כותבת אליכם בלי שאני באמת קשורה לפורום הזה
רוצה רק לשתף נושא שבוער בעצמותיי
ומצאתי לנכון לכתוב דווקא פה.
מהיכרות כואבת של מציאות הורית, אני רק רוצה להאיר על העניין שיש בידיכם פקדונות יקרים של הקב''ה.
כל דקה של הקשבה, של חיבוק ונשיקה, כל דאגה וכל אוכל חם, ייבנו אותם לעד
כשילד יודע שיש מי שאוהב אותו ודואג לו, מתפתח בו חוסן נפשי, מסוגלות להתמודד עם אתגרי החיים
אני בטוחה שאתם הורים נפלאים.
ובנוסף לכך, אולי דווקא בעמדה כשלכם, אם רואים/מזהים ילד שעובר הזנחה, התעללות (וזה קורה במקומות הכי טובים, יישובים טובים, גרעינים תורניים, ב-כ-ל מקום) לא להתעלם!
"מבשרך לא תתעלם"
לבדוק, לדווח למורה, יועצת, לשכת רווחה. יש בידיכם אפשרות להציל נשמה.
סליחה אם זה לא מתאים לכאן
קחו את זה פשוט כפריקה אישית.
תבורכו בכל הטוב
מזאת שנתקלה בהם כשהם כבר ממש לא היו ילדים
וששיקום נפשם הולך להיות עבודת חייהם.


