ניק מוכר*. גניבות נוערשאלונת גדולה

היי

 

ילד, מגיל קטן גונב- ממתקים, כרטיס מכולת, ארנק של אמא..

היה אוכל כמות עצומה של ממתקים

 

עבר טיפול וזה פסק

 

בהמשך זה חזר, הוא גדול יותר, ופחות נמשך לממתקים.. אבל אוהב רכוש. זלג לארנקים של יתר האחים.. עבר שוב טיפול.. טיפול שהצריך את אבא ואמא לעבור הדרכת הורים. הסכמנו בלית ברירה, וגם קיבלנו תובנות, אפי' שדעתנו שהוא אחראי ונכון יותר שיתמודד בעצמו. 

 

הוא מפסיק את הטיפול. לא אוהב את המטפל. בן 16, תלמיד בכיתה קטנה

 

עכשיו יש לו מישהו, מטפל שהוא מכיר מהישיבה. הוא מוכן לקבל אותו באופן פרטי (וספציפית מפסיק לעבוד שם), אבל רק בתנאי שהבחור מכיר במציאות רוצה לתקן ומוכן לעבוד

 

אני הבהרתי לו שזה מפלט אחרון לפני פלילים

 

זה חוויה נוראית שנעלם כסף מהארנקים בבית

 

אני אוהב את הילד, גם אשתי, גם האחים. הוא מתוק, עוזר, אחראי. אבל. זה בלתי תקין ובלתי נסבל. גם אם אדאג לו לסופ"ש במעצר, זה באופן פשוט יגיע בלעדיי. הוא יודע שהוא אהוב ושאנחנו בצער גדול מזה

 

יש לו דמי כיס, יש לו מה שהוא צריך, מקבלים אותו איך שהוא

 

 

 

סליחה אבל חסרים נתונים עדייןהמקורית
אני יודעת שזה יותר מפורט ממה שהיה רשום בהריון ולידה אבל בכל זאת
על מה זה יושב? איזה טיפול הוא עבר ומה הייתה דעת המטפל?
איך הקשר שלכם איתו? איפה הוא ממוקם מבחינת מספר הילדים? האם הוא מרבה לשתף? איך אתם מגיבים לכל נפילה שלו?

אומרת מהצד שזה נשמע באמת שאתם סובלים אבל לא הייתי חושבת כהורה על פלילים בשום פנים ואופן כי זה עלול להשפיע על כלכך הרבה דברים בעתיד. לדעתי פשוט אל.
תלוי בתשובה שלך, אולי צריך טיפול אצל פסיכיאטר או גמילה מהתמכרויות כי אולי זה הריגוש שבגניבה שגורם לו להמשיך, אבל בכל מקרה לא ניתן לדעת ממעט הפרטים שנתת פה
תודהשאלונת גדולה

לי יש ספק האם זה התמכרות או רק תאווה

 

טיפולי העבר נתנו כלים

הקשר בסדר הוא סנוויצ

 

הוא לא משתף בנפילות האלו. הוא מסווה אותם ובאופן פשוט מתבייש בהם. 

שוב, אחרי כל ההליכה הזאת, "נתתי" לו צאנס אחרון מה עוד אפשר.. 

סליחה אבל אם אתם לא יודעים עדיין אז כנראההמקורית
הטיפול לא היה טוב.
מטפל טוב אמור לעלות על הבעיה ומשם עולים על דרך המלך - קרי, טיפול.
אם טרם יודעים מהי הבעיה למה לדרדר אותו לפלילים?? זה נשמע שמדובר בעול לא קטן ואולי בגלל שאתם נגועים בענין מה שנקרא אתם מיואשים. אבל חבל חבל חבל לוותר על הילד ולדרדר אותו.
וזה מה שיקרה אם תלכו לאופציה הקלה. כי לא קל להצמודד עם זה שכהורה יש משהו ש'נכשלתי' בו.
גם להדרכת הורים לא הלכתם בכיף ומתוך נכונוץ ממה שאתה רושם וזה מראה על כך שמעבר לבעיה של הילד, וסליחה שאני אומרת, יש סוג של הדחקה מצדכם.
אם הילד ח"ו היה חולה בבעיה רפואית קונבנציונלית 'רגילה' לא היית מהסס לפנות לטובי המומחים ומדיר שינה מעיניך ומשלם מחיר כדי לעזור נכון?
אז למה כשמדובר בחולי שאינו נראה ונמצא כנראה בנפש אתה מוותר עליו?
אני מניחה שהילד מסתיר כי הוא יודע שיש לו בעיה. אני אפילו בטוחה בזה. ולדעתי העזרה הכי טובה שאתם יכולים לתת לו זה פשוט - לא לוותר עליו!!!
ועל הדרך אל תוותרו גם לעצמכם. אתה לא מפרט פה מספיק על דרך ההתמודדות והתגובה אז אני מגיבה ממה שמובן מהמילים ואתם צריכים גם כהורים להבין שהרבה מהתהליך של ההחלמה יכול לעבור דרככם.
לקחת אותו למומחה שיאבחן בדיוק מה הבעיה ולדאוג שיהיה מטופל. ולדאוג שיהיו לכם את הכלים להגיב בצורה נכונה במקרה של מעידה

תודה, מחכה לתגובות נוספותשאלונת גדולה
לא נוותר עליו. והוא יודע את זה.
מה עם שאר האחים? מה לעשות עם ילדה שבוכה לי שבדרך לפיצה הארנק שלה ריק??
כוח יש. אבל צריך לחיות. הוא פוגע. ומתחבא. אמרתי לו בעבר, שכשמרגיש צורך לכסף שלא ייקח- שיפנה אליי. זה לא נעשה.
לא מומחית גדולה אבל לדעתי לקנות לה פיצההמקורית
פשוט
היא לא אשמה.
ושוב - כמו שאתה רואה היכולת שלכם להתמודד היא מוגבלת. ולכן אחזור על עצתי לטיפול אצל מישהו טוב שייתן לך אור בקצה המנהרה

בהצלחה רבה ובשורות טובות!
מה הוא עושה עם הכסף?מיואשת******
דבר ראשון, עם כל הבנתי לכאבכם את המצב, מזעזע אותי עצם הרעיון שאתם חושבים על פלילים.
יש לך מושג מה זה פלילים? מה זה יעשה לכל החיים שלו? את מי הוא יפגוש שם? נשמע שאתה רק מחכה שהוא יקבל סופש במעצר כדי ש״יראה מה זה״
זה קשה לקריאה. נשמע שיש לך הרבה כעס ושנאה כלפי הילד שלך וגם אם יש לזה סיבה הגיונית שזה יושב עליה, בסופו של דבר אין מצב שהוא לא חש את זה ובוודאי שהוא לא מרגיש אהוב. וזה חלק מתיקון המצב - עבודה שלך (או שלכם) על הנושא.

בנוסף - הלכתם להנחית הורים בלית ברירה- כתבו לך ובצדק שזה גם נשמע נורא. קיבלתם תובנות אבל לדבריך אתם לא באמת חושבים שזה משנה משהו כי זה שלו. מה קרה עם התובנות האלו? השארתם אותם במגירה? אתם מיישמים אותם כיום?

גם לילדה שקונה פיצה ולכל שאר המשפחה , תעברו לכרטיסי אשראי עם קוד סודי.
מטפל טוב אמור לתת לכם כלים מעשיים להתמודד עם זה.

למשל אתה אומר שהוא מקבל דמי כיס אם כך כל כסף שנעלם יקוזז מדמי הכיס שלו.

לא הבנתי מה המציאות תכלס כרגע. האם הוא מוכן ללכת למטפל החדש או לא? והאם זה מטפל מקצועי מוסמך עם כל התעודות הנדרשות?
נשמע כמו קלפטומניהמצפה להריון.
זה לא משהו שיכול לעבור בקלות
נשמע לי שזה יושב חזק על משהו רגשי ושהוא ממש במצוקה, שפשוט לא עליתם על זה, הוא קיבל טיפול רגשי? כדאי גם לברר לעומק שאולי לא מאיימים עליו בבית ספר לתת כספים, ביררתם לאן כל הכסף שגונב הולך?
לא מאוייםשאלונת גדולה
הכסף אצלו. קונה צ'ופרים לעצמו ולסביבתו. כולל הנגנבים
תשובותשאלונת גדולה
מקווים לטיפול. זה בידיים שלו.
לא מדחיקים. משתמשים בכלים של ההנחיית הורים, אבל רואים את זה בגדול כתיק שלו.
אם השאלה היתה על נער שפוגע פיזית, מה היו התגובות? לא ברור לי מה ההבדל. ושוב, אם לא 'ייתפס' עכשיו , ייתפס מתישהו ובמצב פחות נעים.
מנסים לבודד אותו מנסיונות של כסף זמין.
הפיצה היה דוגמה. עלול להיות מאות שקל בחודש.

לקזז דמי כיס- הוא הרי מתכחש לזה באופן רשמי.
עברנו את שלב ה'לא אוהבים אותו'. אוהבים מקווים ומיואשים.

תודה לכולם..
אם לא נתפס עכשיו נתפס מתישהומיואשת******
והרעיון של הורים אמור להיות לעזור לו שלא יתפס לא עכשיו ולא אחר כך, ולא לומר יאללה שנתפס כבר וזהו.
עושה רושם שאתם חושבים שסופש במעצר יפתור את הבעיה. מה זה לא.
לגבי הקיזוז וההכחשה אני לא איש מקצוע ולא יודעת. זה סתם היה נסיון לעזור. הדרך הנכונה היא לפנות לאיש המקצוע שטיפל בו ולשאול מה לעשות.
ולעבור לעוד ועוד מטפלים עד שמגיעים למטפל טוב.
אם הילד לא רוצה ללכת למטפל ללכת לבד כהורים ולקבל הנחיות איך גורמים לו להגיע לטיפול ואיך מתמודדים עם התופעה בינתיים.
אני מבינה מה בעיה שלך עם רוב התגובות פה...rivki
אבל....
קודם כל באמת חשוב לשלול בעיה פסיכיאטרית שדורשת טיפול רפואי. בשביל זה הולכים לפסיכולוג ואף לפסיכיאטר מקצועי, ולא למטפלים למיניהם.

אתם יודעים מה העמדה של הילד עצמו בעניין? מה הוא חושב על ההתנהגות שלו, איך הוא מסביר אותה וכו? האם הוא בעצמו רוצה להשתנות ומתבייש במעשים שלו או רק מפחד מהעונש שלכם? הוא גונב רק מבני הבית או גם בחוץ?

אם הוא רק מפחד מהעונש, חויה כמו מעצר אולי באמת יכולה להרתיע אותו. אבל אם הוא מתבייש, אבל לא מסוגל לעצור - זה עלול רק להזיק. אולי הוא מכור לריגושים, אולי סובל מקליפורניה או משהו אחר... במקרה כזה הוא צריך טיפול, אבל גם לשאת בתוצאות של המעשים שלו.

ואני לא מתכוונת לענישה פלילית.
הוא בעצמו עבד מתישהו?rivki
ב'ה אין לי ניסיון אישי בנושא, אז לא יודעת אם יעזור.
אבל הרבה ילדים היום לא מרגישים שכסף מגיע בעקבות מאמץ.

אולי אם הילד בעצמו יתחיל לעבוד, אפילו מעט שעות, הוא יתחיל להבין את הערך של הכסף. למרות שעכשיו קשה למצוא משהו בגלל הקורונה...

ואם גיליתם שהוא לקח משהו מהבית, אולי ש'ירוויח' את זה בדיעבד בעבודות בית, שמירה על האחים או משהו אחר.

כמובן בגיל כזה חייבים שיתוף פעולה ממנו, אחרת אי אפשר לעשות כלום
תודהשאלונת גדולה
עבד, ומנסים למצוא לו כעת בקורונה..
ומהאנשים שהוא עבד אצלם הוא גם גנב?מיואשת******
מילדים בבית ספר? מורים? או שזה רק מכם?
רשמת שהוא בכיתה קטנהGinger

יכול להיות שיש לו בעיה בתקשורת ואז הגניבות הם חלק מהבעיה?

 

מכירה מקרה דומה אבל שם לבחור יש בעיה התנהגותית

אז אני אעקוב אחרי התשובות ואשמח לפתרון

רשמתישאלונת גדולה
בשביל העניין
אין לו בעיית תקשורת. מקובל מאד חברתית.
הפרעת קשב קלה. הקלות רבות במשימות..
יכולה להגיד מה לא עזר אצל אחין שליGinger

כספת - הוא למד לפרוץ וגם מאד נפגע שלא סומכים עליו

צעקות ושיימינג הוא רק התגונן 

 

מציעה אולי לתת לכל הילדים כרטיס ישראכרט נטען ולקבוע שפעם בחודש עוברים עם כל ילד על ההוצאות שלו

אצלם לא הלך כי ההורים לא עקביים 

נראה לי שהפתרון צריך להיות מוסווה שלא ירגיש שזה מכוון נגדו 

אם זה בעיה נפשית מעצר לא יעזור רק יחמיר 

בעיית תקשורת זה לא קשור למקובל חברתית, הוא מבין קודים חברתיים?מבין גבולות בתחומים אחרים?

