אני מרגישה כל כך עלובה
ולא ראויה
אין לי יכולת לפרט הכל , אבל מרגישה שאני עושה מאמצים להגיע לטיפול, מנסה לסדר, לכוון לתכנן, והקב"ה לא רוצה. לא רוצה את התכנונים שלי. מגרש אותי.
בבקשה ה'. כנראה הגזמתי בהשתדלות שלי. כנראה אתה מנסה לומר לי להפסיק ולקבל את מה שאתה שולח באהבה
וקשה לי
אמא
אלוקים
קשה לי כל כך
כן. אני קונטרול פריק. תמיד הייתי
מנסה מנסה
אמונה, איפה את. בואי תעטפי אותי. תחבקי אותי. תשחררי אותי.
ועכשיו יש עוד משהו חשוב לתכנן. ואני פוחדת
ויש החלטה ממש ממש חשובה שעומדת לפתחינו
ואני פוחדת!
לא יודעת מה לעשות
מה להחליט
מה ה' רוצה ממני?
כן לתכנן, לא לתכנן, כן להשתדל לא להשתדל
יש לי בלאגן בחיים
ועומס
ומלא דברים חשובים שפתאום צריך להחליט אותם מיד
וילדות שלא יודעות כלום ומשעמם להם רצח
ומחזור
ועבודה תובענית
ואני. בעיקר אני
אחת קטנה. עומדת באמצע במעגל ומביטה סביבי
מאין יבוא עזרי?
איזה החלטה לקחת?
מה יהיה אחראי?
מה ה' רוצה? מה?
בבקשה
סיפורים מעודדים וחיבוקים יתקבלו בברכה
אני אבודה כל כך
וחסרת אונים כל כך

