אם כן, לצערי הסיכויים שהוא יפסיק קלושים. גם אם הוא ישבע מליון פעם שזה לא יקרה.

מבחינתי - בגידה ואלימות זה קו אדום. לא רואה איך אפשר להמשיך עם אחד כזה.

מבחינתי כל עוד לא הכה ממש יש אולי אפשרות לתקן עם טיפולים וכו'. אבל ברגע שפעם אחת זה הגיע לפיזי ממש - בייי ביי

זה לא מתפקידו של אף אחד לקחת סיכון בלהיות שק חבטות של מישהו.

כלפי ה' שיבקש 100 פעם סליחה וה' יסלח לו. זה לא תפקיד האישה לסלוח, ואפילו הייתי מרחיקה לכת ולומר שאסור לה לסלוח (יכול להיות סליחה על המכה עצמה, אבל לא לסלוח בלהישאר. שתסלח ותלך). אחרת דמה בראשה. זו תסמונת האישה המוכה. היא תתחיל להאמין עוד שזה באשמתה ושרק אם היא לא תעצבן אותו הכל יהיה טוב... ואחרי כל מכה היא תמצא מליון תירוצים למה זה לא נחשב....... 

גם אם ה' סולח לו, אני מאמינה שה' רוצה שהיא תקח את הרגליים ותצא מזוגיות רעילה.. שום סליחה ושום כלום.

כשעלה לארץ עם דודה שלי(אישתו) מקווקז הוא היה צעיר ופוחז. העניין שמעבר לתכונות האלה הוא הביא איתו גם תכונות אלימות ושוביניסטיות כלפי נשים. זה מה שהוא הכיר וזה מה שמקובל שם. גם בעיני הנשים עצמן אגב זה מקובל. לא האלימות, אלא השוביניזם והפאטריאכליות הזאת.

במשך שנים הוא היה מתהולל ומתפחז וגם בין השאר כשאישתו הייתה "מעצבנת" אותו הוא היה מתעצבן ולעיתים היה נותן לה "פליקים" כאלה. פעם כאפה, פעם מטאטא וכאלה.

דודה שלי אישה נאמנה ועדינה ורגישה וסבלה אותו.

במשך השנים קרה מה שקרה והוא החליט לחזור בתשובה.

הוא הפך לחרדי וככך גם כל המשפחה שלו. וגם אישתו.

היום אני יודע שהוא לא מעז להרים ידיים. אם כי הוא נשאר חמום מוח בטבע שלו והוא עדיין מתעצבן בקלות. גם על הנכדים שלו. אבל זה עצבים חולפים. אני יודע דודה שלי היום מאושרת כי הוא באמת השתנה ללא הכר כמעט וזה בזכותה. *רק* בזכותה. ואפילו הילדים שלו שפעם רעדו ממנו, היום מתים עליו. מודעים לפער התרבותי בינו לבינם אבל הם למדו לחיות עם זה ואפילו לצחוק עליו איתו כשזה קורה.

גם אלימות פיזית, גם אלימות מינית...... איזה שלום ואיזה נעליים?! 

שתאסוף עליו ראיות ומהר. שתשים מצלמה נסתרת, שתקליט אותו, ואחר כך שתברח כל עוד נפשה בה.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת