אבל זה כבר כמה שנים מהחיים🙊).

במלחמה נראה לי קל לי יותר. לפחות נמצאים עם עוד אנשים, ולא לבד.

1. לא צריך לשים מסיכה

2. זה לצורך שיפור החיים

(אישית הקורונה פגשה אותי

מיד אחרי לידה

זה לא היה זמן טוב לכלום

וזה בדיוק 6 שנים לקורונה

כי לילד היתה יומולדת)

זה רק להיות בבית עם הילדים

אפשר לעשות בבית מה שרוצים בלי הפסקות לאזעקות

אפשר לישון-תאורטית..כי התינוקת שלי לא בקטע גם ככה חח

לא צריך להרגיע ילדים מפחדים

אפשר לצאת החוצה לטבע

אין התראות חופרות

בקורונה היינו אדם לאדם זאב

עכשיו אנחנו מאוחדים

התחתנתי בסגר הראשון.. היה פחד מכל דבר קטן, חברות בודדות שהיו בחתונה היו בחשש עד ליל הסדר שיצטרכו להכנס לבידוד..

קיצור, פחות. מעדיפה מלחמה במיוחד שאנחנו מתורגלים ובמיוחד שבעז"ה נסיר את האיום המטורף הזה מעלינו

לא פחדנו על חיינו

נזהרנו מאד, התחסנו, והיינו בבית. אז לא היה מה לדאוג.. היה אפשר לנסוע למקומות פתוחים ריקים. הסכנה היתה ברורה. פה זה לא צפוי והרבה יותר מפחיד

מלחמה זה עם תוחלת, תקומת עם ישראל בארצו בדרך לגאולה שלמה.

קורונה זה סתם

(ברור שאין סתם והכל הנהגת ה', ובכל זאת..)

מודה שהצלחתן קצת לבלבל אותי...

בכל אופן, אני מעדיפה קורונה. אמנם אי אפשר לצאת מהבית (ואני לגמרי לא יכולתי, לפחות לא בהתחלה, כי לא הייתי מסוגלת לחבוש מסכה), אבל לפחות בבית אפשר להתנהל ברוגע... ובלי המתח התמידי של האפשרות של הקפצה למקלט...

(ואיכשהו אצלנו במשפחה בקורונה היה מצוין יחסית - ניהלנו סדר יום, הילדים היו רגועים ויצירתיים, יש לי ילד שלגמרי פרח אז (מבחינתו עדיף מניין קטן באוויר הפתוח מאשר מניין עמוס בבית כנסת)... ובמלחמה בשנתיים וחצי האחרונות הרבה יותר קשה כנראה כי הם גדלו, ויחסי הכוחות קצת השתנו, ויש פה מלחמות גם בבית, כאילו לא מספיק מה שהולך בחוץ... ומן הסתם זה גם מכיוון שאני מתוחה, והילדים מרגישים את זה...)

ודווקא בקורונה בהתחלה הייתה לי הרגשה שהמשיח חייב להגיע בקרוב, כי זה אירוע שמעולם (בערך) לא היה, אז רק גאולה תציל אותנו מזה... ומלחמות, לעומת זאת, חווינו הרבה

כך או כך אני מקווה ומתפללת שהגאולה באמת תגיע בקרוב, ואז יישאר לנו להתלבט אם לעלות לבית המקדש ברגל ממש או להיעזר ברכבת😇

לאומית- מלחמה, דור של גאולה.

מצד שני בקורונה ישנים לילה שלם אז זה התלבטות קשה.

שהמלחמה נחווית בצורה כל כך שונה למי שאין ממד בבית, אין מה להשוות בכלל למי שיש.

אז בגלל שיש לי ממד בבית והשבת חוויתי פעם ראשונה משהו קצת אחר- אני רוצה לשלוח המון חיבוקים וכוחות למי שאין ❤️ ואם אתן נשים מגויסות שעושות את זה לבד עם ילדים- עפר אני לרגליכן!

וגם אין מקלט

זה הכי סבבה חחח

כי פשוט ממשיכים כרגיל 🤷‍♀️

בטח מי שהאיש שלה מגויס…

שגם הלחץ וגם לתפעל הכל בשתי ידיים במקום ארבע…

מאז שהתחתנו שזה קצת מזמן..

וגרנו תקופה בלי ממד, והייתי עם תינוקות.

לא משווה לריצות למקלטים של היום

ועדיין זה מה שאני חושבת

מותר לא להסכים אבל זה לא מניתוק או משהו.

