שבת חתן של אח שלי במלון.
קובעים שאני ישן בחדר עם שני בני דודים. אני לא מסוגל פסיכולוגית לישון עם אנשים אחרים בחדר (אני מקווה שעם אשתי ותינוק שלי זה יהיה שונה).
מתחיל את הלילה הארוך עם 3 דפים ממסכת שבת וסיום המסכת במסגרת דף יומי קצת מוקדם.
ממשיך בלימוד תנ"ך וזוהר.
כבר אין לי כח הלילה עוד נראה עבה. אין שעון. מתי כבר יגיע הבוקר.
דוחף את עצמי ללמוד עוד זוהר.
כל כך קשה ובודד.
פתאום הדוד שלי נכנס ומבשר לי על בוא הבוקר.
יושבים ולומדים ביחד ספרא דצניעותא עד זמן שחרית כוותיקין ומתפללים שחרית כוותיקין ביחידות.
עוד שיחה עמוקה עם הדוד שלי.
אני פורש ולומד עוד זוהר עד שמגיע קריאת התורה של המנין הרגיל.
בשתיים בצהריים שוב יש הפסקה וכולם פורשים לישון ולשחק.
שוב אני בודד. חושב לישון צהריים. אבל דוחף את עצמי ללמוד עוד חומש וזוהר.
שוב הבדידות מתי יגיע ארבע וחצי ויהיה שוב מפגש.
סוחט את עצמי עד ארבע וחצי.
אז בנוסף ללימוד המוזר והמתיש הזה. היה הרבה סעודות, מפגשים, משחקים וטיולים, אבל הזמנים הפנויים היה בהם משהו ממש מוזר של לימוד מתוך עייפות ויגיעה.
שבת מוזרה וכן עוד לא ישנתי.
קובעים שאני ישן בחדר עם שני בני דודים. אני לא מסוגל פסיכולוגית לישון עם אנשים אחרים בחדר (אני מקווה שעם אשתי ותינוק שלי זה יהיה שונה).
מתחיל את הלילה הארוך עם 3 דפים ממסכת שבת וסיום המסכת במסגרת דף יומי קצת מוקדם.
ממשיך בלימוד תנ"ך וזוהר.
כבר אין לי כח הלילה עוד נראה עבה. אין שעון. מתי כבר יגיע הבוקר.
דוחף את עצמי ללמוד עוד זוהר.
כל כך קשה ובודד.
פתאום הדוד שלי נכנס ומבשר לי על בוא הבוקר.
יושבים ולומדים ביחד ספרא דצניעותא עד זמן שחרית כוותיקין ומתפללים שחרית כוותיקין ביחידות.
עוד שיחה עמוקה עם הדוד שלי.
אני פורש ולומד עוד זוהר עד שמגיע קריאת התורה של המנין הרגיל.
בשתיים בצהריים שוב יש הפסקה וכולם פורשים לישון ולשחק.
שוב אני בודד. חושב לישון צהריים. אבל דוחף את עצמי ללמוד עוד חומש וזוהר.
שוב הבדידות מתי יגיע ארבע וחצי ויהיה שוב מפגש.
סוחט את עצמי עד ארבע וחצי.
אז בנוסף ללימוד המוזר והמתיש הזה. היה הרבה סעודות, מפגשים, משחקים וטיולים, אבל הזמנים הפנויים היה בהם משהו ממש מוזר של לימוד מתוך עייפות ויגיעה.
שבת מוזרה וכן עוד לא ישנתי.
