כי לא משנה מה אני אענה זה יהיה הדבר השני...

ואני חושבת שזה לא הריון...

מציעה להגיד בעדינות שזו החלטה שלכם וזהו...

למרות שזה נשמע לא בהכרח קשור.

אבל למה לא לנסות?

בהצלחה!

והבן הגדול שלי הצביע יאיר גולן.

איזה כיף שהכתובת שלו היא עדיין אצלי בבית ובזכות הבחירות שץזכיתי להיות איתו יחד.

מבחינתי- זאת המהות של אחדות.

הצבעתי בעבר לבנט והתאכזבתי קשות (בתקופת ממשלת ה-6 מנדטים).

בעיניי הדיבורים שלו על אחדות הם דיבורים בלבד, כי בסוף בשורה התחתונה הוא מחרים את ראש הממשלה ואת מיליון המצביעים שבחרו בו...

זה באמת זה.

ולגבי בנט אני רואה בו אדם ראוי מאוד, שאכפת לו באמת מהעם. וזה בנוסף לכל הטוב שכבר עשה בשנה היחידה שהיה ראש הממשלה. אני לא רוצה בכוונה להיכנס כאן לטיעונים, יש לי המון מה לכתוב ולענות על כל דבר ודבר גם בעשייה החיובית שלו וגם על העבר וכל מה שמנסים להכפיש, כולל עובדות וחקירה מעמיקה שעשיתי בנושא בכל החודשים האחרונים מכל כיוון אפשרי.

אבל את ההודעה הזו כתבתי כדי להתמקד באחדות ובמה שהרגשתי בלב אחרי ההצבעה, זה הדבר הכי חשוב בעיניי לגמרי.

וגם אני רואה בו אדם טוב.

תודה על השיתוף ותודה לה' על הזכות לחיות במדינה דמוקרטית ולהצביע.

(אני הצבעתי סמוטריץ', אבל התלבטתי אם בכלל לצאת להצביע).

ושזה מה שהלב שלך בחר וזה טוב שכל אחד יצביע, ורציתי להגיד לך בחזרה תודה על מה שכתבת ושזה באמת זכות גדולה לחיות במדינה שלנו ולהצביע.

אבל אז ראיתי את מה שנהפך מהשרשור ואת הכוונות שייחסו לי אחרות וגם את לכן לא הגבתי כי נפגעתי. אבל עכשיו אחרי שעבר קצת זמן חשבתי על זה שוב ולפחות כן רציתי לכתוב לך שההודעה הזאת ספציפית שלך שימחה אותי. וגם סמוטריץ עשה הרבה מאוד טוב, ובעיקר טוב שאת בחרת ומיממשת את זכות הבחירה.

אז אם זה שווה משהו או שכבר הושחרתי לגמרי כי פתחתי ניק חדש לצורך זה (אז יחסו לי כוונות שזה בטח אומר שאני בטוח עם כונה רעה או 'תעמולה') - אם זה שווה משהו אני אכתוב לך שאני לא. ואת היתר פירטתי כבר בהודעות אחרות אז לא אלאה..

לפתוח ניק בשביל תעמולת בחירות כאן בפורום זה מעשה ראוי.

ממש חבל

מזל שלא הצליחה לייצר יותר טראפיק

בשיתוף מהלב. והקטע שבכוונה כתבתי כאן ולא באו"ח כי חשבתי שכאן יש מקום לשיתוף הכנה הזה מהלב ולא יתייחסו בציניות ובמחיקת הדעה של השני. זה מה שחבל באמת.

למרות שראיתי מה שכתבת כבר בבוקר

לא בקטע רע אבל לרשום ספציפית למי בחרת - עלול לטרגר פה שרזורפלצת מאוד לא מאחד גם אם לא התכוונת. מה גם שאני לא רואה עניין לכתוב ספציפית במה כל אחת בחרה

ייתכן ואם היית כותבת את אותם דברים ומשמיטה את הבחירה הספיציפית שלך זה היה נראה אחרת..

והאמת שאמי לא מרגישה שום אחדות ביום הבחירות. לא במצב כרגע כשברור לנו שאם ביבי ממשיך לעוד כהונה - השמאל מתכנן עוד פעם פילוג מטורף. (ולדעתי הוא יקבל רוב למורת רוחם)

המשפחה שלי בואי נגיד חושבים שאין לי בורג בראש ולא יכולה בכלל לדבר איתם, מקומות אחרים מלאים בארס שאני בכלל לא נכנסת אז חשבתי שכאן שזה כמו בית שלי לשיתופים אוכל לשתף ספונטנית.

כי באמת הצבעתי בבוקר והרגשתי את זה חזק ופשוט רציתי להניח את זה איפשהו. את השיתוף הזה, את מה שחוויתי

וכתבתי למי אני מצביעה כדי להסביר שדווקא דרך זה הרגשתי את זה השנה, דרך האחדות הזו שכן כך הרגשתי בשכונה שלי, זה היה מאוד חזק והיה לי חשוב לשתף זה הכל.

האמת שפגע בי העליהום כאן כי לא כ"כ ציפיתי מהפורום הזה שהוא מקום שלי ואוהבת כאן את חברות הפורום ומקבלת אהבה חזרה אבל כנראה שככה זה אם זה נוגע לאחרים במקומות אחרים וכנראה גם כאן יש כלפיי כזה כעס ש'איך היא בכלל מצביעה לו' וזהו. נפסלתי והושחרתי סופית. רק כי חושבת אחרת. זה מצער ופוגע, כל שרשור שלי מתייחסים אליי יפה ואני לאחרות וכאן עשו אותי אויבת האומה ותעמולת בחירות ואיך העזתי לפתוח ניק. כי מה? לא פותחים כאן ניקים חדשים שרוצים לשמור על אנונימיות? ובטח שזה היחס אליי שאני מצביעה אחרת אז מחקו אותי סופית.. ואיך עשיתי תעמולת בחירות אם בסך הכל כתבתי מה חוויתי ועוד כתבתי שכל אחת תצביע לפי הלב שלה העיקר שנהיה באחדות.עושה לי כזה צער הדבר הזה. אוף

אם כי הוא ממש לא הבחירה שלי

זה לא העניין

אלא כי דווקא פה אם תשימי לב השיח הזה של בחירה ספציפית לא נכנס וכנראה שלא בכדי. יש בזה משו מפלג ויש מיליון דעות וזה בעצם לא שונה מכל מרחב ציבורי אחר רק שפה לא מעלים את זה בכלל ולדעתי טוב שכך

מכל מקום חיבוק♥️

ולעשות עליה כזה עליהום בפרהסיה. אני מקווה שאני לעולם לא אגרום הרגשה כזו לגולשת אחרת. שבסך הכל כתבה את הלב שלה ושיתפה. ושוב אין לי מקום אחר לשתף וזה פשוט עלה בי והרגשתי צורך לשתף איפשהו חוויה אישית זה הכל.

אבל לכתוב לי שזה לא ראוי, שאני עושה תעמולה, שטוב שאין לי טראפיק, ועוד אחת ועוד אחת. לא סבבה. לא סבבה ונפגעתי. אני מוחלת מראש לכולן זה לא העניין, אבל זה פשוט ציער אותי וביאס אותי נורא.

לא משנה מה לא צריך לפסול אדם שחושב אחרת או שמשתף חוויה אישית.

ותודה על החיבוק, נותן קצת חום בתוך כל זה.

וה' יראה ללבב.

הודעה בפורום היריון ולידה שאין לה שום קשר להיריון ולידה, מניק חדש שאין לו היסטוריית הודעות ושמפרטת באיזו מפלגה בחרת -

זה לא סבבה. זו תעמולת בחירות.

אני לא מכירה אותך ולא פוסלת אותך אלא את מה שכתבת, יכול להיות שזה היה בתמימות אבל זה לא ראוי. ואין שום קשר לדעות שלך. גם אם היית בוחרת ט', ג' או רחמנא לצלן יאיר גולן זו היתה תעמולה והיא היתה פסולה.

חייבת לשתף דוקא כאן? תעשי את זה מחר.

עבר עריכה על ידי ונכון בתאריך ט"ז בחשוון תשפ"ז 20:27

ורוצה לכתוב במקומה משהו אחר לגמרי, בעיקר כי רציתי ללמוד מ @דיאט ספרייט ואז הסתכלתי שוב על ההודעה הפותחת שלי והבנתי שאולי באמת יכול להשתמע ממנה תעמולה כי כתבתי את האותיות של הפתק ככה מפורט או בצורה כזו, אולי לכן זה הובן ככה, לא יודעת, אבל רוצה לבחור לקחת על זה אחריות ולהגיד שכנראה אולי לא כתבתי ברור ואולי כתבתי בצורה שמשתמעת לא טוב ולא נכון. אז מצטערת על זה, באמת שהתכוונתי רק לשתף חוויה אישית פנימית והדרך של המפלגה עצמה היתה חלק מהחוויה עצמה ומה שהרגשתי ופשוט התרגשתי כי הייתי רגע אחרי ההצבעה והתחושה הזו מילאה אותי אז ככה כתבתי גם. התכוונתי רק לשתף ורק להתייחס למימד האחדות שהכי חשובה.

וגם למדתי מזה בזכותך @דיאט ספרייט שכשנותנים הכרה כזאת זה עושה אפשרות גם להביט שוב רק בזכותך שנתת לי את ההכרה הזו פתחת לי פנאי בנפש כנראה להסתכל על זה ככה והפעם עם לקחת אחריות עליי ועל הטעויות שלי אם היו. אז תודה לך גם על זה.

ועוד משהו אחרון לך אפונה ולאחרות - אני אפילו לא יודעת אם כשכתבתי שנפגעתי אני בעצמי פגעתי במישהו בעצם זה שכתבתי שנפגעתי ממנה? לא יודעת ואני מתחילה להיכנס לתסביכים שלי עם זה שלא ארצה לפגוע אבל רק רציתי להביע את זה שזה ציער אותי פוגע בי אבל די לא משנה, מאחורינו.

סליחה גם על זה וגם אם מהצד שלי סליחה גם פגעתי במישהי. תדעו שביקשתי רק טוב לכל אחת אחרי שאמרתי מחול וואלה רק רוצה שיהיה פה טוב זה הכל.

הגבתי בשמחה ובשיתוף מהצד שלי.

(כלא מצביעת בנט)

כשעלה חשד- שבעיניי הוא לגיטימי- באמת שמחתי שאין טראפיק- כי אין מקום לתעמולת בחירות.

עכשיו אני מבינה שטעיתי ואת אחת מאיתנו (וגם אם לא היית אחת מאיתנו, אם מדובר בשיתוף ולא בתעמולה בוודאי שיש לזה מקום ומרחב כאן) ולכן אני מבקשת סליחה.

מקווה שתמצאי מקום לסלוח ❤️

הצטרכתי לקרוא פעמיים כדי לתת למילים שלך לחלחל פנימה ולרפא קצת את העלבון והפגיעה שהרגשתי קודם. אני ממש ממש מודה לך. ממש.

את מרגשת אותי, ובדיוק כתבתי לך גם הודעה ברגע הזה למה שהגבת למעלה ואז קראתי את ההודעה הזו שלך.

תודה שאת מאמינה לי. תודה שלקחת אחריות על הפגיעה ונתת לי הרגשה טובה של הכרה ותיקוף לפגיעה. ותודה שנתת גם תיקוף שאם זה שיתוף אישי יש מקום בהחלט לכך, וזה באמת מה שהיה. ותודה שאת כזו כנה ועם ענוה שאני יכולה ללמוד ממך על המקום הזה גם להגיד סליחה טעיתי וככה לכתוב את זה ולתת למישהי שם בצד השני להרגיש נעים בלב. זה עשה לי ככ טוב אז אפילו רק מההודעה הזו שלך היה שווה לי הכל ולפתוח את השרשור הזה בכלל. תודה לך 🤍

(ואני תמיד נוהגת להגיד מחול מחול מחול אם נפגעתי כי אני מפחדת שלא תהיה קפידה חו למישהי בגללי, אני עושה את זה תמיד, אז גם כאן ישר אמרתי שזה מחול וזהו. ולך בטח שאין עניין לסלוח כי אין לי בלב שום דבר לסלוח עליו אלא רק הכרת תודה לך ממה שעשית, את אישה השראה.

אני אישה רגילה לגמרי

והמילים שלך חיממו את ליבי מאוד ❤️

כתבתי בכל ההודעות שאני בכוונה לא נכנסת לכל הטיעונים וההסברה (ויש לי באמת המון, אבל לא הרגשתי שזה המקום ולא בכלל מה שרציתי להעביר מהחוויה שלי אז בכלל לא כתבתי את זה.)

הרי אם הייתי עושה 'תעמולה' הייתי יכולה לכתוב את כל ההסברים ועוד, אבל זה פשוט לא היה שם ולא שם כי זה לא.

ומצער שדווקא מהמגזר שלי אני הכי פחות הרגשתי היום אחדות בסוף. דווקא מכל השכנים החילונים שראו אותי עם מטפחת ענקית ולבושה כמו דוסית הרגשתי את כל האהבה והאחדות מה שהתחלתי לפרט בשיתוף הזה שלי. הכי ריגש אותי שכן מבוגר רוסי חילוני לגמרי שכמעט דמע כשדיברנו וכל המחיצות לא קיימות יש רק יהודים וזהו. אז עוד יותר ציער אותי שדווקא פה (וגם במשפחה שלי, חוץ מבעלי) זה היחס אליי.

וגם הסברתי לך למה.

אם מישהי אחרת שהגיבה לך תרצה לפרט - אולי תביני. אני כתבתי רק את מה שנראה לי בהגיון שלי

והאמת זו בדיוק הסיבה למה לא כדאי להחכנס לזה בפומבי. רבים וטובים מאיתנו נכוו..