 

וואי זה נסיון קשה ממש מעכיר את האוירה בבית

לא מבינה בזה אבל אולי באמת להתייעץעמקאביב
עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר?
בנוסף, כולם פה כותבים על אהבה והכלה. לא בטוח שזה עוזר. במשפחה מורחבת שלי היו כאלו עם בעיות בסגנון ובסוף הידרדרו לפלילים. דווקא שניהם היו אהובים או אפילו מפונקים בטירוף בלי שום גבולות.
אני חושבת שאם בן אדם לא בסדר אז הוא כן צריך איזושהי תגובה שלילית . כי בעולם בחוץ אף אחד כבר לא יתייחס אליו כאל ילד מסכן. זה יכול להסתיים לא רק במעצר אלא בסכין בגב או אלה בראש.
נגיד אם הוא גנב כסף מאחים אז למכור טלפון שלו ולהחזיר כסף לאחים גם אם הוא לא מסכים ולא מודה.
לא נראה לי שאתה יכול לדאוג לסופ''ש במעצר. לא שמים במעצר סתם ככה , חייבים משהו רציני שמצדיק את המאסר, וזה אכן יקרה בסוף אתם יכולים להסתבך עם בית משפט, עורך דין ועובדת סוציאלית כי הוא קטין.
במקרה ועובדים בו סוציאליים בשביתה אז הוא יישב שם עד סוף שביתה ואולי עד תום תהליכים אם עובדת סוציאלית תחליט שלא רוצה לקחת אחריות.
חלק ניכר מיושבי מעצר הם ערבים ..., עורך דין פלילי לוקח עשרות אלפי שקלים, בקיצור לא מומלץ.
^^^^^rivki
תודה לכולםשאלונת גדולה
הגניבות רק אצלינו ולא בחוץ
אז זה לא קלפטומניהמיואשת******
וזה משהו מולכם
עוד יותר מחזק את ההרגשה שיש צורך בטיפול כולל משפחתי ובטח שלא לזרוק אותו למעצר
לא בטוחהGinger

יש גיל שילדים חושבים שהכסף של ההורים הוא גם שלהם ולכן מבחינתם זה לא נקרא לגנוב אלא להשתמש

אבל בגיל 16 אם ההתפתחות הרגשית תואמת לגיל זה לא זה

יכול להיות שהוא מבין שיש לו בעיה ובבית הוא פחות שולט בעצמו

 

אם זה רק מולכם, זה לא קשור למשהו פליליrivki
או פסיכיאטרי.
אולי סוג של התגרות או מלחמת כוחות או בעיה בדחיית סיפוקים או משהו אחר רגשי.
לפרופ' חיים עומר יש שיטה בדוקה להפסקת גניבות של נוער מארנקיצומחתמיד

ההורים,

שווה לברר איך אפשר לקבל הדרכה אצלו או אצל מישהו שמטפל

בשיטת הסמכות החדשה.

 

כשעמדנו בפני בעיה עם מתבגרים בביתנו (לא גניבות)

פעלנו ע"פ את השיטה של רמות השגחה והתיישבות,
וזה הוריד את העוצמות מאד.

 

התמודדות לא פשוטה בכלל עבורכם כהורים.

לבי איתכם

תודה לכולםשאלונת גדולה
ויסות רגשי
היה פעם שניסה ליצור קשר עם בת מהשכונה, ולא הבין שהיא לא מעוניינת.
אחרי שצד ג הסביר, הפסיק מולה

בכיתה מציינים בקטנה, חוסר הבנה בגבולות חברתיות. עם שיפור

לגבי פרופ עומר, נבדוק
אם מדובר בחוסר הבנה של שפה חברתיתבאר מרים
מציעה לחשוב לכיוון של nvld (תגגל על זה..) ואם נראה לכם שזה הכיוון, קודם כל לוודא שעושים אבחנה מבדלת טובה לעוחת אספרגר ודומיי..

ואח''כ ממליצה לפנות למכון ''תעצומות'' ולהתייעץ איתם.

יש שני מכונים בשם זה. אחד ביד בנימין ואחד בירושלים (של רחל בולטון לדעתי).
אנחנו התנסינו בצורה מוצלחת צאוד במכון שביד בנימין. יש להם מטפלים בכל הארץ. שמעתי גם חוויות חיוביות מאוד מכאלה שהתנסו במכון של רחל בולטון.

תגגל ותראה האם זה שייך..
הרבה זמן שאני חושבת של מה שכתבתGinger

הסימנים שאתה מתאר זהים למה שאני מכירה

אבל אני נזהרת לרשום אבחנה

ממה שאני יודעת זה תופעה שקשורה לבעיה התנהגותית

ובלי לטפל בבעיה במכלול לא יהיה שיפור בגניבות

 

לנו המליצו טיפול תרופתי שההורים שלו לא רצו בגלל התופעות לוואי 

 

אולי אני טועה בקשר לבן שלך 

בכל מקרה בהצלחה זה קשה ומתסכל כל כך 

תודה. אשמח ליותר פירוט אם אפשרי..שאלונת גדולה
עונה באישיGinger

אבל קח בערבון מוגבל מה שאני רושמת כי אני לא אשת מקצוע רק יכולה לשתף ממה שאני מכירה באופן אישי 

מה יקרהסיה
אם תגידו לן אנחנו מרשים לך לקחת כספים כמה שאתה רוצה מבני הבית ומאיתנן. מתי שאתה רוצה תפתח ארנק תיקח. אנחנו מרשים לך
אני יודעת שאני במשהוא מסוים ממש נלחמתי ביום שאמרתי שאני מרשה מהיום את זה וממש שידרתי שלווה זה הפסיק
תודה, אשמח לפירוטשאלונת גדולה
כפי שציינתי, הצעתי משהו בערך כזה
ניסיתם הרבה שיטותסיה
זה לא עזר
מאמינה שניסיתם בטוב ניסתם ברע
אני לא אשת מקצוע. אבל אולי פשוט להתעלם???
זה עוד שיטה שאני גם מנסה
האמת אני באותו בעיה עם ילד בן עשר שגונב לי ולאחים גם ניסינו את כל הטיפולים כל השיטות בטוב וברע
בזמן האחרון אני מתעלמת נלקחים לי כספים נלקחים לאחים זה אוויר מבחינתי אולי זה יוציא לו את הרוח מהמפרשים זה ברור שזה נובע ממצוקה כלשהיא הילד רוצה תשומת לב הוא עושה זאת רק בצורה שלילית.
כשהוא עושה את זה אני מנסה להפעיל את מידת הרחמים זה זעקה לעזרה לא נראה לי שעונש יעיל
מה שהצעתי קודם זה בענין אחר שמישהוא עשה כל הזמן משהוא שאני לא מסכימה לא גניבות. ואמרתי בהכי אדישות שאני מרשה זה הפסיק על גניבה לא ניסיתי את זה

פסיכיאטר לשלול קלפטומניה.סודית
לתת דמי כיס כפולים. לכל הילדים. ממש להציף בכסף. ולבדוק אם הגניבות נמשכות. אם כן להתייעץ עם הפסיכיאטר מה עושים.
ולא להתייאש.
הוא לא יגיע לפלילים כי הוא גונב רק בתוך הבית.

לכאורה, יש שתי אפשרויות.ד.

האחת, משוחחים בנחת. משקפים את המצב. מסבירים בפשטות ששנינו מבינים שיש דברים שלך ודברים של אחרים. כמו שאתה לא רוצה שיקחו לך - גם אחרים לא רוצים שיקחו להם. תנסה רגע לדמיין איך ילד שרוצה לקנות משהו - פתאום רואה שנעלם לו הכסף..

בודקים איתו בחיוך, בנינוחות, אם הוא מבין את זה, מרגיש את זה. שואלים אם יש משהו שאינו מסכים איתו בתפיסה הזאת, בתיאור הזה.

 

אם זה מובן ומוסכם - שואלים למה לדעתו זה קורה. מה הוא מרגיש שכאילו "מכריח" אותו לעשות את זה. מה היה מציע כנגד זה. לומר לו במפורש - ראינו שאנחנו "באותו צד". מבינים את הבעיה, מנסים לפתור - ויודעים שיש אצלך הרבה טוב חוץ מזה (כדאי לפרט, כמו שפירטת כאן. שהילד לא יזהה את עצמו רק עם "הבעיה", ולא יחשוב שהסביבה הקרובה מזהה אותו רק כ"כזה". זה מאד חשוב - כי צריך שיהיה בסיס של כח ואמון עצמי, כדי לפתור קושי.

 

אפשר לנסות פתרונות שיציע, אם יציע, ולראות אם זה יצליח. לעודד לא להתייאש ושזה יעבור בעז"ה.

 

אם מצליח - מעולה.

 

 

אם בכ"ז לא הולך, לומר לו שיכולות להיות תופעות כאלה. להדגיש: זו לא האישיות שלך, וזה לא דבר שאי אפשר לבחור לפעול כנגדו. אבל צריך עזרה. כמו עוד תופעות, שלבחירה הטובה לבד, קשה אצל מישהו להתגבר עליהן.

 

ואז, ללכת ליעוץ ועזרה מקצועית - מתוך הדגשים הללו: יש לך אישיות, הרבה כחות טובים. גם בבעיה הספציפית אתה לא נטול בחירה, אבל הולכים להיעזר. כך אינו מאבד את תחושת יכולת המאמץ של עצמו והאמון בעצמו - וגם נעזר (סוג של "מחלה" כזו. מה שמכונה קלפטומניה.. לא נעים. בעז"ה יצא מזה)

מדמיינת את השיחהעמקאביב
אבא: בני, אתה כבר בן 16 אז החלטתי לגלות לך שזה לא נעים לי שנוגעים בחפצים שלי
בן : לא ידעתי, חשבתי שכל החפצים בבית שלי
אבא מחייך ברכות : לא בני, יש דבר כזה חפצים אישיים, של אבא, של אימא, של אחים שלך
בן: אז למה לא הסברת לי קודם?
אבא מחייך ברכות: חשבתי שאתה יודע אבל טעיתי.
בן : מאיפה לי לדעת ועוד בגיל 16?
אבא: ואתה יודע בני היקר שגם כסף יכול להיות פרטי?
בן: לא ידעתי את זה
אבא מחייך ברכות : בכסף הזה בני אני קונה אוכל, משלם משכנתא, משלם חשבונות
בן : וואו , לא ידעתי את זה, חשבתי שאתה קונה בזה ממתקים
אבא מחייך ברכות : לא בני, אני חייב את הכסף שלי וזה לא נעים לי כשלוקחים אותו בלי רשות.
בן : עכשיו אני מבין אותך אבל אני לא יודע מה זה כסף , לא נגעתי בו ולא יודע של מי הוא .
אבא מחייך ברכות : אז מה אתה מציע?
בן : מאיפה לי לדעת? אני ילד טוב ועכשיו אני יודע שיש כזה דבר חפצים פרטיים.
כל הזכויות שמורות ליועץ חינוך מוסמך .
ממש תיאור אווילי.ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ט"ו באב תש"פ 11:40

חוסר הבנה בסיסי איך עוברים תהליכים עם ילדים..

 

חוסר הבנה בסיסי איך בונים בסיס משותף, הכי פשוט, לפני שממשיכים

 

חוסר הבנה בסיסי מה קורה אצל נער ש"נתקע" במצב כזה.

 

חוסר הבנה בסיסי מה מקדימים לתהליכים של טיפול בבעיה פסיכיאטרית (אם מתברר שהיא פסיכיאטרית). 

 

 

וגם - חוסר הבנת הנקרא פשוטה,

 

שיש בה גם בעיה מידותית, של "חכמולוגיוּת", שאינה משתלטת על היצר ללגלג על מה שלא בדיוק מבינה..

 

 

[כעת ראיתי, בתגובה קודמת שלך, שאת מדברת כביכול "מנסיון" של שניים מפונקים במשפחתך המורחבת, שהגיעו למקומות קשים בגלל התעסקות עם רכוש הזולת. "אין מדמין בטריפות מזה לזה", אולי שם הבעיה היתה דווקא פינוק יתר? אינני יודע. 

מכל מקום, לשיטה ה"אלימה" שאת הצעת באותו פוסט, גם ייכול להיות מחיר. אני כבר ראיתי כאלה ש"טיפלו" בהם כך, במקום שיח וטיפול אמיתי. בחלק מהמקרים, הם פשוט נהיים מתוחכמים יותר, וגדלים בצורה עבריינית, עם עוינות קשה כלפי הסביבה שהגיבה כלפיהם בצורה כחנית]

ולמה תגובות שלך תמיד כל כך תוקפניותעמקאביב
אני קוראת אותך כבר שנים, אומנם יש קצת שיפור בשנים האחרונות אבל עדיין , לא מסתדר לי שבן אדם מצד אחד מטיף לסבלנות של מלאך ומצד שני מקפיד לענות בצורה די תוקפנית.
ותגובה שלך אכן מתאימה לגיל 10, כשילדים אולי עדיין לא מבינים מה הם עושים.
גיל 16 מזמן לא שם. זה או שהוא לא שולט בעצמו או שהוא יודע שהורים לא יעשו לו כלום.
אה, ולהחזיר לאחים ולהורים מה שנגנב זה נורא ואיום, ממש התעללות בחוסר ישע.
הייתי פעם בגיל הזה. הכרתי כל מיני אנשים
אף אחד לא מכבד את הורה שלא מכבד את עצמו. וכל מיני אירגונים או מתחשבים מהצד רק מנציחים בעיה, כי הם נותנים לגבר או אישה צעירים הרגשה שהם מסכנים, מותר להם הכל , כולם אשמים ומישהו תמיד יבוא ויפתור את הבעיות. רק שבסוף לכולם יש את החיים משלהם וילדים צשלהם וכוח של הורים מוגבל ...
זה ההיפך מהאמת...ד.

את כתבת תגובה בליגלוג - גם בעיוות של מה שכתבתי - לא לעצם הענין.

 

ואח"כ מתפלאת על "תגובות תוקפניות"... ועוד ממשיכה חשבונות של "שנים".. עם ציון על "שיפור" "בשנים האחרונות"....

 

[מן הסתם, לא במקרה הניק שוּנָה, ולא ניק שקיים אצלך "מזה שנים". כך עושים לא פעם אנשים שרוצים לכתוב ללא חשבון, בלי שיוכלו לדעת מי האדם שכבר "שנים" מתחשבן עם מישהו וכד'. חבל. גם די אווילי. ואינני מתכוון להמשיך עם הרמה הזאת (אם כי לפי הכתיבה ללא "הא הידיעה", ניתן לזהות.. אני מעדיף להניח לכך. אין לי ענין בהתכתשויות אישיות) ]

 

אז ראשית, אענה לך על מה שאת מתפלאת לגבי "תגובה תוקפנית". התגובות שלי, כמובן, לפי מה שיכול לראות כל מי שקורא כאן, הן בדרך כלל ממש ההיפך מ"תוקפניות". בדיוק כמו למשל התגובה שהגבתי על הנושא שעלה בשרשור זה, שעליה החלטת להתנפל משום מה, במקום להתווכח לגופו של ענין, אם היה ברצונך.

 

אבל כאשר מישהי מגיבה כמו שהגבת. מתארת בצורה אווילית וקריקטוריסטית את מה שהשני כותב, ומסיימת במשפט מלגלג אישית (אני חושב שזה רק מבזה את עצמך), אז על זה נאמר בספר החינוך, "התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר". אל יחשוב אדם שהוא יגיב לדברי השני במיתקפה/לגלוג אישי - ואח"כ יגלגל עיניים לשמיים שהשני ענה לו בצורה "תוקפנית"...  ואלו בדיוק המקרים בהם אענה כך. וגם כאן, עוד נהזרתי לענות מדוד ולא לרדת לרמה הזאת.

 

 

אם היית עונה לגופו של ענין. בלי "לדמיין שיחה" בצורה שכלל אינה קשורה למה שנכתב, בלי "ציונים אישיים", אלא מביעה דעה שזה לא יעזור, ושהילד הרי יודע מה זה כסף וכו' - הייתי כמובן עונה לגופו של ענין בלבד, אם הייתי רואה לנכון לענות. אין לי שמץ בעיה עם זה שמישהו יחלוק על דעתי. וכי מה רצית? שאחרי שאת עונה כך (ועוד ממשיכה כעת עם ה"ולמה תמיד"...), יענו לך ברכּוּת ולגופו של ענין בלי להתייחס לצורת כתיבתך?  תכתבי כבן אדם - יענו לך כבן אדם.

 

 

 

כעת - לגופם של דברים שכתבת עכשיו על הענין. ואני ממש מציע, באופן כללי: תגיבי רק על התוכן עצמו, בין שלי בין של אחרים, עניינית, ותראי שתזכי מצד כולם לתגובות מכבדות גם אם לא יסכימו איתך (תשימי לב: אפילו כעת, בתוך החלק הענייני של תגובתך, כתבת: "אה, ולהחזיר לאחים ולהורים מה שנגנב זה נורא ואיום, ממש התעללות בחוסר ישע"..  למה? אי אפשר לכתוב עניינית, שלומר לילד שיחזיר כנגד מה שגנב, אין בכך כל בעיה? אי אפשר "להשתלט" על הסגנון הלגלגני? אדם שברורה לו דעתו, אינו אמור להיזדקק לכתיבה בצורה כזו).

 

 

ובכן, לעצם הענין: את מבינה שכולנו "היינו פעם בגיל הזה", וכולנו "מכירים כל מיני אנשים".. זה לא הענין.

 

 

העלית כעת, בסוף, טענה חשובה. אני מסכים איתה: שאם הורים אינם מתנהלים בצורה מכובדת, אז עלולים לא לזכות לכבוד.

כמו כן - אמירה מאד נכונה - שלפעמים, אם נותנים לאנשים צעירים הרגשה שהם מסכנים והכל מותר להם וכולם אשמים ומישהו בסוף יפתור את הבעיה - זה עצמו יכול לגרום לבעיות או ל"הנצחת בעיות".

 

אז אם אני מסכים עם האמירה הזו, אפשר להבין שאני חושב שכאן זה לא המקרה. 

 

 

לפי מה שהאבא כתב, אפשר להתרשם בהחלט, שיש כאן הורים שהבעיה שלהם איננה "וותרנות-יתר" ואינם משדרים חוסר כבוד עצמי בסיסי.

בנוסף, בעיה שהיתה מגיל צעיר מאד, טופלה כמה פעמים, וכל פעם חזרה. 

ילד שמחזיר מעצמו מתוך מה שלקח, גם לאחים שלו.

 

 

אז הרושם שעולה על-פניו, הוא שיש כאן בעיה אמיתית. זה לא הטיפוס של נערים מפונקים שכל עבירה שיעשו יאמרו להם כל הכבוד, ילטפו וימשיכו הלאה.. וממילא, גם אי אפשר לומר "ראיתי במשפחתי המורחבת שניים כאלה ומה שיצא מכך שפינקו אותם".. מדוע? כי כנראה זו לא "אותה מחלה". משל למה הדבר דומה? למישהו שיתלונן על קורונה - יבוא אדם ויאמר לו: ראיתי מישהו עם כאב גרון שנתנו ל רפאפן וזה עזר לו.. נכון - אבל כאן זו לא אותה מחלה.

 

וכאשר דבר שמצריך טיפול לא רק של "לשים לילד מסגרת", מקבל טיפול מסוג זה בלבד - זה אכן יכול ממש להזיק. הילד (גם בגיל 16..) מרגיש שיש לו בעיה שאנו מצליח להשתלט עליה, סופג גערות ופגיעה ברכוש שלו (דבר שבמקרים אחרים יכול להיות דווקא מה שיועיל..) בלי שמבינים מה עובר עליו - אז הוא יסתיר יותר טוב, יתמלא זעם כלפי סביבתו, וכשיגדל - כולם ישלמו על זה..

 

 

על זה אמרתי: אין מדמין בטריפות מזה לזה. אי אפשר לדמות מקרה למקרה. בעיה לבעיה.

 

 

ומתוך הנחה, שכאן זו אכן בעיה ש"אינו שולט בעצמו" כפי שכתבת - ומתוך ידיעה שאכן יש בעיה פסיכיאטרית כזו, הצעתי מה שהצעתי.

 

 

קודם כל, להעמיד ביחד את מה שמוסכם, מההתחלה (לא כמו ש"תיארת", כאילו הוא "רק עכשיו מבין" שאסור לגנוב...). ש"שנינו מבינים שיש דברים שלך ויש דברים של אחרים". על גבי זה, נסיון לתאר את ההרגשה של השני כשנעלם לו משהו (גם נער בגיל 16 - וגם יותר מזה - יתכן שמעולם לא עבר בתוך עצמו תהליך כזה, נסיון לחוש את הזולת. לא תמיד ה"ידיעה" מספיקה. בן אדם זה דבר מורכב).

 

אח"כ, לבדוק בנחת, בלי לחץ, אם עד כאן הכל מוסכם (את סבורה שברור.. הרי הוא בן 16.. לא תמיד). בשביל מה זה טוב? זה בבחינת "איבחון ראשוני". אולי משהו שאנחנו בטוחים שאצל כולם הוא מובן ומורגש - אצלו זה לא. יש דברים כאלה. לפני שבודקים דלקת גרון, קודם כל אולי איזה פירור תקוע בגרון וגורם לשיעול?...

 

 

אם הוא מאשר, מבין, מרגיש את זה - אז שלב הבא. מה "מכריח" אותך לנהוג ככה, כשאתה מבין/ מרגיש את המשמעות.

על שאלה כזו, הוא לא יענה אם לא ירגיש שיש כאן מרחב. שיש אליו אמון, אהבה. אמון ואהבה - זה לא אל  הגניבה... זה אל הילד. שמאמינים שיש בו הרבה טוב מעבר לכך (וכמו שפותח השרשור כתב בעצמו). באופן נורמלי, אדם לא יתקן דברים או יסכים להתאמץ, אם אין לו בסיס להישען עליו. אם ינסו להילחם בו ראש בראש - אולי לרגע לא תהיה לו ברירה - בסוף יחזיר על זה כשיוכל.

 

לכן, חשוב להדגיש את האמון בו. את הטוב שיש בו. זה לא כמו שכנראה דמיינת, איזשהו חיוך "מחליק" כזה, הכל בסדר.. אתה כזה טוב כולל כל גניבותיך הנפלאות.... ממש לא שם.

 

 

ואז, עוברים לשלב הבא: מה אתה מציע. זה לדעתי דבר חשוב מאד.

אם הוא יציע מתוך עצמו, הרי זה מתוך הדקויות של התחושות שלו. הוא יודע הכי טוב מה עובר עליו. אולי זה יצליח.

 

אני אכן מאד מאמין בטוב שיש באדם, בכחות שיש לו. אם מחזקים את האמון בטוב  שבו - בצד ציון הבעיה שלא מטשטשים את הנזק שיש בה - וגם מגלגלים אליו את המחשבה איך לפתור, אז הוא כעת "באותו צד" עם מי שמנסה  לעזור לו.

לא שהאחד מנסה לשכנע להפסיק - והתפקיד שלו זה לברוח מהשיחות הללו....

 

 

אם יצליח (כעת, כמובן, אפשר ללגלג.... איך יצליח, אם זו בעיה "פסיכיאטרית".. אז אני לא חושב כך. לאדם יש תעצומות נפש, לפעמים יכול לטפל בעצמו), מעולה.

 

אם לא - מציעים לגשת לטיפול מקצועי. אבל גם אז, מדגישים שיש בחירה אפילו בזה. מדגישים את הכחות הטובים שלו. 

מה זה עושה? זה עושה שהאדם אינו מרגיש כמו סמרטוט שמישהו אחר צריך לעשות בשבילו את העבודה (שזו בדיוק תופעה שהזהרת ממנה..). הוא מבין שהוא מלא טוב. הוא מבין שגם בנושא הספציפי, נעזרים - אבל הבחירה שלך תוכל גם לסייע מאד.  כך מצד אחד מטפל - מצד שני אינו נזרק, אינו מאבד אמון בכחותיו.

 

כלומר, מה שאת פירשת כ"חנופה" אל הילד, כלל אינו כך. צריך להבחין: אנחנו לא מצדיקים גניבה (כשהיא באמת גניבה. לא כל ילד שלוקח כסף מהארנק של ההורים זו גניבה.. לפעמים הבנה שזה "של כולם"), אנחנו לא אומרים ש"אחרים אשמים" ומישהו אחר יפתור במקומך.... ממש ההיפך. לא באלימות, לא בכחנות, מתוך קרבה ועבודה משותפת.

 

 

 

מה שכתבת עלי ועל ניק שליעמקאביב
זה כנראה בא מאמונה עמוקה שלך בטוב שבאדם וכוחות שלו. אז לא אתווכח עם זה.
כל השאר. אתה כותב שילד לא מבין למרות שמן הסתם דיברו איתו על זה גם בבית וגם בטיפול, אז אבא בדוגמא שלי מנסה להסביר בצורה הכי פשטנית שאפשר ומחייך תוך כדי. בדיוק מה שכתבת.

החזרת רכוש שנגנב זה לא חוסר כבוד לרכוש של גנב.
בן 16 זה לא ילד.
ואם הוא באמת לא התנסה עד היום בהרגשה שלוקחים לו משהו אז החזרת רכוש שנגנב זו הזדמנות מצויינת להתנסות.
למה אבא לדעתי לא יודע להשליט משמעת?
1. כי גונבים רק בבית
2. כי הוא רוצה שמישהו אחר ( לדוג' משטרה ) יעשה את זה
שלום לךטל ואור
כתבת עלהרבה טיפולים והדרכות שניסיתם,
אבל לא לגבי הילד עצמו.
האם הוא מבין את הבעייתיות שבדבר? האם הוא רוצה להפסיק?
יש דברים שרק החלטה פנימית (מעבר לנושאים הרגשיים שנשמע שיש ברקע) יכולה להם.
הבנה ורצון שלא עוד, ומלחמה בדחף הזה.
זה גם מה שיכול לתת מוטיבציה לשיתוף פעולה עם כל טיפול שהוא, ויכול לעזור גם לבד.
אני אומרת זאת מתוך היכרות עם מקרים כאלה שנוסו בהם שלל הערבויות (כולל משטרה, בגילאי יסודי).
מה שעזר זה הרגע שבו אותו נער או נערה הצליחו לגייס מתוכם את המוטיבציה הפנימית לעצור.

זה דורש קודם כל הכרה בבעיה ובחומרתה (ואם אתםאנשים שומרי
תורה ומצוות אז זה בהחלט חלק מחומרתה שהוא יכול להבין).
ושנית רצון להלחם בצורך הפנימי הזה שהאמן לי שהוא עצמו לא רוצה בו.

אם הכיוון הזה לא נוסה, אז אני ממליצה להתייחס לנושא כהתמודדות גדולה וקשה מאד שיש לנער.
הואבמובן הזה שונה ממך וממני ואתה יכול להשוות את זה לצורך העניין לנתמודדות שאתה מכיר מחייך שלך,
אולי בשמירה על תזונה, או מול כעס או כל דבר אחר.
ואחרי הבנתהעומק הזאת לשוחח איתו מלבאל לב.להגיד לו שאתה רוצה לעזור לו להתמודד, לשאול מה יכול לעזור לו,
מה גורם לו לכך לדעתו
לחזק אותו על כל הצלחה או התגברות, ולהתפלל להצלחתו.
נכון. יפה.ד.


תודה לכולם. * אני מעיין ולוקח לתשומת ליבי..שאלונת גדולה


מניסיון מקצועי. לא אישישירוש16
אומרת בזהירות אולי כדאי להסתכל על המכלול ולא על הפרט:
האם הוא מתקשה להבין סיטואציות חברתיות?
האם הוא מתקשה בתובנה? בשיפוט?
האם הוא לוקח אחריות/מכחיש/מאשים מישהו אחר?
האם הוא מקובל חברתית או מעדיף להתבודד?
האם הוא מניפולטיבי? אליכם? לסביבה?
האם הוא מבין רגשות של אחרים? צער, כאב, בושה..
האם הוא מתעלל בבעלי חיים?
האם הוא מתעלל באחים שלו? ריגשית?

אני לא חס וחלילה רוצה להגיד שבנך ילד רע ומועד לפשע. אבל ייתכן ויש לו מרקרים שמצביעים על בעיה פסיכיאטרית (הפרעה פסיכיאטרית או אישיות). במקרה כזה הייתי לוקחת את הילד לאיבחון כמה שיותר מהר. מקסימום יצא שהכל תקין.

בהצלחה!
לכאורה נראה, שהחשש שאת מעלה,ד.

הוא קצת קיצוני (וכמו שסייגת בעצמך. אם כי אי אפשר לשלול לגמרי),

 

אבל הכיוון הנכון, גם בזה וגם בהודעה של מישהי לפנייך, שכנראה יש כאן אכן בעיה אמיתית.

 

כלומר, שהאמירה של האבא שזה "תיק שלו", אינה תואמת מספיק את המציאות.

 

כי היחס הזה אומר, כאילו הילד פשוט בוחר להתנהג כך, יכול ללא בעיה אמיתית להתנהג אחרת - ועל כן גם הוא מזהיר אותו שזה עלול להסתיים לא טוב...

