אלא רעיון לאורך הספר..
אני מנסה לתמצת והלואי שזה יהיה מובן.
קצת מורכב לכתוב דברים כאלה על פורום פתוח במידת הצניעות הראויה..

מאוד משמעותי האם אישה מסרבת לפעמים או מסרבת תמיד.
זאת אומרת - אם היא תמיד חסרת חשק כלפי היחסים, יש שם קושי עמוק יותר! (והגבר שלה בהכרח ירגיש דחוי, על אף שפעמים רבות - יש לו חלק בזה.. לא תמיד הוא יודע..)
החל מחסימה זוגית (קושי בזוגיות ובתקשורת)
עובר לחסימה תודעתית (מחשבות על מיניות כעל דבר טמא או בעייתי, דימוי גוף נמוך וכן הלאה)
וכלה בחסימה מינית - פיזית (עייפות גדולה ועומס תמידי, הורמונים של גלולות/הנקה/הריון, כאבים בביאה, לא מגיעה לסיפוק)

וזה דורש יעוץ מסודר שיפתח את החשק שלה..
 

אם מדובר בסירוב לפעמים - 
אז כבר הדבר מתקבל יותר על הלב..
כי כשני אנשים שונים, סביר להניח שלא תמיד נרצה אותו דבר באותו זמן..
במצב כזה - כדי לסרב בצורה לא פוגעת, כדאי להתחיל במשהו חיובי, פרגון
משהו שישמח אותו לשמוע, ולא ידחה מייד את הבקשה שלו למפגש..
ואז לומר את הסיבה.
כמו למשל להגיד
"אני כל כך אוהבת להיות איתך, נהניתי מאוד בפעם האחרונה שהיינו יחד, אני מרגישה שהיום אני עייפה מדי בשביל זה"

זה מאוד פשוט להבנה אם אנחנו מבינות שהלב שלו פתוח חשוף על השולחן כשהוא מבקש אישות - 
ואז בפשטות לא נסגור את הדלת בטריקה.
אלא נכבד את המקום שלו ואת ההצעה והרצון בקשר איתנו..
נזכור שחשוב מאוד לגבר לשמח את אשתו ולהעניק לה, ונציין את הטוב שיש, לא רק נסרב.

___
יחד עם זאת, כדאי לדעת, (וזה חשוב גם לידיעת הגברים) : 
בתוך תוכה, כל אישה היא מינית! וחושקת!
ועליה להכיר את הדרך שבה נפתח הלב והגוף שלה אל האיש שלה..
הרבה פעמים עד ההצעה של האיש שלה -
היא בכלל לא הצליחה להפנות את הדעת למחשבה על אישות.
ועצם ההצעה של האיש פותחת את האופציה לחשוב על זה ולגלות את החשק שלה.
לכן שווה בכל זאת לגבר ליזום, גם אם היא מסרבת..

ולאישה כדאי -
לא לסרב מיד ולהגיד (גם בתוכך) "אין לי חשק"
אלא לחשוב "אולי כן בא לי?" 
לעצור רגע, ולהקשיב לגוף..

[הצעה לגברים: לשאול אותה "יש משהו שאני יכול לעשות שיקל עלייך לקבל ממני עונג עכשיו?"
(זה כמובן מתאים כשהזוגיות תקינה בסה"כ, ואז הלב של האישה פתוח בקלות אל האיש שלה)]

פתאום אפשר לגלות - שבאמת גם בתוכה פנימה יש חשק -
אולי הוא ממש קטן.. ואולי היא פשוט צריכה זמן לחשוב על הרעיון, להריץ אותו בראש
ולהתעורר לחשק בתוכה מעצם ההצעה..