אגב בקורונה שנינו היינו חיוניים וחודשים ארוכים נאלצנו לחלק את השעות בצורה פסיכית

(אחד יוצא ב4-5 לפנות בוקר וחוזר עד 13:00

שני מתחיל בצהריים עד לתוך הלילה ולמחרת מתחלפים)

גם אז הייתה תחושת שליחות להפעיל את המשק החיוני, אבל זה לא דומה בכלל

בקיצור ברור שכל אחד חווה את הדברים אחרת

בכל אופן אנחנו לא בוחרים את האתגרים שלנו, מה שבא מתמודדים

חיבוק גדול לכולם!!

🤗❤️

כלומר, שהמלחמה נחווית שונה כשיש/אין ממד וכשיש/אין בן משפחה מגויס.

קצת כמו שהקורונה נחווית שונה כשיש בן משפחה עם דיכוי חיסוני

מה מעדיפות? זה כבר אינדיווידואלי

יכולה להבין את ההעדפה של מלחמה ביחס לקורונה גם כשמגויסים… אבל לא לכך התכוונתי. 

אני גם חושבת שאי אפשר להשוות

וכ"כ הרבה סיבות להודות לקב"ה.

בעיניי אין הכרח לצפות למשיח (יודעת שיש שיראו באמירה הזו כפירה).

כן יש הכרח לשמור תורה ומצוות…

זה היה עובד אם היית "אדישה" למחשבה על זה (נגיד- אמונה במשיח אבל כמשהו מאוד עתידי), אבל זה כן מפעיל אותך.

השאלה היא למה… את יודעת ורוצה לפרט קצת?

זה באמת ממש מפעיל אותי

השינוי הזה שיהיה אני כאילו לא יודעת למה לצפות

ואולי זה לא יהיה טוב?

יהיה רק טוב? הטוב שמחכים לע באמת יהיה טוב? 

ומאיזה סוג משיח את מפחדת.

כנראה זה עניין של הגדרות.

זה כבר נתון לפרשנויות

ואני דואגת כאילו אין על מי לסמוך

אז כולם מחכים ומצפים רק מתוך ביטחון ואמונה?

או שכתוב איפושהוא שיהיה טוב?

לא קשה לך לצפות למשו שאת לא באמת יודעת מהו? 

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מספיק לי לקרוא את זה (וזה לא הכיתוב היחיד על הגאולה, יש עוד הרבה) כדי לדעת שיהיה טוב, ואני לא צריכה לדעת מדויק כדי להאמין בטוב הזה.

שמעתי על זה משל פעם, שזה כמו אדם שנולד במערה וחי שם את כל חייו, והוא אפילו לא יודע שיש מושג של אור שמש וזה מפחיד אותו, בשביל מה צריך את זה...🤷🏻‍♀️

זה מה שעובר עלינו עכשיו

ואם כל הכאב והקשיים שיש עכשיו יעלמו

וגם העולם יהיה מלא ברוחניות וטוב

אז מה יותר טוב מזה?

אחד הדברים שגורמים לי לחכות זה המחשבה על זה שיהיה ברור מה טוב ומה רע

עכשיו הכל מבולבל 

תהיה בהירות

נעבוד את ה' כמו שצריך

אם זה לא המון, ויש ממד, וזה לא רחוק ממכם אז מה ההבדל מלהיות בבית?

אבל זכותך להחליט שזה לא מתאים

והילדה תתמודד אין מה לעשות

יהיו לה עוד הרבה מסיבות בהמשך החיים...

הזמינו את כולן, אחלה.

גם אחלה שהחלטת שאת לא מרשה לה ללכת במצב ביטחוני כזה.

וגם הגיוני שהיא מאוכזבת.

נשמע שאולי הקושי הוא יותר מול עוצמת התגובה של הבת שלך?

אני לא מספרת להם הכל..

ושתדעי שכל תגובה נורמלית במצב לא נורמלי.

אולי ההזמנה היא רק הטריגר להוציא את כך הבפוכו..

תעשי לה אמבטיה ארוכה עם שירים להרגיע קצת

אפילו מעל 10

זה נשמע לי גיל יותר בעייתי להסתיר (אחכ היא תשמע מהחברות. וזו כן פגיעה באמון מול אמא)

וגם לא ככ גיל להכניס אותה בעצמך לאמבטיה עם שירים (אפשר להציע לה ולהכין לה מה שצריך, האם היא תזרום זו שאלה אחרת)

בשיתוף עם צוות הביטחון של הישוב.

