סמארטפון לעבודה

כשר -מקשים לשאר הצרכים 

ממליצה למי שיכול שיהיה רק עם כשר מהרבה סיבות לאו דווקא דתיות .

אף אחד לא נהיה חכם יותר משימוש יתר בסמארטפון אולי הפוך  והשימוש שיש לרוב האוכלוסיה שמשתמשת בזה התמיד בא על חשבון דברים אחרים .

יש המוןטוב וקיצורי דרך שניתן להפיק ממנו אבל גודל החיסרון ותשומת הלב מהסובב שנלקח לך מזה לא שווה את זה 

הלוואי ולכולנו יהיה את הכוח לחזור לחיים שבהם העיניים שלנו היו מביטות בעיניים של השני ולא דרך מסך.

קשה לי עם ההתמכרות לסמארטפון, זה לא בשבילי אבל אשתי בכל זאת צריכה לדעת איפה אני נמצא ואם יש מצב חירום כדאי שאענה לכן לא כדאי לי לוותר לגמרי על הטלפון הנייד למרות שזה חלום, אולי בעתיד.

אני בחור חלש אבל אמיתי עם עצמו.

נכנס מהמחשב בדרך כלל לדברים חשובים.

לא מצלם את הילדים בדרך כלל.

בפלאפון מקשים אין הרבה תעסוקה וככה ערים יותר לסביבה, זה נותן הרגשה יותר טובה,

ולפעמים עולים רעיונות ממש נחמדים.  

עד לא מזמן הייתי עם מקשים אבל הייתי צריך פלאפון חכם בשביל התעסוקה שלי. מסתבר שהוא משתלט מהר על אנשים

אני חושב שהגיע הזמן שנראה לו את מקומו הראוי לו

לא עברתי את השינוי כנ"ל (הייתי תקופה קצרה משבועיים עם זה) אבל נראה לי שפשוט תקני מקשים ותתחילי לחיות איתו (ותודיעי לאנשים שעברת אליו, שלא יתחילו לחפש אותך ולא ימצאו). אין מה לפחד, זה ישדרג לך מאוד את הסביבה החברתית (ישדרג - יצמצם, אנשים שבאמת אכפת להם ממך וכן להיפך (את מהם) "ישמרו על קשר" כמו מקודם).

חשוב לשאול בחזרה - למה את רוצה לעבור למקשים? מה עורר אותך לזה? מה מפריע לך בסמארטפון?

לעבור למקשים וזהו. אבל ממש הרגשתי צורך כזה כי כל רגע פנוי יש את הסמארטפון ובמקום שאני אעשה דברים משמעותיים או פשוט אחשוב, אלמד, אתקדם בחיים של עצמי, אני עסוקה באתרי בזבוז מוח וקשרים וירטואלים חיצוניים ומזוייפים.

אז זה מבלבל והכי באלי כבר להיפטר מזה, אבל איך מסתדרים בלי בימינו? 

מצד אחד בפלאפון מקשים יהיה לי יותר שקט נפשי, יותר ריכוז, יותר יחס אמיתי לסביבה והקשבה לחיים עצמם. פשוט איכות.

מצד שני אני לא יודעת מה יותר מגביל...

חייבת להיות דרך לחיות עם הכלי הזה ולשלוט עליו. נכון כרגע אני לא מצליחה אבל אולי אני יכולה להקציב זמנים, או להיות עם שני פלאפונים או משהו כזה... אין לי פיתרון אבל אני חושבת שזה לא חלק שמה שנכון זה לעבור למקשים כי בסוף אתה לא יכול לעשות מלא דברים. אבל זה בהחלט נושא שדורש מחשבה כי אם אין לי שליטה על הזמן שלי, על המחשבה שלי בעצם לא הרווחתי שום דבר ועדיף באמת לוותר על הנוחות הטכנית לטובת האיכות הזאת.

מצאתי אחד מאלף שיודע להשתמש בפלאפון שלו באמת. אחרים תמיד מתקשים אבל ג"כ מצליחים להתרחק מספיק כדי "לחיות". בכל מקרה - מה רע בתקופת נסיון?

א. אני לא יודע אם כדאי לעשות מזה כזה פיל, אחרת, כידוע, פיל אי אפשר להפיל. ב. אני באמת לא מכיר את הסיטואציה כדי להמליץ לך נכונה, אני פשוט חי אחרת...

שמהתוכן שכתבת וצורת ההתבטאות שלך את חושבת שזה ודאי הדבר הנכון לך... אבל אני לא באמת מנתח אנשים וכזה...

בעניינים אחרים. "להתנזר" ממשהו שאתה רגיל אליו ואוהב "להעביר" (או לבזבז) איתו את הזמן זה באמת נראה כבלתי נתפס. מצד זה אני במקום שלך רק שיש לי נסיונות ממקורות אחרים, עוד לא התגברתי כדי להיות שם, אבל מי שנמצא שם רואה עולם אחר, ואת רואה את זה ממי שהגיב לך כאן.

אולי פשוט אסור לפחד... וזה בכלל לא פשוט, אני יודע. את צריכה להיות גיבורה אמיתית, חזקי ואמצי!

יש לי מכונה וירטואלית, זה כמו פלאפון שרץ בתוך המחשב, כלומר שצריך להעלות כל פעם את כל האנדרואיד. אם אין לך מחשב חזק יחסית הוא לא יעמוד בזה בקלות כי זו תוכנה שלוקחת הרבה משאבים. לזאת שאני משתמש קוראים BlueStacks, ויש גם אחרות סבירות כמו Nox.

גם לי היא עזרה מאוד

ייש"כ

הייתי מכורה לוואטסאפ, לאינטרנט. כל כמה זמן בודקת, מחכה לראות אם יש הודעות וכו'.. מבזבזת המון זמן על אינטרנט ושטוייס.

והייתי חייבת לשים לזה סטופ ולעבור למקשים. היה לי קשה לשים לעצמי גבולות, וגם הרגשתי שכשאני אעבור לטלפון מקשים אני יותר אחיה את החיים באמת, ולא אחיה חיים וירטואליים. וזה משתלם!

בהתחלה זה היה לי קשה. והייתה תקופה שהייתי עם 2 הטלפונים עד שהסמארטפון התקלקל..

עכשיו (כבר 3 שנים) מרגישה ממש חופשיה, לא צריכה בכלל וואטסאפ, אם צריך משו יש מחשב. כייף עם השקט, ומסתדרים ממש!! ובעיקר- פחות בורחים.

חיים את החיים האמיתיים.

שמחה בזה ממש ולא מוותרת לשניה.

תודה לה'.

חזקי ואמצי!

אני בדיוק הגעתי למסקנה שאני רוצה לעבור לסמארטפון כל הלימודים במכללה שלי הפכו להיות בצורה מקוונת וכל התקשורת הפכה להיות דרך מיילים . אם הפלאפון חסום בלי ווצאפ אז למה לא להיות עם סמארטפון?

אבל זה נסיון גדול מאוד להיות עם סמארטפון בלי ווטסאפ. מהצד החברתי. זה לא כ"כ מקובל להיות עם סמארטפון בלי ווטסאפ בכלל, וזה גורם לצורך להתמודד עם שאלות של הרבה אנשים על הדרך ה'מיוחדת' הזאת, ואולי אפילו קצת 'מתנשאת'. 

אם כבר הייתי ממליץ על הגבלת זמן דרך נטספארק. סביר להניח שזה יחזיק יותר זמן מאשר סמארטפון בלי ווטסאפ...

אולי זה יותר נוח להיות עם סמארטפון אבל לא משתלם המחיר שזה עלול לגבות .  כי בסופו של דבר הכי פשוט להיות עם פלאפון פשוט והכי פשוט מלכתחילה לא להעמיד את עצמך סתם בנסיונות למרות שזה היה ממש קשה להחליט בטוחה שישתלם בעזה. 