 

אבל כנראה שלא כך פני הדברים. האבא בעצמו מציין שהנער מתבייש בזה. תופס שקורה כאן משהו לא תקין. עם זה, כלשונו, "ילד מתוק" - מחלק מהשלל גם לאחים שמהם הוא לקח...

 

על כן, כפי שהצעתי כבר מקודם, ראשית לכל חייבים "ליישר קו" (יתכן שזה כבר נעשה. אינני יודע). קודם כל לעבור יחד בנחת, על הדברים היסודיים. לראות אם המושגים חופפים (וזה תואם לכיוון שכתבת. צריך באמת לראות אם הכל במושגים שלו "נורמלי". לא תמיד זה כך - ויתכן שיש איזה שלב שדילגו עליו בהנחה שהוא עם מושגים ותחושות רגילים לגיל).

 

דבר שני, צריך אכן "לעבור איתו" מה חש מי שנפגע מדבר כזה. אחות שמגלה שפתאום אין כסף לפיצה שהיא בדרך לקנות אותה. וזה צריך להיעשות בנינוחות, בטוב; אחרת, מחמת הבושה, יברח מזה.

 

אח"כ, צריך לשאול אותו עצמו מה הוא מציע. לפעמים, כשלא מישהו "מולךָ", מנסה לכפות עליך משהו, אלא שואל אותך ואתה מציע, יש לכך יותר סיכוי.

 

ואם לא יעזור, אז באמת צריך איבחון - מקצועי ממש, פסיכיאטרי. וגם אם יש איבחון של משהו מסוג זה (קלפטומניה מה שנקרא, או משהו דומה), צריך להדגיש לו את הכחות החיוביים שקיימים בו - שיהיה לו על מה להישען בתוכו ובאמון הסביבתי - וגם את זה שגם בדבר שלוקחים טיפול מכל סוג שהוא, יש לבחירה הרבה מה לעשות. כלומר, לא סומך על איזה "כדור" שיעשה במקומו את העבודה, אלא הטיפול הוא אמצעי שעוזר לבחירה הטובה.

 

 

אחרי הכל - ואולי לפני הכל - העובדה הבסיסית היא, שהאזהרות מעניינים פליליים וכד' לא הועילו כלום. גם לא המחשבה שזה "תיק שלו". אז כדאי לנסות מחדש.

החשש שאני מעלה הוא חשששירוש16
לא קיצוני. הוא פשוט עוד אופציה לחשוב עליה.

בכוונה בחרתי בשאלות הספציפיות האלה כדי לכוון את ההורים לחשוב האם הילד מציג התנהגות שיכולה להוות בסיס לבדיקה פסיכיאטרית.

אגב, מה שכתבת לגבי בעיות וטיפול פסיכיאטרי הוא לא כל כך מדויק.
טיפול פסיכיאטרי לא מתחיל ונגמר עם לקיחת כדור. זה תהליך שכולל פסיכיאטר, פסיכולוג, עו"ס, לפעמים גם משטרה, רופא וכ'ו. זה תהליך ארוך ומורכב שאני לא מאחלת לאיש לעבור אותו. הוא מלא בקשיים והתמודדויות יום יומיות. בחירה כל יום מחדש לקחת את הכדור שגורם למגוון תופעות לוואי קשות, חלקן פוגעות בתפקוד וחלקן ממש מסוכנות. (לכן הם מעקב קפדני)
ברור שיש לאדם אפשרות לא לקחת את הטיפול והוא צריך לבצע את הבחירה כן או לא.
אבל הבחירה שלו היא לא כמוני וכמוך. לנו יש בחירה חופשית ושיקול דעת שלא מוטעה מבעיה נפשית.
אדם שסובל מהפרעה נפשית סובל מהפרעה בשיקול הדעת או במודע או בשיפוט/תובנה או הכל יחד. כן, גם כשלוקח את התרופות שלו. (תלוי בטיפול ותלוי במחלה)
בכל מחלה פיזית (למעט מחלות אורגניות שפוגעות במודע ועלולות להתייצג כמחלות פסיכיאטריות) המודע של האדם לא נפגע! הוא יכול להשתמש במוח שלו. ברגשות שלו. בנפש שלו.
מה קורה כשהנפש עצמה פגועה ולא מתפקדת?
מה קורה כשאותו שיקול הדעת לא תקין ולא ניתן לסמוך עליו?
מה קורה כשאדם לא מבין מה עושים בסיטואציות חבריות ולא מבין נורמות חבריות בסיסיות? (כמו - אם תמצא ילד אבוד ברחוב תלך איתו למשטרה כדי למצוא את הוריו. לא תיקח אותו הבייתה ותיתן לו שוקו כי ילדים אוהבים שוקו.. זה פשוט לא מתאים לסיטואציה)

הבנת?

אם אכן יש לו פגיעה בשיפוט/תובנה/שיקול דעת/מודע אתה תוכל לשבת איתו מהבוקר עד הערב להסביר למה מה שהוא עושה פוגע באחרים ולשדל אותו לדבר ולהיפתח. זה לא יעזור אם אין לו מצפון. (ולצערי יש אנשים כאלה. )

קלפטומניה זו הפרעה מאוד ספציפית ויחסית נדירה.
הפרעות נפשיות הן כמו מיטריה גדולה שנפתחת ומכסה על המון אבחנות שונות. לא מומלץ לרוץ לאבחנה כזו או אחרת לפני איבחון.
אכן, אופציה..ד.אחרונה

הבנתי היטב למה את מכוונת בשאלות הללו..

 

אבל לפי מה שהאבא תיאר, היה נראה לי שזה חשש קצת רחוק. יש לקוות.

 

 

לגבי מה שכתבת על "טיפול פסיכיאטרי" בכללי:

 

א. לא כל טיפול כזה כולל את כל המעטפת שהזכרת (עו"ס, משטרה וכו' וכו'..). ממש לא. תלוי במה מדובר.

 

ב. לגבי הבחירה. חלק ממה שכתבת נכון (לא נכונה ההכללה שאדם שסובל מהפרעה נפשית, סובל מהפרעה בשיקול הדעת. תלוי ספציפית בבעיה); אבל זה לא נוגע למה שכתבתי. אני הרי לא כתבתי שהנער יחליט אם צריך טיפול או לא - וגם לא כתבתי שבכל מקרה, "החלטה" שלו תועיל. כתבתי על שלבים שעוברים כדי לדעת אם צריך להגיע לאיבחון כזה - דהיינו, שיחה, נסיון לשיקוף רגשי מתוך עצמו, נסיון לתת לו להציע מה לעשות - ואם זה לא עובד, אז אכן איבחון מקצועי.  נכון ש"אם יש בעיה בשיפוט" וכו', כפי שפירטת, אז כנראה לא יעזור ש"תסביר"... אבל לא צריך לרוץ לשם. פסיכופט-ללא-מצפון, זה דבר נדיר ב"ה..

 

וכמובן, לא "איבחנתי" כלום.. אדרבה, זה מה שאמרתי. לא מאבחנים מכאן, בוודאי לא באופן קיצוני. הזכרתי דוגמה, רק כדי להמחיש שאכן יתכן שיש בעיה "אובקטיבית", שיישור קו לפני כן בשיחה, והצעות של עצמו וכו' - לא יעזרו כנראה.

ועם זה, הדגשתי שגם אם רואים שצריך ללכת לאיבחון (אבחון פסיכיאטרי הוא לא כזה נורא..), עדיין צריך בבסיס להדגיש את האמון בטוב. את זה שש בחירה גם כשמטפלים. שאדם ידע שהוא יכול להתאמץ ולראות ברכה בעמלו, גם אם הוא צריך "קביים" להיעזר בהם.

פרשה חמורה התפוצצה ולא קיבלה מספיק כותרותבינייש פתוח

בגלל הרכבת הממשלה והדילמות של גדי אייזנקוט, והנה המאמר היחיד בynet:

מ' "יצא למלחמה" - ורק אחרי 5 שנים נחשף שם המורה שאנס אותו | קשה לקריאה

והנה החוויה האישית שלי והמסקנות:

בכיתה ז' ח' למדתי בחטיבה בנחלת ישראל בכפר חסידים.

היה אסור לקרוא הארי פוטר או לשמוע מוזיקה באנגלית כולל שימוש באוזניות, והמורה פתח מערך הלשנות, שהפך לפעיל על כל דבר וכל שיח על כל אדם.

כל הכיתה העריצה אותו ברמה גבוהה, ואני הייתי בערך היחיד שלא היה חלק בזה.

כולם התעניינו אך רק בו ובשיעורים שלו.

היו לו המון שיעורי חברה עם אופי של פסיכולוגיה, והוא השקיע מעל ומעבר בערבי כיתה מגבשים.

הוא קיבל כיתה מפולגת ומשוסעת והצליח להפוך אותה למגובשת מאוד.

מאחר וזה היה פנימייה, הוא היה גר ממש ליד הכיתה שלו, והיינו משחקים בהפסקה עם הבנות שלו שהיו אז ילדות קטנות.

כולם כולל אני עברנו קשיים של מתבגרים, והיינו מתייעצים איתו על הכל אפילו בסלון ביתו.

בימי שלישי הייתי מגיע לבית ספר באופן קבוע מוקדם מהרגיל, והיה לי המון זמן איכות איתו כשהוא ממש לימד אותי פעם להשתמש במקדחה.

היו לו לפעמים התנהגות משפילות כלפי תלמידים, אבל ביסודי חווינו ממורות השפלות גדולות יותר.

בקיצור, הוא התנהג בעיניי כמו אבא שלא תמיד יודע גבולות איפה להתערב, במיוחד כשהוא לא באמת היה אבא שלנו.

כלומר הערכתי אותו מאוד, אבל הייתי בערך היחיד שידע לשים לו גבולות, גם באופן גלוי.

האמת, פעם אחרונה שפגשתי אותו שמעתי ממנו בפירוש שהוא מתחרט על מערך ההלשנות, והיה אמור לדעת יותר את הגבול בין איסור לבין המלצה.

לאחרונה פרסמו את שמו בחדשות על הרשעה על אונס של שני תלמידים מהכיתה שלי.

הייתי טרף קל מאוד עבורו. וזה לא הוביל לכלום ושום דבר בינינו.

גם המפגש השבועי שלא היה בו כלום, וגם בהערצה של הכיתה שלא הייתי חלק ממנה.

הייתי עוף מוזר בכל קנה מידה אפשרי מול כיתה שמורידה ראש מול כיתה של בנות וגורסת שהארי פוטר זה תועבה.

אם היה פוגע בי, כמי שהתנגד לבד לדרכו, כל הכיתה שהעריצה אותו הייתה מגבה אותו באופן מלא וגורסת שאני מחפש לנקום בו.

זה עוד סיבה למה הייתי האדם הכי מתאים לפגוע בו.

מכאן אנחנו רואים שמי שמחפש לפגוע בילדים, מחפש רק את מי שהכי מחובר אליו ומעריץ אותו.

נתת פה נקודות חשובות.44444

מפתיע, אגב, שזה לא קיבל כותרות, במיוחד שמדובר בישיבה.. .🙄

אגב, גם בכתבה עלתה נקודה חשובה- ברגע שזה 2 בנים, כביכול זה שטח אפור ....

זה מצריך אמירה ברורה.

בנוסף, לדעתי, חייבים לקבוע נהלים במערכת- אין ייחוד בין 2 המינים.

בעלי, היום, עובד בחברת הייטק וזה כלל: לא סוגרים דלת אחרי 2 אנשים- לא משנה מה מינם.

סתם מעניין.....

בתור אחד שהכיר את המורה והישיבה....

התלמידים היו בפנימיה?

אם כן, כל הקשר הלא בריא הזה היה יכול להתקיים אם הנערים לא היו בפנימיה?

את עוברת מהר מידי לתותחים הכבדיםבינייש פתוח

קודם כל, ייחוד גם בין גברים הוא גזירה שאין לעמוד בה.

דבר שני, רק בפנימייה המורים גרים בתוך רחבת בית הספר, אז ברור שאין קרבה כזאת בישיבה תיכונית קלאסית.

הכרנו את כל המשפחות של כל הרמים.

זה נתן למקום תחושת משפחה, ואנשים אשכרה אהבו להגיע לבית ספר ואהבו להיות שם.

זה השפיע אפילו עליי שבגלל הקרבה הפיזית לבית הוריי לא גרתי שם, אלא בבית של הורים.

אצלו הקרבה בינו לתלמידים הייתה רמה אחת מעל.

אפשר לראות את מה שאפשר לקבל מזה, כאשר זה הוביל למקרה של אדם אחד שביצע ניצול מיני מחריד בתלמידים לאורך שנים.

בואו לא נשכח את אולפנת שעלבים, שלא הייתה פנימייה, ויצא ממנה ציפי דינר.

זה עוד הוכחה מבחינתי לקביעת כלל שאין ייחוד בכלל...44444

בלי קשר למין.....

במקום שהוא לא פנימייתי ממש לא קשה לאכוף את זה.

לא חושבת שאי פעם היה לי "ייחוד" עם מישהי....

סיטואציה שלא ממש קוראת....

פנימיה זה כבר אחרת....

ומצריך אמירה ברורה לשטח שנחשב אפור.

קביעת כללים ברורים.

אני לא יודע על מה ואיךבינייש פתוח

אבל מיליון פעמים יצא לי לדבר עם חבר באחד על אחד, וזה קרה עם המון חברים, ובתור רווק שגר לבד יצא לי המון פעמים לארח אנשים בביתי, ובדרך כלל הם באו לבד.

יש ילדות שנאנסו ע"י האבא, ואי אפשר לנתק בין הורה לילד.

אותו דבר לגבי ייחוד גורף עם כל אדם.

לגבי פנימייה, אני לא מתלהב מהקונספט, אבל לא זו הסיבה כי שוב, גם באולפנת שעלבים שאינה פנימייה יצא ממנה ציפי דינר.

התכוונתי כלל במוסד לימודי- לא בחיים הפרטיים.44444אחרונה

כואב מאוד ומזעזעהסטורי

מקווה שהיצור הזה לא יראה אור יום עד יומו האחרון (לצערנו הרב, מערכת המשפט מאוד מקלה עם נבלות שכאלו)

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום