אני מאז שאני ילדה לא אספתי אותו. תמיד עם מצפון.
מאוד חשוב לי לקיים מצוות... ואני אוהבת מאוד את ה יתברך.

הדבר שאני כן עושה, כשהוא מגיע לאורך ארוך, אני תורמת אותו.
ב"ה אני זוכה וזכיתי לעשות איתו הרבה טוב. לפחות זה.

(שיש ציבורים שפוסקים אותה יותר, אצל ציונים דתיים לא ככ) שאסור ללכת עם פזור וצריך לקלוע את השער. אמנם רוב הרבנים בציבורנו לא כל כך חוששים לזה כל כך, אבל אם את כן רוצה לחשוש לדעה הזו, במיוחד אם יש לך שער יפה ובולט אני בטוח שזה יראה טוב כלפי שמיא. אבל אל תשכחי שהמדוייטים כן ישימו לב

לא מכיר דעה שצריך לגזור, אם יש - האירו את עיני.

אבל אולי להשתדל ללכת פחות פזור אם זה מפריע לך

רק לגבי פזור וגם זה לא ממש מפריע לי
בכל אופן-תעשי מה שנראה להלכה ולך לנכון.

נשמע הגיוני שזה לפחות מידת חסידות אם השיער מושך כל כך וכלפי שמיא זה יוסיף זכויות. אבל לא חובה כנראה, בסופו של דבר לאישה מותר להיות יפה במגבלות הצניעות ההלכתיות (יש נשים שהפנים שלהן יפות באופן יוצא דופן, נצריך אותן ללבוש בורקה?). מצד שני פה לאסוף את השיער זה לא מאמץ גדול (אולי מאמץ נפשי לביטחון העצמי, לא יודע, נשים וזה) וכנראה זה יוסיף זכויות.

שהעירו שבזמנם בתולות נהגו להסתובב בפרוע ראש ולכן מותר. (על הגמרא של שער באשה ערווה בברכות דף כד עמוד א אם אני זוכר נכון)

למה מכוונת הלשון

את אבא שלי אם אפשר ללכת פזור -
והוא אמר לי שלא, ואחרי כמה שנים טובות גיליתי שלאסוף את השיער בקליפס או סיכה בצורה חצי קוקו כזה זה לא נקרא פזור.

ומאז ועד היום אני הולכת ככה.

לא הייתי גוזרת, מקסימום מקפידה על יותר אסוף.
צמה / קוקס/ חצי פזור שאסוף בקוקו וכאלה.

בהצלחה וכל הכבוד!

נחשב כאילו אסוף?

פותר את העניין.

ישחם לב ליופי שלך ויחזר אחרייך.
זה דומה לקידושין ל: "כי היכי דקפצו עלה אינשי".

הוא יבוא גם אם אסתפר..

אין שום סעיף בשלחן ערוך על אורך השער המותר וגם לא בש"ס, אמנם יש דעות על כיסוי או צמה, אבל לא על אורך גידול השער.

יש מדרש אחד על נזיר אחד שהתאהב בעצמו ולכן החליט להקדיש את שערו לשמיים.
אבל:
1. זה סיפור אחד, שמלמד שהרוב לא עשו כך. (שמעון הצדיק שהוא המספר בגמרא בנדרים את הסיפור אומר שזה המקרה היחיד בו הוא אכל מקרבן נזיר טמא, כי הייתה לו הערכה גדולה לסיפור הזה)

2. נניח שהרעיון של הנזיר שהבאתי מקודם מלמד על אידיאל, אבל זה הקרבת השער לשמיים שלצערנו כרגע לא שייך.

לא מתגאה בשיער כמו אותו נזיר ואבשלום.

ואם כך - אז מובן למה זה יכול להיות בעייתי.

ב. גם אם זה בולט, לא מכיר סעיף בשלחן ערוך שצריך לדאוג שהשער לא יהיה בולט.

אפשר לדמות את זה לבגד אדום לדוג'.

כשזה יחמיר על אחרים ולא על עצמם.

באיזה קלות אנשים מוכנים להציע לנערה לוותר על שערה?



וכמובן שאינני מסכים עם הדימוי ולו רק מהסיבה שהערות חז"ל הן על דברים חיצוניים ולא חלק מהגוף.

בעיקרון, רק מציע מקור שצריך לדון בו בקשר לעניין של לבלוט גם בצניעות. אני הרי כתבתי לה בפירוש קודם שלא צריך לגזור.

לא קראתי את שאר התגובות..
רק רוצה לשתף על עצמי שאחרי שלקחתי על עצמי ללכת תמיד עם שיער אסוף פגשתי את בעלי

לא צריך לקחת משהו על עצמך וכל השאר שחור או לבן ..
"בגלל זה פגשתי את בעלי"
צריך להשתדל לפעול בצניעות בכל תחום וענין.
להזכירך גם בקוקו אפשר להיות לא צנועה זה הכל תלוי באופי של הבחורה .

היא לא אמרה "בגלל זה". היא רק רצתה להגיד שסימנא מילתא...

לפני יותר מ-20 שנה מישהי אמרה לי שבבית יעקב שהיא למדה בו למי שיש שיער ארוך היתה חייבת להגיע עם צמה/ קוקו לא פזור.

אני אישית לא מכירה ממש הלכה שדנה בעניין אולי משהו כללי של חוסר תשומת לב לא גבול ברור.

ככל הידוע לי, אין התייחסות הלכתית לצורך בגזירה, אבל יש איזכורים לצורך באיסוף. על זה באמת מאוד כדאי להקפיד.

אמנם כמובן שיש הידור וצניעות יתירה בלקצר, אבל אי אפשר להביע זאת באופן כ"כ נחרץ. מה שברור שזה ישמח את ה' מסתמא.

אולי אחד ההורים?

מודה שאני הייתי מתעצבנת אם היו מעירים לי על זה.. (גם אם זה נכון, לא שייך לדעתי להעיר לאחרים על דברים שהם עושים..שכל אחד יתרכז בעבודה שלו מול ה')

 

בכל מקרה- מצטרפת שאם את רוצה לקבל על עצמך לאסוף את השיער אז לאסוף עם קליפס\ גומיה. 

 

בהצלחה!!

דמגוגיה לשמה.

את רוצה לומר לה שלא תגזור ותשאר יפה - בכבוד - תאמרי מה שאת חושבת.

אבל איך רחל אימנו נכנסה לסיפור?

 

(משהו כמו "גם לרבקה היה נזם".... תצאו מהדימויים האלו לדמויות תנכיות)

היא לא תפסיק להיות יפה אם היא תאסוף את שערה.

באמת חשבת שרלוונטי לשאלה שלה לענות "רחל הייתה יפה"?

באמת ראית כאן מישהו מפחד מיופי?

למה לעשות צחוק?

 

|מתי יספיקו להגחיך דיונים על ידי דוגמאות קיקיוניות מהתנ"ך|

מודה שאני לא מכירה את ההלכה בעניין..
בשלב מסוייפ, כשלמדתי להסתדר עפ התלתלים שלי, התחלתי לפזר אותם. אמא שלי לא עפה על זה, אבל גם לא אמרה לי שיש איסור מפורש על זה.
ידעתי שהשיער שלי יפה ומושך תשומת לב, אבל לא הרגשתי שזה לא צנוע. למה?
כי אני חושבת שזה בדיוק השלב והגיל שבו אני צריכה לשמוך תשומת לב מסויימת מבני המין השני. אני לא חושבת שהשיער שלנו הוא לא צנוע, כי אם הוא היה כך, אז הייתה הלכה מפורשת לכסות אותו.
אבל ההלכה היא רק לנשואות. למה?
**בעיני** כי השיער הוא אכן מקור יופי, וברגע שאת מתחתנת את לא צריכה למשוך איתו את כל העולם, אלא רק את בעלך.
כשאת עוד מחפשת, זה טוב שתהיי יפה ותמצאי חן, ואני לא חושבת שזה לא צנוע.
זו דעתי האישית, אומרת שוב, לא חקרתי ולמדתי עד הסוף את ההלכות בעניין

אולי בצורה שונה מנשואות, אבל בהחלט קיים

נראה לי שטהרת המשפחה, שמירת שבת, איסור חמץ בפסח וכדו' - יותר קריטיים מאורך השיער, אבל אולי זה רק אני.

 

 

גם אם נניח שהיא נכונה - זה החלק שיש עליו קצת פחות 'כרת' בטהרת המשפחה.

אבל ב''ה יש לי (או לפחות היה, עד שהמטםחת קצת הרבה אותו ) שיער יפה.
הוא היה ארוך, חלק, בלונדיני..
אני הקפדתי ללכת רק עם אסוף (ואפילו לא חצי קוקו). קוקו ביום יום, לדייטים או סתם כשבא להשקיע- צמה.
באמת שכל החברות שלי תמיד רצו שאלך עם פזור, או חצי קוקו, כי חבל על השיער וכו', אבל אני אמרתי להם שאני שומרת אותו לבעלי.
ובאמת אחרי החתונה, בשנה הראשונה, הייתי מסתובבת בבית עם שיער פזור, עושה תסרוקות מיוחדות, לכבוד בעלי..
(מודה שלצערי עכשיו, אחרי שנים, מרגישה שהוא כבר סתם קבור מתחת למטםחת, וצריכה להשקיע בו יותר).

בקיצור, בתור חברה שלך, בחיים לא הייתי מעירה לך, ואני לא חושבת שצריך לגזור, אבל אם את מרגישה שיש משהו בדבריו ומתאים חלק להקפיד ללכת יותר אסוף.
בהצלחה!

היא רק רוצה בטובתי היא מושלמת
אני יחשוב על זה עוד קצת ואני יראה מה אני אעשה
תודה אהובה♥

העיקר לדעתי, גם אם תעשי שינוי, שזה יבוא ממקום שמח ושלם

אבל כן קצת צריך לקחת בחשבון מה צנוע
נגיד היה יום ששמתי אודם ושמתי לב שזה מושך מבטים באופן מוגזם..
אז פשוט הורדתי..
היה לי כיף להוריד? לא כי אהבתי איך שזה נראה
היה לי כיף שזה מושך יותר מידי תשומת לב ?
עוד יותר לא

לדעתי אפשר לשנות לפעמים זה לא משהו רע
ואגב אני ממש לא דוסה מבחינה חיצונית
זה פשוט עניין של הרגשה
מאמינה שגם אם הייתי הולכת פחות צנוע עדיין הייתי מעיפה מה שמוגזם.
צניעות זה מעבר להאם שמח לי..
בגדול מסכימה איתך לגמרי שצריך להיות הרגשה טובה

זה באמת חתיכת נושא השיער.
אנחנו בנות וזה מאד קשור אלינו.
אני לא יודעת אם זה יעזור, שווה לנסות, לי זה עוזר, לשאול את עצמך איך את מרגישה כהשיער שלך פזור? ואיך שהוא אסוף? מרגישה הכוונה מבחינת העצמיות שלך. את מרגישה שזה מבטא את מי שאת? או שלא? ואיך שהוא כן יבטא? שתדעי שככל שאת מחברת בין הפנים לחוץ שלך הרבה יותר טוב לך עם עצמך. ועל גבי זה, המקום שרוצה להיות מוסתר ואישי כמו בדברים אחרים, גם בשיער.. למשל, להכיר את עצמך ולדעת: איפה שאני גרה זה מקובל וזה בסדר, אבל כשאני נוסעת זה כבר הופך למושך.. זה אומר שאת אוהבת ושמחה בשיער שלך. אבל יודעת שבגלל הכוח שיש לו את מתאימה אותו למסגרת הנכונה של רצון ה' המשותף לשלך. תשמעי, בעיקרון שיער פזור עם קליפס או סיכה זה די מקובל היום, מה שבעייתי יותר זה שיער פרוע או בולט. וזה באמת שטח אפור. שדורש מאיתנו הקשבה פנימית. כל הכבוד על זה שאת שואלת ומבררת. אשרייך על הענוה. בעז"ה שתגיעי לדרך הנכונה לנשמה שלך

יישר כח לכל ה"פוסקים" (לא בנימה של זלזול, אלא של הערכה), אבל באמת באמת אני חושב שכדאי לשאול בסופו של דבר את הרב שלפיו המשפחה הולכת, זו שאלה רצינית ביותר ודיני צניעות הם אכן חמורים. יש מקורות בגמ' שניכר בהם שנשים היו הולכות (לעולם) עם שער מכוסה ובאמת הדיון היה (כמו שהזכירו פה) בין מכוסה ללא מכוסה ופחות עניין של פזור ואסוף.

מצד היראת שמים (שגם את זה זכרו פה) - כל תוספת תוספת בצניעות יכולה לחזק יותר את היראת שמים, אבל צריך להבחין אם זה אכן פועל כן ולא מדכא אותך. תוספת גוררת אחריה תוספת אחרת וכו' מצווה גוררת מצווה.

לעניין "שידוכין" - כמו שציינת, ההלכה קודמת במובן מסוים, ולכן אם ישנה הלכה ברורה יש להקפיד עליה לפני. אם לאו - עשי מה שמרגיש לך שעלול לסייע לך. כמדומני שהיה מחקר או סקר לעניין למב בנים נמשכים יותר, אסוף או פזור (ומה יותר נח לבנות) והתשובה הייתה יותר בנים נמשכים לאסוף וליותר בנות נח ללכת פזור.

 

מ"מ, אשרייך צדיקה! המשיכי ללכת באורחות יושר ולקבל התיעצות על דברים כאלה שמפריעים לך, זו מדרגה עצומה, גם לקבל את דברי חברותיך באהבה וגם להיות רגישה לעניינים האלה. איזו מדרגה!

לדעתי האורך עצמו זה לא מה שמשפיע אלה איך מסדרים את השיער..

אם הוא ארוך אז לדעתי האישית זה מרגיש יותר צנוע כשהוא אסוף בקוקס או צמה..

 

יש הרבה בנות שהולכות גם עם קליפס וזה יחסית מקובל- אני באופן אישי לא.. 

אבל בכל מקרה גם  זה באמת יותר צנוע בעיני מאשר פזור לגמרי שאני חושבת שזה באמת פחות טוב מבחינה הלכתית.

שיהיה הרבה בהצלחה !

אצלנו מקפידים שלא ללכת בשיער פזור, אם רוצים עושים קליפס אבל שחצי מהשיער יהיה אסוף... אבא שלי אמר לי פעם (הוא רב, לא בא לי להזדהות... שאם יש שיער ארוך ומהמם או נפוח מאוד אז גם זה עדיף לא...
העיקרון הוא שבאמת לא ימשוך יותר מדי התעסקות שתמשוך תשומת לב או גם בלי ההתעסקות... נראלי כל אחת יודעת על עצמה מה מוגזם...
יאללה, אישה יראת ה' היא תתהלל בחן וביופי
בהצלחה

לא ידוע לי שצריך לקצר הלכתית.

היה לי שיער ארוך חלק ויפה (כיום מתחת למטפחת...) מגיל מסוים הרגשתי שהוא מושך תשומת לב ולא הלכתי פזור, גם לא חצי קוקו כי זה הרגיש לי כמעט אותו דבר.
הייתי עושה קוקו עם סיכות רחבות שככה השיער פזור על 5-7 סמ, תלוי בסיכה. ככה הרגשתי שזה מספיק פזור לי ומצד שני כן אסוף.

יש לי שיער בולט ולכן גם היה לי מאוד חשוב לשים לב למה ההלכה אומרת כי אני אוהבת את השיער שלי ואת הנוכחות שלו אבל דווקא כי הוא באמת מושך צומאת לב זה היה לי מאוד חשוב לבדוק מה ההלכה אומרת על זה 

 

אין לי עכשיו מקורות אבל ביררתי את זה לעומק לפני 5 שנים והתשובות הסופיות שהגעתי אליהן עם אבא שלי (הוא הרב שלי) זה שאסור שיער פזור לגמרי. השיער צריך להיות אסוף לפחות שכל מה שלפנים עד הפס שמעל האוזן אסוף (קליפס או חצי קוקו וכדו ) 

 

אני באופן אישי כן מסתובבת עם חצי אסוף אבל לא הרבה יותר בזמנים חגיגיים שאז רוב הבנות אוספות שיער באופן מיוחד ואז מרגיש לי שזה פחות ממושך צומאת לב כי זה הופך להיות פחות בולט או בולט במידה שווה כמו של האנשים מסביבי . אבל אני מכירה הרבה וגם היו לי תקופות שההרגשה ששיער פזור (אפילו שרק חצי ) הרגיש לי לא צנוע ואני חושבת שהתחושה הזו היא משהו שחשוב לשים לב אליו כי יש לה איזה מקור בנפש

 

 לגבי מה ששאלת על איסוף בצמה זה בהחלט פותר את הנקודה לדעתי. זה מה שאני עושה ברוב הזמן וזה אוסף את השיער במסודר בכל אורך (בניגוד לקוקו נגיד שאם השיער מאוד ארוך או עבה באיזה שלב יהיה מאוד מפוזר ומתנופף ) 

 

 

בהצלחה 

לדעתי לא נכון לומר שהמסקנה היא שיש איסור.

ולפי מה שביררתי ושאבא שלי הסביר ואמר וזו התשובה הסופית לפי איך שאנחנו הולכים 

 

 

לא התכוונתי לפסוק הלכה חס וחלילה רק נתתי את התשובות שלי 

חשבתי שאת מדברת באופן כללי. לכן היה חשוב לי להעיר שישנה מחלוקת בעניין, כדי שאחרים שקוראים לא יטעו.

אבל באיזה קטע היא באה ואומרת לך דבר כזה?
זה כמו שחבר יבוא ויגיד תשמע הכיפה שלך קטנה, זה פשוט לא עניינו.

אתה רואה שהיא לא רואה את זה ככה, מה שחסר לך זה להיות "משלח מדנים בין אחים"?

 

כן, הן חברות טובות, קרובות, פתוחות אחת עם השניה, ואכפת להן אחת מהשניה, ולכן החברה שלה רואה לנכון להאיר את עיניה! אשריהן! זו חברות (בשורוק) טובה, חברות פוריה, חברות שה' שמח בה.

 

כמו שתייעץ לחבר בענייני גשמיות, כי תרצה לעזור לו. למה ברוחניות לא?

 

 

וסיפור מעניין, כשהגאון המופלא בעל "חזון יחזקאל", רבי יחזקאל אברמסקי שצ"ל, ישב שבעה על מות רעייתו, הוא התאונן בפני אחד מן הגדולים שבא לבקרו "אין לי חברים אמיתיים", תמה אותו גדול ושאל - "אין לכבודו חברים, הרי כל כך הרבה באו לנחם, תראה כמה משתתפים באבלך" ענה לו רבי יחזקאל: "אף אחד מהם לא אמר לי "תפשפש במעשיך"! כנראה לא מספיק אכפת להם ממני"!!

 

אז לא, לא אמרתי שאנחנו צריכים לתת מוסר לחבר כשאנו מנחמים אותו, צריך להיות נורמלי והכל לפי העניין. אבל נקודה למחשבה זה כן.

כנראה שחברה שלה היא לא החברים של הרב אברמסקי וכנראה שגם אתה לא, אז בוא.
(ובדוסית הגר"א על מצוות תוכחה)

אמרתי בפירוש שזה לא דרך שככה צריך לעשות. אבל נותן נקודת מבט. חבל שאנשים מתחפרים בריאקציה מרוחניות ולא מוכנים לשחרר, להתבונן על הכיוון המוצג. לחשוב קצת..

מכל מה שכתבתי, נטפלת לסיפור? סתם כי אליו יותר קל להיטפל, כי אותו יותר קל להגחיך? 

חבל.

וברוך ה' שהיא לא חושבת כמוך, ראה באיזה בגרות היא קיבלה את הדברים, באיזה כנות היא שואלת. ואיך היא מדגישה שזה לא היה מקטע רע בכלל אלא מאכפתיות.

מהן התרגשתי. ממך נעצבתי.

חבל שפספסת.

וחבל על השיפוטיות וההתנשאות שבהודעה שלך.

סורי. אך חוששני ששכחת מה כתבת.

גם לי יש שיער ממש יפה ב''ה שמושך הרבה תשומת לב.. היה לי ממש ארוך, והחלטתי להסתפר -ת'אמת לא בגלל הצניעות.. הלוואי שהייתי עושה את זה בגלל זה.. אבל יכולה להגיד שאני מרגישה שזה כן הוסיף לי לצניעות ופחות מושך תשומת לב..

אם את תסתפרי בגלל הצניעות- את גדולה! זה ממש קשה.. ואם זה ויתור גדול מידי בשבילך- תשתדלי לאסוף אותו או לעשות צמה

תאחלי לחברה הצדיקה שלך רמאדן שמח