לפעמים היא זקוקה למשהו מסוים כדי שהוא יצוף בצורה הגלויה שלו..
זה יכול להיות מנוחה קצרה, אולי אפילו מקלחת, אולי לקרוא קצת בספר, או פשוט לסיים את המשימות שהיא הציבה לעצמה היום..
זה יכול להיות פשוט רבע שעה של ליטופים וחיבוקים לא מכווני מיניות, ורק אז לעבור ליחסים..
כל אישה צריכה להכיר בעצמה, למה היא זקוקה באותו רגע כדי להתעורר
ואז היא יכולה לומר לו - 
"אני ממש רוצה שנהיה ביחד, אני צריכה אולי פשוט לשכב קצת ולהתרגע ואז החשק שלי יוכל לצוף.."
 

במצב כזה צריך שגם האיש וגם האישה ידעו שהיא או הוא יכולים בכל רגע להגיד - שזה גם פחות מצליח הפעם..
לדוגמא:
"אני אוהבת אותך, חשבתי שלראות סרט ביחד יעזור לחשק שלי להתרומם
ואני עדיין מתוחה ולא מצליחה להפתח לחשק שלי, סליחה..
מקווה שאתה זוכר שאני אוהבת להיות איתך"

מאוד חשוב, לתת חיזוק לעובדה שאין לך בעיה לקבל ממנו, שאת אוהבת להיות איתו בצורה מינית
שהוא יקר וחשוב לך וטוב לך איתו!!

(אם לא טוב לך איתו בחדר המיטות - זו הזדמנות לדבר על הצרכים וללמוד.. וזה כבר מאמר נוסף)

מוסיפה עוד פסקה לגברים:
אישה נפתחת לחשק שלה בעזרת מילים טובות לאורך כל היום...
זה יכול להיות רק 2-3 מילים טובות בבוקר. אבל זה כבר משנה את הכל.
בעזרת רגישות כלפיה, הקשבה אמיתית, ובעזרת הרבה סבלנות ומגע קשוב!! 
רק הדברים האלה לבדם, בלי שום יוזמה או נסיון לגעת בה, יכולים לעורר אותה מאוד.
אם אין לה את זה - הסיכוי שהחשק שלה יפתח נמוך מאוד.

ממליצה שוב - לקרוא את הספר מאדים ונגה בחדר המיטות.
מומלץ לקרוא בזוג.
לדוסים שבינינו כדאי לצפות אותו בכריכה אחרת.
ולמרות הכריכה, השפה עדינה ומכבדת את מעשה האהבה. ועוסקת בזוגות המחויבים זה לזו.

מה יהיה עם הפורום הזה?? 
מתי אנשים יפסיקו לזלזל אחד בשני? 

נ.ב
יומיים לפני ט' באב

מקום שבו מישהו ירד לפסים אישיים באופן שלילי ודיבר עליך אישית באופן מזלזל. 
יכול להיות שפספסתי, ואם כך הדבר וזה לא מוצא חן בעיניך את יכולה לתייג אותי או לפנות אלי באישי. 

ממה שראיתי פה @אלירז ענתה לך באופן יפה ומכבד. 

אני לא מתכוון להפלות אם זה נראה ככה. 

בנחמדות שלך שעוד יחשבו שאת פצלש שלי.. עד שיראו את הפזמ

@yifatpx321

עפי מה שהנחו אותי אני צריך מחוק וזהו..

מה לעשות שאני מנסה להיות נחמד ומתחשב - זה בעוכרי.
גם אני משקיע זמן וגם מתלוננים בסוף

מספר האנשים שמעיר לי הוא אותם מספר אנשים שצריכים לשנות את הגישה ולהבין שזה לא פורום דמוקרטי וצריך לנהוג פה בכבוד וצניעות על אף האנונימיות.  
לפי החוק הראשון של אינשטיין "גוף שואף להתמיד במצבו" ולכן הם יבחרו להתלונן שאני מתערב יותר מידי מאשר שיצטרכו לשנות משהו בעצמם. כמו ילד שצועק כי מסרבים לקנות לו צעצוע.

ואל תדאג, לא משנה מה תגיב לכותרת אני עדין אמשיך לנקות את הפורום ולעשות את מה שנראה לי נכון כדי להטיב. 

ולהבא אם יש לך ביקורת אמיתית ומבוססת, אתה מוזמן לכתוב לי בפרטי. 
ערכתי לך שתי הודעות אולי. להגיד בכעס "הוא מתערב בכל הודעה" לא יקח אותך רחוק.


 

לא צנוע = לא יפה
לא מכבד = לא יפה

כל האומר דבר בשם אומרו...

את רוב מה שכותבת עכשיו למדתי מאפרת צור וממרכז יה"ל-בעיקר ד"ר מיכל פרינס ששניהם מדהימים

וחלק גם מעצמי

איך להתמודד עם פערים בתשוקה:

1.לצמצם את הפער –

א. כדי לעורר תשוקה הזוגיות זקוקה לתנאים בסיסיים כדי להתקיים:

מרחב זוגי - זמן, פניות ומקום לזוגיות, לביחד שלנו בלי הסחות אחרות,

מרחב אישי, זמן,

אני משוקף מקבל מחמאות ומשוב חיובי - שהנפש שלנו, מי שאנחנו, תרגיש רצויה, אהובה, נחשקת

דיבור בשפות האהבה השונות שנותנות מסר: "אני זקוק לך, נמשך אליך, רוצה אותך, אתה מיוחד!"

ב. לשחרר את חסמי התשוקה

חסמי חשק: דברים שיכולים לחסום את החשק וצריך לשחרר אותם:

גלולות,

תרופות (ללחץ דם, כולסטרול, דיכאון וחרדה),

תזונה לא מאוזנת

אלכוהול וסמים

חוסר פעילות גופנית

עייפות

לחץ וטרדות

הדחקת תחושות (כתוצאה מחינוך, או ביישנות או חוויות עבר)

ריצוי יתר (אישה שמרגישה שמיניות בשבילה היא שירות לבן הזוג – חייבים להפסיק עם זה! ולהיות יחד רק שרוצים ובוחרים!)

דימוי עצמי נמוך

קושי לקבל

חרדת ביצוע

חרדת דחייה

חשש מקירבה

רשימת מטלות

חסמים זוגיים

משבר ההורות

-2 דרכים להעמיק תשוקה:

1. לחדש, לגוון

2. להעמיק מה שכבר קיים.

-איך לסרב מבלי לפגוע:

- למשל להוסיף חיזוק לאחר הסירוב - "כרגע לא. אבל אתה מדהים שרצית וכיף איתך"

- סירוב עם פתח- "כרגע לא. אולי מחר כן,

- סירוב עם פיצוי - "כרגע לא. אבל בא לך שאעשה לך מסאז' מפנק?"

-חשק מיני ותשוקה זה לא דבר ספונטני ופאסיבי!

זה דבר אקטיבי לגמרי שאפשר לעורר!

לא מחכים לו שיבוא מהשמים,

אלא פועלים כדי ליצור אותו – להסיר חסמי חשק וחבלני חשק,

ליצור מרחב אירוטי (זמן פניות ומקום לאירוטיקה),

להשקיע בחידוש וגיוון ודברים טובים, כיפיים ורומנטיים,

להשקיע בהעמקת מה שכבר קיים

לטפל במה שדרוש טיפול – כמו דימוי עצמי נמוך או חסמים ממגע אינטימי.

-לדעת לתת ולדעת לקבל

-אינטימיות טובה ואינטימיות מרירה – חשוב לשתף, לשתף האחד את השנייה גם בדברים טובים ומשמחים, וגם בקשיים וכאבים,

שהאיש/ה ידעו ויכירו את ***העולם הפנימי שלי***

-התפתחות אישית טובה – בריאות הגוף, העצמה אישית, שמחה, יצירתיות, ביטוי עצמי.

כאשר אני מרגישה טוב ושלמה עם עצמי - זה משפיע ישירות לטובה גם על הזוגיות וגם על המיניות.

המיניות מורכבת בעיקר משלושה דברים-רבדים:

גוף

חיות (בשורוק)

ונוכחות

כאשר אני קשובה לגוף שלי

מכירה אותו

לומדת אותו

יודעת מה גורם לו הנאה ומתווכת זאת גם לבן זוגי

וכאשר אני בחיות (בשורוק), חיה את החיים בעוצמה ובאנרגיה

וכאשר אני *נוכחת* ברגע

בכאן ועכשיו

בהווה

ולא חושבת על טרדות כאלה ואחרים או כל דבר אחר - אלא ***נמצאית ברגע*** -

המיניות יכולה לקפות כמה וכמה דרגות כאשר שלושת הרבדים הללו מתקיימים!

-אווירה תומכת חשק- מגע פיזי, שחרור לחצים, זמן בלי הילדים, דיבור מעורר ומפרגן, חיבוקים ונשיקות.

-חימום האווירה: חיבוק בבוקר, יום ללא הערות, הודעות חביבות במהלך היום, שנת צהריים, לחישות באוזן, חיבוק ארוך במשך היום, הפתעות נעימות, בגדים יפים, ארוחה קלה ומפנקת, שתייה חריפה, דיבור פתוח, שוקולד, מוזיקה, רחצה משותפת, ריח טוב, עמעום אורות, נר, לעשות עניין והתרגשות מההתפשטות, ללבוש לבנים יפים, מילים חמות, תאורה מחמיאה, ביגוד חלקי מחמיא.

-לצאת מהספונטניות – לקבוע זמם מראש. וחוץ מזה אפשר עוד בלי לחץ אם רוצים.

לתכנן זמן לרומנטיקה.

-שימוש בפנטזיות כדי לקרב בין בני הזוג- מימוש פנטזיות בזוגיות עצמה בטוב כמובן.

-תשוקה זו יצירה.

ג. חשק הוא תכונה שקשורה בשמחה ובבריאות – העצמה אישית כמו לימוד, יצירה וכו'.

ד. לעורר חשק – להכניס לחיים דברים שמעוררים חשק כמו: פנאי, משחק, בית מסודר, זמן בלי מטלות/הערות, פינוק, אהבה, זמן, פרגון, מגע אוהב ורומנטי, חיבוקים, נשיקות, כיסוי חובות, זמן בלי הילדים, לבוש יפה לגבר ולאישה, פינוקים לגוף כמו מסאז', אמבטיה, דיבור מעורר, סרטים רומנטיים, יציאה משותפת, חופשה, בילויים משותפים.

2.לגשר על הפער – להיות שמחים ומסופקים על אף הפער

א. מין "במתנה" – זה שרוצה פחות יכול לבחור לתת "מתנה" כי הוא בוחר ורוצה לשמח את בן הזוג וממש לא בכפייה או בלי רצון!!!

ב. להרוג את הספונטניות – להגדיר זמן קבוע באופן אקטיבי למיניות ולקבוע אותו ביומן. (כמובן שבנוסף אפשר עוד אם רוצים).

3. דימוי עצמי חיובי במערכת יחסים –

אני פנימי יציב – זהות פנימית יציבה וטובה

ואני פנימי משוקף – זהות חיצונית טובה

---------------------

ומצרפת לך תשובה שכתבתי כאן בעבר בנושא:

"כמו כל דבר בחיים, גם מיניות היא לימוד.

לימוד עמוק, ארוך, מקיף, לפעמים לימוד של חיים!

יש כ"כ כ"כ הרבה כיוונים שאפשר להתחיל ולענות לך על זה, אבל בשביל זה צריך להכיר *אותך*

מי את ומה את

ואת הקשר שלכם למן ההתחלה

ולומר פנים אל פנים כל כך הרבה דברים...

רק אומר בקצרה שבהחלט גם לאישה שחשה כמוך בדיוק - יכול להיות עתיד מיני מאוד מאוד משמח, מספק, רחב, עמוק, מהנה, מענג וטוב שלם.

זה כמובן לא יבוא מהשמים לבד...

צריך כמובן לעבור תהליך, אבל זה בהחלט בהחלט אפשרי.

כמו שכתבת - יש את מרכז יה"ל שהם כתובת מצוינת להתחלה,

יש את אפרת צור ואת הקורסים האינטרנטים שלה שמעולים + מפגשים אישיים איתה,

יש את שירי לופוביץ ואת הקורסים האינטרנטיים גם שלה + מפגשים אישיים איתה,

יש יועצות מיניות, מטפלות מיניות,

יש לימוד אישי בנושא ממגוון ספרים/קורסים/סדנאות

ויש עוד בערך מיליון דברים...

הדבר הכי חשוב שאת צריכה שלב ראשון לעשות הוא

לגלות את ***הרצון*** שלך.

לפני החשק,

לפני התפקודים,

לפני היחסים

לפני הכל

לברר את *הרצון* *שלך*

למצוא אותו

להבין אותו

איך הוא עובד

לברר אותו

לזקק אותו

ללמוד אותו

לאפשר לו להגיע

(גם זה לימוד בפני עצמו)

ברגע שתגלי אותו ותלמדי אותו - הדרך הלאה כבר סלולה לגמרי.

איך מוצאים אותו?

שוב - דרך, תהליך, לימוד

אבל שוב אומר באופן כוללני -

א. את צריכה להרגיש שיש לך יכולת *בחירה*

שאם תרצי לקיים יחסים - תוכלי לקיים

ואם לא תרצי - לא תקיימי!

ז"א שאת צריכה להיות עצמאית,

עם תחושה פנימית שאת שולטת בגוף שלך ובכל הכרוך בכך

להרגיש שאת לא בתפקיד שמרצה אף אחד

שאת לא בתפקיד שעושה שירות למישהו אחר

להרגיש שאת בשביל עצמך ובשביל ההנאה *שלך*

ללמוד את הגוף שלך (או בעצמך, עו עם בן הזוג, או בעוד דרכים שאין כאן המקום לפרט)

ללמוד את מנגנון החשק הנשי

ללמוד את מנגנון החשק הגברי

ללמוד לתווך את הרגשות לבן הזוג

ללמוד על האורגזמה הנשית

ללמוד על חסמי החשק

ללמוד על חבלני החשק

ללמוד מה זו בכלל מיניות?

להתפתח בפן האישי

להתפתח בפן הזוגי

להרגיש חיות (בשורוק) בכללי בחיים

להרגיש שאת יכולה להיות נוכחת ברגע. נוכחות נורא נורא משמעותית וקריטית למיניות טובה ובריאה

ללמוד את ההלכה ואת הצורה שהיהדות מתייחסת למיניות בין איש לאישתו (כקודש הקודשים ממש!)

ללמוד ולהרגיע ספקות הלכתיים אם יש

ללמוש את התרבות והתפיסות החינוכיות והתרבותיות עליהן גדלת ואולי בלי להיות מודעת הן משפיעות עלייך עד היום

ללמוד את הגוף שלך

ללמוד איך להעמיק ביחסים

ללמוד איך לגוון ביחסים

ללמוד את עצמך מילדות, דרך קבלת הוסת, דרך המודל ההורי, דרך החינוך, דרך האמונות והתפיסות, ודרך עוד הרבה דברים

ללמוד איך לחוות הצלחות

ללמוד איפה יש נקודות מעבר,

נקודות "יציאה",

ואיך לצאת מהן ולחזור

ללמוד מה מעכב

ללמוד מה מוסיף

בקיצור זו ממש דרך! ולימוד שלם.

מציעה לך בחום להמשיך להיות אמיצה וחכה ולטפל בכך, עצם זה שכתבת את ההודעה הזו זה כבר חצי מהדרך.

את יכולה לפנות לכל אחד ממה שרשמתי למעלה וזה כבר פתח נפלא."

בהצלחה רבה רבה יקרה

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר