בדיוק בשלבי יאוש ממציאת מדרשה

מה לא מצאת במדרשות הקיימות? אם אפשר לשאול..

ותודה על ההשקעה בתגובה!

רואים שזה חלק מהותי ממך הלימוד!
 

לפעמים יש זמן אבל אני פשוט מוסחת מאלף ואחת דברים (רובים גם דברים שאני אוהבת לעשות )

ולפעמים באמת אין זמן ואז סתם כואב על הפעמים שהיה זמן ולא..

קיצר

נכון

פשוט לקבוע עובדה...

אולי צריך פשוט שיטה איך לא להיות מוסחים 

שזה אומר לקבוע זמן ומקום, לא משנה לבד או לא לבד.

למעט בהפרעות, ולקבוע יעדים קלים. בלי להעמיס.

השאלה שצריכה להשאל היא, האם יש מי שידריך? כי אם לא, קל ללכת לאיבוד ולפתח דרך לא ישרה בעבודת השם.

כדאי להתייעץ עם דמות עם כתפיים רחבות לגבי מה ללמוד ועד כמה.

יש דברים שלא מתאימים לכל נפש, ולא שייך ללמוד אותם (בטח שלא כתבי האר"י או למגזימים, כתבי ר' אברהם אבולעפיה. ויש גם פחות מכך דברים שלא צריך ללמוד)

אבל הלמידה אצלי היא בעיקר כדי לספוג קדושה ורוחניות ופחות בשביל דיונים ושכל...

פשוט כדאי שהיא תהיה רבנית, ולא נוכלת שמנסה לעשות כסף על טיסות לאומן.

בד"כ אם בעלה פוסק מוערך בסביבתו זה די והותר

א.לא כל אשת רב היא רבנית עם תלמידות

ב. גם אם היא רבנית לא בהכרח שיהיה לה זמן בשבילך

ג. "                       " לא בהכרח שתתחבר אליה ושהיא תבין אותך

ולא יודעת כמה באמת נצרכת הדרכה.

צריך בעיקר ללמוד, כמה שיותר לספוג קדושה דרך הספרים

אני לא מדברת על לימוד הלכתי או גמרא או לא יודעת מה. לכן לא רואה למה צריך בכלל...

אם יהיה לי צורך ברבנית זה יהיה יותר בשביל לשתף דברים בעבודת ה'

ולקבל עצות איך להשתפר/להתייעל....

לא דיברתי על לימודים שאסור וכו'.

וברור שלא כל אחת מלמדת.

אבל אמונה, מידות וכו' זה לא פחות חשוב משאר התורה. אלה מצוות דאורייתא לגמרי. אז למה בהן אפשר לא לקבל הדרכה?

לפחות לשמוע שיעורים של רב חשוב וידוע, ולבנות ע"פ זה את העולם הפנימי.

ושוב, בגלל שאי אפשר שלא לטעות אף פעם, אני חושב שכדאי גם למצוא מי שידריך, גם אם זה שיעור.

פשוט עדיף רבנית כדי שיהיה אפשר לפנות אישית ולא יהיה סיכון להתקל בכל מיני דברים מוזרים...

וכן אשמח בפרטי, לא יודעת אם זה משהו שאתחבר אליו ואם בכלל יש לי זמן לזה, אבל אשמח לשמוע בכל אופן

ותודה לך על התגובה!!

(אה וקשה לי עם חברותות וקל וחומר בפלאפון)

(כלומר רק אם באמת זה ממש חשוב לך...)

@אילת השחר

@תופסת אומץ

@נערת טבע

יודעת שזה יעניין גם אתכן ;)

ומדהים אותי איזה רצון חזק יש לכל כך הרבה בנות להיות מושפעות מתורה ולדעת תורה

ופשוט באמת בפועל פחות יוצא ומסתדר... 

מתן כהנא: "המדרשות לנשים הן חלק בלתי נפרד מעולם התורה" - חדשות כיפה סרוגה

ואני לא יודעת אם לצחוק או לבכות!

מי שבקשר עם תלמידת חכמים שתנחה אותה בלימוד זה דבר אחר לגמרי.

שכל אחת תהיה מקורית ותחפש את המורה שלה.. 

כמו כל מקצוע שלומדים כיום או כל נושא שלומדים בצורה מעמיקה ורצינית אז נדרשת הדרכה מעבר לספר הוראות..

עובדה - ילדים הולכים לבית ספר ואנשים לאוניברסיטה.. ככל שלאדם יש הדרכה יותר מדוייקת כך יש לו סיכוי טוב יותר לדעת את מה שהוא לומד. ככה הלימוד יותר שיטתי. יש מי שמראה לך לאיפה ללכת שלב אחר שלב, מנחה אותך, מסביר לך.

בצד היותר מהותי - 

המנגינה של הדברים. אפשר לקרוא המון פסקאות באופנים שונים, אמנם לקבל את 'רוח הדברים' את המסר החינוכי העיקרי שבהם. איפה הם פוגשים אותי - את זה אפשר ע"י דמות חייה.

אתה מתחבר לדמות, אתה מקבל את האור בעיניים שהוא לומד את זה. אתה רואה איך זה מחייה אותו, זה שונה לגמרי.

לימוד מספר זה חשוב. הספרים מאוד עוזרים לנו. לא הגיוני להיות בלי ספרים.

אבל העיקר הלימוד שנכנס פנימה הוא מאדם חי. חברותא/רב. זה שני עניינים שונים כל אחד נכנס לנפש באופן אחר.

ונדיר שלרבנית יש זמן פנוי

ואם יש לה זמן פנוי זה לשאלות גורליות ומשמעותיות.

אין לי מה לשאול, כי ב"ה הכל ברור.

ואם יש משהו לא ברור יש אנטרנט עם שות"ים, וגם זה לא שאני לא מקבלת מרבנים או משהו....

אתם מזה מצחיקים אותי שאתם חושבים שרבניות רק מחכות שנשים ישאלו אותן שאלות

זה לא עובד ככה, בקושי יש להן זמן

נתחיל מזה שבקושי יש רבניות שמתעסקות עם ציבור

ומי שכן, הן המפורסמות המוכרות, שבאמת אין להן זמן....

ואני לא לומדת דברים שדנים בהם.

ספר חיזוק באמונה הוא מחזק אותי באמונה, הוא לא מותיר בי שאלות או קושיות

ספר חיזוק מידות טובות- מחזק לי את המידות

ספר שמכניס בי קדושה- כנל

בקיצור. אין שאלות....

@פלונפון מירוסלב

לא טענתי שום דבר על 'שוק הרבניות' כיום. רק טענתי איפה הצורך יכול להיות.

ממה שאני ידוע כל תוכן לימודי כלשהו הוא בנוי מ'שאלה' 'תשובה' ברמה הכי בסיסית. 

כל תובנה עומד מאחוריה חידוש מסויים ש'פותר' איזה משהו נסתר (שאלה?).

אם לא חסר לך דמות אמתית חייה להתחבר אליה - אין לי מה לדון. את יודעת את הצרכים הייחודים שלך.

בדיוק גם התלהבתם על ריבוי המדרשות.. אני לא מבין גדול בתחום אבל אולי מתפתח עוד

כי היית בשוק שאני לא הולכת לרבניות ולא צריכה רבניות

והאמת שאני ממש מופתעת מהגישה הזאת

זה רק מחדד לי יותר את ההבדלים בין נשים לגברים.

גברים כנראה מחפשים לימוד לצורך הלימוד

נשים מחפשות לימוד לצורך הנשמה,הנפש, הרוחניות.

זה בכלל לא קשור לשאלות ותשובות.

ולא תמיד אשת רב היא באמת דמות שאפשר להתחבר אליה כמו הרב...(לפעמים כן, לפעמים לא...)

ויש לי דמויות חיות שאני מתחברת אליהן, פחות רבניות אבל. ונראה לי רוב הבנות ככה....

(לפחות משיחות שלי עם בנות... אולי לחוזרות בתשובה זה משמעותי אבל...)

וגם לא דיברתי על אשת רב, דיברתי על נשים שהם תלמידות חכמים בעצמן.

אם יש לך דמויות חיות שאת מתחברת אליהם אז את בטח יודעת שלהתחבר לאדם גדול ושקשור לתורה זאת זכות.

אני צריכה לדעת סברות בגמרא?

להתפלפל איתן?

לדון איתן על סוגיות או קושיות?

באמת שואלת..

מנסה להבין את הראש.

ואסתכל...

להיות מחובר לאדם גדול זה בניואנסים הכי קטנים איתו. לראות את הדרך הארץ שלו. את 'בין השורות'.

לראות אדם שלומד ומלמד דברים ויודע להבחין בין העיקר לטפל בלימוד.

לראות את ה'ראש' של הבנאדםף, להתרשם וללמוד מזה.

ראתי פעם תלמיד שמעריץ את הרב שלו? החיבור הזה הוא חיבור נפשי לרב ולתורה שהוא מלמד. 

כשאתה לומד בעצמך זה מבורך מאוד מאוד אבל ללימוד מול ת"ח יש יתרון באיך נכנס הלימוד לנפש.

רבנים זה התפקיד שלהם להיות שם בשביל התלמידים שלהם

להקנות להם דרך בעבודת ה'

לשמש סמל ודוג' לאיך צריך לדבוק בה' או איך ללמוד תורה בעמקות, בעיון, וכו'

אבל נשים עסוקות עם ילדים, העולם הזה,

הן לא נמצאות בכותלי בית המדרש

ואם כן,זה לזמן ממש קצר ולמטרות מאוד ברורות וספציפיות

ותלמידת חכמים לא בהכרח צדיקה יותר מאשה פשוטה שאומרת תהילים

כי אישה לא נמדדת בצידקות שלה ברמת הידע התורני שלה...

לכן אין לי בהכרח מה יותר ללמוד ממנה....

מכדי להסביר את תפיסתי.

מקווה שתצליחי בתפיסה שלך מעלה מעלה.

התורני...

תפיסה ביחס להשכלה יש לה השלכות על היחס להשכלה תורנית.

יש לי תפיסה שונה לצורך של בנאדם להשכלה.

יש לי תפיסה שונה (לא בהכרח הפוכה) ביחס לצדיקות. ולכן הדוגמא שנתת שמישהי יכולה להיות צדיקה ולא לדעת כלום מחוץ מלקורא תהילים זה יהיה בחינתי כמו סיפור על עם הארץ צדיק. זה שהוא חסר השכלה זה לא אומר שהוא לא צדיק או חסיד. מצד שני נאמר באבות "אין בור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד". אז זה יותר מורכב.

אני חושב שתנעות החסידות עשתה המון שהעלתה את המודל של היהודי פשוט. מצד שני, בצדק מסויים גם ההתנגדות אליה מובנת מאוד בגלל בלבול שזה יכול ליצור. העולם החסר פשרות של רבינו הקדוש הגר"א פחד מתפיסות שמורידות ערכים נעלים..

ותורה לנשים בעיקר בעיניי זה לא עניין שכלי

זה עניין של חיבור ורגש ונפש

ורצון לקבל שפע רוחני ואלוקי

כמובן שאפשר ללמוד דברים גם מנקודת השכל

אבל לא ברמה שאני צריכה עכשיו לשאול

ואם יש מה לשאול, יש רב בשביל זה

לי חשוב בעיקר שבאמת תבין (ממקום ממש טוב...) שבאמת אין הרבה רבניות. זה לא משהו מצוי עכשיו וידוע

שאם בחורה רוצה ללמוד קצת תורה אז היא הולכת לרבנית. וישר לזרוק אז תחפשי רבנית- זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע. כי באמת שכמעט ואין. (וכמובן שזה לא רק רבנית צריך גם אישיות שתתחבר אליה)

ואתה השתמשת במושג תלמידת חכם

אז בכוונה הבאתי דוג' קיצונית של אישה פשוטה שקוראת תהילים

כי אין לי עניין בתלמידת חכמים

אבל גם פשוט לי שלאישה פשוטה צדיקה יש את הידע שהיא צריכה בהלכות ואמונה תמימה ותפילות.

