אזהרה: הפוסט לא מיועד לנשים אופטימיות ;)
לא יודעת אפילו איך לכתוב את זה...
אני אישה שמנה. לצערי.
כמעט תמיד שקלתי 75+ וברגעי השפלים הגעתי ליותר למשקל של כ20 קילו יותר.
כל לילה הייתי הולכת לישון ומתפללת שאתעורר רזה.
בדרך כלל אני בסדר עם עצמי (לא במהות),
אבל לפעמים אני לובשת איזה בגד
ומזדעזעת מעצמי.
כמו לדוגמא, היום. לבשתי חולצה וחצאית שאני רגילה למראה שלהם עלי ונראתי כמו לווייתן ענק.
ואני מביטה במראה ובאמת מזדעזעת. כי זה לא שאני משמינה מהאוויר.
ואני לא משמינה מהרבה אוכל, כמו הרבה אחרים.ות.
אני משמינה מהחלטות לא טובות והיעדר מאמץ להתעמת מול עצמי.
אם אני רוצה משהו, 90% שאלך ואקנה בשעה הקרובה.
ו10% שאתאפק ואשבר עד סוף השבוע.
אני לא יודעת כלום על תזונה בריאה,
הדבר היחיד שאני יודעת זה שאני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה.
אני סהכ שבוע 11 ואני כבר נראית בחודש שישי
וכמובן לא מפסיקה לאכול שטויות לרגע!
הפעם האחרונה שבה החזקתי ירק הייתה בדיאטה שעשיתי לפני 4 חודשים.
והכל זבל. זבל. זבל.
ומאז תחילת ההריון זה רק החריף.
הולך אצלי רק ג'חנון, שניצל תירס, ביסלי, במבה, ארטיקים, סוכריות.
באמת שנמאס לי מעצמי ומההרגלים והבחירות הגרועות שלי.
זה כל האורח חיים שלי זוועתי.
ערה עד השעות הקטנות של הלילה, טוחנת שטויות, מתנגדת לסדרות.
אני מפחדת לסיים את ההריון הזה במשקל גבוה,
כאילו לא התחלתי אותו במשקל גבוה מספיק.
אני חיה ברגשי נחיתות.
אני לא טובה מספיק.
אני שמנה, מחוצ'קנת, לא העפרון הכי חד בקלמר ובעיקר בעלת אורח חיים רע מאוד. חסרת בטחון, חסרת חברות, חסרתסבלנות.
אני מרגישה שהכל קשור לבחירות הגרועות ולהשמנת יתר.
ואני לא מצליחה לעצור את זה.
לא יודעת למה אני כותבת את זה.
אני לא מצפה למשהו מיוחד...
אולי פה נעים לי לכתוב כי לומר את זה למישהו מהמעגל האמיתי שלי זה מבייש וחושף מדי.
פה אני אנונימית ומי מכיר אותי בכלל...
אוף
מתפללת להשם שישלח לי כוחות להרים את עצמי מאיפה שאני כרגע.
לא יודעת אפילו איך לכתוב את זה...
אני אישה שמנה. לצערי.
כמעט תמיד שקלתי 75+ וברגעי השפלים הגעתי ליותר למשקל של כ20 קילו יותר.
כל לילה הייתי הולכת לישון ומתפללת שאתעורר רזה.
בדרך כלל אני בסדר עם עצמי (לא במהות),
אבל לפעמים אני לובשת איזה בגד
ומזדעזעת מעצמי.
כמו לדוגמא, היום. לבשתי חולצה וחצאית שאני רגילה למראה שלהם עלי ונראתי כמו לווייתן ענק.
ואני מביטה במראה ובאמת מזדעזעת. כי זה לא שאני משמינה מהאוויר.
ואני לא משמינה מהרבה אוכל, כמו הרבה אחרים.ות.
אני משמינה מהחלטות לא טובות והיעדר מאמץ להתעמת מול עצמי.
אם אני רוצה משהו, 90% שאלך ואקנה בשעה הקרובה.
ו10% שאתאפק ואשבר עד סוף השבוע.
אני לא יודעת כלום על תזונה בריאה,
הדבר היחיד שאני יודעת זה שאני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה.
אני סהכ שבוע 11 ואני כבר נראית בחודש שישי
וכמובן לא מפסיקה לאכול שטויות לרגע!
הפעם האחרונה שבה החזקתי ירק הייתה בדיאטה שעשיתי לפני 4 חודשים.
והכל זבל. זבל. זבל.
ומאז תחילת ההריון זה רק החריף.
הולך אצלי רק ג'חנון, שניצל תירס, ביסלי, במבה, ארטיקים, סוכריות.
באמת שנמאס לי מעצמי ומההרגלים והבחירות הגרועות שלי.
זה כל האורח חיים שלי זוועתי.
ערה עד השעות הקטנות של הלילה, טוחנת שטויות, מתנגדת לסדרות.
אני מפחדת לסיים את ההריון הזה במשקל גבוה,
כאילו לא התחלתי אותו במשקל גבוה מספיק.
אני חיה ברגשי נחיתות.
אני לא טובה מספיק.
אני שמנה, מחוצ'קנת, לא העפרון הכי חד בקלמר ובעיקר בעלת אורח חיים רע מאוד. חסרת בטחון, חסרת חברות, חסרתסבלנות.
אני מרגישה שהכל קשור לבחירות הגרועות ולהשמנת יתר.
ואני לא מצליחה לעצור את זה.
לא יודעת למה אני כותבת את זה.
אני לא מצפה למשהו מיוחד...
אולי פה נעים לי לכתוב כי לומר את זה למישהו מהמעגל האמיתי שלי זה מבייש וחושף מדי.
פה אני אנונימית ומי מכיר אותי בכלל...
אוף
מתפללת להשם שישלח לי כוחות להרים את עצמי מאיפה שאני כרגע.
