מה הבעיה למה צריך להיות עוד עיכובים?
תשעה באב הוא יום של צעקה, צעקה שאומרת למה אין כלום? יש סיבה שאין כלום?
משיח נולד בתשעה באב בדיוק בגלל הנקודה הזאת בגלל שאנחנו שואלים שאלה בלי תשובה, המשיח יודע להוציא לפועל את הצעקה של תשעה באב ולכן הוא הופך את העולם הזה למאיר באור התורה
המשיח נכנס למקומות הכי מסובכים הצעקה שלו אומרת שאנחנו לא מוכנים להשאיר אף אחד החוץ, אף מחלה.
מאותה הנקודה של החורבן נולדת הוודאות שהדבר הזה חייב להיות מתוקן ובשיא שלמותו.
צעקה של למה, איך לא מקבלת שום תשובה, בתשעה באב רק צועקים והחוסר התפשרות זה הנחמה הכי גדולה שלנו
הקושי הזה הוא כמו חבלי לידה הייסורים שלנו היום זה צירים וכל התקופה זה עוד צירים, אנחנו ודאים שיוולדו חיים מתוך זה
בתשעה באב אנחנו כואבים על שעדיין אין מציאות מתוקנת
אנחנו רוצים ללכת עד הקצה, הכי מתוקן שאפשר
העבודה של היום הזה זה חיב להיות קודם כל העבודות הפשוטות, פשטות של אהבת חינם
נקודה שניה זה לכאוב את כאב העם בחוסר הופעת החיים, להזכר מי זה עם ישראל, געגועים של כאב.
אבא למה אתה לא מופיע?
למה החיים לא מופיעים? זה אבל מאוד גדול איך אפשר לחיות כאן? מה זה החיים האלה?
אם אדם מבין את העיקר הוא אחרי זה נותן מקום לפרטים
מדינת ישראל זה המשיח אבל אם אתה לא מבין מה זה המשיח אז מדינת ישראל היא מבחינתך מקלט, מקום נוח לחיות בו
אבל בנאדם שצעק את הצעקה אז שהוא קם אחרי ט באב הוא קם ופותח את הגמרא ומתקן את המידות שלו ומבין שהוא חלק מהבניין הזה שעליו דיברנו בט באב ובלי ט באב הכל חסר משמעות אדם צריך להבין שכל דבר שהוא בונה זה גדול זה יום גדול, לא סתם המשיח נולד בו.
מה המרכז של יוהכ? עבודת כהן גדול גם שם מופיעה הצעקה הזאת הבקשה שיהיה כוהג, שהחיים יופיעו
הקינות שאנחנו אומרים בתשעה באב זה כמו סדר העבודה, אתה פתאום מתגעגע פתאום מבין
יוהכ מקבל את ערכו מט באב למה אנחנו מאמינים במדינת ישראל? כי אנחנו יודעים שהיא יסוד כיסא ה בעולם
כל נקודה בחיים היא מתעצמת בט באב
הגעגועים של עמי זה געגועים לאינסוף
אנחנו חיים באמת את עצמנו, את הטוב
אל תראוני שאני שחרחורת
הצעקה הזאת היא עומק חיינו שעמי ידע את עצמו ואחרי זה אתה מיישב את הארץ ואתה שותף במשיח!
לא להתפשר לרצות מעבר לשאוף לאינסוף.
עומק הכאב מוליד את עומק החיים