אני כמה חודשים אחרי לידה ראשונה, ברקע שחלות פוליציסטיות וטיפולים. בהריון הייתי בטוחה שאניק, קראתי מלא חומר והתכוננתי נפשית. במציאות אני סובלת ממחסור חמור בחלב (כנראה בגלל השחלות הפוליציסטיות). הבאתי ייעוץ הנקה הביתה, מלא כסף שהוצאתי על משאבות חלקים וכדורים ואני מצליחה להגיע למנה אחת ביום.
אני רואה נשים שמניקות למרחקים, מחקרים על הטוב שבהנקה והלב שלי פשוט נשרף מתחושת הכשלון הצורבת. מתביישת להסתובב עם בקבוקים ולהודות בכשלון ופשוט משתבללת כשמישהו שואל למה אני לא מניקה.
עצות איך לשחרר או לפחות להרגיש פחות דפוקה??
אני רואה נשים שמניקות למרחקים, מחקרים על הטוב שבהנקה והלב שלי פשוט נשרף מתחושת הכשלון הצורבת. מתביישת להסתובב עם בקבוקים ולהודות בכשלון ופשוט משתבללת כשמישהו שואל למה אני לא מניקה.
עצות איך לשחרר או לפחות להרגיש פחות דפוקה??
)
מדברים