אבל יש תפקידים שיוצאים יותר - חמשושים ולפעמים אפטרים.. ואם סוגר שבת אז עושים שבת יחד בבסיס שזה חוויה ממש מעניינת. אז לא תמיד זה שבועיים שלמים.. לא נראה לי קרה ששבועיים שלמים לא נפגשנו, תמיד היה דרך שהצלחנו לסדר שנפגש.
אני חושבת בכללי שחיים בקבע זה חיים שאנשים רגילים לא מבינים. זה געגוע שאי אפשר להסביר למי שלא חווה את זה. אבל מצד שני זה גם תחושה של חיים עם משמעות (עד כמה שלמי שנמצא בפנים קשה לראות את זה).
אני שמחה שיצא לנו להיות חלק מקהילה כזאת, ויש קהילה בפייסבוק לנשות קבע (מאוד עוזר ומחזק להיות חלק ולא לבד), כשאנחנו היינו בקבע הרבנות הצבאית ארגנה שבתות בכל מיני מקומות הארחה עם רבנים וזה היה נחמד לפגוש עוד משפחות בקבע. ועוד כל מיני דברים שגורמים לכם להיות חלק ממשהו כל כך משמעותי.
כשהיינו בפנים זה קשה אבל יש גם יתרונות וצריך להסתכל עליהם, אגב, גם כלכלית זה טוב להתחלה. זה שאתם יודעים מראש שזה זמני זה מאוד מעודד, אני יצאתי עם בעלי בידיעה שזה לכל החיים, בסוף יצאנו אחרי החתימה הראשונה אבל אם מראש הייתי נכנסת לזה בידיעה שזה לזמן מוגבל זה היה מאוד מעודד אותי.