טעיתי לחשוב אחרת

אני אחת מכן. עם ניק חדש כי לא רוצה שישייכו לניק המקורי, כתבתי מהלב על ההרגשה שלי ועל האחדות וככה לקרוא את שיוך הכוונות לתעמולה? ואיפה יש כאן בכלל תעמולה? כתבתי שכל אחת תצביע למי שמרגיש לה נכון העיקר שנהיה באחדות.

אפילו שהבוקר הגעתי למסקנה שאין קטע להצביע

זה נקרא פיצול אישיות ? 😆

או סיור שמיועד לבנות מצווה (יש כל מיני כאלה, השאלה אם יש בתאריך המתאים), או יום כיף נשי של קניות וכדומה. כמובן, בתלות בכוחות שלך... לחלופין, אם את לא יכולה - שבעלך יצא איתה לטיול כיף.

ואל תוותרו לגמרי על החגיגה❤️ גם אם זה יהיה אחרי התאריך, חשוב מאוד לציין זאת. זה חשוב ומשמעותי בשביל הילדה/הנערה, שתרגיש שהגדילה ותחילת קיום המצוות הן משהו חשוב ויקר גם בעיניכם. (ואני מאוד מזדהה איתך - גם לי קשה מאוד עם חגיגות... ובכל שאת עושה את זה)

בלי קשר להצעות הנ"ל, אפשר ללמוד איתה ספר שמיועד לבנות מצווה, ואת זה אפשר לעשות לאורך השנה. ממליצה על פרקי הלל.

שיהיה בשעה טובה ובקלות ומזל טוב כפול!

ארוע!

אם את רוצה רק בבית- תכינו בצק והכלה תעשה הפרשת חלה,

תקשטו את הבית עם בלונים

תכיני/תקני עוגה

תכינו ארוחת צהריים חגיגית ומפנקת

אפשר שהקטנים יכינו לה שיר/ברכות/שלט

אם מתחשק לך לצאת- אפשר להתלבש חגיגי ולצאת למסעדה רק המשפחה המצומצמת, לנסוע לפני כן לכותל/קבר רחל.

אני מבינה את הילדונת שהיא עצובה

לא "אשמתה" שזה יוצא סמוך ללידה, ויותר מזה, דווקא בגלל שזה סמוך ללידה כדאי לחגוג לה, באופן שמתאים לכם אבל לא לעבור את היום הזה בלי לעשות כלום.

היום בת מצווה זה אשיו רציני מאד

יש בנות שעושים להן חגיגה מפוארת באולם, יש שמכינים להן קליפ מושקע, היא בטח שומעת מחברות וקשה לה.

אני גם עשיתי ברית בבית, אין כמו ארועים משפחתיים ואנטימיים

וגם בת מצווה עשינו בקונספט שונה ממה שכל המשפחה שלנו עושה.

אבל בת מצווה זה יום חשוב ושונה משאר ימי ההולדת... וכן ראוי לחגוג אותו.

מזל טוב

והרבה נחת ובריאות

ואז האירוע הוא שלה, לא שלך. את לא מזמינה אף אחד

אפשר לעשות להן משהו שבעיקרו אקטיבי- לשכור בריכה, לצבוע כלי קרמיקה, מקרמה, סיור שהיא מעבירה וכו.

כמובן להוסיף משהו קטן עם תוכן

אבל מבינה אותה ממש שזה מעציב אותה. זה סימן דרך שלה, לא שלך. בעיניי לא לציין יכול לייצר אצלה איזה חסך, כי באמת זה משהו שבאופן גורף מציינים, וגם בטח אם זה בגלל שאת בהיריון, זה יכול לצאת על זה שהתינוק אשם…

ובלי קשר, בת מצווה זה אירוע שאני לא מחבבת באופן אישי, אבל הן בגיל רגיש ומאוד רוצות. ויש אלף דרכים לעשות משהו.

ולהכין אלבום ברכות (קונים אלבום יפה עם אביזרים לקישוט ועטים וכל משתתף כותב ברכה ומעטר את הדף שלו)

ושיהיו בשעה טובה, ושמחות בנחת ולב שמח!

אצלינו במשפחה לא חגגו בת מצווה, רק יצאנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אפילו בלי אלבום או משהו.

ומוסיפה רק משהו אחד, לא זוכרת להגיד לך איך הרגשתי בלייב, אבל אין לי משקעים או משהו או חסך, ככה זה היה וזהו, לא מרגישה איזה פספוס. כשחברות שאלו אותי אמרתי שאני לא חוגגת וזהו 🤷‍♀️

ולא הרבה חגגו, מה שהיום מי שלא חוגגת זה מוזר.

ובעיני טוב שזה השתנה והיום הבנות מקבלות יחס ולא רק הבנים

מהכיתה שלי, היינו 41 בנות, אני היחידה שלא חגגה. ואפילו מי שחגגה בכיתה ז' והייתה בבית ספר אחר, הזמינה את כל ה41 בנות מכיתה ו' של שנה שעברה. ובכל זאת לא הרגיש לי שקופחתי או משהו

מוסיפה שכן חגגו, פשוט הלכנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אולי באמת פעם זה היה יותר נחשב מהיום. בכל מקרה עם חברות/ משפחה מורחבת לא חגגו לי

בת כמה את?

אני בת 35 וגדלתי בפריפריה אם זה משנה.

אחת חגגה באןלם, אחת מסעדה וכל השאר בבית. גם אני. זה היה מעין יומולדת משודרגת אבל לא בת מצווה של ממש.

לק"י

אבל כן, חלק מהבת מצוות היו קטנות יותר אע פשוטות יחסית.

יש כאלה שלבנים עשו חגיגה גדולה יותר.

ומי שכן ממש בפשטות, להבדיל מבנים

או באולמות, רובן בישוב, פשוטים יחסית. חלק בבית. אבל לגמרי היו שמלה, ריקודים, אוכל, יצירה לפעמים.

ולעשות לה משהו לא בתאריך, אלא מאוחר יותר.

את והיא

לפני/ אחרי הלידה

משהו שגם נוח לך וגם יעשה לה טוב

יש מסעדות שיש להם אולמות אירוח למשל

אפשר להביא לה מישהי שתעשה לה את הערב עם הפרשת חלה וקצת ריקודים

לדעתי חבל לא לציין את זה ואת לא חייבת להיות מאווד מעורבת. רק לשחם ולהיות

שלמרות שלך זה פחות נוח הרגשת את הבת שלך ואת רוצה למלא את הצורך שלה למרות שזה מתנגש עם מה שנראה לך נכון דווקא..

כדאי להציע לה 2-3 רעיונות מפורטים (שתדע למה לצפות מיכולותיכם, ושלא תתאכזב) ולשאול אותה מה היא מעדיפה

הרבה פעמים דוחים מכל מיני סיבות (ספירת העומר, החופש הגדול ועוד…) אז ברור שגם פה אפשר וכדאי לדחות.

ממש מבינה אותך שאת שונאת ארועים. גם אני ממש שונאת אבל לא העליתי על דעתי שלא לחגוג לבת שלי. יש בזה משהו מאד מאד פוגע.

מנסה לדמיין מציאות שבה לא עושים לילד בר/בת מצווה, וואלה זו יכולה להיות שריטה כואבת לכל החיים.

היא לא ראויה לחגיגה? לציון משמעותי?

אז ברור ומובן שקשה בתשיעי, תקבעו בחנוכה, תקבעו עוד חודשיים קדימה. אבל שבו איתה ותחשבו יחד מה המסגרת שנכונה לכם ולה. תקשיבו לרצון שלה ושלכם ותנסו לבנות משהו שיהיה לכם טוב, משמעותי ומצמיח.

בהצלחה רבה ולידה קלה!

לי לא חגגו בת מצווה.

ההורים שלי לא דתיים.

הם לא ראו צורך לחגוג לי בת מצווה.

לבנים כן, לי לא.

אין לי ספק שההורים שלי אהבו אותי, אוהבים אותי ויאהבו אותי לעולם.

אבל ההחלטה שלא לחגוג לי ולבנים כן, הייתה החלטה שפגעה בי למשך שנים קדימה.

ממש ממליצה לחגוג בקטן, אפילו לא במועד, תוך שיתוף הילדה במתכונת החגיגה.

אני אפילו לא זוכרת למה אבל מסכימה עם זה, צריך לחגוג. בטח אם הילד רוצה

אפשר משהו בקטנה כמו סדנא לחברות ואחכ חגיגה עם משפחה מצומצמת וחברות..

אבל לוותר לגמרי נשמע לי עוול, אני מניחה שרוב הבנות חוגגות.

שזה שאת לא אוהבת חגיגות רלוונטי רק במידה מסויימת.

בדבר כזה גם הרצון של הילדה צריך לבוא לידי ביטוי או לפחות למצוא דרך אמצע ביניכן.

אבל לא הייתי מעבירה את התאריך הזה בלי שום ציון.

אפילו לציין עוד חודש חודשיים אחרי הלידה.

אולי שבת משפחתית עם הסבים והסבתות וכמה בנות דודות,

אולי סדנא וארוחה לחברות,

אולי טיול של שתיכן וארוחה משפחתית בחוץ,

בטח תוכלו למצוא משהו שיציין את השנה המיוחדת הזאת

אולי...

שלא תרגיש שהיא נדחקת הצידה, או ששכחו ממנה...

כל הכבוד לך שאת מוכנה להשקיע בזה משאבי נפש (וזה המון).

מוערך מאוד בעיני.

בת מצווה זה דבר גדול בגיל הזה, ולרוב הנשים שאני מכירה זה עדיין גדול בעיניהן עד היום.

מי ומה

ילדה בת 12 תזכור ועוד איך.

כדאי לשבת איתה ולהבין מה היא רוצה ומה האפשרויות שיעשו לה טוב.

זה שאת לא אוהבת אירועים- זה כבר גיל שצריך לעשות הפרדה ולהבין שאת זו לא היא ולהתאמץ בשבילה.

תנסי לחשוב מה את כן יכולה לעשות עבורה, ואיך מה שאת יכולה מתכנס עם מה שהיא רוצה.

אפשר לעשות בסגנון מסיבת בריכה עם החברות, מפגש חגיגי בבית קפה עם משפחה, (עמדת בלונים והקרנת מצגת למשל יכול להקפיץ מסתם מפגש לאירוע בלי לטרוח יותר מדי)

אפשר טיול חברות לכותל או לאתר אחר עם משמעות. (משכן שילה אתר מהמם אם אתם בקטע)

אפשר טיול אמא ובת.

האפשרויות רבות, אבל לדעתי צריך קודם להבין את ההפרדה בין ההעדפות שלך להעדפות שלה לגבי עצם הציון ולבדוק מה היכולות.

אגב הייתי משנה את הטרימינולגיה ממשהו קטן שנותן תחושה של צמצום לאירוע קונספט שנותן תחושה של מיקוד.

בהחלט צודקות .

כל מה שהעלתן רלוונטי ונכון. תודה

אפשר בחורף גם טייץ, או לא ללבוש כלום.

טייץ זה לא יפה בעיני

ואי אפשר בלי כלום כי קפוא

במקום קר מאוד. לרוב הולכת עם שמלה ארוכה ומגפיים, בימים קרים מגפיים יותר גבוהים. בפועל מתי אני בחוץ? קצת במעברים. לא עומדת בחוץ שעות. בימים ממש ממש קרים כן לובשת טייץ. גרביון אין סיכוי.

אבל רק אומרת שלדעתי זה שקר זה לא תירוץ...

כי אפשר ללבוש טייץ בלי שיראו אותו בכלל, למשל טייץ+ מגפיים גבוהים/ טייץ+ גרביים/ טייץ+ חצאית ארוכה... הרבה נשים לא אוהבות גרביונים (אני ביניהן...) ומתלבשות יפה וחם בחורף בלעדיהן. מה גם שרוב המכנסיים שבאופנה הן לא מחממות במיוחד...

אם את רוצה בגלל סטייל/ אופנה או כל סיבה אחרת כמובן זו החלטה שלך, אבל אני חושבת ששווה לדייק את הרצון גם בשבילך וגם בשביל להעביר אותו הלאה. .

זה אחד ההיבטים החשובים כשבוחרים מה ללבוש

ממש לא תירוץ

לרוב

דיוק בסיבה

לא ממש פותר קונפליקטים

במיוחד בנושא רגיש כמו לבוש

אני מאד רוצה לעבור למכנסיים ולא נעים לי ממך

ואולי שווה לחקור קצת לעומק את העניין של חצאית מול מכנסיים, למה היא נחשבת צנועה יותר.

יכול להיות שתגיעי למסקנה שבאמת זה לא משנה, אבל לפחות זה יהיה מתוך בירור, ותוכלי להציג לבעלך את הבירור הזה.

לפתוח זה הצד הפחות קשה

לשוחח בכנות על הרצון שלך

יש סיכוי גבוה שהוא לא רק יתאכזב

אלא יתנגד באיזשהו אופן

זה החלק היותר קשה

מה לעשות עם הקונפליקט

מי יוותר

(חוויתי קונפליקטים בלבוש

ממש מבינה את הצורך ללבוש מה שרוצים ולא בהכרח מה שמקובל בסביבה או על בן הזוג)

אין לו פה מה להתנגד, זה הגוף שלה והיא תתלבש כרצונה, אין לו פה say.. זה לא החלטה זוגית

זה לא סותר את זה שהיא תעשה מה שהיא רוצה בסוף

אם בעל מוריד כיפה לצורך העניין - אין לאישה זכות להגיד מה היא חושבת? אין לה say? אני לא מסכימה עם זה

זכות להביע תמיד יש גם אם זה לא משנה את התוצאה בפועל

להבעת דעה נגד אני לא קוראת התנגדות.

התנגדות אני מתכוונת גם ברמה הביצועית בהחלטות זוגיות, לדוגמא אחד מבני הזוג מתנגד למגורים במקום מסויים, לבית ספר מסויים, למשכנתא וכדומה. בכל הדוגמאות האלה צריך הסכמה של שני בני הזוג.

בלבוש של האישה הגבר יכול להגיד כמה שהוא רוצה שהוא לא בעד. שהוא לא היה רוצה, שזה מאכזב אותו, אבל אני לא קוראת לזה "מתנגד", כי ברמה הביצועית בפועל אין חשיבות לדעה שלו כי זה עניין האישה.

שגברים וגם נשים עושים לפעמים

מתנגדים לבחירות שבן/ בת הזוג עושה

גם אם זה הגוף שלהם

כמו שקשה לי יהיה להגיד לבעלי "אני מתנגדת שלא תקום היום לתפילה".

זה עניין של בן הזוג בלבד, לא שלי, אני רק יכולה להתבאס מזה, ולהתפלל על זה.

אבל הוא פשוט קיים ונפוץ הרבה יותר מלהתבאס בלי להתנגד

דווקא לסוג ההחלטות האלה הרבה יותר נפוץ להגיב ב: " לא הייתי רוצה..", "אני אתבאס ואתאכזב מאד אם..". נשמע מאד שתלטני להגיב ב "אני מתנגד/ת". מילא אם מוסיפים "אני מתנגד אבל זה בחירה שלך בסופו של דבר.."

זה נשמע קטנוני במילים אבל לדעתי הדיוק הזה חשוב ועושה הרגשה אחרת;)

אצלי המעבר היה הדרגתי

אבל אני כן זוכרת את 'השיחה' על המשמעות כלפי הבת שלנו וישור קו

היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא...

אני חושבת שאם אין לו מושג בכלל- אין מנוס מפשוט לפתוח את זה

לא הייתי באה עם החלטה

יש בזה משהו מרתיע

כן הייתי באה עם אמירה שאצ חושבת על זה. את רוצה לשמוע את דעתו אבל ההחלטההיא בסוף שלך

דבר יפה זה ולא מובן מאליו

זכיתם

'היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת'

מוכנה לכך

זה לא שונה בעיניי מהחלטה של גבר לעשות דברים בסגנון. ונשים מעידות פה שזה מאכזב

קחי בחשבון שכמו ש @מקקה כתבה את לא תוכלי לצפות מהבנות שלך לשים חצאית ויש מצב שזה משפיע על התגובה בנוסף ל- מה יגידו

אם כי אני חייבת לומר שיש לי דודה שלא הלכה לא עם כיסוי ראש ולא עם חצאית והילדות שלה כן הולכות עם חצאיות. לא עם גרביים ולא עם כיסוי מלא.

זה נכון, אבל לא סיבה בעינילאלעשות מה שנוח לך

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא..."

מה לא הבנתי נכון?

לא אמרתי שלא תעשה.בכלל לא דיברתי על מה כן ומה לא כי זה לא רלוונטי הפותחת כבר החליטה, כתבתי על התגובה של בעלה ועל הסיבה לתגובה

אולי את מתכוונת לתגובה מפעם?

שזו הייתה מקרמה

אני מודה שלא הכי מבינה איך מתווכים את זה, אבל קיים.

לפעמים זה כשלאבא זה ממש חשוב

ולפעמים זה מגיע מהאמא. אמירה בסגנון של- חלק מהעניין בחצאית זה שרואים שאת דתייה, לי יש כיסוי ראש, לך (המתוקה שמתחת גיל 18) אין ולכן זה מוסיף לחשיבות.

ולפעמים זה בא בהסבר של להשתלב עם קו האולפנה כל עוד את בה.

עברתי גם שינוי חיצוני כשבעלי חושב אחרת.

ומותר לאכזב את בן/בת הזוג. אפשר לחיות עם האכזבה הזאת בשלום ושהיא לא תעיק על הקשר, עם הזמן היא יכולה להפוך לשולית ואפילו להיעלם.

הרבה יותר קשר לחיות עם אכזבה מעצמך ובגידה בעצמך.

פעם היה זול

היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק

חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.

מכנסיים לבנים

טייצים לבנות

לפעמים מארז של חולצות.

קודם כל זה מאוד איכותי.

יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.

תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.

ולא מכירה קוד קופון

יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב

טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..

וסופר איכותי!!!

אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש

עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף

ואיכות מצויינת

יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..

חולצות מכופתרות https://www.next.co.il/he/shop/boys/collection/schoolwear/shirts?p=1#0

טייצים ארוכים https://www.next.co.il/he/style/st701516/t39832

טייצים קצרים https://www.next.co.il/he/style/st987106/a05641

יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר

אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך

והאיכות בכמה רמות מעל

חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם

המארזים גם

בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-

נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)

ואנחנו גרים במקום קר מאוד

אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים

טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.

לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.

לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....

במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.

פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים

פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.

חולצות פולו בכלל....

צ'ינו לשבת לבנים

בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.

שמלות רק לגן.

מביה"ס מקפידה על אורך....

בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים

עם פוטר בפנים ומה דק?

לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.

נעימים כאלו לא כמו הסוג שעם פליז בפנים

סטייל אנגליה בחורף עם גרביים חמות גבוהות חחח. מאז לא הזמנתי מכנסיים מסוג פשוט.

מכירה את הבגדי גוף. מעולים למעברים. לחורף מעדיפה חמים.

לק"י

אבל מוכרים אותו גם בארץ. כמעט ולא נתקלתי במכנסי טריקו מבד כמו של החולצות.

לא מבינה מה הקטע...

אם אני צריכה כמות ולהמשך לשנים הבאות שווה להזמין אחד ולהחזיר ואח"כ מזמינים כמות ו"רצים" על זה בשנים הבאות.

זה מה שנח בבנים.

קטן- קונים אותו דבר מידה מעל....

אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)

לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.

אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).

אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.

צריך למדוד את עצמך, מנסיוני טבלת המידות שלהם מדייקת לרוב. לפעמים המידות באמת טיפה גדולות אבל זה גם תלוי בגזרה של הבגד. הרבה פעמים הם כותבים אם זה אוברסייז או צמוד.

יש שם המון, גם חצאיות, שמלות, חולצות - הכל. ובמידות שאין בארץ בקלות. כמו כל קניה בחו"ל (ויותר מאשר אצל ילדים) יש כאן סיכון לחוסר התאמה, אבל מצד שני יש מבחר ואיכות של בגדים צנועים . שווה ממש לנסות. גם נעליים, גרביים, הכל מאד איכותי.

5 ב150-130 בד נעים ואיכותי

אין כאלו דברים פה במחיר כזה

או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.

קונה בעיקר לבנים. הם לא אוהבים כל מיני. מעדיפים גזרה מסויימת ואז יש כמה צבעים וסגרתי מלתחה.

לבנות קונה טייצים ותחתונים.

מכירה את המידות אז לא צריכה להתלבט.

בעיני סוגר פינה.

אבל אם לך הקונספט לא מתאים הכל טוב.

כל אחד ומה שנוח לו

פוקס וכד לא מתקרב לאיכות של נקסט

וזה גם נוח לי

מזמינה מהבית ותוך כמה ימים נמצא בסניף דואר

כדאי לעשות

מצד שני אחוז הדיוק בה לתסמונת דאון הוא

גבוה מאוד מאוד כך שזה כמעט כמו מי שפיר

במידה ויוצאת תוצאה של חשד למשהו כמובן תעשי מי שפיר.

אבל אם יוצאת בדיקה טובה אז זה באחוזים גבוהים מאוד מאוד אומר שזה בסדר.

אז יש החזרים ממש גדולים בחלק מהפוליסות

נשאר איזה 1300 פער

כי עדיף להוציא כסף ולעשות בדיקה בטוחה

אחוזי דיוק גבוהים מאוד.

למכון פוע"ה יש הסדר עם אחד המכונים.

אם פונים דרך פוע"ה מקבלים חצי מחיר (יוצא 1800 ש"ח.)

פשוט פונים למזכירה, מבקשים שתפנה אתכם ואז המכון בדיקה יוצר אתכן קשר.

בהריון האחרון שילמתי 1800 שח, דרך כללית פלטינום החזירו לי 1450 ואת ה350 הנותרים ביטוח בריאות.

וזה גם קרוב לי.

רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה

לא זוכרת עוד משהו מיוחד.

ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.

באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.

בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..

בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.

יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.

באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.

אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)

הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.

מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....

המחלקה שם לא ממש זוועה?

לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע

לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅

ביות מלא.

רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.

וממש לא נחמדה

מניסיון

הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש

שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח

כי רוצה להספיק טפידורל

מה כדאי לי.....?

את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז

אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.

יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)

ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.

אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....

בחדר מרווח של 4.

לא יודעת איך החדרים האחרים.

לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.

זה היה לפני שנה וחצי.

אחרי הלידה הסכימו להישאר בחדר לידה יותר משעתיים (בהשוואה למקום אחר שרצו להעיף אותי בלי להחליף בגדים אפילו)

אווירה רגועה,

מה שביקשתי מיד קיבלתי (אוכל בשעה שהיא לא הארוחה, שמיכה, דברים לתינוק)

ביות מלא 2 בחדר

מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם

הלידה בשערי צדק הייתה ממש טובה, האשפוז ממש לא נעים. הייתי במחלקה רגילה, אולי הביות מלא יותר נעימה. בערך מכל היבט אפשרי סבלתי שם מאוד.

עין כרם בביות מלא האשפוז היה טוב אבל אמרת שלא רלוונטי. הייתי בודקת את הר הצופים אלא אם כן את רוצה ביות מלא ואז אולי שערי צדק יותר בסדר

אז לא יודעת להשוות לאחרים.

אבל הייתי מאוד מרוצה מהכל.

מיילדות מהממות ומקצועיות.

באשפוז הייתי בביות מלא - מחלקה ד1. מחלקה חדשה ונעימה מאוד. וגם שם הצוות היה מקסים.

כנראה שהייתי ממליצה על הר הצופים

ילדתי רק בעין כרם אבל מהסגנון של זה יותר תואם בתפיסה במיילדותית גם לפי מה שראיתי כשעשיתי הכנה ללידה בהר הצופים

גם מבחינת מגזרים הם דיי מקפידים כמה שאפשר על שיבוץ יולדות תואם (ערבים, חילוני, דתי..)

בשערי צדק הייתי פעם אחת במיון מילדותי, היה צפוף ותקוע, הצוות בסגנון דתי אז לא יודעת אבל נתן לי הרגשה יותר בטוחה והם היו נחמדים, אבל לא יודעת איך זה בזמן לידה ובמחלקות היולדות..

בשניהם היו מיילדות מהממות ממש ומחלקה די על הפנים

ב2 הלידות הראשונות שלי ילדתי בביקור חולים (אני לא חרדיה, אבל סיבותיי עימי). בלידה הקודמת הייתי ממש בדילמה. בסוף ילדנו בשעצ בגלל סיפורים שהיו נשמעים לי קשים מבחינה רפואית על עין כרם. הלידה שלי התחלקה ל2- פעם אחת הגעתי ואמרו לי שאני בלידה, הזעיקו את בעלי שהיה בעזה-אבל כשהגיע הצירים הפסיקו. ככה ביליתי עם פתיחה 5 ימים עד שהלידה התחילה שוב. בפעם הראשונה כולם היו מדהימים!! היו איתי ממש, כשבעלי הגיע עם מדים נתנו לו אפילו להתקלח במיון יולדות ולהחליף בגדים. כל הצוות היה מקסים- אבל--- לא היה עומס. בפעם השניה שהגענו לא היה מיטות במיון יולדות, והיה מזעזע. אם זה היה אפשרי לא הייתי מגיעה בידיעה שאני בפתיחה 4 מההתחלה, הייתי בורחת להדסה. הייתה חוויה קשה מאוד, למרות שהגעתי ממש בלידה (והתינוקת המתוקה יצאה אחרי שעתיים מרגע שהגענו) לא התייחסו, ואם אמא שלי לא הייתה מתערבת הייתי יולדת פשוט במיון יולדות. בדיעבד כשדיברתי עם חברה שעובדת בעין כרם והר הצופים-זה יכול לקרות בכל מקום. מאז שביקור חולים נסגר, ומאז שירושלים וסביבותיה צמחו וגדלו יש עומס מטורף, שיכול להיות בעל מקום. שמעתי המון מילים טובות על הר הצופים, אבל הבנתי שכמה שפחות עמוס שם-בסוף כן אפשר ליפול על יום עמוס והחוויה גם שם תהיה קשה... שמעתי טיפ מחברה שלקחה דולה כדי שבים השאר תתקשר לפני ההגעה לביהח לכל האופציות לברר כמה פחות עמוס... לא יודעת אם רלוונטי, אבל שווה לדעת מראש שזה יכול לקרות בכל מקום

על הר הצופים

שע"צ אני אישית פחות נהניתי

אבל חברה שלי עכשיו ילדה שם והייתה מרוצה

היו לי חוויות ממש טובות

(אין שם ככ אפשרות ללידת מים, אז אל תבני על זה)

הייתי מאושפזת בביות מלא, מחלקה נעימה, מתוחזקת, קצת קטנה.

צוות אחיות מדהימות, מילדות מיוחדות.

אין בעית חניות לעומת עין כרם

ועדיין עין כרם לוקח בפער..

מיילדת מדהימה, חדר ענק פרטי באשפוז, צוות מדהים, אחד אחד.

בפעם הראשונה שהייתי שם הגעתי עם תינוק בידיים... וכשהעלו אוצי למחלקה קלטתי בזוית העין בריכה באחד החדרים. המיילדת ראתה שאני מסתכלת אז אמרה לי: פעם הבאה תגיעי בזמן ותלדי בבריכה.

(בפעם הבאה עברתי שם הפסקת היריון, ובפעם שאחריה הגעצי ל20 דק' האחרונות. אבל אולי עוד יסתייע).

לא יודעת איך שערי צדק.

אני תכננתי ללדת בעין כרם והייתי שם פעם אחת במיון ובסוף ילדתי בהר הצופים.

היתרון בהר הצופים שיש כניסה ישירה למיון יולדות וחניה ליד לנשים שבאות ללדת. המיון חדש וגם החדרי לידה משופצים. קיבלו אותי ממש מהר ב2 הפעמים שהייתי שמה וטיפלו בי מהר.

מה שכן התנאים של האשפוז לא משהו-שמו אותי במחלקת יולדות א- ביות חלקי. לא יכלתי לבחור כי הייתי אחרי קיסרי ובשבוע של פגות מאוחרת שצריך השגחה. והייתי בחדר של 3 מול הדלפק של האחיות שאין שירותים בחדר. כל מי ששמו אותה במיטה האמצעית ביקשה לעבור..

הצוות היה טוב!

אם יש לי פסים זה כנראה בגלל שהגלגלים של המכשיר לא ממש נקיים

וגם הבנתי בכל מיני קבוצות שיכול להחות בגלל הרבה חומר גם

הייתי בטוחה שעשיתי את היחס לפי ההוראות אבל אנסה עם פקק אחד פעם הבאה.

איך את מנקה את הגלגלת? אני לא באמת יודעת איך לוודא שזה נקי כמו שצריך

בעיקרון רואים אם יש עליה סימנים/ אבק

ואם אין אז הכל בסדר

אני שמה חצי פקק בכל מיכל, וזה מספיק לגמרי.

אני מנקה את הגלגלת במים ועושה ניקוי אחרי כל שטיפה.

אני לא מלכת הניקיון, בכלל לא אבל לטעמי הוא מנקה סביר.

מה שכן לא תמיד מספיק להעביר את השואב פעם אחת וצריך לעבור פעמיים שלוש

כלומר לפי ההנחיות אפשר נראה לי יחס של 1:30 אני חושבת.

הוא לא עושה לך סימנים אחרי שאת מעבירה פעמיים שלוש?

היה כתוב שאני ראיתי 5 מ''ל ממה שראיתי

האמת לא ממש יודעת מה המוסד מצפה, אני לא מהאימהות שמדברות עם המחנכת על בסיס יומיומי 😅

התקשורת שלי עם המחנכת זה כשהיא שולחת הודעות בוואטסאפ על דברים חשובים- הכתבה, ש"ב ספציפיים, תחרויות של מי מביאה הכי הרבה פתקי נחת/ קוראת הכי הרבה ספרים וכו'.

מבחינתי, אני מתזכרת אותה כל יום על הכנת מערכת והכנת ש"ב. אם היא אומרת שאין לה סבבה, אם יש לה היא מוציאה ועושה. אני לא יושבת לידה ולא כלום, במקסימום היא צועקת אליי "כמה זה 9 ועוד מספר כלשהו??" (קשה לה עם 9 משום מה) ואני עונה לה "כמה זה באמת?"

אם מגלים פתאום דף של ש"ב מהעבר שלא נעשו, אז היא עושה. ואם הצטבר לה ואין לה כח אז אני אומרת לה שהיא לא חייבת.

אה וגם אני מקשיבה לה לקריאות, וחותמת, המורה מבקשת לקרוא כל קטע 5 פעמים אבל אני מסרבת לשמוע 5 פעמים אותו דבר אז חותמת לה אחרי אחד.

וזהו 🤷‍♀️

איך זה אצלכם?

אחרי החגים התחילו לדרוש אצלינו חתימת הורים שבועית ביומן שההורה ראה שהילד מכין ש.ב. ושהדפים בספרים מושלמים לפי העמודים שכותבים שעשו

והוא לא אוהב לעשות ש.ב. אז אני צריכה לשבת איתו כל יום להכין ש.ב. 🤨🤨

חוץ מזה- יש דף חזרה שבועי בתנ"ך ובמשנה שצריך לעשות עם הילד ולחתום עליו

ופרויקטים פה ושם במולדת וטבע שזה דורש אותי לגמרי לגמרי (בנתיים היה 2 פרוייקטים מאחרי החגים אבל הבנתי שזה הכיוון)

וזה גדול עלי חחחח רוצה לדבר על זה באסיפת הורים הקרובה אבל מנסה להבין אם זה הנורמה

האמת שאצלי הגדול כבר בתיכון.....

ויש לי 'לד ב-א'....

אף פעם לא הרגשתי כל יום כאילו אני חותמת על קניית בית....

שקלתי לעשות חותמת....

האמת אצלינו גם כמות ש.ב היומית זה כמו שבועי אצל הגדול בכיתה א'.

וכמו שכתבת ...

אצל נגדולים זה היה דף שבועי קריאב בכיתה א' ואולי פ"ש בכיתה ב' בשולחן שבת....

היום זה כבר הצפה....

כל יום קריאה- כמובן חתימה

לשבת 2 משימות כמובן עם חתימה ליום א'....

כאילו..... תשחררו ממני....

הכל חשוב אבל במינון והכי חשוב גמישות בזמנים יש לנו ימים עמוסים, יש עוד ילדים....

צריך שיהיו חתימות שבועיות לא יומיות.....

וכמובן עוד פרוייקטים כל יומיים עם חתימות שאני לא טורחת לקרוא.....

מההודעות של המורה כנראה שבפועל הורים לא עומדים בזה.....

ומה קורה אם הוא לא מכין הכל?

ואם תחתמי שהכין והוא הכין רק חצי?

או לא תחתמי בכלל?

נגיד אצלנו המורה בכיתה ב' אמרה בפירוש שהיא לא אומרת כלום לילדים שאין להם שיעורים (בקטע של, היא לא אומרת בטון קשוח- למה לא הכנת שיעורים??), היא רק אומרת להורים שיקפידו כי בסופו של דבר זה עוזר לילד.

וחוץ מזה תסלחי לי, אבל יש הבדל בין ש"ב בתרגילי בסיס בחשבון שבסופו של דבר זה לטובת הילד שישלוט בהם, לבין פרוייקטים בטבע של לא יודעת, לתאר את צבע האדמה ולצייר חיה שפגשו בדרך או לא יודעת מה.. שווה להחליט על מה שמים את כל האנרגיות

1. מוצגים בכניסה לבי"ס עם שם הילד

2. זה נכתב כש.ב. לא מטלות אתגר

כאמא נראה לך שאני יכולה לשחרר ולתת לו להתמודד לבד מול המורה?

כל הילדים מגישים את הפרוייקטים האלה?

וואי אם היה אצלינו הייתי מתחרפנת. לא מספיק אני צריכה לג'נגל עבודה ובית וילדים ומשימות קופצות כמו מוסך מצפים ממני עןד להכין עם הילדים פרוייקטים במדעים? 😶

שיסלחו לי המורות המשקיעניות אבל וואו 😅

וכן לגמרי הייתי מעלה את זה באסיפת הורים..

ולגבי לתת לילד להתמודד לבד, אם זה משהו גדול כמו פרוייקט כן הייתי מעדכנת את המורה מראש או שולחת עם הילד פתק. אם זה סתם הכין 4 עמודים בחוברת במקום 5, לא הייתי עושה כלום. שהילד יגיד שאמא ויתרה לו.

ולגבי חתימות אני חותמת חופשי, אם אני בכלל זוכרת. אולי אני אמא שזורקת אבל זה המקסימום שאני מסוגלת. וככל שהזמן עובר יש עוד ילדים שצריך לעקוב אחרי המשימות הלימודיות שלהם וזה גם דורש תשומת לב

ונראה לי הולכת לנסות לשחרר קצת, מקווה שזה יעבור בשקט מצד הבית ספר

(כן הבנתי שזה נחשב לבית ספר עם רמה לימודית גבוהה אבל נראה לי אפשר להגיע לרמה לימודית גבוהה גם בלי לחץ על ההורים)

אצלינו אני בדקתי ספרים כל שבוע לראות שעומדים בקצב. פעם בכמה חודשים ביקשו חתימת הורים על טווח עמודים. ופעם בשבוע דף קריאה שחתמתי אחרי פעם אחת

בעיקרון עדיין מצופה בגיל הזה לעקוב לגמרי אחרי הכול.

בפועל, יש ילדים בגיל הזה שיכולים להיות אחראיים לעצמם, מקסימום לומר, "אמא, שיעורי הבית שלנו זה לקרוא בקול למישהו מבוגר!" אף שאת יודעת בוודאות שהוא קורא מצוין...

ויש ילדים שגם כשתשאלי אותם אם יש שיעורי בית, ותבדקי בעצמך אם יש להם, ותנסי להכריח אותם לשבת לעשות את שיעורי הבית - הם יסרבו בתוקף, ואת תיאלצי ליצור קשר עם המורה ולהסביר שכל מה שאת מנסה לעשות לא עובד, ושאולי יש פתרון אחר כלשהו...

מעורבת ועוקבת. מזכירה לו להכין שיעורי בית, ולפעמים גם יושבת לידו. לרוב הוא יודע מה שיעורי הבית אבל אני גם רואה באפליקציה. אין לו הרבה - כל יום קצת או בחשבון או בעברית. לפעמים הוא מסיים כבר בכתה.

חוץ מזה יש דף קשר שבועי עם שאלות חזרה בתורה ומבקשים חתימה שעברנו יחד על השאלות ושהילד חזר על הפסוקים שנלמדו.

לפעמים המורה לעברית מבקשת חתימה על קריאה.

אני מניחה שמצפים מההורים לשים לב שהילד מכין שיעורי בית בגדול ולעקוב אחרי מצבו, גם אם לא ברמה יומיומית. לא בגלל משהו מסוים מעבר לבקשות לחתימות הנ"ל, פשוט הנחה שנראית לי סבירה.

אם אני רואה שילד מסתדר וציונים טובים, אין תלונות אני ממש משחררת.

אם יש קושי אני יותר על זה אבל בטח לא ברמה היומיומית...

יש מורות יותר מקפידות שהכל אצלם מסודר ויש כאלה שפחות.

גם תלוי בילד, יש לי כאלה שממש צריכים הכוונה וכאלה שגם בכיתה א היו עם יד על הדופק וידעו לבד מה צריך

יש מחברת קשר שצריך לחתום בה על כל אי הכנת ש.ב וכדומה, כנל איחורים וכד

ובכללי הילדה מגיעה לבית ואני שואלת/ היא אומרת אם יש שיעורים והיא עושה

כרגע הוא במצב שהוא כמעט ולא עובד בכיתה, אז אני עושה איתו הרבה בבית.

זה כולל לשאול אותו מה צריך (המורים שולחים בווטסאפ שיעורי בית, אבל הוא צריך להשלים יותר),

לשבת איתו לעשות, כולל לכתוב לו את התשובות,

לוודא שהוא מביא את הציוד הנדרש,

ביום שישי לעבור איתו על דף קשר ולחתום

מבית הספר הציפיות נמוכות מידי.

אני לא מקבלת תלונות על חוסר התפקוד בכיתה ועל חוסרים בשיעורי בית (אני לא עושה איתו הכל, בעיקר בחשבון).

אני צריכה ליזום את הקשר עם המורים.

אצל הגדולה שלי זה היה שונה לגמרי.

לא היו לה הרבה שיעורי בית, כי הרוב היא היתה מספיקה בכיתה. וגם במה שהיה לה, היא היתה הרבה יותר עצמאית.

גם קטע היומן הפיזי שהחליטו להדפיס, מה הקטע?

אתם שולחים ש.ב. בוואטסאפ, תרגיעו... ולמה אני אמורה כל שבוע לחתום שעברתי על הילקות והקלמר ויש את כל הציוד הנדרש והחומר הושלם כראוי?

בינתיים לא חילקו משהו.

בדרך כלל שולחים הודעות, וגם הבן שלי יודע מה צריך.

אצל הבת שלי יש יומנים, אבל השנה לא קניתי לה.

היא בפועל לא משתמשת ומסתדרת גם בלי.

חתימה זה רק על הדף קשר.

הייתי שמחה שהיה יותר מעקב על ציוד להכנת שיעורי בית מצד בית הספר.

תהיה לבן שלי יותר מוטיבציה להכין שיעורי בית, אם הוא יתוגמלו על זה בכיתה.

משחררת בהדרגה לפי התפתחות הילד והיכולת להתמודד עם כשלון/ ביקורת/ הערות.

אני יושבת לידן כשהן עושות ש"ב

לרוב זה דפי קריאה- להקשיב ולחתום

או קצת סיוע והכוונה בחשבון.

לדעתי הן לחלוטין מסוגלות לעשות לבד, סתם כיף להן הזמן הזה איתי ואני כן משתדלת לפנות אותו

כי אח"כ יש אוטוסטרדה של להקשיב לגדולים/לטפל בבייבי ופחות יש לי פניות אליהן.

יש ימים שאני פשוט מנמנמת על הספה בסלון לידן והן מדי פעם באות לבקש "אישור" שהתרגיל נכון וכו'...

יש לכם ש.ב. רק בחשבון וקריאה?

אבל לא משהו קבוע

באסיפת הורים

בד"כ יש קריאה בחומש וצריך לחתום, אני משתדלת להזכיר לה לקרוא לי (מקשיבה בחצי אוזן וחותמת). שאר השיעורים (לרוב רק חשבון ושאלה בתורה) רק מתזכרת, אם היא מבקשת עזרה אז עוזרת לה, אם אומרת שאין סומכת עליה.

רושמים את השיעורים ביומן בלבד, אני לא מבקשת לראות אותו בכל יום.