אתה רואה שיעור של הרב ראובן וכל הזמן כזה טוב נו זה אמור תכף להיגמר הוא כבר אמר המון, ואז אתה קולט שעברה רק רבע שעה, ואז שעברה חצי שעה ונשארה עודשעה ואז שעברת חצי, הרב גאון,
וזה פשוט קורה לי כל פעם מחדש
אתה רואה שיעור של הרב ראובן וכל הזמן כזה טוב נו זה אמור תכף להיגמר הוא כבר אמר המון, ואז אתה קולט שעברה רק רבע שעה, ואז שעברה חצי שעה ונשארה עודשעה ואז שעברת חצי, הרב גאון,
וזה פשוט קורה לי כל פעם מחדש
שמת לב שהוא מדבר קצת על אותם נושאים כמו רהי רק עם פחות איפוק?
על הפרשה?
שתזכה להתחתן בקרוב!
{אממ, לשמחה, לשמחה.}
מה, כבר אתה מזמין אותי לבית שלכם? לא צריך לא צריך
כיפת ברזל-סרוגהאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)