אין הבדל אם הם בממד שלי או בממד בבית ליד.

הכל פה אותה בניה.

לשעה והלכו.

היתה אזעקה.

שמתי חלק אצלי חלק אצל שכנה.

לא לקחתי שום אחריות מיותרת.

שיקפתי את המצב להורים.

מי שרצה לשלוח שלח מי שלא לא.

לא הסכמתי לילדים לצאת כל עוד יש התראות.

מרחק הליכה במקסימום 2 דקות מהבית שלי לכל בית אחר פה.

אז כן. מבינה את המצב. מפחדת כמו כולם.

אבל החשיבה על הילדים שככ ציפו ליום הזה וככה נהרס להם היא זו שגרמה לי לפעול.

ולכן הכל היה בשקיפות ובבהירות.

ויכולה להבין מי שלא מסכימה.

אני גם הזמנתי חברים לפה. אמנם רצף האזעקות שהיה חיזלש את ההזמנה אבל לא מבינה את הבעיה..

יש התראה מקדימה שמאפשרת להתארגן על מרחב מוגן גם בדרך, יש ממד בבית ויש ילדים משועמים שישמחו לחברה. נשמע לי מאד הגיוני ובריא לנפש של הילדים.

זכותך כמובן לא להסכים לה ללכת, אבל אני לא רואה בזה חוסר אחריות ואני אדם שמאד נשמע להנחיות וכו'. 

שאולי הרעיון לא מוצא חן בעינייך

אבל

זה לא אומר שאחרים בעייתיים

ההתמודדות שלך מול הבת שלך ושלה מול המצב

אפעם לא נצליח להתמודד אם לא יהיו לנו ניסיונות.

ואגב שמעתי על יוזמות כאלו

זה לא הזוי ולא מסוכן כל עוד כולם קרובים למרחב המוגן

(גם בדרך)

יש הורים שלא מסכימים ואז נוצר בלגן

דוגמת הילדה שלי שהיא בת 9 והיא יושבת ובוכה ומתוסכלת מכך

שלא הסכמנו לה

אחרי מה שהיה בבית שמש אני עוד יותר בפחד ולא בא לי

למה בכלל להתחיל עם זה

לחברים, זה הגיוני בסך הכל ליום הזה אם יש ממ"ד ואם זה מקום יחסית קרוב. לא חושבת שצריך תמיד להתחשב במי שלא מרשה משהו, אין לזה ממש סוף.

לא נראה לי שיש מישהו לא בסדר בסיפור, ההורים שהזמינו בסדר ואת שלא מרשה גם בסדר.

ילדה בוכה זה אכן מבאס, קרה גם אצלנו היום, חיבוק 

אם יש משהו שאני לא מסכימה להם.
מוחקת מהוואטסאפ.

אז הם יודעים מה הם אומרים

בכל אופן הבעיות הגיעו כאן בגלים מכל מיני סיבות היום...

וגם מותר שיהיה בכי ולהסביר אח''כ את ההיגיון שלכם כשהיא רגועה ולהכיל את הרגש הלגיטימי והבאסה שלה.

חיבוק!!

מקווה שמחר יהיה קצת יותר קל..

כיוון שאיני רזה כמקל

הייתי מאד שמחה לקבל

ארוחת בוקר בריאה ומשביעה

סלט ירקות, אולי חביתה

שלא אהיה רעבה כל היום

ואנשנש שטויות משם ועד הלום

אך אני איסטניסטית וזה לא פשוט

כי גם אם אקבל לאכול לא ארוץ

אם זה לא מאמא או מאחותי

כיוון שמשכנים וידידים לא אוכלת אני

אכן בעיה ואצטרך בעצמי

לחתוך סלט להוד מעלתי.

לעומת זאת לשלוח בעצמי הייתי רוצה

משלוח מנות מחמם לב לכל גננת ומורה

ומנקת הבניין והשומר בכניסה

וכל מי שלבו חפץ בקרבה ואהבה

אך במקום להכין משלוחים רבים

אני יושבת וכותבת הגיגים

בשרשורי פורים שונים ומשונים

שבחוסר אחריות לפורום עולים

בלא לחשוב על הנשים האומללות

שבמקום להיות מעשיות- לפורום נשאבות😭

אשלח הודעה לאימך

ולאחותך

אבקש מהן אותך להפתיע

עם חביתה וסלט בגביע

(נכון שזה רעיון מקורי?

תודי שכזה עוד לא ראית).

ובקשר להגיגים,

אין כמוהם חשובים!

לקבל לחם שום שווה לארוחה

אם אפשר גם ירקות בייבי בצד לקבל

אבל לא חתוכים, זה כנראה לא יאכל

עם עוד איזה גבינת שמנת

לסגור פינה לארוחת בוקר בריאה מושלמת

רק אם אפשר לבקש עוד-

שיגיע בבקשה מוקדם מאוד

שלא אנשנש כל הבוקר עוד ממתק ועוד עוגה

ואקבל את זה רק שכבר נעמוד לצאת לסעודה..

משלוח מנות בקופסה מקסימה.

בתוכו ירקות ולחם שום עגלגל

וגם גבינה בצורת גלגל.

אני אשמח לשלוח עוד רשימה ארוכה

מנות לארוחות צהריים בזמן הקרוב למלא את המקפיא

לא בררנים כאן, אוכלים כמעט כל בשרי

משלוחי מנות 'נוכל להעביר לבאים בתור

ואם כל זה יוכל להישלח באמצעות עוזרת בית שגם את הניקיונות לפסח נפתור.

ולבקש מכבוד הרבנית הנוראה

בטון קליל נחמד

איזה חטיף שוקולד?

וחטיפים מתוקים ומלוחים

מהמותגים שעלי ספציפית אהובים

הרוב קנוי ארוז ואסטטי

דברים שלא הייתי קונה בעצמי

אפשר גם קצת אוכל ביתי

ושיהיה כתוב עליו פרווה או חלבי

כדי שאוכל לזלול אותו באון עכשווי.

והמשלוח שאותו אביא,

יהיה דומה ככל היותר למשלוח שכלבבי

ברור שיש עוד טעמים והעדפות

אבל לא חושבת שאני מיוחדת מאוד.

ואותו אתן ל @ברוקולי

כי לשם הניק שלה לא יזיק

חוסר בריאות נחמד שאותו ימתיק.

רק הכיני לי רשימה טעימה🤤

בקשי מה שתרצי עד חצי המלכות,

ואשלח לך שוקולד בטעם תות🍓

אני לא אוהבת בוודאות,

יותר בכיוון מיקס עלית

או ופלים שווים בתכלית.

האמת קשה לחרוז ולתאר

עדיף לזלול כמה שיותר

הכי טוב לזלול,

כמו שאת אומרת.

מיד לך אשלח

שוקולד לח.

@הרבנית הקדושה 

האמת ששאלת בדיוק בזמן,

כי המצב אצלי כרגע... איך לומר? בלגן!

עם דלקת בגרון וקול של צפרדע,

היום שלי פה די משתגע.

הילדים בבית בגלל המלחמה,

הופכים את הסלון לזירת מהומה.

וכל כמה דקות – ריצה לממ"ד,

זה הכושר היחיד שעושים פה, נחמד...

אז אם את שואלת מה ישמח את הלב,

וישכיח לרגע את מה שכואב:

קצת תעסוקה לילדים (שישבו בשקט!)

כי אמא פה כבר על סף התמוטטות מוחלטת.

איזה תה מפנק עם תמציות מיוחדות,

שיעזור לגרון לעמוד בתלאות.

ושוקולד שווה, כזה שנותן נחמה,

וימתיק לי קצת את ימי הלחימה.

תודה על הדאגה הכנה והמתנות,

זו תהיה עבורי המשלוח מנות!

שתוכלי לדבר ולא תראי (מלשון מורא כמובן).

אשלך לך תה רותח

שיעשה לך סדר במוח.

בנוסף אדאג לתעסוקות

בשביל הילדות המתוקות.

ואם יש לך בנים-

אשלח להם פונפונים.

משלוח פירות של ארץ ישראל

שיהיה בו מבחר פירות ענקי

וחשוב שיהיה אסתטי ונקי

אננס ומנגו, מלון ואבטיח

חושבת שאת כל המגש לאכול אצליח

נוסף גם ענבים ועוד פירות מתוקים

לא רוצה שום ממתקים

אותם אזרוק לפח אחת ושתיים

ונראה לי שמספיק בנתיים.

לכולן אשלח בריא כמו שאבקש לעצמי

לי זה נשמע פשוט חלומי

בריאה ממדרגה אחרת.

אל דאגה, אין בעיות,

אני מיד רצה לקניות.

הוא היה מגוייס עוד קודם, אבל הוקפץ בשבת וחזר לצבא

וגם אין לי ממ"ד אז בנתיים אצל ההורים, לפחות עדיין אין ילדים... מתה מפחד מה יהיה אם זה יהיה סבב ארוך עד הלידה או אם יהיו עוד סבבים כאלה אחרי

ומרגיש שלכל שאר המגוייסות הרבה יותר קשה ממני אז אין זכות להתלונן או להחשיב את עצמי כמגוייסת

יש מספיק קושי לכולן 😉

מקווה שיחזור הביתה במהרה, שלם בגוף ובנפש

תודה ❤

קרה לי גם ..

בסוף ילדתי בשבת שהיה בבית.

בעה שיהיה לך בשמחה בקלות ובידיים מלאות! 

איזה חמודה!

מודים לה' על כל הניסים.

ב"ה שההורים קרובים.

אבל ממש קשוח הטיפול האינטנסיבי בילדים המחורפנים שלחוצים מאזעקות ורוצים את אבא.

הרגשתי שאין לי זמן לנשום, לאכול ולכלום. ועד שהצלחתי ללכת לשירותים אז התרעה.

אבל בה אנחנו בסדר. ומשתדלים לשמוח.

הילדים עשו מסיבת פורים במקלט וממש שמחו. 

חודש אחרי לידה

נסעתי לחמותי עם ארבעה קטנטנים שמפחדים מטזעקה ומתגעגעים לאבא, אז בינתיים הגיבורה האמיתית זו חמותי שעל זה ממש

הוא הוקפץ בשבת בבוקר

חודש אחרי לידה עם עוד 3 מתוקים חוץ מהקטנה

קרים בקראוון והממד בחוץ במרחק שמספיק בדקה וחצי אבל לבד עם כולם זה קשוח, במיוחד בלילה כשקר וחשוך

כואב לי כל הגוף. גם מלהעסיק את הילדים, לרוץ לממד וכו וגם מהמתח והדריכות..

מדברים על זה אבל עדיין מפחד מאוד

במלחמה הקודמת

הילד היה בהיסטריה באזעקה הראשונה

עשיתי איתו תהליך

1. הסברתי את המצב במילים פשוטות

הסברתי שהסיכוי להיפגע מטיל- קטן

2. נתת לו עוגנים

מגע

בובה/ שמיכה אהובה

מקום קבוע בממד עם משחקים

3. דברנו על הפחד ועל דברים שיכולים להרגיע

4. הכנסנו ללוז דברים שגרתיים

יציאות מהבית

פגישה עם חברים

5. נתתי דוגמא אישית להתנהלות ברוגע ושלווה

זה עזר לו להרגע

במלחמה הזו הוא לא מפחד בכלל

ונראה שהוא מבסוט מהחופשה השהייה בבית וחווית המלחמה

איך מתמודדים, עיבוד.

*5 משחקים פשוטים - שנראים כמו משחק תמים, אבל עושים הרבה יותר מזה!

מוקדש לכל ההורים-

*ויסות רגשי דרך חוויה – בלי שהילדים בכלל שמים לב.*

*הילדים חושבים שהם סתם משחקים.*

*אבל מאחורי כל פעילות קטנה - מסתתר מנגנון מדויק לוויסות מערכת העצבים*, להפחתת סטרס, ולהגברת תחושת ביטחון בגוף.

👐 1. *לישה של בצק*

תכינו יחד בצק מלח ביתי (או השתמשו בפליידו) ותנו לילדים ללוש, למעוך, לקרוע ולגלגל.

🔍 *מה קורה בגוף*:

תנועות חוזרות + הפעלת שרירי הידיים , עיבוד חושי עמוק שמרגיע את המערכת הסימפתטית, מפחית אדרנלין ומחזיר תחושת שליטה.

👁️ 2. *מי ממצמץ ראשון*

מבט ישיר בעיניים. מי שממצמץ - מפסיד.

🔍 *מה קורה בגוף*:

קשר עין רגוע מגייס את ענף הקדמי של עצב הואגוס, מגביר אוקסיטוצין ומייצר תחושת קרבה וביטחון - בדיוק מה שהמערכת הפרה-סימפתטית צריכה כדי לפעול.

😂 3. *אסור לצחוק*

אחד מנסה להצחיק, והשני מתאמץ לא לצחוק. תוך שניות כולם נקרעים מצחוק.

🔍 *מה קורה בגוף*:

צחוק - גם מזויף , משחרר דופמין ומוריד קורטיזול. מערכת הרוגע מופעלת, והמתח משתחרר בקלות דרך חוויה חיובית.

🫧 4. *בועות סבון אתגריות*

נשפו יחד - מי מצליח לנפח בועה הכי לאט או לתפוס בלי לפוצץ?

🔍 *מה קורה בגוף:*

נשיפה איטית מפעילה את הסרעפת → מגייסת את עצב הואגוס, מאטה את הדופק , מכניסה את הגוף למצב של רגיעה.

🐝 5. *זמזום* - נחש את השיר

אחד מזמזם שיר, השאר מנחשים.

🔍 *מה קורה בגוף*:

רטט ממיתרי הקול מגרה את עצב הואגוס ומעודד הרפיה עצבית והורדת סטרס.

🎈 *הם רק משחקים. אתם יודעים שהם נרגעים*

וזו הדרך הכי טבעית, פשוטה ומשפחתית להכניס ויסות רגשי הביתה - בלי הוראות, בלי מאבקי כוח, רק דרך נוכחות וחיבור.

*לימים רגועים ובטוחים*

שבגיל הזה התגובה של ההורים ממש משפיעה

אז אם את חשה במתח וחרדה, כדאי לחשוב מה יעזור לך להשתחרר,

אם את רגועה, בע"ה גם הילדה תחוש בטוחה שוב.

כדאי לשים לה שירים באוזניות, שלא תהיה בדריכות לשמוע את האזעקה.

שמתי לי מוזיקה רגועה (stress relief פלייליסט) מספוטיפיי והיא ממש עושה לי טוב.

אמרתי לעצמי ולבת שלי בקול דיבורים מרגיעים - אנחנו בסדר, הכל בסדר, אם תהיה נלך בנחת ובשמחה למקלט וגם שם יהיה לנו בסדר, הקב"ה אוהב אותנו ושומר עלינו.

והאם יש לך אפשרות לתת לה לישון בממד?

זה לדעתי הכי קל… כי היא לא צריכה להיות דרוכה ולהיות קשובה לאזעקות. היא ממשיכה להיות במיטה והיא בטוחה.

אם היא לא יודעת שזה בגלל טילים, לדעתי לא כדאי לפרט יותר מדי. בגיל הזה ילדים גם יכולים להסתדר מצוין עם "כשיש אזעקה הולכים לשחק בx בממד".

יש דרכים להרגיע גם בלי לדבר על הפחד. תחפשי "תרגילי התקרקעות" בגוגל ותשתמשי לפי מה שנראה לך.

אתן לך דוגמה לתרגיל טוב בעיניי לגיל הזה (והאמת שגם למבוגרים)- תרגיל של 5 החושים. תבקשי ממנה חוש חוש כך:

5 דברים שהיא יכולה לראות

4 דברים שהיא יכולה לחוש

3 דברים שהיא יכולה לשמוע

2 דברים שהיא יכולה להריח

דבר 1 שהיא יכולה לטעום.

היא לא צריכה לזוז בשביל זה. שתסתכל סביבה בחדר. תמשש סביבה (בגדים, עור, חפצים וכו). רעשים (האח שמדבר, המזגן שפועל, הנשימות שלה, מה שעולה לה)

יש עוד תרגילים, אבל זה יכול להיות כמו משחק, זה לא מכריח אותה לשתף, אבל זה מרגיע סטרס בצורה טובה. 

הוא היה בן 3.5 וממש לא הסכים לצאת מהממד אפילו להתקלח ולאכול.

ומישהי שלחה לי סיפור ממש יפה 

סיפרתי לו כמה פעמים וזה ממש עזר.

הסיפור בעיקר מנרמל את הפחד ומסביר למה פחד זה דבר טוב.

20260301210259.pdf

מנסה לשלוח לך פה, מקווה שתצליחי לפתוח.

אפשר הסבר לגבי השלישי 🫣

( לרוב אני באמת לא טיפשה אבל לא ישנתי הלילה 🥴)

נראה לי בגלל שאצל המלמדים לא מתארגנים על מתנה משותפת, אז הם מקבלים המון משלוחי מנות מהתלמידים ומזה הם מייצרים משלוחי מנות בפורים עצמו.

אבל כיוון שהתבטלו היום הלימודים הם נשארו בלי משלוחים והם צריכים לקנות בעצמם...