חוץ מזה, אם נטלתי ידיים בלי רוח רעה לא קרה שום דבר רע. ואם יש רוח רעה, זה לא טוב

אם האמנתי בגלגול נשמות כשהמציאות היא שזה שקר, זה אותו נזק כמו לכפור בגלגול נשמות כשהמציאות היא שזה אמת.

מה זה בכלל משנה אם יש גלגול נשמות?

אני אישית לא כל כך מתעניין בשאלה הזאת, ואני משאיר את הנושא פתוח מבחינתי, אבל זה ממש לא דומה לנטילת ידיים

השאלה בעיני היא פחות "האם גלגול נשמות הוא נכון" - לא יודע ולא מעניין אותי

השאלה היא "האם היהדות דורשת ממני להאמין בגלגול נשמות" - התשובה לא

אגב, אותו דבר, אין חובה להאמין שאנחנו נוטלים ידיים בגלל רוח רעה. מספיק ליטול ידיים

במשך הדורות נעשו רשימות של אמונות מחייבות, רוח רעה וגלגול נשמות לא ברשימה

האמירה "גלגול נשמות לא קרה" היא אמירה פשוטה.

כדי להאמין בגלגול נשמות אתה צריך להאמין במערכת שלמה של אמונות נוספות.

כך שלא להאמין בגלגול נשמות זה לכל היותר כפירה אחת, להאמין בזה אם זה לא נכון זה הרבה אמונות לא נכונות

נניח ורב גדול חושב שקו 400 מגיע לחיפה.

להאמין בזה רק כי רב אמר את זה, ולהתווכח על זה, זה הרבה יותר גרוע מאשר לומר "הוא לא מעודכן בזמני האוטובוסים".

להתרגל להאמין בדברים בלי בסיס זה הרגל רע מאד.

בסך הכל יש מספר אמונות קטן יחסית שאנחנו מחוייבים בו. בכל השאר מותר להכחיש - בין אם זה נכון או לא נכון.

מי שיודע את הרשימה, ומאמין בה - בכל השאר הוא יכול להגיד שמבחינתו לא קיים ואין לו סיבה להתחשב בזה.

גם את תלוש המשכורת שלי אני לא צריך להסביר

אם מעניין אותי הנושא, אוכל להמציא הסברים כמה שבא לי וכל עוד זה עומד ברשימת הדרישות של האמונה הדתית שאני מחוייב אליה

הם התכוונו לנזק שלא רואים אותו בעין רגילה

יש הצטברות של חיידקים אז חשוב לשטוף ידיים

רוח רעה לא אומר שדים וכל מיני דמויות קריפיות.

אז אני לא חושב שמלאכים זה יצורים מעופפים שנתפסו במצלמות נסתרות

אתה מוזמן להאמין במה שאתה רוצה

דיברת על רוח רעה

אז הטענה שלך היא שאלוהים זה דבר מיסטי ולכן הגיוני להאמין בכל דבר מיסטי שמישהו החליט שהוא קיים?

אוקי הוכחה לא מוצלחת במיוחד מבחינתי

אבל אתה מוזמן להאמין במה שאתה רוצה כנ"ל.

לא כתוב בחז''ל שיש רוח רעה, ולא כתוב שנטילה מבטלת אותה. אלו פירושים על הגמרא. 

מה שכתוב זה שצריך לרחוץ ידיים, לכאורה מדובר בנקיות משום רפואה.

דבר שני, לדעת חלק מהראשונים (הרמב''ם למשל) אין חובה על נטילת ידיים בבוקר אלא רק לתפילה (כל תפילה, לא רק שחרית).

זו הגמרא:

"אמר שמואל: טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם. תניא נמי הכי: אמר רבי מונא משום רבי יהודה טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית מכל קילורין שבעולם. הוא היה אומר: יד לעין תיקצץ יד לחוטם תיקצץ יד לפה תיקצץ יד לאוזן תיקצץ יד לחסודה תיקצץ יד לאמה תיקצץ יד לפי טבעת תיקצץ יד לגיגית תקצץ יד מסמא יד מחרשת יד מעלה פוליפוס" 

כל ההקשר שלפני (מדובר גם על רחיצה במים חמים, וההשוואה לקילורין שזו תרופה), וגם אחרי (מסמא, מחרשת, מעלה פוליפוס שאלו מחלות) הכל זה רפואה.

אתה דיברת על נטילת ידיים בבוקר, וזה המקור לנטילת (או רחיצת, לפי הגמרא) ידיים בבוקר - וכמו שאמרתי לא מוזכר שם שום דבר לגבי רוח רעה (כלומר, רש''י מפרש שכן אבל זה פירוש ולא הגמרא עצמה).

לגבי התפילה יש מקור אחר, כמו שגם נוטלים ידיים לפני ברכת כהנים או לפני אוכל - חז''ל תיקנו לדברים מסוימים נטילה בלי קשר לרוח רעה.

לשאלתך, הסיבה לנטילה לפני התפילה היא כי זו עבודת ה'. לכן חז''ל קבעו שיטלו ידיים כמו שהכהנים קידשו ידיים לפני העבודה.

מדובר כאן בעבודת הלב, לא במשהו בעל פן מיסטי.

טומאה גם היא לא ישות עצמית, היא הגדרה פורמלית.

אין בזה דבר רוחני, למשל ההלכה (מדרבנן אמנם) היא ש"כתבי הקודש מטמאים את הידיים".

כמדומני שכבר שאלת אותי (או @נשמה כללית) באחד השרשורים הקודמים האם אני מאמין בנשמה, עניתי שכן.

גם שאלתם אם אני לא מאמין בכלל בעל טבעי, הסברתי שניסים ונבואה הם על טבעיים ואני מאמין בהם (ותחיית המתים היא בכלל הניסים) - הם מעשי ה' בבריאה, מעבר לחוקי הטבע. מה שאני לא מאמין בו אלו התופעות המיסטיות, הישויות והכוחות הרוחניים שאנשים מדמים שקיימים בעולם ואפשר לפנות אליהם או לפעול דרכם וכדו'.

א. במהותה - אין כאן דבר שנובע מהאדם או מכוח חיצוני מיסטי אלא במעשה ה', שבו אני מאמין כמו שאני מאמין בבריאה.

ב. נבואה כתובה בתורה ובספרי הנביאים - בהם אני מאמין.

לגבי שאלתך למטה לגבי הקבלה - הגבתי על זה כאן בשרשורים רבים, להיכנס לזה עכשיו זה לפתוח דיון ארוך נוסף ואין לי כוח וזמן לזה. אם תרצה לפתוח דיון בהזדמנות אחרת אתה יכול לתייג אותי.

"תניא, רבי נתן אומר: בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו ג' פעמים".

מי בת חורין ומי מקפדת? התרבית?

(וע"ע ביומא עז: וברש"י ובתוס' שם).

אפילו המאירי שם (ששייך לאסכולה הרציונליסטית) לא נמלט מלפרש שהמדובר שם על רוח רעה.

ומה שכתבת לעיל בהודעתך 'דבר שני' - אין זה דבר שני, כידוע, שזה הולך יד ביד עם שלילת הרמב"ם את מציאות השדים. וכמו שמוכח מהטעם הרמב"ם לגבי אוכלין שתחת המיטה ועוד, שלא האמין במציאות הרוח הרעה. וצ"ע.

בת חורין - היד בת חורין, "ידיים עסקניות הן". או שמדובר במחלה כלשהי (בדומה למשפט הבא "א"ר יוחנן פוך מעביר בת מלך ופוסק את הדמעה ומרבה שיער בעפעפים" הרי שמדובר בפוך שהוא רפואה ושאר תופעות פיזיולוגיות).

מקפדת - עומדת בעינה, בסכנתה (מה משמעות 'מקפדת' לרוח רעה? היא רוצה שיעבירו אותה?). ואפשר גם לפרש 'מקפדת' במשמעות של מקצצת ("יד ל... תקצץ") אבל פחות הפירוש הזה נראה בעיניי.

זה דבר שני כי לא רק שזה לא מוכרח בחז''ל, בדברים מסוימים (גם ברפואה וגם בענייני שדים ורוחות) הרמב''ם כמו חלק מהגאונים דחו דברי חז''ל מפורשים.

עכשיו,

אתה מבין שהוא עקום, נכון?

אני מצטט שוב: "בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו ג' פעמים".

לדבריך, שהיא זו - היד, פתח בלשון יחיד, וסיים בלשון רבים - ידיו?

ועוד, שאם הכוונה ליד, היה לו לומר 'עד שירחצנה'.

ועוד, לשון בת חורין מסורבל וחידתי מדיי מכדי לבטא את עסקניותן של הידיים.

ועוד, מטונך וממקום שבאת - דבר הלמד מעניינו. 'בת מלך' שנזכרה בסמוך בדברי ר' יוחנן, וכן בדברי הברייתא - גם כאן מדובר בתופעה טבעית? מדוע היא מכונה כך? הגמרא סתם כך החליטה לחלק למחלות תארים נקביים?

ועוד, מה עניין שלוש פעמים, היה לו לומר רחיצה מרובה, או עד שירחצה יפה יפה (כמו בחולין קיג. וכיוצ"ב).

מקפדת בהקשר לרוח רעה - אינה סרה ממקומה עד שיתבצע הטקס המדוייק (אינני יודע אם הרוח רעה הזו היא ישות ויש לה תודעה. אם כן - יתפרש כפשוטו, ואם לאו - בהשאלה, כמו שהוא לפי פירושך).

לגבי הדבר השני - אני התכוונתי לומר שלפי הרמב"ם שני אלו - אחד הם. כתוב בגמרא שצריך ליטול משום רוח רעה. והרמב"ם סובר שאין רוח רעה, וזוהי עצמה הסיבה שהזכיר רק נטילה לתפילה.

תמיד אתה אומר על פירושים שלי שהם עקומים 🙄

ראשית אציין שזה אומנם הנוסח בדפוס וילנא, אבל ברוב ככל כתבי היד לא מופיע "את ידיו".

א. כן, פתח ביחיד כי כל המימרא שלפני זה עסקה ב"יד" (אגב, מה להבנה של רוח רעה מה זה "זאת" פתאום משום מקום מדברים על דבר חדש), וההוראה היא לרחוץ ידיו. זה פשוט מאוד, לא נראה לי עקום.

ב. כאמור, לא מספיק לרחוץ אחת, היד היא עסקנית וזה נכון לגבי שתי הידיים.

ג. משמעות 'ידיים עסקניות' היא שהן עצמאיות ואדם לא שם לב למה שהן עושות. 

ד. אם אכן מדובר בשם מחלה, כמו שנראה מדברי ר' יוחנן, אני מניח שלא חז''ל כינו אותה ככה אלא מדובר בכינוי שהיה רווח בזמנם (או בכינוי משום לשון נקייה, לא יודע מה הייתה המחלה הזו)

ה. למה שלוש? ככה העריכו שהיד נקייה מספיק כנראה. וכי מה עניין שלוש לטומאה? זה הרי ברור לך שיש קשר כי כאן זה המקור, ובכן זהו כשל.

אז אני לא מבין למה שהיא תקפיד שיעשו משהו שמעיף אותה.

ואם המשמעות היא שאינה סרה ממקומה - אותו דבר לגבי טינופת ומחלה.

אז שוב, לא אחד הם - כאן אין זו כוונת חז''ל (לפחות לא בהכרח), וגם לו הייתה לא היה פוסק אותה.

אז תתיישר?

למה תמיד? אני אולי חולק אבל לא זכור לי שאמרתי שהם עקומים. זכורים לי עוד שני דיונים נוספים בסגנון - חמורו של משיח והנאה מהריח. בראשון הודיתי לדבריך, ובשני הוגעתיך.

אם כבר - אני כבר הרגלתי לזה שבכותרת לתגובות על הודעותיי מתנוססת המילה 'לא'. וזאת בדיוק כוונתי בכותרת - למה לא למה?

א. זו ברייתא ומתניא בפני עצמה, וצריך להיות בה התאמה בין הלשונות. וזה גם עונה על השאלה שבסוגריים.

ב. שאלתי לא הובנה - היא לא הייתה מצד לשון רבים, אלא מצד הכפילות. 

ג. ברור לי שזו הייתה כוונתך. לא ברור לי שלזה התכוין ר' נתן. רחוק בעיניי מאוד.

ד. זה בדיוק מה שרמזתי, שלפירושך ישנו חוסר עקביות בפירוש הצירוף בת-X כאשר שני הצירופים מוזכרים בסמיכות אחד לשני. אחד פירושו כינוי ליד, והאחר פירושו מחלה (לפירושך) או רוח רעה. לא מסתבר, או יותר נכון - מסתבר שלא.

ה. אין כשל. לא ברור לי כלום על פי הנחה מוקדמת. פשוט אני יודע שלצורך עניינים ו'טקסים' בעלי אופי מיסטי, כגון לחשים ודומיהם, חז"ל הקפידו על המניין, אך לעומת זאת כאשר מדובר בהיגיינה גרידא, הם לא ירדו למניין. זאת, בצירוף לשון מקפדת, לדעתי מוביל לכיוון אחד.

לגבי מקפדת - אתה הקשית מלשון זו על הפירוש המקובל, ולא אני עליך. אני עניתי כאשר כתבת. לא מבין מה הוספת.

לכן לדעתי אחד הם.

שאלת וזו התשובה, בעיניי הוא לא עקום.

זכורני שאתה נוטה לחשוד בכמה שאני מאמין לפירוש שלי. אבל לא משנה.

א. אכן, ועדיין בלשון חז''ל יש זיקה בין מימרות (המימרות הן לא תמיד ציטוט מדויק). הראיה היא שמופיעה המילה "זו" כלומר שמדובר בדבר שכבר עוסקים בו.

ב. התשובה אותה תשובה - יש צורך בכפילות כי כאן מדובר ביד יחידה, וכאן ההוראה היא לגבי שתי ידיו. לו ההוראה היתה על יד אחת אכן לא היתה נצרכת כפילות.

ג. הרבה יותר רחוק בעיניי שמדובר על רוח ששמה 'בת חורין' (מעבר לזה שמדובר ברוח, וגם אם נתעלם מההקשר שדובר על יד - זה שם תמוה).

ד. אכן נתתי שני פירושים; בפירוש הראשון הכוונה למשמעות 'בת חורין' וזה מוסב על היד שהיא עצמאית, בפירוש השני מדובר בשום או חניכה של מחלה בדומה לצירוף 'בת מלך' הסמוך.

ה. אז שאלת מה עניין שלוש ועניתי שמדובר בהערכה, ובנוסף לזה שהלשון כאן היא רחיצה ולא נטילה ושבמימרות הקודמות לא כתוב שלוש אלא "טיפת צונן שחרית" כמו גם "רחיצה בחמין" בנוסף לכך שכל שאר הביטויים וההשלכות הם רפואיים, לדעתי מובין לכיוון אחד.

לגבי מקפדת - ראשית הערתי שלא הבנתי את ההסבר, שכן היא לא מקפדת=רוצה=דורשת שיסלקו אותה. ושנית הבהרתי שאין כאן ראיה או רמז לפירושך כמו שכן כתבת עכשיו "זאת, בצירוף לשון מקפדת, לדעתי מוביל לכיוון אחד".

אבל אני רואה שקצת אכזבתי אותך, אז אומר ממש בקצרה שהתחושה היא שישנו איזה אילוץ קודם כדי להוציא את הגמרא מפירושה הפשוט ולפרש בה פירוש, ובכן, מוזר. ולפרטים:

א. זיקה לא משנה מלשון הברייתא. וכבר כתבתי שאינה ראיה.

ב. אפוכי מטרתא למה לי. אם כבר שינה, היה יכול לשנות בסוף לשון יחיד, ויבוא הכל על מקומו בשלום.

ג. שמות הרוחות והשדים והשדות היו מוזרים כשלעצמם, כמפורסם. ובכלל יתכן שזהו שם תואר לאותה רוח רעה ולא שמה העצמי.

וכן, הפירוש של בת חורין כעסקניות, תמוה מאוד בעיניי.

ד. נתת שני פירושים, וזהו הקושי בדבריך.

ה. אזלת כל בתר איפכא. במימרות הראשונות אין הכרע האם מדברות בפן הסגולי או הרפואי. ויגיע עליו רעו, הברייתא, שמדובר על היזק באופן סגולי.

- לגבי מקפדת: כתבתי זאת כסניף, כאשר ציטטת. 

הרי אין לזה שום רמז.

ושוב התהייה אחרי מניעים זרים ועקמימויות, אבל אם כבר אז

התחושה שלי היא שישנה התעקשות לאחוז בפירוש הראשוני שקיבלת, על אף הפירוש הפשוט על פי ההקשר.

אבל בסדר, לא התכוונת להגיב אז לא אגיב לתוכן דבריך.

כדג

אתה בעצם אומר ככה:

אתם מאמינים בדבר שאין לו הוכחה אז תאמינו לגיגולי נשמות שאין לזה הוכחה. זה לא נשמע קצת מוזר?

1. למה מאמינים ונוטלים ידיים אם אין סיבה הגיונית לעשות כך, בהעדר כל הוכחה.

2. האם העדויות לגלגול נשמות אכן אמינות, ואם לא, האם יש סיבה להאמין בכך בהעדר הוכחה.

דבר ראשון אני לא יודע איך הגעת לחצי מהעולם.

דבר שני אם אתה באמת מאמין שזה הגיוני ושהעדויות אמינות (דבר שחלק מהאנשים לא יסכימו עליו), הדבר היחיד שנשאר לך לעשות הוא לשאול רב שחולק על כך ולשמוע את הצד שכנגד (דבר שככל הנראה לא תקבל במלואו מדיון בפורום).

בכל אופן, אם מישהו מאמין במשהו בלי הוכחה או סברא- הבעיה במקרה הזה ולא שזה טוב והוא צריך בגלל זה להאמין בעוד דברים (עם או בלי הוכחה מוצקה). 

תשאל רב שלא מאמין בזה (אני מניח שיש).

אתה לא מאמין לכל העדות אלא רק לחלק בו האדם מספר את מה שקרה לו, את המסקנה (כמו שאמרת), אתה מסיק לבד.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה