
על איך הלבשת אותו/ מה האכלת אותו וכו'
לי פעם מישהי העירה שלא צנוע להניק במקום ציבורי
האמת הרגשתי ממש מוטרדת
כמה ימים אחר כך הרגשתי רע בגלל זה
וכן לקחתי ללב כל הערה ואמירה.
והייתי בטוחה שזה סוף העולם אם טעיתי.
(ולא בטוח שטעיתי, פשוט זאת שהעירה לי נתנה לי את ההרגשה הזאת).
ובהחלט רציתי ללמוד מניסיון של אחרים, אבל זו החלטה שלי ממי ללמוד ואיך ללמוד.
ובסוף, הלמידה הכי טובה היא פשוט הניסיון שאנחנו רוכשים בדרך.
אני ממרומי גילי, עם גדולים וגם קטנטנים בבית
יכולה להיות מתוסכלת ולחשוב, למה אף אחד לא אמר לי?? עם הקטנים פתאום אני מבינה, עם הגדולים פספסתי
ואני חושבת לעצמי הלוואי שמישהו היה מאיר את עיני, היה חוסך לי הרבה.
וזה לא ברמה של לשים גרביים או לא.
וזה גם תלוי מי אומר.
אמא או חברה טובה לא דומה לאישה זרה ברחוב
שבאמת היו חוסכים לי משהו
אולי היו מוסיפים לי עצבים
הרבה פעמים מי שמעיר בטוח שככה צריך והכי נכון והוא מציל את העולם
אבל וואלה יש גם דעות אחרות, ומישהו שכ''כ בטוח בעצמו לא מסוגל לראות מעבר לדעה שלו
לדוג' כל הנשמות הטובות בטוחות שחייבים גרביים או נעליים והאמת היא שזה לא נכון. ויש שחושבים שיותר בריא ללכת יחפים או שלא קורה כלום מטיפה קור. אז מה יעזור להעיר על זה?
הרבה מהדברים תלויים בגישה או בארץ המוצא וכו'
שלא לוחץ על הבטן אבל מסדר את כל המסביב?
לאירוע שיש לי בקרוב והייתי שמחה שיהיה לי משהו כזה..
חיפוש קטן בגוגל הראה שזה לא נפוץ ימתלבטת אם שווה הזמנה מנקסט, אם למישהי יש נסיון בזה
לה אתר?
אני חייבת חצאיות הריון ואין לי זמן לנסוע למלחה
אולי את יכולה לשלוח קישור?
סליחה על הנצלו"ש🙈
ואם את יודעת לומר אם המידות הן כמו המידות הרגילות שלי? לא רואה שאספיק להגיע לשם
בעיקר אהבתי את ההרגשה האסופה..
לא זוכרת את המראה
לגבי מידות - ההנחיה שלה זה לקחת את המידה הרגילה
בכל מקרה המיטה מבד מאוד נעים ונמתח
לבן שלי בן שנתיים יש ריח לא משו מהפה
אני מריחה את זה כשאני מתקרבת ובודקת (לא הייתי שמה לב סתם ככה)
אבל לכאורה גם לגננת זה קורה מדי פעם כשחמתלת/ מקנחת אף וכו
וחברים שלו יותר בגובה שלו אז אולי גם.
יש מה לעשות?
הוא מצחצח שיניים בבוקר בדרך כלל,
אבל בצהריים נגיד יש שוב את הריח- זה לא מהשינה
הלוואי והיה לי רעיון
מי מלח
בצל לבן פרוס בצלחת בחדר בלילה
לאף
אינהלציות של מי מלח
ובעיקר לדאוג שלא יהיה לו קר
הדבר היחיד שעזר לנו באמת זה שהיה שבוע מזג אוויר נעים חחח
אז... הגדול שלי כמעט בת 3.
בודקת גבולות חבל על הזמן. ילד מתוק וטוב שפשוט מתנהג בהתאם לגיל שלו, שום דבר קיצוני.
אני מוצאת את עצמי כששמה גבולות מאיימת הרבה ואני לא אוהבת את זה🙈
קודם כל אני באמת אמא מאוד אוהבת, מחבקת, סבלנית וזורמת. עושים הרבה כיף יחד. אבל יש דברים שהם קו אדום.
כמו: להרביץ, לצבוט, לבעוט, למשוך בשיער - זה בעיקר עושה לאח הקטן והמעריץ המעצבן שלה😅
שיגרה של להיכנס למיטה בערב
לא לפתוח ברז אם זה לא אחרי שהולך לשירותים
וזהו בגדול... (חשבתי שיהיה לי רשימה ארוכה של קוים אדומים אבל רואה עכשיו שזה פשוט אותם דברים שחוזרים על עצמם).
איך אני מגיבה?
לדוגמה, כשמרביץ. תופסת לו את היד אומרת שאני לא מרשה להרביץ. אבל הוא ממשיך בדרכ. אומרת שיש לו 2 אפשרויות. הראשון זה להפסיק ושישאר איתנו בסלון לשחק. השני, ללכת לחדר עד שיזכור איך מתנהגים ואם צריך אני יכולה להזכיר . בינתיים הוא יכול לשחק שם ולשחק לבד ולהירגע אבל אין אפשרות להישאר בסלון, להציק ולא להקשיב לי.
לפעמים זה מאפס והוא בוחר להישאר, בקושי שהולך לחדר לבד.
וכאן מגיע האיום. "אני מבינה שאתה בוחר לא להישאר איתנו עכשיו כי אתה ממשיך להרביץ. אם לא תלך לחדר אני אצטרך לקחת אותך".
משתדלת לא להשתמש במילה אם. אבל מרגישה שהרבה נמצאת במקום של לאיים עליו. שהוא לא יכול _____ עד ש______
לא בטוחה שהצלחתי להסביר את עצמי.
אשמח לשמוע מה דעתכם. יש כאן הרבה אמהות מנוסות מקסימות שתורמות לא מעט מהניסיון שלהם.
על התנהגות שלילית תהיה סנקציה, לי זה נשמע הגיוני.
כל עוד רוב הזמן יש חוויות נעימות, זה נשמע לי נכון
בגיל שלוש ילד יכול להבין תוצאות של התנהגות, הוא ל כזה פצפון, ואם כשהוא מרביץ אני אציע לו לשחק ביחד אני מעודדת התנהגות שלילית, לעומת זאת אם הוא לא מקבל את המענה, הוא רוצה קשר וההרבצה מובילה לתוצאה הפוכה הוא יכול ללמוד להפחית את ההתנהגות.
ואני צריכה לרשום לעצמי במוח וליזום הרבה הרבה זמני קרבה אחרים, אפשר גם מיד אחרי ההרחקה ואפשר באופן כללי לתגבר אותם.
ובגלל זה מגיע לוקח מרביץ וכו
לצעוק עליו באוויר זו אופציה אחת
לבוא ולהגיד לו חמודי בוא תשחק אולי משחק אחר?
אני לא בעד ליצור תמיד תסריטים כדי להסיח את דעתו כי זה לא ייגמר
אבל מידי פעם אני לא רואה בזה בעיה
חשוב לזכור שהילד מבחינתו כרגע מאוד מאוד מאוד רוצה את המשחק ברמה שהוא מאבד את זה
צריך תמיד לתת לו להתמודד עם התסכול לבד? למה לא לעזור לו לצאת מזה?
שוב לא באופן קבוע אבל מידי פעם אני בעד.
כמובן מה שאני כותבת, אני לא מהווה חוות דעת מקצועית ובינינו אין לי ניסיון בתחום.
זה פשוט משהו שעובד לנו (מעל הכל לא רוצה ליצור לילד אינסוף תסכולים)
במקום להתחיל לצרוח עליו לאיים לצעוק לדרוש להתחנן
פשוט תקומי ותלכי
תגידי לו שאת לא רוצה להיות ליד ילד שמרביץ כי זה לא נעים לך.
כנל גם אם מדבר לא יפה
חשוב כמובן להפריד בין מדבר לא יפה כי בא לו לעצבן
לבין הוא מדבר לא יפה כי מנסה לפרוק תסכול
אם זה תסכול אני כן מנסה לעזור, אחרי שנרגע אני מסבירה לו שלא מדברים עם הידיים, ואפשר לבקש מה שרוצים
אם זה סתם כדי לחפור, אני קמה והולכת. פעם פעמיים אומרת למה קמה, בהמשך פשוט הולכת.
בלי לתרץ את עצמי.
עם הזמן הילד לומד, זה לימוד לכל החיים
אם לא תתנהג יפה אנשים לא ירצו להיות בחברתך.
אני לא בגישה של להוציא מהחדר, יש כאלה מוציאים מהבית
אני, לא יודעת קשה לי עם זה.
חשוב לי שיידע שגם כשאתה בא לנו ברע אנחנו רוצים אותך איתנו
אבל כשאתה בא ברע אני יכולה לבחור לא להיות נוכחת
מקווה שהבנת אותי
לנו זה עבד מעולה, כמובן יש תקופות של נפילות
למדתי את זה מסופר נני אחת, מבוגרת
שכחתי איך קוראים לה
יודע להגיד לאח שלו בן 1.5 שהוא לא רוצה להיות איתו כי הוא מרביץ (בינינו, לא מרביץ אתן יודעות איך זה). רגעים של נחת.
כמובן לא תורה מסיני,
כמובן שזה לא תמיד עובד
יש תקופות יותר טובות ויש פחות
מקווה בשבילך שתמצאי את הדרך הנכונה לכם.
סליחה שאני שולחת 100 הודעות נפרדות
אם אכניס את הילד כשהוא לא עייף, הוא לא יירדם
אני יכולה להציע סיפור, אני אספר או שיסתכל לבד
אבל לדעתי עוול להכניס למיטה אם הוא ממש לא עייף וסתם מתבשל שם.
אם אני מזהה שהוא כן עייף אבל סתם לא באלו, אנסה לעזור לו
אם הוא לא עייף ובגלל זה לא בעניין - שימשיך להסתובב מחוץ לחדר עד שיתעייף. הוא נהנה מהזמן איכות הזה שהוא רק שלנו איתו. מגיע לו מידי פעם.
ילד בן שלוש שישן צהריים במעון, בדרך כלל ההורים צריכים לשנות ציפיות ולהבין ששעת ההשכבה ההגיונית שלו היא לא לפני תשע בערב (ולפעמים עשר) ואז חוסכים הרבה מאוד תסכולים סביב ההליכה לישון.
לי עד עכשיו נורא כואב לי המאבקים על ההשכבה של הגדול שלי שנגמרו ברגע אחד ביום שבו התחיל החופש הגדול והוא הפסיק לישון צהריים. ואפילו לקחנו יועצת שינה ואפילו היא אמרה ששעת ההשכבה בשמונה זה מצויין והילד מראה סימני עייפות, ואפילו בעידודה של היועצת שינה היה קטסטרופה. ובשניה, בלי שנ"צ הילד נרדם כמו חלום, שלוש שעות מוקדם יותר בערב.
את הילד אני לא מוציאה מהחדר, הוא תמיד רצוי.
אני לא רוצה לחוות התנהגות שפוגעת בי ולכן קמה והולכת.
מורה שקשה לה עם תלמיד, יכולה להוציא את הילד מהכיתה והיא יכולה לבחור לצאת - מה יותר מעליב?
יכול להיות שאין הבדל ורק אני מרגישה שזה שונה. כמו שכתבתי לא תורה מסיני כל אחת איך שמרגיש לה.
אני חושבת שלהגיד לילד לצאת זה להרחיק אותו
בעצם לתת שדר שהוא לא רצוי פה
ולצאת בעצמי זו הבחירה שלי להיות איפה שנעים לי
תמיד טוב לקבל עוד רעיונות ליום שזה לא יעבוד
וברור שיש פעמים שגם זה לא עובד
ויש גם פעמים שהוא מתוסכל ובמקרה כזה אני מראש לא עושה את זה
לפעמים כן יוצא שאחד מאיתנו (ההורים) מרגיש שהסיטואציה יוצאת לו משליטה ואז אנחנו הולכים להירגע בחדר, אבל זה לא אידיאלי ממה שאני רואה, הילדים שלנו קצת נבהלים שזה קורה
והטיפים. האמת שדי עושה את מה ששיתפתם
שמתי לב שההרבצות מתרחשות בעיקר בשינויים.
כשחוזרים מהמעון מבחוץ לבפנים, מישהו קופץ לביקור קצר בהפתעה. לפעמים באמת גם כשהקטן לוקח משחקים. קשה לו כי הקטן כבר עם רצונות משלו. אי אפשר להחליף כבר לכל מכונית/משחק.
לגבי השינה, הוא לא ישן במעון. המטפלות לא אוהבות את זה אבל אין מה לעשות - הוא לא נרדם. אז חלק מההתנהגות שלו זה עייפות יתר .
ילד אחר כשעייף או לא!
בעיקר מחשבות על שיטת החינוך. אולי מושפע מההשתלמויות שאני עושה בהוראה חחח
מדהים כמה שהוא מבין. אחרי שהוא נרגע ויוצא מהחדר אנחנו מדברים על מה שקרה ומסיימים עם חיבוק ונשיקה.
האיזון בין להיות אסרטיבית, לשים גבולות, לבין להכיל ולחבק בלי סוף זה מה שמבלבל אותי. ואולי בעצם זה יותר רק עניין של ניסוח.
דוגמה מהיום בבוקר.
בעלי אירגן אותו כדי לקחת למעון אבל הוא מיהר והבן לא כ"כ שיתף פעולה. אז אמרתי: אם לא תתארגן מהר אני אצטרך לקחת אותך ולא אבא.
זה נקרא איום? אני לא רוצה שיפעל מתוך פחד כדי לא לקבל כל הזמן את מה שרוצה ורק כדי לרצות הוא פועל.
מרגישה שמסתבכת ממש בלהסביר את עצמי. אולי בכל זאת מצליחים להבין מה שאני מתכוונת?
לק"י
ולהסביר לו, שאבא צריך ללכת, ואם הוא רוצה ללכת איתו הוא צריך להתארגן מהר.
וללכת על הצד החיובי.
(נניח לא "אם לא תאסוף את המשחק אני המשחק, אני אקח לך אותו", אלא "אם אתה רוצה לשחק עוד פעמים במשחק הזה, צריך לאסוף אותו, שלא ייעלמו חלקים").
ומבינה אותך. איך אני שונאת ליפול ל"איומים" האלה.
ונופלת אליהם כל הזמן, בעיקר כי אני לא מרגישה שיש לי תחליף😅 אז אני מנסה לחפש כזה.
אבל אני לא רואה בעיה עם תוצאה פשוטה- אם את מתעכבת בהתארגנות אני לא יספיק לקחת אותך בבוקר כי מאוחר לי. אם את מכניסה ידיים לכוס מים, זה אומר שאת לא צמאה יותר אז אני ייקח. כזה.
מבחינתי ההבדל הוא שאיומים זה מאבק כוח של מי חזק יותר, תוצאה זה שתינו ביחד מול האירוע...
הדוגמא שנתת למשל
זה סיבה ותוצאה
ולעניות דעתי זה הגיוני להסביר לילד מה תהיה התוצאה של מה שהוא עושה
אם לא אמרת את זה בטון מאיים אלא פשוט הסברת
נשמע מצויין
"אם אתה רוצה שאבא יספיק לקחת אותך, אתה צריך להתארגן מהר, כי הוא יוצא עוד מעט".
ואז זה הופך להשקעה בתוצאה רצויה, שזה דווקא דבר חיובי בעיניי שילד ישקיע כדי לקבל משהו שחשוב לו. ואם הוא לא מתארגן מספיק מהר ואבא כבר צריך לצאת, אז אפשר להתבאס איתו, ולחשוב ביחד מה יעזור לו להתארגן יותר מהר פעם הבאה כדי שהוא כן יספיק ללכת עם אבא.
לנסות לחשוב על מענה שיעזור לו להיות יותר רגוע בזמן הזה.
נגיד כשחוזר מהמעון אולי יעזור לו כרבול קצר, או לאכול פרי, או קצת לדבר ביחד מה היה במעון.
לדוג' הייתה תקופה שבן ה3 שלי היה מציק לתינוקת כל הדרך מהמעון הביתה קבוע, וכמה שניסיתי להפריד ולדבר על זה, (וגם קצת לצעוק ולאיים), זה לא עזר. ואז יום אחד ראיתי שהוא כל כך מתרגש שאוספים את התינוקת מהמעון ופתאום עלה בדעתי שאולי הוא פשוט מחפש קשר איתה, אז הצעתי לו לחבק אותה לפני שהכנסתי לעגלה וזה ממש עשה הבדל משמעותי בדרך הביתה. אז הפכתי את זה לטקס קבוע, וההצקות כמעט הפסיקו.
בעיניי בגיל הזה, הרבה דברים הם לא בדיקת גבולות. בחלק גדול מהמקרים לילד פשוט יש צורך שהוא לא יודע להביע בצורה מותאמת אז הוא מביע בצורה לא מקובלת, וכל עוד הצורך לא יקבל מענה, הצבת גבולות פחות תעזור.
לי שחסר פה איזה עניין.
כשילד מרביץ הוא לא סתם מרביץ. ולכן חשוב מאד
קודם לעזור לו להבין מה הניע אותי להרביץ.
זה מסייע לו גם לקבל הכרה ברגשות שלו, גם ללמוד להבין ובהמשך בע"ה לבטא מה עובר עליו.
ולכן כדאי להתחיל בתמלול:
אני רואה שאתה ממש ממש כועס, רצית גם את המשחק הזה?
זה באמת מכעיס שלוקחים לך.
אחר כך אפשר להעביר את הגבול: גם אם אנחנו כועסים, לא מרביצים.
וכן הלאה לגבי דברים אחרים:
רצית לשחק במשחק? אתה מאוכזב שאי אפשר עכשיו ביסקויט? אתה עצוב כי אתה רוצה שאמא תשחק איתך?
לעזור לו להביח מה עובר עליו. כך יהיה לו קל גם לווסת את עצמו, ובהמשך בע"ה לדעת להבין ולבטא את עצמו.