זה מספיק. 

אפשר יותר, אבל בעיקרון לאישה זה מספיק. 

איני רואה פסול כלל וכלל ביהודי כשר ממין זכר שהוא עובד את ה' בתמימות וקורא תהילים. נראה לי שזה לעילה ולעילה. להיפך - 'חברת הלומדים' זה רעיון שהומצא בעידן המודרני. לפני זה לא היה 'פס יצור' של ישיבות.

"זרקתי" לך לחפש רבנית?

הצעתי את זה.. ובאמת מסגרת של לימוד תורה לנשים זה דבר עצום שזה במסגרת. כל דבר שהוא במסגרת מסודרת ואנושית זה ייתרון. גם בלימוד תורה לנשים וגם בכל דבר אחר.

לא תמיד יש לא תמיד אפשרי? נכון. לא מדבר מהצד הזה. מהצד של הצורך ולא מהצד של הפריווילגיה. אולי את צודקת וזה לא אפשרי. יכול להיות. עדיין זה לא סותר אם קיים כזה צורך או לא.

ותורה זה השכלה - ויש יחס בין השכל לרגש. שכל זה לא רק פילפולי פילפולים. גם ידיעות פשוטות גורמות לסף הרגש שלנו לעלות. עצם זה שקיבלנו תורה זאת ידיעה שיכלית לצורך העניין. שיכלי זה לא בהכרח יבש. להיפך - השכל הוא הוא מעורר את הרגש.

לגבר יש עניין שיזכור את התורה שלומד

ויש עניין שיתמיד בתורה ויקבע זמנים לתורה (ואם לא זה ממש עבירה...)

ויש דע מה שתשיב לאפיקורוס 

גבר לא יכול להיות רק פשטן כזה שקורא תהילים... 

לא התכוונתי לזלזל חלילה בהצעה שלך שאחפש רבנית, זה פשוט היה נשמע לי בניגון כזה כאילו זה איזה הצעת קסם שתפתור את כל "בעיותיי" ואיכשהו אני שמעתי מבין השורות הקבלה לעולם הרוחני של הגבר שהוא חייב הדרכה וליווי... שבעיניי לאישה זה שונה. כלומר היא גם צריכה הדרכה, אבל זה פחות מתאפשר לה מכל כך הרבה סיבות ובטח ובטח שלא תמיד מוצאים הדרכה דווקא דרך העולם הנשי....

אבל מסכימה ממש עם העניין של מסגרת, שמסגרת מאוד עוזרת להתכוונן ולהתעלות רוחנית

וגם עם העניין בסוף שכתבת, שזה לא העניין הפלפולי אלא גם ידיעה עוזרת לרגש להתעלות.

אבל ידיעה לכשעצמה לא מצריכה בעיניי הדרכה מרבנית. ידיעות אפשר לקנות דרך קריאה פשוטה.

(סתם לדוג' רלוונטית למה שהיה היום: קריאת מדרשים שמדברים על החורבן זה מוסיף ידע ומעלה בוודאי את הרגש והחיבור לעצם היום. אבל הקריאה עצמה מספיקה... לא היה משהו שהצריך תיווך או עזרה...)

אבל יש גם הרבה מהמשותף גם.

בשניהם, אם הוא'היא בעל השכלה כללית רחבה אבל בתורה... קצת פחות, זה בעיה.

לימוד תורה זה לא רק מצוות עשה, זה משהו שחלק מהאורח חיים. מי שבעל כשרון לזה והוא אאוט מזה - זאת בעיה. תפיסת עולם נובעת מלימוד תורה. וכחלק מזה אומר בחכם מכל אדם "המסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה". התפיסה השכלית היא מנהלת אותנו, הן גברים והן נשים.

בשאלת האיך וכמה יש הבדל בין נשים לגברים. 

אבל המודל של 'יהודי פשוט' או 'יהודיה פשוטה' הוא בעיני זהה לחלוטין.

אם תסתכלי על נשות הרבנים השונות, רובן הגדול מאוד הן גם תלמידות חכמים בעצמן. וזה לא במקרה.. אדם שהוא 'פשוט' בכל החיים זה יהיה מאוד טוב שהוא יהיה גם 'פשוט' בתורה. אדם שהוא מעל זה בשאר תחומי החיים, לא יוכל להסתפק בלהיות 'פשוט' בלימוד תורה. הוא ירצה מעבר..

אני מתאייש בעצמי לזהות את המנגינה שלי. אמרתי שלימוד מדמות חיה זה שובר שיויון. שובר שיויון זה ממש לא קסם. אבל זה בהחלט רמה אחת מעל. קסמים, אין בעולם הזה, במיוחד לכל מה שקשור ללימוד.

אולי את זיהית אותי כמו משהו אחר שאת מכירה אבל זה לא אני. אני לא מאמין בקסמים.

ועל דרך הדוגמא שנתת בסוף - לקריאת מדרשים זה מוסיף, אין ספק. אבל לשמוע את מי שכתב את המדרשים הללו (!) או אפילו משהו שמאוד מחובר אליהם, זה הרבה יותר.. אתה רואה את ההתפעלות שלו מהרעיון והחיבור שלך אליו יוצר חיבור לרעיון בצורה חייה. לעומת זאת שאתה רק קורא מספר, אתה עדיין רק בתוך הדמיון האישי שלך, כשאתה שומע משהו, הוא נכנס לך גם למחשבות ולדמיונות. הוא מרחיב לך את ההסתכלות על המדרש.

בסופו של דבר - הדגש שלי יותר על המסגרת. דמות חיה נותנת לך גם מסגרת, שממילא יכולה לאפשר הנחייה, שיטתיות, הספקים.. ברמה שלקרוא תהילים (בלי לזלזל!!) אפשר גם לבד.

חוץ מזה - כדאי לך לעשות הפרדה בין שאלת הצורך לבין אם זה אפשרי. נראה שאת משתמשת בשניהם באותה נשימה אבל אלו דברים שונים וכדאי מאוד להיות מודע לשניהם בנפרד.

ולגבי מסגרת אני מבינה, זה נשמע יותר הגיוני

אבל עכשיו פרקטית

איך בחורה מכניסה את זה לתוך שגרת חיים?... 

תואר, עבודה, משפחה וכו'

בד"כ אין כל כך יותר מדיי אופציות. לכן אמרתי שבאמת זה יותר פרקטי לגברים, יש יותר היצע לגברים, ויש גם יותר מוסכמות כזאת בציבור שגבר צריך את זה יותר ולכן זה יותר מתאפשר לו... 

ואגב נשות רבנים שאני מכירה לא בהכרח תלמידות חכמים או מפורסמות בציבור... 

יש ויש... 

לדעת להעביר תורה זה כישרון בפני עצמו. אני בטוחה שאשת רב ספגה הרבה תורה או למדה הרבה בעצמה אבל זה לא בהכרח שהיא עכשיו מעבירה שיעורים... 

ואגב משהו שאני חייבת להגיד, לפעמים עדיף ללמוד לבד, כי הנשמה שלך יכולה יותר להתעורר לבד (לא יודעת אם נכון להגיד להתעורר, אולי יותר להיות מושפע בצורה ישירה), כי היא מרוכזת יותר בלימוד עצמו, מאשר שמקבלים מרב שמגיע עם השפעות שלו שלא תמיד הכי חיוביות והוא מכניס את זה לתוך מה שמעביר... 

שמעי, גם מהצד השני זה די קשוח.. תואר, עבודה, משפחה זה באמת לא תמיד פשוט להכניס לימוד באמצע... גם לגברים.

אחרי שאדם עבר מסגרת ישיבתית של כמה שנים (או שנה אחת של מדרשה?) אז באמת כנראה שיש לו כלים שהוא יכול לעבוד איתם ואז יותר אפשרי ללמוד בתוך כל העומס שבחיים.

לגבי מסוכמות והיצע - זה בהחלט נכון. המצוי לא מעיד על הרצוי..

זאת בסופו של דבר החלטה של כל בנאדם ספיצפי/ת איך להתמוודד עם המוסכמות החברתיות סביבו ואיך לנסות לשאוב כמה שיותר מההיצע שיש לו.

נשות רבנים לא תמיד גם בעצמן מעבירות תורה וזה מאוד הגיוני... אבל הגיוני מאוד שאשת רב לא רק תתמוך מבחוץ אלא גם בעצמה תתעניין וכולי. זה נראה לי מאוד מאוד הגיוני (לא בקטע של דרישה כזאת, בקטע שמה שיקרה בדר"כ).

וואו... אם את מרגישה שהרב מכניס אנרגיות שליליות בהחלט לא כדאי.

גם יצא לי להרגיש שאני שומע אנרגיות שליליות. לא כיף 

כל אחד רואה ואיזה מרצה/רב מתאים לו/לה... זה ממש משתנה.

ובכל פלטפורמה של לימוד (רב/חברותא/לבד) יש יתרונות וחסרונות. אמת.

קיצר, עושים הכל במידת האפשר גם מותר להיות אופטימיים, וגם אם בסופו של דבר בנאדם אחר חיפוש לא מצא את בדיוק את הדבר הכי אידיאלי, זאת גם התקדמות גדולה מאוד. שזה בעצמו אידיאלי לגמרי. חלק מהכלים ללימוד אפשר גם לקנות לא רק בכלים של מדרשה/ישיבה, יש גם דרכים באמצע..

כאילו אני יכולה לשמוע על אשת רב, אבל מפה ועד להשיג אותה... 

שלא נדבר שזה משהו שהוא לא העיסוק שלה...

בקיצור מרגישה ששוב יש כאן איזה פערים של תפיסה של מה שקורה בעולם הנשי התורני ובצורך של אישה בדמות כזאת.

וכן, יצא לי כמה פעמים, לא יודעת אם בהכרח אנרגיות שליליות, גם אבל לא רק... 

וחלק לדעתי מזה שנשים לא הכי מצליחות להגיע ללימוד זה בגלל שאנחנו לא מחוייבות בזה.

כלומר לכן אנחנו כאילו "מרשות" לעצמנו לוותר על זה... 

אם זה היה חובה אז היינו חייבות איכשהו למצוא זמן לזה... 

צריך בעיקר מוטיבציה ללימוד, וניהול זמן נכון...  

לאו דווקא אשת רב.. יש כאלה שזה העיסוק שלהם בלי קשר לבעל.

יש מורות במדרשות, עובדה. יכול להיות שגם באמת חסר. זה הגיוני לגמרי.

מסכים איתך לגבי מוטיבציה וניהול זמן.

השאלה של המחוייבות היא כמה זה בגלל מוסכמה חברתית כלשהי וכמה זה חלק מהאידיאל.

האם מוסכמה חברתית מתווה לנו אידיאל מסויים?

האם יש היום חובה אולי בגלל שהדור צמא לזה? אולי הצמאון עצמו הוא סוג של חובה?

מי שיש לו צמאון ללמוד והעמקה, זאת זכות שאיננה חובה? מיצוי אישי אינו קשור לאיזו חובה ייחודית שמוטלת על האדם?

הנטייה שלי לומר שהצמאון קיים וצריך להתייחס אליו. הוא חלק מאיתנו.

ונכון, יש נשים שעוסקות בזה שהן לא בהכרח רבניות... 

וזה לא בדיוק מוסכמה חברתית... זה הרבה מעבר לזה.

גם אדם שהוא הכי נגד הזרם, עדיין כדי שמשהו יקרה צריך תנאים ואפשרות טכנית לכך שזה יקרה... 

הצימאון קיים, נכון, לא ממקום של חובה או רשות. פשוט צימאון לאלוקות ודבקות.

נשים חובות את זה לא פחות מגברים אם לא יותר...

והן פחות מוצאות איפה לבטא את זה ולפרוק את זה 

ואלוקות ודבקות אפשר לחוות לא רק דרך לימוד, לכן אולי בנות גם פחות מרגישות צורך עכשיו להתמיד ולהשקיע בלימוד (יש רצון, אבל יש דרכים יותר "קלות" כביכול להגיע לדבקות... )

מישהי שלומדת תואר קל כמו חינוך - אין בעיה לשלב המון דברים.

גם לא צריך כ"כ לצאת נגד הזרם, כיום ב"ה יש אופציות. אולי לא רבות אבל יש כל מיני מדרשות שילוב ומקומות עם שיעורים. כן ירבו.

עדיין לא ערכתי סקר שוק או למדתי ברצינות מקור שעוסק בהבדל בין גברים לנשים בצימאון לא-ל חי עד להשלכות פרקטיות וחינוכיות ממשיות (דיבורים תיאורטים זה יחסית מצוי).

ופה ארשה לעצמי לחלוק עליך - צמאון יוצר חובה. אם יש לך כשרון מסויים שהקב"ה נתן לך אתה לא יכול סתם לבזבז אותו. אתה צריך לעשות אם זה משהו. אם אתה חושב שזה קשור ללימוד הצמאון הזה אז מחובתך אתה צריך לשים את הדעת על זה ולראות מה איך את מפתח את עצמך בתחום הזה. מימוש אישי הוא החובה של האדם בעולמו (בלי קשר להצמדות לקריירה או כל דבר אחר ספיציפי). הקב"ה לא נותן סתם מתנות. צריך לעשות איתם משהו.

תפיסת עולם היא משהו שדורש לימוד.

נכון שיש סוג של טבעיות בנושא שלעיתים היא יותר חזקה מכל לימוד שלא יהיה. אבל גם טבעיות (שהיא מבורכת ומקסימה!) יהיה בה מימד חסר כלשהי בלי המימד השכלי.

ועוד משהו - אני מאמין שלרוב האנשים אין צמאון 'להתמיד'. יש צמאון אחר שהוא נותן לאנשים מוטיבציה להתמיד. מישהו שמתמיד בתורה הוא גם מקריב. עם רצון להקריב. אבל הוא מקריב דברים אחרים בהתחלה לפחות.

זה מזכיר לי שהרבה נשים רואות שהגמרא לא מדברת אליהם וחושבות שזה בגלל שהם נשים. אבל זה מצחיק, כי הרבה גברים גם הגמרא לא מדברת אליהם וזה לא בגלל שהם נשים אלא כי באמת המפגש עם הגמרא לא פשוט לכולם (מסיבות שקשורות לעניין עצמו). 

מדרשות שילוב, מדרשות של אחרי י"ב וכו'... 

אין כל כך מדרשות לגיל של האחרי סגת שירות וגילאי 21 (יש אבל מועטות)

וגם לא צריך מדרשה עם שיעורים כבר בשלב הזה, צריך "חבורה" וסוג של בית מדרש נשי... 

מקום שבנות רווקות יכולות לבוא ופשוט למצוא שם תמיד בנות כמותן שגם בא להן ללמוד, או להתחזק ביחד, לנגן משהו ביחד.

אני דווקא לא עפה מהרעיון של שיעור תורה רק לנשים, זה נחמד מדי פעם... 

בנות צריכות מסגרת, שיעור תורה זה לבוא וללכת, אין דיבוק חברות בהכרח... 

גם לא ערכתי סקר חח.. אממ טוב תכלס לא בטוח שבעניין הזה יש באמת הבדל.

צמאון זה משהו לדעתי שהוא חצי עבודה חצי מתנה. אבל שאתה אומר את זה, וואלה יש מצב שזה באמת מחייב... השאלה באיזה רמה ומה זה דורש (ברצינות שואלת...והנה נגיד פה זה חלק שמצריך בירור אצלי... כמה נדרש ממני להשקיע בפן הזה...)

ואי זה ממש ממש נכון!!!... אין צימאון להתמדה!!! הצימאון מגיע דווקא לפעמים מתוך החוסר, מתוך היובש... ויש משהו ממכר בצימאון לכשעצמו... 

גם לבנים חסרה בדיוק את אותה מסגרת..

בישיבה לומדים לומדים והכל בסבבה אבל שיוצאים אח"כ החבורה ממש חסרה, ואין כ"כ אופציות שקיימות בשביל בנים שרוצים ללמד תורה שלא במסגרת ישבתית ומסגרת ישיבתית ממש לא מתאימה לכולם.

כל החיים הם מתנה. זכות שהיא חובה. חובה שהיא זכות. איך שלא תסתכלי על זה..

עם הכח באה האחריות. שמעתי שהרב קוק כותב איפשהו באורות הקודש שפה בארץ הזכות והחובה הם דברים שיכולים להראות סותרים אבל בשמיים הם היינו הך.

בירור ממש חשוב. הוא חלק בלתי נפרד מעבודת ה'.

אז הצורך הוא זהה

ויפה הבירור בסוף... 

עניין ידוע שמותר להרים את הראש מהספר בסוף סוגיה או כל שעה ולהתבונן במצווה שעושים (באמצע הלימוד זה פוגע בלימוד תורה).

ופשוט שבשאר הזמן צריך לעשות את זה.

זאת אומנות נפרדת מלימוד תורה, אמנם לומדים אותה או ע"י מדריך שהוא עובד השם מהסוג הזה, או על-ידי לימוד בספרים שנוגעים בזה (שזה סוג של לימוד תורה).

כמדומני שהם משלימים זה את זה, הלימוד והדבקות. זה הרעיון שמאחורי "מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת".

בהודעה הקודמת

שבאמת הדבקות מגיעה אחרי הלימוד

קרה לי בשבת שלמדתי יחסית הרבה, וזה התיש אותי ולא כזה נהניתי (צריך להודות באמת)

אבל אח"כ עכלתי את מה שלמדתי ורק אז באה ההתרגשות.... 

בקיצור ממש ככה

דבקות מגיעה אחרי לימוד!

זאת נקודה ממש חשובה בעבודת ה' נראה לי

יש דרכים של התבוננות,

יש דרכים של התפעלות (נניח ממצוות, או מהבריאה),

יש דרכים של התבודדות (סוג של התבוננות, בלי להכנס להבדלים),

יש דרכים של השקטה.

וכמובן שיש את הדרך הגדולה ביותר לדביקות, שהיא התפילה.

ויש גם דרכים של לימוד. הדבקות מעצם הלימוד היא דבר קשה מאוד, רוב המקובלים לא הולכים בדרך הזאת כדי ליצור דבקות, אלא בדרך ה"ירידת מרכבה" (שזאת, לפי הרב מורגנשטרן, ירידה בקודש לצורך עליה, לעומת עליה אחרי עליה שהיא מאוד קשה עד כדי כמעט בלתי אפשרית). מעט מאוד מקובלים הולכים בדרך הלימוד לדבקות הממשית (רוח הקודש), כמו החזון אי"ש וכו'.

רוב מי שמשיג דביקות מהלימוד משיג אותה מעצם העובדה שהוא "מתבודד" בתוך הספר. זאת השקטה, התבוננות והתבודדות (ואולי, אצל המיוחדים, גם התפעלות ותפילה שזה ה"לעשות מהתורות תפילות" של ר' נחמן), שבאה כדרך אגב עם הלימוד.

הלימוד עצמו הוא משהו קצת אחר. לא יודע להסביר את זה לעומק, עוד לא דורך שם

מי שעיקר העסק שלו בתורה צריך למצוא את הדרך המסובכת והמאוד קשה הזאת של דביקות יחד עם התורה. מי שלא, כמו בעלי בתים (שקובעים עיתים) או נשים (שלא מחוייבות), יכולים למצוא את הדביקות בעבודה היותר "מעשית", יותר מכוונת לצד הדביקות.

זה לא מסיר את חובת לימוד התורה, כמובן. שהיא לא פחות חשובה (בלי להכנס לחילוקים הלכתיים מה קודם, ומה חשוב יותר ומה העיקר).

אז בעצם לאברכים יותר קשה להיות דבקים ועם כיסופים לה'? (האמת שזה מסתדר לי עכשיו עם כמה דברים)

ואי אני מבינה עכשיו, רגע אז אולי בעצם זה הסיבה שאני אעדיף ללמוד לבד ולא עם חברותא?

כי בעצם זה לא הלימוד זה ההתבוננות והשקט הזה שמגיע עם הלימוד? (ואז יותר קל להגיע לדבקות...)

כן שאני חושבת על זה, עם חברה יותר קשה לי להתרכז בדבקות ובקרבה לה'...

אני יותר מתעסקת בתכלס של הלימוד...

כן וכן.

לאברכים באמת יותר קשה, כי הם לא לומדים את הדרך השניה המשלימה, ובדרך של הלימוד מאוד מאוד מאוד קשה וצריך להיות גם גאון וגם קדוש כדי להגיע.

וכן לגבי הלבד, אבל בגלל זה עדיף שהדרך תהיה המשלימה, ולא זאת של הלימוד.

יש עניין בלימוד בחברותא או מרב/רבנית, מונע טעויות הבנה שזה דבר חשוב.

איזה השגחה, ה'...

"ותחלה אשים דברתי בענין עסק התורה לשמה מהו ענין לשמה. כי גם זה פרי חטאת לכמה המונעים עצמן מעסק התורה הקדושה בחשבם כי ענין לשמה פי' בדביקות גדול בלי הפסק. וגם רעה חולה יותר מזה. שסוברים בדעתם שעסק התורה בלא דביקות אין כלום וללא שום תועלת ח"ו. לזאת כשרואין עצמן שאין לבם הולך לזאת המדרגה שיהא לימודים בדביקת תמידי."

"ענין עסק התורה לשמה. האמת הברור. כי לשמה אין פירושו דביקות כמו שסוברים עתה רוב העולם. שהרי ארז"ל במדרש שבקש דוד המע"ה מלפניו ית' שהעוסק בתהלים יחשב אצלו ית' כאלו היה עוסק בנגעים ואהלות. הרי שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו ית' מאמירת תהלים.

ואם נאמר שלשמה פירושו דביקות דוקא ורק בזה תלוי כל עיקר ענין עסק התורה -- הלא אין דביקות יותר נפלא מאמירת תהלים כראוי כל היום. וגם מי יודע אם הסכים הקב"ה ע"י בזה, כי לא מצינו בדבריהם ז"ל מה תשובה השיבו הוא ית' על שאלתו "

(נפש החיים, שער ד')

משום מה לא זכרתי אותו באותו רגע של הכתיבה. יש עוד כמה מקורות שהבלבבי בחלק ג' מביא כשהוא מסביר את החילוק הזה. זה מופיע גם באגרת הידועה של החזון אי"ש.

ובעוד מקומות שמדברים על איכות לימוד התורה.

ישר כח

חיפשתי מקורות ללימוד תורה בגוגל וזה פשוט עלה. מדהים...

אה ולא ידעתי שיש רעיון כזה בדווקא.. (אני באמת לא בקיאה בגישות חח)

והאמת שאני לומדת אני לא חושבת כל כך על לשמה או לא לשמה. אני פשוט רוצה קרבת ה'.

זה נחשב ללשמה?

וכן ברור שבהרגשה שלנו זה לשמה,

כי התכלית זה קרבת אלוקים... 

וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר. כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה' מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ; וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלֻבָּשׁ בְּחָכְמַת ה', הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה' בְּקִרְבּוֹ, מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפֹּס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשָׁט רֶמֶז דְּרָשׁ וְסוֹד. וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה הַתּוֹרָה מְלֻבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם לֶחֶם וּמְזוֹן הַנֶּפֶשׁ. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ וְנֶהְפַּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים, נַעֲשֶׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא הַמְּלֻבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב¹: "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי". וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ"ד פֶּרֶק ג, שֶׁלְּבוּשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן הֵן הַמִּצְוֹת, וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּזוֹן לַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל דַּף ר"י. וְ"לִשְׁמָהּ" הַיְנוּ כְּדֵי לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ לַה' עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּפְרִי עֵץ חַיִּים.

מורי זלה"ה היה אומר, מי שהוא חריף ובקי בעיון מאוד במהירות, טוב שיעיין שעה אחת או ב' ביום ולא יותר, כדי לשבר אגודי הקליפות, אבל מי שאינו מהיר כ"כ והוא קשה העיון, יותר טוב לו שיעיין בפנימיות הדבר שהוא בפרי, ממה שיעיין בקליפות. והוא שיעיין ויעסוק במדרשים ובאגדות, ובפרט בזוהר ובספרי קבלה. ומורי זלה"ה מרוב מהירות עיונו, היה מעיין ו' דרכים ע"ד הפשוט, נגד ו' ימי החול, ואח"כ היה אומר אותה הלכה ע"ד הסוד, נגד שבת. והיה אומר שעיקר כוונת הקריאה בתורה, תלוי בזה שיכוין לקשר את נפשו להדביקה לשרשה ע"י התורה, כדי להשלים אילן העליון, ולהשלים אדם העליון ולתקנו, כי זה הוא תכלית כל בריאת אדם, ותכלית עסקו בתורה.

את המקור בתניא הכרתי, אבל לא זכרתי אותו

והמקור הזה- ואו..

רק מחדד לי כמה שלפעמים ההרגשות שלנו מאוד נכונות לגבי קדושה ותכלית.

אצל נשים כאילו...

שזה בא לנו בטבעי, בלי שממש נלמד. הבנה של מה האמת... 

(או שזה אחרת, סופגים את האמת דרך הלימוד וגם אם שוכחים בסוף זה נחקק בלב בלי שנבין כביכול למה...)

קוראת שוב ובאמת בהלם. 

זה בדיוק מה שאמרנו פה

תכלית. דביקות וקרבת אלוקים.

זה מטרת הלימוד. 

ממליץ ללמוד את פרק ב באורות התורה

אורות התורה ב – ויקיטקסט

שים לב שגם אם מדובר על הלשמה, זה לשמה בתוך המצווה של תלמוד תורה.

זה לא אומר שללמוד תורה ע"מ להשתפר במצוות אחרות זה ללמוד תורה לשמה. לזה חז"ל קראו ללמוד על מנת לעשות, שזאת מדרגה גדולה וגם חובה, אבל היא לא נקראת תורה לשמה.

לשמה - לשם מצוות הלימוד תורה. גם האר"י ז"ל וגם הנפש החיים אומרים את זה. רק שההגדרה של קיום המצווה לשמה שונה ביניהם. אליבא דהאר"י - עסק הייחודים גדול יותר וכו', אז גם בלימוד תורה העיקר זה הפנימיות של התורה. זה לא אומר שאדם ישב עם גמרא ויתחיל לדבר עם ה' על הא ועל דא, או יסתכל בגדלות ה' ולא יבין כלום ממה שהוא לומד. כי אז אין כאן תלמוד תורה בכלל.

הנפש החיים פשוט מסתכל על המדרגה היותר חיצונית של הלשמה, שהיא עצם הלימוד תורה. כלומר דווקא הנפש החיים מקל.

ופשוט שמי שלא מצווה לא שייך בקיום מצווה שהוא לא מצווה לשמה, שהרי היא לא נאמרה לו.

ופשוט שגם לפי נפש החיים, וגם לפי האר"י יש עניין בדביקות בה' שלא באה מהלימוד תורה עצמה.

אדם צריך להתפלל, לאכול, לישון, להיות עם אשתו, להתפרנס, ולהתבודד עם ה' (לכל הדעות). עיקר העבודה על הדביקות היא בהתבודדות עם ה'.

הוא מיועד לכולנו, "מידת כל אדם".

אני לא חושב שנפש החיים מחמיר יותר מבעל התניא, מדובר על גישות שונות מה צריכה להיות עיקר הכוונה בלימוד תורה.

אלה לא גישות שונות. אלה מדרגות שונות של לימוד תורה לשמה.

ואין לזה שום קשר לעצם מצוות הדביקות.

כל מצווה במדרגתה העליונה מביאה לידי מצוות הדביקות, אבל זה לא עיקר המצווה לשמה.

אם אתה רוצה להבין כמו שצריך, חפש מקורות על התרי"ג עיטין שהם בזוהר (זח"ב פב ב), ותבין שבעל התניא בווודאי לא חולק על הזוהר. הוא מביא זוהר באותה פסקה, ברור לך שהוא מקבל את תקפות הזוהר, כן?

גם באורות התורה שהבאת, מובא בפשטות שיש חילוקי מדרגות בלימוד תורה לשמה, ומה שאתם מדברים עליו הוא רק ה"עיקר":

"עִקַּר לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא כִּי-אִם עַל יְדֵי הֶכְשֵׁר זֶה שֶׁל הַהֲבָנָה וְהַהַרְגָּשָׁה הַבָּאָה עִמָּהּ, אֵיךְ כָּל פְּרָטֵי תוֹרָה חֲבִיבִים חִבַּת קֹדֶשׁ וְאֵיךְ הָאוֹר הַכְּלָלִי, הַמָּלֵא חַיִּים וּמֵבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, מִתְפַּלֵּשׁ הוּא בְּכָל הַפְּרָטִים כֻּלָּם."

לשמה - זאת לא הגדרה כללית של עבודת השם.

כשאומרים "לשמה" בד"כ מתכוונים לקיום אחת ממצוות ה', שהיא לימוד תורה, לשמה. זה "סלנג".

יש לשמה בכל מצווה. וזאת מדריגה ענקית בכל מצווה שלא תהיה. תפרידו את הדברים.

ומאידך אתם מחברים את העניין של הדביקות עם הלשמה שלא לצורך.

יש מציאות שאדם לא ילמד תורה בכלל ויהיה דבק בה'! זאת מצווה אחת בפני עצמה.

אמנם לגבר שמחוייב בלימוד תורה, זה יהיה קשה, כי הוא "מחוסר אבר" ו"אין השכינה שורה". אבל פשוט שאדם חסר כשרונות תורניים, ילד קטן, אישה וכו' יכולים להדבק בה'.

רק נדגיש שגם לגבי המחוסר אבר, זה לא באמת מונע את הדביקות, כי זאת מצווה אחת אחרת. אבל את ההרגשה המוחשית שאנשים קוראים לה בטעות דביקוץ, שהיא ה"השארת שכינה" הקטנה (לא, לא רוח הקודש), הוא לא ירגיש. ז"א העונג של השלמות, אותו הוא לא ירגיש.

אבל הוא דבק, ברמה כזאת או אחרת.

ויותר מזה צריך להדגיש, דווקא בדרך של חב"ד (אם כבר הבאתם את בעל התניא), שהעיקר זה "קבלת עול", לעבוד את השם מתוך שכל, גם אם הוא "יבש" ובלי הרגשות. גם מי שלא חב"דניק מבין שגם כך חייב לעבוד את השם.

לא הכי הבנתי את זה "רק נדגיש שגם לגבי המחוסר אבר, זה לא באמת מונע את הדביקות, כי זאת מצווה אחת אחרת. אבל את ההרגשה המוחשית שאנשים קוראים לה בטעות דביקוץ, שהיא ה"השארת שכינה" הקטנה (לא, לא רוח הקודש), הוא לא ירגיש. ז"א העונג של השלמות, אותו הוא לא ירגיש."

בכל אופן, לא בטוחה שאמשיך להגיב כאן, כי זה לוקח ממני הרבה זמן

אבל קוראת...

שאפשר להיות דבק בה' בלי להיות בשיא השלמות.

אבל אנחנו קוראים להשארת שכינה, זאת שגורמת תענוג, דבקות - זאת טעות.

בדבקות יש איזשהו מקום לתענוג, וגם לפעמים אנחנו זוכים לנצנוצים של השארת שכינה.

אבל דביקות זה עצם הללכת בדרכיו ולדבוק בו.

אם אדם מתדמה לה' במידות, אפילו באחת (גם אם לא בשלימות) כבר הוא במדרגת דביקות כלשהי. מה גם שרוב העולם, כולל חלק מהצדיקים, לא בדביקות כל הזמן. יש קטנות שיש לה צורך. אלה שבגדלות תמיד, הם יוצאי דופן גם בין הצדיקים.

אם לנסות לתמצת (בכל זאת, נושא רגיש ועמוק):

הרגשת הדביקות היא בעצם עניין של התפעלות רגשית, ויש בה דרגות.

ולא בטוח שדביקות היא ההתפעלות עצמה.

וההשארת שכינה והתענוג ההם, הם בד"כ מתנת חינם שאנחנו זוכים לה (לרוב זמנית) מסיבות שידועות לה'. ואנחנו מנסים לחזור תמיד למקור הזה, לשורש הנשמה שלנו, וזאת לא העבודה שלשמה באנו לעולם.

העיקר זה "קבלת עול", שזה לקיים את רצון ה' שתהיה דירה בתחתונים. וכמובן שקבלת עול באה עם שמחה, שזה בכלל עניין בפני עצמו.

כתבתי את כל הנ"ל בלי ישוב הדעת כ"כ, אז לא מתחייב על הדקויות 😬

לקרוא בערבון מוגבל

אז מה העניין?

למה ה' פתאום מנחית התרגשות מטורפת בהקשר של קדושה?

ואז נוחתים בחזרה לקרקע כאילו לא היה ולא נברא?

מה העניין של זה?

מה אמורים לעשות עם זה אח"כ?...

אז בעצם הרגשת דבקות והשראת שכינה זה לא אותו דבר...

ואיך אמור להרגיש הרגשת השארת שכינה? או שזה משהו שקשה להשיג...

"מנסים לחזור לזה" - למה בעצם?...

מעבר לזה שזה כמובן מאוד מרגש ועוצמתי...

השאלה אם נכון לצפות לזה... 

או השאלה היותר חשובה- איך אמורים להתעלות משם?...

(אני לא יודעת אם זה שאלות שבאמת דורשות תשובות... )

בד"כ כשיש התרגשות וכו', אם רוצים להגיע לשלב הבא, עושים מה שצריך כדי לפתח אותה.

אחת העצות מהאדמו"ר מפייסצנה היא להשתמש בהתרגשות והדביקות הזאת שבאה כמתנה ולהגיד פרק תהילים בכוונה.

ככל שעושים את זה יותר, הרגש הזה מתפתח. אם מצליחים להתמיד (וזה לא קל כמו שזה נשמע) מגיעים למדרגה הכי נמוכה וראשונה של רוח הקודש, מה שר' נחמן קורא לה זכרון עולם הבא.

בכל אופן, גם בלי להשתמש בשיטה הזאת (ששוב, היא קשה למרות שנשמעת קלה), כל פעם שיש התרגשות צריך לנצל אותה לעשיה של דבר טוב.

לכל הפחות להשתמש בה כדי לקיים מצוות אהבת ה' או יראת ה'. תלוי בסוג ההתעוררות, לא הרי התעוררות של שמחה, כהתעוררות של אהבה, ולא של אהבה כשל יראה וכו'. צריך ללמוד את המידות שלנו כדי לדעת להבדיל בין התעוררות להתעוררות.

אני לא חותם על האמירה שדביקות והשראת שכינה הם לא אותו הדבר. זאת סברה שלי שלא למדתי אותה, והיא מתבססת על האמירה שהשכינה לא שורה על מי שלא בשמחה או כלי שלא שלם.

וכולנו הרגשנו דביקות כזאת או אחרת גם בלי להגיע למדרגה הזאת. אבל מאידך יתכן שלרגע אחד כן הגענו.

לדעתי לא נכון לצפות לזה, למרות שיש דרכים לעורר את זה.

העיקר זה לקיים את המצוות, לשמן, דווקא בקבלת עול, ולהמתין בסבלנות שה' יפתח לנו פתח.

ההתעלות מתחילה בקבלת עול. זה העניין של "בזאת יבא אהרן אל הקודש", שהיא ההתחלה של עבודת השם הפנימית (מופיע בזוהר כמה וכמה פעמים).

וכמובן לא לשכוח, וממש להתאמץ לזכור, שהעיקר זה שמחה. יש מציאות שאדם גורר את הקבלת עול עד הקצה ומאבד את השמחה ונופל מכל המדרגות.

ובכלל, כמו שרבי נחמן אומר, כשאדם בשערי הקדושה הוא נופל משם הרבה פעמים עד שמצליח לבקוע את השערים ולהכנס. ויש הרבה שנפלו מזה לגמרי.

זה קצת מפחיד האמת... להתעסק בזה

לפעמים צריך באמת להיות קצת תמימים... (רק שזה קשה.. הסקרנות...) 

וכן, נשמע הגיוני לגבי דביקות והשראת שכינה

ואולי דביקות יכולה להוביל להשראת שכינה... 

וכן, מובן שהעיקר זה קבלת עול. פשוט יש איזשהו רצון לפתח את זה או לחכות לזה.. בעיקר לחכות לזה נראה לי

ולגבי הסוף- יפה

תודה!

וזה בעצמו נסיון של יצר הרע... הכל בעיתו ובזמנו.

צריך לעשות את שלך, ולחכות בסבלנות.

של עבודת ה'...

אבל מצד שני מעדיפה כמה שפחות להיות כאן...

מה שכן, בטוחה שאם יפתחו יהיה שם דיונים מאוד מעניינים...

שנראה קשור לזה בצורה עקיפית

לא זוכרת איך קוראים לו... 

להזיז את זה שזה יקרה... 

@נשמה כללית

@והוא ישמיענו

@סוג'וק

@חידוש

מה תהיינה הגדרותיו?

לפתוח שיח רחב על התמודדויות בעבודת ה'

או פשוט לשתף מצבים 

לשאול שאלות.

הכל.

זה כל כך מדובר היום...

ועוד בפורום כזה בכלל

שפחות מתאים שפורום כזה יהיה מעורב..

נזכרתי..

צריך לשקול את זה.

כרגע, השרשורים האלה נפתחים בכל אופן בכל מיני אתרים

או בלנ"ו

או בצמ"ע

או בנוער...

זה אומר שיהיו שם כמה ניקים קבועים, מן הסתם לא הרבה.

זה נראלי שונה מפורום שיש בו עשרות אנשים שגם מתחלפים כל הזמן.

יש אמירה של האדמו"ר מפייסצנה שאפילו בתוך חבורה אחת לא ראוי להחשף לאנשים אחרים, גם אם מאותו מגדר.

שאני דווקא חושב שזה ככה בתוך הפורומים הקיימים.

אבל לא יודע בדיוק.....

יש לזה כמה סיבות, אבל יש טעמים לאידך גיסא...

קיצער, מסופקני..

ואז הרבה דיונים כמו השרשור הזה מתפספסים, והם בהחלט חשובים.

הדיון הזה נגע לי בנקודה שלא יצא לי לגעת בה הרבה זמן באשמת הקורונה המקוללת.

כפי שאמרתי, ישנם צדדים לכאן ולכאן, ואיני יודע להחליט...

כך שבכ"מ, אינני הכתובת להוביל דבר כזה, אם אין לי את הלהט לחשיבותו, אע"פ שבודאי אשמח להשתתף בו באם אכן יפתח..

לא מצליח לעקוב אחרי השרשור ..

מחפשים אנשים שיש להם סבלנות להתעסק בזה

ומקום שאפשר לדבר על הכל גם- לא חייב להיות רק בעניינים תורניים,

אבל כן לעסוק בנושאים בהיבט של העבודת ה'

כאילו.. לא פורום בית מדרש 2

אני תומך

אפשר לפתוח על זה שרשור בנפרד....

יותר אולי פורום כזה של לחיות אמונה,

לחיות עבודת ה'-

להוריד את האידיאלים הגבוהים לארץ, או יותר נכון להעלות את הארץ אליהם.. קודם כל מתוך שיח ודיבור והקשבה אחד לשני

לחיות עבודת ה'

כן זה זה

נושאים באמונה, תפילה, דבקות, רוחניות, פנימיות, הכל!

איך לקשר עבודת ה' לחיים.

אני חושבת שזה דיונים מרתקים!

כבר הרבה זמן

אשריכם

יש לחיות את האמונה בפועל והתרגול שלה, שזה חובה.

אבל אני נשאב יותר לעניינים הפנימיים שבזה.

הזכוכית המגדלת על עבודת השם, היכולת להפרדה גבוהה ומודעות גבוהה.

אוהב מאוד כשמדברים איתי על ענייני אמונה. זכיתי בזה להדמות לרמב"ם שאמר שזה הלימוד שהוא הכי אוהב ללמד.

@והוא ישמיענו 

ומדיבור עם אנשים, באמת יש הרגשה שאין מספיק במה לדיבורים וחידודים בעניינים האלו מספיק... בצורה רחבה

ומי יהיה מוכן לנהל בפן הלוגיסטי?

זה פחות בעיה,

כי זה בעיקר לוגיסטי.. 

ופשוט מישהו צריך לשלוח הודעה למשה ולהסביר קצת על העניין וזהו בגדול...

אז וקצת פרסום.. 

תיוג לבד לא מספיק, כי לא בטוחה שהוא יראה

על זה שזה לא יהיה פורום לדיבורי קבלה וכו', לא באנו לגרום לאנשים להשתגע!

אם אפשר לתייג את שאר החושקים בפורום כזה

ברגע שיהיה אישור

יש מלא שרצו

ואז אפשר יהיה לתייג, לפתוח שרשור חדש וכו'

וקבלה דווקא פחות ראיתי שאנשים פה מדברים

אני מאוד נגד הרעיון שאנשים יפלטו עניינים שהשתיקה יפה להם (קרי קבלה וכו') בפומבי ועוד בערבוביא 🤐

את הפורום, אז כן בטח ..

צריך...

זה קצת כאב ראש רק אומרת...

לכן אמרתי שאני בעד הרעיון

פחות עם סבלנות ליישם אותו

שאוכל לפנות אל משה בלי שזה ישמע שזה בא רק ממני

אה היה על זה כבר שרשור

והרבה רצו...

והוא גם תוייג שם, אז אני חושבת שהוא מודע כבר לרעיון הזה....

שנוכל לנסות להזיז עניינים

בוקר טוב!

זה היה השרשור המקורי

גם אם לא הרבה הגיבו שם אני יודעת שזה משהו שהרבה רוצים, אז לא קריטי לומר שמות של ניקים ספציפיים... 

ולתת לו פרסומת וכו'

כי אין טעם סתם להתחיל להגיב בו בלי שיהיו מספיק אנשים

אולי הם צריכים פורום כזה בשביל עצמם,

לא כדאי להשתלט על חשבונם לעניות דעתי

הלוואי שהשנה יעלו את ר' נחמן לארץ.

למרות שבאמת צריך לזה המון סייעתא דשמיא... מכל הכיוונים

ומעביר אותה לשלושת החברים האחרים-

שאני מאוד נהנה ללמוד מהם ולקרוא אותם

והם ככל הנראה יותר ראויים למטרה הזאת שאני לא יודע מה היא (לא עברתי פה על השרשור ואין לי מושג מה ההקשר בכל אופן..)

ותודה על התיוג, למרות שאני באמת לא באותה שורה של הניקים המכובדים שהוזכרו, אבל שמחתי לראות את הנושא הזה שהעליתם פה,

בלי זה אני לא בטוח שהייתי רואה

תהיה מלחמת עולם

הרב הרצוג?

החפץ חיים?

או שהיה עוד לפני כן?..

אשמח למקורות

בית שלישי לא יחרב | התנך

יהיה השלב האחרון לפני מלכות ה' ממש

זה יותר פשוט.

האמת שמעניין אותי יותר בקונוטציה של ההתבססות בא"י,

'ולא ינטשו עוד מעל אדמתם'..

ומאליו שישראל לא יהיו מנוצחים.

הוא לא ילחם בדרך הטבע כמשיח בן יוסף...

כאילו.. מדינת ישראל כיום?

יש מקורות?

התקופה הגדולה. זה ספר ענק בהיקפו, וציוני בצורה יוצאת דופן (אמנם חסידי גור לא ממש אנטי ציונים, אבל הוא היה ציוני נלהב מאוד).

אני חושב שהוא הספר הכי מקיף לגבי כל הדעות והרעיונות האלה. מסתמא אפשר למצוא שם מקורות להרחבה.

שכוייעך. נעיין

מעתיק מאמרון בוסרי שחבר שלח לי, בשלבי עבודה:

ב"ה

   התפרסם  בזמנו בשם הגרי"א הרצוג זצ"ל  ש"שני חורבנות ניבאו לנו, חורבן שלישי לא יהיה",( וכך שמעתי מ..... דאיכא במעשה איש[1],) ורבים תרים אחר מקור דבריו, ולמעשה הדברים מפורשים בתנחומא שופטים ט': "והשלישית יוותר בה (זכריה י"ג ח') שאין מתיישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, שלישית אין לה הפסק"

ועה"פ יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" (הושע ו' ב') כ' הרד"ק ז"ל "זה המאמר הוא על העתיד ומיומיים משל לשני גלויות גלות מצרים וגלות בבל ביום השלישי משל לגלות הזה השלישי שיקימנו ממנו ונחיה לפניו שלא נגלה עוד לעולם"  וכ"ה  במצו"ד "בעת השלישי בגאולה העתידה יקימנו מן הנפילה ונחיה לפניו עד עולם כי לא נבוא עוד לגולה"

ואמנם נראה שהדברים עולים מעליהם מתוך דברי הנביאים באין ספור מקומות, בכל מקום בו נתנבאו על מה ש"לא עוד" יהיה, ו"לא עוד" הוי אומר – "לא עוד"! וכך מצינו "...

ורק דבעי' להכריע דמה שאנו רואים כעת הוא "גאולה" (ובזה, לדוג', נ"מ חשובה בין "אתחלתא דגאולה" ל"סיפא דגלותא" או כל הגדרה אחרת שאינה חדה בכך שזה חלק ממהלך הגאולה) אך זה אין מקומו כאן וכבר הוא מבואר. (ואולי זו ראי' בפ"ע דסו"ס אין חולק שודאי המצב כעת הוא "התיישבות ישראל בארצם" גם אם בעבירה וכו', ולזה קורה המדרש גאולה שלישית, וע"ז מבטיח שלא יפסק אלא יהיה סופי – היינו שימשיך ויתרבה עד התכלית הנרצה והמושלם בע"ה, וכן כל פסוק מהנבואות שהתקיים וכתוב עליו כל' הנ"ל, מוכח שאי"ז בשורה מסויימת, אלא התהליך של הגאולה השלישית(ולא כשאמר לי א' שודאי לא ע"ז הנראה לעינינו דיברו,שהרי דיברו על גאולה ומקובלנו מ"רבותינו" שזו אינה גאולה, הלכך אע"פ שאלו הדברים המפורשים בכתובים, לא על קיומם בפעם הזו מיירי אלא על פעם אחרת שיהיו, שאז יהיו "גאולה". הוי גוי שוטה, הפכו את דבר ה'.))

וכבר אמר עבד ה' הגרי"ש זילברמן זצ"ל שעל כל מה שהיפך הרב מסטמאר את ההל' וכו' מוכן למחול, ורק לא ע"ז שהנחיל שכל מעשי ה' הנפלאים אשר עשה כאן וכו' הכל הוא מעשה שטן כדי לתעתע ולבסוף יחזירנו כולנו אל הגולה ויבטל הכל כדמעיקרא,  

שיזכה לפרסם, לא ידעתי שיש לאנשים את השאלה הזאת בכלל!

שאלה לגיטימית, כמובן.

אבל כמו שאמרתי למעלה, עד שלא שאלת, היה לי ברור מסברא

העשיית רצון ה' בשלימות גוזרת ומביאה גם לידי דביקות,

אבל באמת הענין זה רצון ה'.

הוא מאוד מסתדר לי עם שיטת המהר"ל, לגבי 'על קן ציפור יגיעו רחמיך' (תפארת ישראל, פ"ז כמדומני)

יש לו חלק שלם שעוסק בקבלה ועניינים בסוף הספר, הוא לא היה מכניס את זה לספר "ליטאי" אם לא היה בזה צורך.

"את ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵע".

"לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ".

"וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן".

נמנה במוני המצוות: רמב"ם ספר המצוות עשה ו, מצוה תלד, סמ"ג עשה ח.

א' כי לחפש חוויות (דבקות או תענוג) זה בוודאי לא לשמה, אלא לשם התענוג העצמי.

וב' כי אין בזה צורך.

אבל זה לא אומר שהרב נגד עצם הדבקות בה', או התענוג בלימוד.

יש בהקדמה של האגלי טל קטע יפה לגבי השמחה בלימוד, שהוא אומר שלחפש את זה זה לא באמת משהו רע. אבל אני לא חושב שהנפש החיים היה חולק על זה, כי בוודאי לשמוח זאת חובה ולשמוח במצוות זאת מעלה ולשמוח בלימוד תורה זאת מעלה הרבה יותר גדולה.

הנקודה שצריך לחדד היא שגם אם אין חווית תענוג, זה לא אומר שאנחנו לא לומדים לשמה.

ושמגיעים לתענוג דרך עבודה בלי תענוג (קבלת עול של חב"ד). ושבוודאי האידאל הוא לימוד תורה עם תענוג.

הוא אומר שהלימוד לשמה הוא בדביקות גדול וכו'. הוא בוודאי לא חולק שגם זה וגם זה נקרא לשמה. הוא מוסיף להגיד שגם בלי זה זה עדיין נקרא לימוד לשמה.

אם אדם עוסק בתורה לשמה אליבא דהנפש החיים, אך דא עקא, הוא גם זכה לדביקות תוך כדי הלימוד (מדרגה גבוהה מאוד), נראה לך שהנפש החיים יגיד שהוא פוגם בלימוד תורה? ח"ו. זאת מדריגה יותר גבוהה, ועליה הזוהר ובעקבותיו המקובלים מדברים.

ובואו נזכור שדברי קבלה הם לא לכולם, הם ליחידי סגולה, מכאן ברור שאף שהמדרגה הזאת היא התכלית של הלשמה, היא לא הלשמה היחידה.

ואת זה בא הנפש החיים להבהיר.

בפרט במשפט הזה: "וגם רעה חולה יותר מזה. שסוברים בדעתם שעסק התורה בלא דביקות אין כלום וללא שום תועלת ח"ו".

את חשיבות הלשמה...

לא שאין עניין בכלל בדבקות בלימוד ולשאוף לשם...

אלא שהעיקר הוא הלשמה ושזאת המטרה העיקרית

ושלא יחשבו שהמטרה זה הדביקות..

לא שמתי לב שהבינו פה שהנפש החיים מחמיר, עד שלא ראיתי את התגובה של ברגוע.

הנפש החיים מקל, בהרבה!

לפי האר"י, ממה שהוא העתיק, הוא אומר שהמדרגה הכי גבוהה - זאת שאמרתי שהיא כמעט בלתי מושגת, היא זאת שנקראת תורה לשמה.

ופשוט שגם לפי האר"י וגם לפי התניא וכל שאר המקובלים, גם המדרגה של על מנת לקיים את מצוות הלימוד היא לשמה. וגם המדרגה היותר קלה שזה ללמוד על מנת ללמד (ולא להתפאר שאני יודע וכו').

שזה לא מעכב כמו שהוא כותב, אבל פרטי המצוה- כן,

ומצד שני בהחלט יש מקום גם לדביקות כתוספת

איזון חשוב ממש.

האמת כשלומדים נפש החיים זה נותן תחושה של סיפוק רוחני כמו שלומדים חסידות או בכלל דברים עמוקים באמונה.. הרב קוק וכדו'

שהחלום שלי זה ללמוד גר''א..

בע''ה נזכה.

(יש לי עוד הרבה מאוד דברים שצריך ללמוד..

את האמת, אני מרגיש שהתורה זה מעין פאזל ענקי כזה,

שכל פעם מחזירים חלק חדש לנשמה שלא היה גלוי לנו. לא במודע ולא בתת מודע.. אז יש תחושה של חידוש שמשמחת.

כאילו.. אתה מרגיש שזה חלק אמיתי- נגיד כשלמדתי נפש החיים ככה הרגשתי- האיזון הזה אחרי שאתה מתחבר מאוד לחסידות- אתה גם מתחבר מאוד לחלק השני ויוצר השלמה.. בקיצור. הפאזל שלי עדיין ממש חלקי.. לאט לאט בע''ה.

אבל הנקודה החשובה אולי שהפאזל הזה הוא כמו שאמרתי- קשור לנשמה ולא לשכל. זה לא הענין האינטלקטואלי של ידיעה, כלומר ודאי זה עובר דרך שם. אבל זה ממש מתקן אותי, לא רק מוסיף ידע (שאגב כידוע דעת זה מלשון חיבור- זה עיקר הענין), מגביה את עולם המושגים שלי, הופך אותי לאדם יותר טוב בבן אדם לחברו ובחיבור לה'..

שאתה לפעמים שואל את עצמך- מה הייתי עושה בלי תורה, איזה מין בן אדם הייתי)

המברך יתברך.

תודה על הקישור!

וואו האתר של הר עציון מעולה. למדתי ממנו שיעורים של הרב איתמר אלדר (במתכונת כזאת שיעורים כתובים).

יש הרבה שיעורים יסודיים

כמעט שיעורים שלו, נראה לי שכן קצת בעבר.

אגב הוא גם שר יפה.. מאוד נוגע

לקיום המצוות וכו' זה לא יקרא לשמה, אלא לשם קיום המצוות.

לשמה - לשמה של התורה. זה עניין של "אחווה" עם התורה. בכל אופן, מי שלא מחוייב בתלמוד תורה לא יכול לקיים לשמה, כי אין מצווה שעליה יאמר לשמה.

ולשם קיום המצוות, זאת מצווה אחרת לשמה, לא לימוד תורה לשמה. לא שלקיים מצוות אחרות לשמה זה פחות חשוב. אבל פשוט שלא יתקיימו ההבטחות של רבי מאיר ע"ה.

אדרבה, המשפט "לא הרי", הוא העיקר של משמעות המושג תורה לשמה! חז"ל אמרו* "אפילו 'אחות לוטן תמנע'". כל תורה, לא משנה מה. ברמה העקרונית (לרוב השיטות) גם סיפורי צדיקים.

(*המקור של האמירה על אחות לוטן וכו' הוא בתדב"א, כלומר אליהו הנביא ע"י רב ענן האמורא: "מכאן אמרו אפילו אם אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא הוא יושב וקורא כל היום הפסוק ואחות לוטן תמנע אפי' הכי שכר תורה בידו") 

מקווה שזה מרכז בדביקות שהיא העיקר

נו, שויין. זה אגו מיותר.

לימוד תורה לשמה זה לא כדי להחשב משהו.

כל ה'נחשב' הזאת היא מעמסה מכבידה ומיותרת שברור שאינה אידיאלית אפילו להיפך.

זה לא מה שכדאי שיכוון אותנו בהבחנה בין גברים לנשים. כי המטרה של הלימוד (שמשותפת גם לגברים וגם לנשים) זה לא מה להחשב ומה לא להחשב. אלא לשמה.

מוסכמת חברתיות, אפשר להתעלות מהם. אולי זה דורש עבודה לפעמים אבל זה ממש אפשרי.

מבחינת האמת - כל אחד צריך ללמוד מה שהוא יכול ברמה שלו. ולהכיר באופן כללי את התורה עד כמה שידו משגת. זה מאוד אישי. בלי קשר לגמרא או לא גמרא.

שו"תי אינטרנט הם הפשע הכי גדול שקרה בעולם הפסיקה.

אם גדולי ישראל הצרו על המשנה ברורה(!!) כשיצא בגלל שבעלי בתים טועים ופוסקים לעצמם מזה,

מה היו אומרים אותם גדולי ישראל היום?

לא פוסקים הלכה מגוגל...

תמיד כדאי שיהיה מישהו שידריך.

אם אין, מתפללים לה' שלא נטעה.

אבל ברור שזה לכתחילה.

גם למצוא רב לוקח שנים. היו ויש לי המון רבנים, אבל עד שמצאתי את הרב שגרם לנפש שלי להפסיק לחפש - יצאה לי הנשמה מתפילות ומאמצים.

אבל אני מעדיפה לקבל מצדיק חי

ואפשר להרגיש ממש את החיבור לדמות דרך הספר ודרך דברים שכתב

מה שאתה מדבר זה אולי על מישהי שלא מכירה את היהדות ומתחילה את דרכה

אבל אל תשכח יש ביה"ס, יש תיכון, לומדים שם תורה, הלכה, זה לא שאני מתחילה מאפס ב"ה...

אני בסה"כ מדברת על לימוד שמקנה לי מידות טובות, אמונה, קדושה, טהרה, זכות וכו'... 

ככל שהקשר יותר קרוב כך החיבור לתורה שלו היא יותר גדולה.

בכל אופן, אני אישה...

לגברים יש יותר את הפריווילגיה לדבוק בצדיק...

כיף לכם

לימוד תנ"ך לנשים מובא בשו"ת דברי יציב יו"ד סימן קמ. אבל באמת רוב מוחלט של הפוסקים מתירים.

ובכללי תנ"ך, להיות בקיאה בתנ"ך...חלום

אבל חלומות לחוד ומעשים לחוד 

ותודה על ההצעה... יכול להיות מעניין

זה לא ממש הולך... אני לומדת בחברותא עם חברה כמעט כל ערב מדברים הפאלאפון וזה נותן כזה מסגרת שאני יודעת שאם אני אשכח להתקשר היא תזכור ולהיפך.

וספרים תלוי מה את מחפשת...

וחברותות פחות מדבר אליי את האמת

מפחדת להגיד כנ"ל...

כי זה לא בהכרח הסיבה...

אבל באמת לפעמים זה לוקח אנרגיות.. 

(אם זה אפשרי)

ליקוטי מוהר"ן.. או תנ"ך...

לא זוכרת...

אבל, זה משנה?

העיקר פשוט זה להושיב את עצמי ללמוד...

לא חסר ספרים ב"ה

מעבר לזה כמעט בלתי אפשרי למצוא על ספר כזה מסובך הסבר כזה פשוט. לא מכיר אחר.

אסור בט' באב כמובן

אבל השאלה מה רוצים לקחת מליקוטי מוהר"ן

יש חלקים שם שהם דווקא "פשוטים" בתיאור שלהם

ויש חלקים שלא מבינים את כל הבחינות ואיך דבר קשור לדבר...

אבל בסופו של דבר זה פשוט בעיניי חלק מלהיות קשור לצדיק

ולספוג את ההשקפה שלו, קדושה וכו'....

לכן בעיניי לא כזה משנה אם נבין לעומק או לא.. (ויש הרבה דברים שכן אפשר להבין ולקחת לחיים )

והאינטרנט מפוצץ ב"ה בשיעורי תורה

אבל אנטרנט זה בעיה כי זה מקום עם מלא הסחות דעת, פחות עושה לי טוב...

עלולים לטעות מאוד בלימוד משניות, לא מומלץ למי שלא לומד הלכה בצמוד או לא מבין את הכללים של המשניות.

כבר היה בית ספר לפני כ50 שנה שהחטיא דורות על גבי דורות של אנשים בגזל בגלל שהבינו משנה בלי לדעת איך פוסקים הלכה.

הקהתי זה לא ספר פסיקת הלכה

בד"כ אם רוצים ללמוד משניות, כדאי להתרכז במסכת אבות. כי היא לא להלכה רובה ככולה.

כל לימוד אחר עדיף שיתרכז בדברים יותר מעשיים. לימוד הלכה למעשה, לימוד מידות, לימוד אמונה.

וזה מעבר לשאלות ההלכתיות שיש אם לנשים מותר, ונא לא להגיב למשפט הזה - זה יהפך לויכוח רבתי ואין לי סבלנות.

כל אחד יעשה על פי רבותיו. אני חושב שיש דברים שיותר חשוב ללמוד, גם מבחינת ההתקדמות הרוחנית.

לגברים יש עניין יותר בלימוד משניות, אבל זה עניין שלא שייך לדון בפומבי.

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

לפני מספר שבועות ראיתי סרטון שבו פרופ' לגינקולוגיה מנסה לטעון שדיקור מי שפיר אינו מסוכן כלל.

הוא אמר:

לפי המחקרים, רק X אחוזים מהנשים שעוברות דיקור מי שפיר יעברו הפלה. וזה ממילא גם אחוז ההפלות הרגיל ללא דיקור, כך שאין בדיקור כל סכנה.

ובכן, אני לרגע לא מזלזל בידע הרפואי שלו וביכולת שלו לבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, אבל מחקרים אפעס הוא לא יודע לקרוא.

המחקרים שדיברו על אחוז ההפלות שיש לאחר דיקור מי שפיר (ואני מדגיש שזה אחוז מאוד נמוך, בערך אחד לאלף), חישבו זאת לאחר שהם חישבו את אחוז ההפלות שיש ללא כל דיקור.

זה כמו שאני אגיד:

הסיכוי של אדם בן 80 למות אחרי תאונת דרכים במהירות 30 קמ"ש הוא 10%, אבל זה ממילא הסיכוי של אדם בן 80 למות השנה, כך שהתאונה לא מסוכנת כלל".

לא, כפרה עליך, התאונה מוסיפה 10% על הסיכוי הקיים ממילא למות בגיל 80, היא לא מחליפה את הסיכון הזה בסיכון אחר אלא מתווספת אליו.

ושוב אני מדגיש:

אני לא חולק עליו שדיקור מי שפיר זה הליך בטוח מאוד. אבל עדיין יש הבדל בין סיכון של אחד לאלף לבין 0 סיכון, ובעיקר הציקה לי הפרשנות השגויה למחקרים.

נכון שדיקור מי שפיר הוא בעל סיכון מסויים

אבל יכול להיות שלדעתו הסיכון מתגמד לעומת היתרונות של הבדיקה.

''הסיכון להפלה אחרי דיקור הוא רק אחד לאלף, וזה ממילא הסיכון להפלות בשלב הזה של ההריון גם בלי דיקור, כך שלדיקור אין סיכון כלל''. 
 

זה לא ניסוח לא מוצלח, זאת הבנה לא נכונה שהולידה משפט שגוי

ושכחתי כמובן להוסיף שביבי אשם...

ודבר נוסף- לא שמעתי את הפרק אבל הרבה פעמים בתקופה הזו טיעונים הולכים למקום רגשי ולא מבוסס מדעית.

אבל תיאורטית יכולה בפוסט אנונימי כי אני בקבוצה שלהם

במחשבה נוספת, נראה לי שיש כאן טעות טקטית ולוגית בלהעביר דברים שמישהו שאני לא מכירה כתב. הרי אם מישהו יענה הגיונית, זה לא יהיה אליי, אז לא אוכל להגיב לו ולהודות. ואם מישהו יתקוף, אני לא אוכל לענות להגנתך.

בקיצור, בקבוצה שם יש אפשרות לשלוח פוסט אנונימי, ואם אני אוכל אז גם אתה ❣️

נ.ב

איזה כיף שעוד מישהו מקשיב לחיות כיס. זה פודקאסט על נושאים מעניינים בדרך כלל והוסיף לי המון ידע

הכותב מפריך שתי טענות מרכזיות שהועלו בפודקאסט:

בנושא בטיחות מזון: הוא מתנגד לקביעה שניתן להסתמך על חוש הטעם והריח כדי לזהות מזון מקולקל, או להסיר עובש באופן בטוח. הוא מסביר שחיידקים ורעלנים מסוכנים (כמו בוטולינום או ליסטריה) הם חסרי טעם וריח, ושהעובש הנראה לעין הוא רק חלק קטן מזיהום עמוק ובלתי נראה בתוך המזון.

בנושא תזונה ועונות השנה: הוא דוחה את הרעיון שהגוף זקוק לויטמינים ספציפיים בהתאם לעונה של הפירות, ומציין שתהליך הכנת הריבה הורס את הרכיבים התזונתיים בפרי. בנוסף, הוא מבהיר כי הופעת פירות בעונות מסוימות היא תוצאה של תנאי אקלים וגנטיקה של הצמח, ולא כוונה מכוונת לספק צרכים תזונתיים אנושיים, ומדגיש שצריכת ויטמין C מוגברת בחורף אינה מונעת מחלות עבור אדם ממוצע.

במשפט אחד?

הכותב יוצא נגד הטענות המדעיות המוטעות והמסוכנות, לטענתו, שהושמעו בפודקאסט בנוגע לבטיחות אכילת מזון מקולקל ולתפיסות תזונתיות שגויות לגבי צריכת פירות עונתיים.

בשלוש מילים?

ביקורת על פסאודו-מדע.

במילה אחת?

הפרכה.

איך זה ממחיש?

האימוג'י מסמל שלילה ודחייה של הטענות שהועלו בפרק הפודקאסט, כפי שפורטו בפוסט. הוא משקף את העמדה הנחרצת של הכותב, השוללת את הטיעונים שהציג כאילו היו עובדות מדעיות.

בנורווגיה, ליד תאריך התפוגה של מוצרי מזון רבים, כתוב "עדיף לפני, אבל לא נורא אחרי ..."

או: "se lukt smak - לראות להריח לטעום" (יענו, לא לזרוק את הגבינה דקה אחרי תאריך התפוגה)

יעני זה מתחלק לשתי קטגוריות של מוצרים, חלק זה "לשימוש עד" וחלק זה "עדיף לפני"

יש מוצרים שעליהם כתוב ''לשימוש עד'', ויש כאלה עם הכיתוב ''עדיף להשתמש לפני''. זה לא מקרי. 
 

האם צריך להתייחס לתאריך תפוגה של מזון? | מגזין | מכון דוידסון

הויטמינים וערכים התזונתיים שבה מתגמדים לעומת כמויות הסוכר שהיא מכילה

כמו שלא שותים ויטמנציק כדי לספוג ויטמנים.

מסכים עם כל מה שאמרת

ורק מוסיף, שאכן לצערנו החברות הגדולות זוכות לפחות רגולציה והקפדה מאשר יצרנים קטנים.

ראה ערך פרשיית היונים בעלית.

א. לא בדקו את המקום בזמן אמת כמו שנדרש (גם לא כשרותית. אבל לא מדברים על זה)

ב. גם שגילו. משרד הבריאות לא דרש לפרסם את זה בריש גלי. אלא הסתפק בהתחלה בהתחיבות של עלית להזמין מדביר יונים בזמן שיש שוקולדים נגועים בסלמונלה בשוק.

ג. גם אחרי שזה התפוצץ. משרד הבריאות אפשר למפעל להמשיך לפעול. נטען שעשו שיפוצים ותיקונים.

ד. ההנהלה וכל העובדים ידעו בזמן אמת שיש יונים במפעל. מישהו ישב על זה בכלא?

וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה.

סיפור דומה קרה בעלית גם בעבר .

אתה יודע מה היו עושים ליצרן קטן?

במקרה הטוב היו סוגרים לו את המפעל לצמיתות

במקרה הפחות טוב. הוא היה יושב בכלא

במקרה בעלית הן פשוט עשו צרכים על הפס יצור של השוקולד 

ממשרד הבריאות.

לרוב לעסקים קטנים אין כשרות טובה, וממילא כנראה האוכל לא הכי נקי/ אף אחד לא שוטף את התותים לפני שהם הופכים לריבה ובטח שלא משגיח על הגידול שלהם..

מבחינתי חותמת כשרות מוכרת זה כמו מותג

כשיש על המוצר את הכשרות אז אני יאכל בבטחה בלי לפחד שמסתתר גוש עובש.

(מוסיפה שלא קראתי את הכל רק את השליש הראשון..(

לא איכות ולא בריאות

פרה שנשחטה כשר למהדרין.  אם הבשר לא נשמר כמו שצריך והתקלקל. זה עדין כשר.

טבח שחתך חסה גוש קטיף אחרי שהיה בשירותים ולא שטף ידיים. זה עדיין כשר.

עגבניה מלאה עובש. כל עוד אין בה תולעים. היא עדיין כשרה

זה לא קשור.

אוכל שלא מעלה עובש במשך זמן לרוב מעובד ומשומר מדי עד כדי כך שאפילו מיקרואורגניזמים נמנעים ממנו.

איזה חגורה יש בקורקינטים?
 

ובאופן כללי כל הממונעים הקטנים האלה הם מסוכנים, ולכן מזל שלפחות יש עכשיו חובה חוקית לשים לוחית רישוי.

בעלות על אופנוע מעלה את מחירי הביטוח והחיים אבל אופניים חשמליים וקורקינטים לא.

זה די מוזר.

קורקינט זה נחמד לעירוני.

אופנוע בין עירוני

לדוגמה,:

יש לי חבר שגר במרחק של פי 2 כמעט זמן נסיעה ממני לעבודה

לי לוקח 40-50 דקות. תלוי בפקקים. לפעמים גם יותר.

אצלו זה קבוע. 25 דקות.

תמיד אני חצי צוחק עליו שלא שווה כלום אם מתים או חס וחלילה נכים.

הוא צוחק (בציניות מפחידה) שהוא נוסע מהר מאוד (לא שאלתי כמה. אבל מניח שזה סביב 140-150 ומעלה לפי מהירות ההגעה) כדי שאם תהיה לו תאונה זה יהיה בוודאות מוות (כך לדבריו)

שאלתי אותו ומה עם הילדים? הוא אמר שבשביל זה יש לו אופנוע כדי שהוא יוכל לבלות איתם יותר זמן שהוא בחיים והוא אמר שהוא עשה לעצמו ביטוח חיים גדול כך שאם הוא ימות, לפחות לא יהיה לילדים בעיה כלכלית.

כן. זה שחור לגמרי. אבל הפקקים יכולים לשבור כמעט כל אחד.

עולה על האוטובוס בתחנה האחרונה לפני הכביש מהיר, ויורד בתחנה הראשונה בצד שני. בדרך כלל זה מהיר כמעט כמו רכב. הקורקינט בתא המטען.

אם יש נתיבים צהובים (כלומר נת"צים) אז זה יותר מהיר מרכב.

אם זה רכבת קלה מתחת לאדמה זה בכלל חלום.

זה כי לפני כעשור, כמה נערים השתללו על הכביש לפני (לא זוכר אם אופניים או קורקינט)

למזלי תפסתי מהם הרבה מאוד מרחק מאחור

פתאום אחד נפל. והם התחילו לצעוק עליי כאילו יש לי קשר לכך. (הייתי כ50-100 מטר אחריהם עם האוטו)

למזלי כנראה חוץ מכמה צעקות, הם לא עשו כלום.

זה היה יכול בקלות להגמר בחקירה במשטרה (ולך תוכיח שהיית כל כך רחוק ואין לך קשר לנפילה ההיא)

מאז אני עם מצלמת דרך

וכמובן שילמו לו ביד רחבה עבור שירותיו אבל התלונה שלי היא על הבנק, לא עליו כאדם פרטי וכשחקן.
בפרסומת הוא על תקן הדמות, לא השחקן בחיים האמיתיים שמגלם אותה.

 

עקב התנהלותו במקום אחר.

לא תומך בהסתכלות הזו אבל מבין את דבריך

אין לי עניין אישי איתו. שיהיה בריא ויחזור בתשובה שלמה במהרה.
הוא מופיע בפרסומת בדמות אותה הוא מגלם בתכנית, לא בדמותו הפרטית בחיים "האמיתיים".
ושוב פעם, הבעיה שלי היא עם הבנק, לא איתו. בעיני לא פחות מחילול השם בפרהסיה, שממומן לפחות בחלקו על ידי לקוחות הבנק שאני ביניהם.

אני לא צופה בארץ נהדרת, כי מתארת לעצמי שיש שם

הצגות כמו אלו שהזכרת, אבל פעם אחת כן הסתכלתי

והם בדיוק הציגו את בכירי החמאס בקטר. זה מתחיל

בערביה המבקשת באנגלית תרומות עבור תושבי

עזה המסכנים, כשברגע החמסניקים מתהוללים

בבית מלון יוקרתי. זה היה משעשע. ממש.

@על סף ייאוש ישר כח.

אני מתלבט אם יש טעם להתלונן כאשר אני לא לקוח הבנק

לפעמים גם פרסום שלילי הוא פרסום

ולראות אדם עם כיפה בפרסומת זה יותר טוב מלראות אישה עם חולצה פתוחה, שיער גולש וחיוך מפתה.

וכן באופן כללי במדינה שלנו ובפרט בעולם הפרסום והמדיה היחס לתורה ולמצוות נע בין פרסום טוב וחיובי ואמיתי ועד לפרסום נלעג. אנשים שמניחים תפילין ואחר כך יוצאים למסיבה, אנשים שיוצאים לבר בשבת ומאחלים שבת שלום, משפיעניות רשת שמקבלות על עצמן ללבוש חצאית אבל על החלק העליון מי מדבר..

הדברים רחוקים מלהיות מושלמים. אבל יש כאן בסיס רחב של מסורת, בסיס רחב של יהדות ושל מודעות דתית ברמה כזו או אחרת. ומתקדמים לכיוון גאולה שלמה במהרה בקרוב.

שלפיו חרדי יחיד הוא יותר זהב טהור מ-דתי יחיד.

לסכן את חייך בשביל לשמור על עם ישראל?

להחזיק את הדלת פתוחה כשמישהו נכנס אחריך לבית מרקחת?

לחצות עם זקנה את הכביש?

אור מתוך החושך כזה.

שגם לחרדי יש לב.

אני הופתעתי מאוד לגלות את זה

כן, בהחלט לא. יש שם המוני אנשים טובים. לא יודע למה זה חידוש ולא יודע למה הפורום לאחרונה מוצף בשרשורי - מי יותר טוב.

למה אצל החרדים זה יותר בולט בעיניך?

כי אתה לא מצפה מהם מה שאתה מצפה מאוכלוסיות אחרות, כמו שכתבת בתגובה הבאה שלך ("אני הופתעתי מאוד לגלות את זה")

אם כן, יש לזה שם - soft bigotry of low expectations - Wiktionary, the free dictionary

או בעברית - גזענות של ציפיות נמוכות.

"גזענות של ציפיות נמוכות" (Soft Bigotry of Low Expectations) היא תופעה שבה הנמכת רף הדרישות מאוכלוסיות מוחלשות, מתוך רחמים או כוונה טובה לכאורה, מובילה בפועל להנצחת הפערים.

מדוע זו גזענות?
הגישה מונעת מתפיסה סמויה של עליונות – היא מניחה מראש שקבוצה מסוימת אינה מסוגלת לעמוד בסטנדרטים אנושיים אוניברסליים.

לפחות לאחדים מאיתנו?

כמה יפה ונאור רוחב הלב המתגלה כאן,הפרגון, היכולת לזרוק

פירורי מחמאה ל"ציבור החרדי".....

רבותי, הציבור החרדי הוא הציבור השומר על תורת ישראל, על עצמו,

על נקיות והשקפה נכונה....הוא לא חשוך, הוא מואר!

מעניין מדוע למקרא התגובות האלו, עולה בי אסוצאציה על ימי הביניים

והתפיסה הגויית על היהודים.....

הערות כגון אלה, גורמות  ל י  לשנות מבט על הציבור הדת"ל -

כזו שנאה. כזאת בורות. איך יבוא המשיח כך, איך?

מתארת לעצמי אילו תגובות אקבל עכשיו. 

נמאס לי כבר להגיב. אתם ממש ראש בקיר. ממש!

מתפלאת עליך במיוחד פשוט אני; אתה מדען, נכון?

חוקר, נכון? מתיימר להיות אובייקטיבי, נכון?

בבקשה. הדוגמא הכי טובה למי שמעמיד את המדע

בראש מעייניו.

קצת ענווה רבותי, קצת ענווה....

לא מתכוונת לענות כבר על שום תגובה

כזו. אתם לא מוכנים לרדת מעץ הדיעה

הקדומה, העמידה העקשנית על...

אני כבר לא יודעת מה לאמר.

איך כתב כאן מישהו? שכל אחד יתקן

את עצמו, בראש ובראשונה, ואת הפגמים

שהוא רואה בסביבתו....מבינה שהציבור

שלכם טהור לגמרי....

נו, אולי בזכותכם תבוא הגאולה סוף סוף....

לא כתבתי כאן שום דבר רע על החרדים,

רק שאלתי את הפותח למה הוא חושב שכפרטים הם "זהב טהור" שבולט יותר מהדתיים.

זה הכל.

רציתי לכתוב.

לא בא להמעיט חלילה בערך אף אדם ואף ציבור.

לאחרונה נתקלתי, לא מקרה אחד ולא שתים, באנשים המוגדרים כחרדים חזקים, כאלו שיש מצב שאם היינו נפגשים בהפגנה הם היו צועקים עליי [וצעקו חבל על הזמן, אשמתי, ניסיתי להתווכח] אבל פגשתי אותם בחיים האישיים שלהם, בכל מיני סיטואציות לא ציבוריות, ופשוט נדהמתי מההכלה שלהם, מהעדינות הטהורה, מהרצון הטהור לעשות הכל בשביל יהודי אחר.

מין התמסרות מטורפת שלא האמנתי שקיימת, לצאת מגדרך למען יהודי אחר.

הדדיות כזאת.

אני מנסה להסביר, יודע שכמה שלא אסביר מי שלא פגש לא יבין.

לרגעים חלפה בראשי מחשבה, הלוואי עלינו.

הלוואי עליי ביישוב שלי כאלו אנשים.

לא אומר שאין, כולם מיוחדים וטהורים, לא יודע, פגשתי שם משהו מיוחד.

זהב טהור. עדינים, טהורים, נקיים, לא יודעים לפגוע בזבוב.

[פגשתי גם הרבה לא כאלה, סבלתי מהם רבות במידה כזאת או אחרת. את זה אני מכיר מזמן...]

זה שינה לי את המבט. הרגשתי שהם חיים את הערבות עם כל יהודי עמוק בנשמה.

הם חרדים שנמצאים בחרדה, הם מפחדים על המקום שלהם, מפחדים להשתלב איתנו...

אבל אוהבים, מכל הלב.

הכי בעולם.

וערבים לנו.

[נ.ב. יש מגמה של זליגת אלימות לחרדים. בהפגנות אתה רואה אנשים מאוד עדינים הופכים לעבריינים. מישהו דואג לעשות את זה. לצערנו. מקווה שמשהו יקרה כאן במדינה הזאת מהר, שלא נפסיד את הזהב טהור הזה, שלא ייפגם].

אולי אדייק יותר

התמסרות ללא גבולות.

זה לא נעצר בשום מקום. הוא יעשה בשבילך הכל, יהפוך את העולם, יצטרך לצבוט את עצמו חזק להפסיק לעזור לך כי זה כבר יותר מידי..

לכתוב את זה.

בכל חברה יש אנשים ט ובים יותר וטובים פחות.  האדם הוא אדם, בכל חברה. יש גם יהודים

שאינם שומרי מצוות בעלי חסד גדולים ולב גדול מאוד.

ויש את המיינסטרים (שונאת את המילה הזאת); אלה שיזמינו אורחים שאחרים ימנעו מלפגוש

אותם אפילו...והם עושים זאת במאור פנים ועם כל הלב, והם יושבים יחד איתם ועשרת ילדיהם

בני ובנות זוגם וכל הילדים של כל זוג....אלה הם הטופ שבטופ.

אולי אם מדברים על 

 אומר מה השאיפות שלה. מה היא מעמידה בראש מטרותיה.

מה היא הכי מעריכה.

אולי, כמו שהחברה ש"השחירה" אמרה לי, בציבור הדת"ל יש יותר הקפדה על חוקי

המדינה, על חוקי התעבורה, למשל.

ייתכן.

אבל לא העילית שבעילית. הם מקפידים על הכל מכל כל, בזהירות המירבית.

אתם רואים את החרדים כשחורים, מסכנים, כלואים, סגורים...

ובא נניח שהלבוש החרדי צורם לכם. אבל האם זה אומר משהו על האדם

שלובש אותם?  אם הוא בעל חסד, או גס רוח, וכו'...לא.

זה כן אומר, אני חושבת, על החברה שהוא שייך (בדרך כלל ב ו ח ר)

להיות חלק ממנה כי הוא מאמין בהשקפה שלה ובדרך שלה לנסות

לממש אותה ולדבוק בה.

מפריע, אני יודעת, ההתבדלות הזאת. אבל היא תוצאה של המתירנות

החילוניות, ההדרדרות המוסרית שמסביב.

איך זה, שאנחנו גרים באותה מדינה, אפילו באותה עיר,

אפילו באותה שכונה או בשכונה סמוכה, ואתם לא מכירים

אותנו בכלל?

אין ספק שהמגזר הדתי (מתכוונת לחזק יותר לא ללייט)

מורכב מאנשים טובים מוסריים והגונים.

אלא, אני מרגישה שהציבור הזה מדי נוגע

בעולם החילוני. גם בלבוש. כן. לבוש אמנם

זה לא הכל אבל זה משהו. זה מחבר או

מבדיל.

ואולי אני טועה. רואים, אנו גרים לפעמים

באותה עיר, באותה שכונה, או בשכונה סמוכה

אבל אולי אנחנו לא מכירים אתכם בכלל...

אבל שאין לנו לב...למה, ריבונו של עולם?

מי הקים את יד שרה, את עזר מציון, את דרכי מרים

את כל הגמח"ים ומה לא....מי?

אז בחברה או במילים אחרות, במגזר, שמקדיש

כל כך הרבה כוח וזמן לעזור לזולת (ויש גמחים

שאפשר להתקשר אליהם באמצע הלילה

וזה בסדר), יש כל מיני אנשים.

שמשתדלים יותר ולפעמים פחות, שמתחשבים

יותר ולפעמים פחות...

ויש את העילית שבעילית. כמו השכנים שלי.

חייבת לספר לכם ש"הכל טוב" שלי  זה משני בחורי חמד סרוגים

שעמדו בתחנה וניסו לתפוש טרמפ כי כבר לא היה להם אוטובוס.

ניסיתי להציע כסף למונית, אבל הם סירבו, ומלבד זאת, לאן

שהם היו צריכים להגיע, זה כבר היה יותר מדי יקר.

(לו היה בבית בעל, היינו מזמינים אותם ללון אצלנו

ולצאת לדרכם למחרת, אבל לא יכולתי כמובן).

והם כל הזמן ענו (לתהייתי, איך יגיעו בשעה כזו כשאף

אחד לא עוצר)  - הכל טוב, הכל טוב.

מאוד מצא חן בעיני הביטוי האופטימי והחיובי

הזה , אז אימצתי אותו קצת.

(נזכרתי בו רק עכשיו, כי באופי שלי, הביטוי

הזה ממש לא מתאים לי.....)

הם היו כל כך חמודים. למרות (!) שלא

היו חרדים, למרות (!) שהיו לבושים

אחרת, הם היו כאלה חמודים וטהורים.

היה מאלף לפגוש אותם.

אז יש רבים כאלו, בציבור החרדי, גם אם רובם פחות מפורסמים מאלו שהזכרתי, יש רבים מאוד כאלו בציבור החרדי, יש רבים כאלו בציבור הדתי לאומי וכן, תופתע - יש רבים כאלו גם בציבור החילוני.

מה שעצוב, שנהיינו כל כך סקטוריאליים, שזה בכלל חידוש.

וכולם נפעמים לגלות שגם במגזרים וציבורים אחרים יש אנשים טובים.

חן המקום על יושביו

חן המגזר על אנשיו