הולכת על הדשא, המוח שלי כזה לכי באלכסון. שניה אני מסתכל על תוואי השטח ומחשב לך את המסלול הכי מהר בלי לדרוך על צעצועים. אוקיי.

הולכת על המדרכה, המוח שלי כזה עד השבר ההוא במדרכה יש עשרה צעדים. תשעה. שמונה. שבעה. שישה. חמישה. ארבעה. שלושה. תעשי צעד גדול כדי שנספיק עשרה צעדים עד לשבר בבקשה. הנה, אמרתי לך שיש עשרה צעדים.

יושבת עם אנשים, המוח שלי כזה, שבי עם שפת גוף פתוחה. אל תשלבי ידיים זה משדר עוינות. תחייכי. אבל לא יותר מידי. חיוך צופן סוד כזה. אל תשבי עקום יכאב לך הגב. סדרי את המטפחת. אל תתעסקי בעצמך יותר מידי זה משדר עצבנות. שגרי נינוחות. תהיי נינוחה. למה שלא תהיי נינוחה. תחייכי, הפסקת לחייך. סדרי את הכיסא ככה שתראי טוב יותר. למה הבחורה הזאת מסתכלת עלי? תסתכלי עליה חזרה. תנעצי עיניים. יופי הוא הסיטה מבט. חייכי. הפסקת לחייך. חיוך צופן סוד אמרנו!!!

כל כך מתיש לכבות את מכונת המלל הזאת

הצחקתם אותי...