רגשניות, חסרות עמוד שדרה, נטולות יוזמה, נפגעות בקלות ולא מסוגלות להסתדר שניה בלי בעל 

לכן זה מה שמעניין אותי. וכן גם לנשים יש בעיות כולנו יודעים. דיי להעלב מכל דבר 

ואם כבר התחלת עם השוואות, אז יש יותר גברים בעיתיים מנשים. יופי עכשיו כולם להסתער.

אני חושבת שכדאי להתמקד במה שכתבת אם על זה שמים את הדגש:

"לא עוזר בכלום, נכה רגשית, אגו מנופח..."

"לא עוזר בכלום" - 

להנחיל כבר מגיל קטן לעזרה בבית,

יותר כמו שותפות ולא "אתה עוזר לי

אלא - זה הבית של כולנו, וכדי שיהיה לכולנו נעים לחיות בו לכל אחד יש זכויות בבית וגם חובות בבית וכולם יחד דואגים לניקיון ולאירגון של הבית...

וכל אחד במה שהוא חזק בו

אפשר ממש לתת לילד לבחור מתוך רשימה מה לעשות,

לחלק לימים, מטלות, וכו'

לאט לאט זה יהפך להרגל טוב.

"נכה רגשית" -

מאוד ממליצה לקרוא את הספר "איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו ולהקשיב כדי שהילדים ידברו"

ולהרגיל כבר מגיל 0 לדיבור של רגשות,

בכל פעם שעובר על הילד משהו -

לתמלל את הרגש,

לתווך לו,

לדבר איתו,

בגובה העיניים, לשאול: מה קרה?

ומה הרגשת?

ולתת שם לרגש

(לשתף גם ברגשות *שלך* וכך תהיה לו דוגמא אישית ומגוון שמות של רגשות באוצר המילים שלו בזכותך)

ואז לשקף את מה שאמר:

למשל: "ראובן בעט בך וזה כאב לך? והעליב אותך?"

ואז לתת לגיטימציה לרגש:

"אתה צודק. זה באמת מעציב/פוגע/מעליב/מכעיס/מתסכל/אחר ש___ או כש____"

ולהמשיך לדבר רגשות בבית,

ההורים, הילדים, כולם

גם רגשות שמחים - לחזק, להעצים,

וגם רגשות שליליים - לתמלל, לא להתעלם.

"אגו מנופח" -

גם, להרגיל מגיל קטן שיש עוד אנשים בעולם חוץ ממני

(כמובן שזה תלוי גיל ובגיל קטן הילד לא מסוגל לראות אף אחד חוץ מעצמו, אבל אחרי שהוא יוצא מהשלב האגוצנטרי לאט לאט - להרגיל אותו להביט סביבו)

למשל,

אם אמא עייפה/אבא חולה/האח מתקשה/החבר בכה -

קודם לךהפנותאת תשומת ליבו

אח"כ לשאול איך לדעתו הם מרגישים?

מה יכול לעזור להם לדעתו?

אפשר גם דרך סיפור, שכידוע סיפור הוא דרך עוקפת מצוינת לילדים (וגם למבוגרים) לדבר על עצמם בלי שהם בעצם מבינים שהם מדברים על עצמם וזה עוקף מחסומים ומגננות...

אפשר למשל לספר סיפור ולשאול

איך לדעתך הרגיש גיבור הסיפור?

ואיך עוד הוא הרגיש לדעתך?

ומה הוא היה יכול לעשות לדעתך?

ומה אחרת?

ומה עוד יכול לעזור לו?

זה באמת על קצה המזלג... אם תרצי עוד פירוט תכתי לי וב"ה אנסה להתפנות לזה באריכות יותר כשאוכל

בבעיה שלך יש ולראות איך הוא אוכל את זה? לדעתי זה מלמד הרבה על ילד ואם הוא צריך חיזוק בזה.

שלא יהפוך בסוף להיות המטפל הרגשי של אמא
מרוב שהיא רוצה לבחון אם הוא מסוגל להקשיב לאישה שלו.

ולא לשום בעל טוב. וגם לא לאדם עם מידות טובות.

וגם לא אישה..
אלא אם כן הם לא מקבלים חינוך בסיסי.
ואז זה לא קשור למגדר שלהם!

שימי לב שרוב התלונות שחוזרות פה על גברים, חוזרות מפי נשים..
ורוב התלונות על נשים חוזרות פה מפי גברים..

אולי אם נלמד את הנשים והגברים פשוט מעט ענווה
לבוא להקשיב לו מתוך כבוד והקשבה לצד השני, מתוך הבנה שאני לא מכיר את עולמו וסקרן לגביו - 
לא נכנה אחד את השני "נכה רגשית" ו"אגו מנופח"

במחילה - 
אבל תמיד כשאני מאשימה את בעלי, בכל דבר..
אני בודקת את עצמי אחר כך.
לרוב אני מגלה שאני זו שלא בסדר עם עצמי.
כמו למשל "אתה לא רואה אותי, "אתה לא מקשיב לי"
"למה מה שאני צריכה תמיד בתחתית סדר העדיפויות?"

שואלת את עצמי אח"כ - 
האם אני ראיתי את עצמי?
האם אני עצרתי להקשיב לעצמי?
האם אני שמתי את הצרכים שלי בראש סדר העדיפויות?

תמיד לא.
ואז מה יש לי לדרוש מהצד השני?
אני מקבלת מראה למה שאני מאמינה שאני ראויה לו.

ילד שרואה הורים מכבדים זה את זו - גדל להיות בן זוג ראוי ובאופן כללי בעל מידות!
לכבד = להניח שגם הדרך שבה הוא רואה את העולם היא נכונה, ולהיות קשוב לה! ללמוד ממנה!

כדי לכבד אחר, צריך גם לכבד את עצמנו.
ללמוד להיות ראויים!

ממליצה על הספר "להיות ראוי" של אמיתי מגד. 

כי אני יודעת שהאיש שלי הוא הדבר האחרון שאפשר לכנות "בעל אגו מנופח" / "נכה רגשית" 
איך אני יודעת?
כי אני מכבדת אותו!!
וגם את עצמי ואת שיקול הדעת שלי, שבחרתי להתחתן איתו..
אני יודעת שלא בחרתי להתחתן עם אדם אגוצנטרי ונכה רגשית.

מציגים בעיות.
נשים לא יטרחו לרשום כאן כמה הבעל שלהן מוצלח. גם אין בזה טעם.
לכן כפי שהנשים עליהן דנים פה סובלות מכל מיני בעיות, כך גם הגברים. אני ממש מקווה שלא התלוננת פה בעצם על בעלך, ואם לא, כדאי לזכור את זה.

לשאלתך,

לדעתי אין טוב יותר מדוגמא אישית.
כמעט כמו בכל תחום

את עצמך את מצליחה לשנות?

דוגמא אישית בבית הכי טוב, מאמינה שזה יצמצם גם את ההשפעות הרעות שיש בחוץ לצערנו.

הבן שלי לדוגמא שיהיה בריא בן  10 (עם קצת צרכים מיוחדים) ואפילו עם כל הקושי שלו הוא הרבה בא אלי

ואומר ואיי תודה אימא על כל מה שעשית, על האוכל ועודדד.... אני רוצה להאמין שזה בגלל

היחס שהבאתי לו והדוגמא בבית.

זה היה תמיד בעקביות ,יחס מאוד מכבד, אם אני לא התנהגתי אליו בסדר ידעתי לבקש סליחה, או לומר לו

כמה למדתי ממנו שעשה כך וכך... וזה נהיה הדדי.. כן לפעמים יש צעקות אבל לדעתי אם

יש יחס כזה לילדים בכללי, הילדים רואים ומקבלים את צורת החינוך בבית וגודלים (גם עם הרבה תפילות של הקב"ה )

בעז"ה להיות אנשים לתפארת כי מה שאנשים רואים בבית בקטנותם (ברוב המקרים לפחות) הם מיישמים בבית שלהם.

איך מגדלים בת לראות קצת מעבר לפופיק שלה, להיות טובה ולא דורשת, לאהוב בלי תנאי ובלי תלות בדבר...?

אין לי ספק שהכל בא מהבית. ברור לי שצריך מקטנות לחנך גם בנות להיות לא מפונקות כלכך- העולם לא מחכה לתת להן כל מה שהן צריכות או חושבות שהן צריכות. כמובן.

אבל מה עוד?

אני משתגע מהתיאורים פה של הנשים. גם רוב הבעיות דומות- דרישות בשמים, רוצות אביר על סוס לבן, חוסר חיבור למציאות, מחשבה שהכל מגיע להן ושהן מושלמות.

חייבים לשנות את פני הדור. הילדות שלנו הן הנשים של העתיד.

מוגש כחומר למחשבה. טלח.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת