כי הן בעלות משמעות עמוקה מכדי שהן סתם יזרקו בחללו של פורום כזה או אחר
או אוזניים של אחד שלא זוכר
אז רק שתדעו
שיש מילים כאלה שלא משנה כמה פעמים נאמר או נחשוב אותם
הם לא יבטאו אף לא מעט ממה שהן באות לומר
|מתחרפן|
ולעזאזל
עם החוסר הנל
באלי לדפוק את הראש הפועם שלי בקיר ואז למות או משהו
רק שלא יכאב ושאוכל לקום שוב כשהכל יהיה בסדר
נראלי שזה אומר מספיק
היא משבר
את המילה השניה לא אכתוב מחמת אאוטינג
למרות שהוא מפחית את השליליות של הקונוטציה
רק מפחית
וגאד
אני שונאת להרגיש ככ לא החלטית
ככ חסרת אונים ונזקקת
1: talk to self
2: argues with self
3: interrupts self while arguing with self
4: no longer speaking to self
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