א.כשאתה עם סמארטפון אתה לא יכול להיות במשהו באמת בלי להרגיש צורך לתעד אפילו לעצמך... גם אם אין ווטסאפ. (שיש בזה אולי גם צד טוב שיש מזכרת מהחוויה)

ב. בכל זאת זה כמו מחשב קטן בכיס שלך כל דבר אתה ישר בודק בגוגל וזה יוצר תלות כזאת.. ככה לי זה מרגיש

ולכל המשפחה שלי יש, ועד לפני חודשים לא היה להם הגנות רציניות.

אני בייניש כך שאני לא כ"כ צריך את זה (אני לא כ"כ מתעניין במה שקורה בעולם או בארץ בכל רגע ורגע, מספיק לי לשמוע רדיו פעם בשבוע, ואני לא אוהב לחפור לאנשים, במיוחד לא כשזה בא על חשבון הזמן הפנוי שלי). חונכתי על מקשים בתיכונית ואני מאוד אוהב את האידאולוגיה הזו, של ניצול זמן בעיקר (בחיי שונאי ישראל שאני רואה את זה בעיניים) ושל סגירות יחסית, מין דרך אמצע שכזו.

מדהים לראות (אחרי קריאת רוב ככול התגובות) שזה אכן פותח לאנשים את הסביבה שלהם. צריך לפרסם את השרשור הזה לעיתונות ;)

כדי לא לבזבז יותר מידי זמן.

יש לי בתיק מיני אטלס שעוזר לי בהמון מקרים\ במקרה הצורך מחייג *8787.

יש לי מחשב בבית שמשרת אותי, לכל שאר צורכי האינטרנט.

כדי להזמין תורים\בנק\מייל וכו' בדר"כ אפשר לחכות קצת עד הבית, במקרה שזה דחוף לעכשיו זה יכול להתבצע בהתקשרות טלפונית.

בדר"כ לאדם בלי סמארטפון\אפליקציות חברתיות למיניהן יש פחות את יצר התיעוד.. ובמקרה הצורך יש לי מצלמה..

ראוי לציין שאין לי שום התנגדות לסמארטפון ולשימושים הכרחיים בו. וכן, יש אפשרות להגביל את זמן השימוש\ את מחסן האפליקציות דרך נטספארק. מכיר אנשים שעשו את זה וראו פירות.

אבל בפועל, אני מרגיש שזה הרבה פחות יכביד עלי מאשר זמינות להכל בכל זמן.

החלפתי שהילדה שלי הייתה בת חצי שנה,

הרגשתי שזה או הסמארטפון או היא.

בחרתי בה....

יש לנו מצלמה מאד איכותית, ושם מצלמים.

יש לנו מחשב, שפותחים אותו כשצריך דברים.

(אבל נניח, בטיולים ומחוץ לבית, אנחנו חפים מאינטרנט, וזה כ"כ משחרר...)

עד לא מזמן, כשנסענו למקומות לא מוכרים והיינו צריכים ווייז, השתמשנו בגמ"ח וייז שיש פה ביישוב, אבל עכשיו בגלל הקורונה אני צריכה ווצאפ לעבודה, אז יש לנו מכשיר ישן של אמא שלי רק לענייני עבודה.. אז גם יש שם ווייז. אבל הוא לא נוכח בבית.

כשעוברים לנוקיה לפחות אצלי הרגשתי מין כזה שחירור כזה וזמן לעצמי ומוקם לעצמי בחיי היום היום זה לא שאני לא  חושבת שבסמארטפון יש דברים טובים אך בדרך כלל (לפחות אצלי) הגעתי למקומות לא מי יודע מה... בסוף החלטתי לעובר לנוקיה כדי להישתחרר....

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.