עד שכבר השתכנעתי שאפשר לעבור הריון ללא דימומים זה הגיע...
לא אין לי כוחות לזה. ניצלתי אותם עד תום בהריון הקודם.
(ועוד שני דברים שמטרידים אותי: א. סיפרנו לילדים. זה לא המקום והזחן להרחיב למה החלטנו שזה הטוב בשבילם.
ב. היום הרגשתי ממש חזק שפעם ראשונה שאני לא אצום בט' באב בלי היתר. כי לא הצלחתי לתמלל את התחושה שלי למה לא אצליח לצום אז חשבתי שהרב לא יקבל את זה ואין מצב שאני צמה אז חשבתי בכלל לא לשאול... לא עשיתי עם המחשבות האלו משהו אבל מרגישה כאילו הנה רצית סיבה שתהיה כתובה בתיק הרפואי שלך? קיבלת 😭)
זהו, כל מה שאני צריכה עכשיו זה רק רק חיזוקים וחיבוקים.
תהיו טובות.


