אבא, אני רוצה להקיא,
כל פעם,

דרך חיים שפשוט, אוף, אני לא יודע לבטא את זה, זה מעורר בי פשוט תחושת חלחלה עמוקה,
אולי פשוט כי, גם יחסית למה שמי שפועל בה חושב הוא עושה דברים מגעילים, והדברים, וצורת החיים, היא פשוט ככ מסואבת ומגעילה,
מצועצעת חסרת תוכן אמת, חיצוני כזה כשהגלעין כבר מזמן רקוב, 

חוסר הפעלה של השכל, הרקבה שלו בגולגולות, ניוון מוחלט, דרכי החשיבה הלוגית נסתרו ונעלמו מהם,
יש שלא הספיה להם ההכשרה כי אם,
אוי, אני הופך לפילוסוף, ואני לא מספיק יודע אם אני סתם גאוותן, אבל, פשוט כואב לי כבר לראות את זה,
יותר מדיי זמן, וכל פעם מחדש זה,
יש תקופות שמצליחים ואוהבים ונהנים אבל אז שוב מפעילים את השכל, אי אפשר כל פעם לזרוק אותו, אני לא מצליח, 
ו, רהי פעם כתב לי תגובה חריפה, לא נראה לי שהוא התכוון לחריפות שאני קראתי את זה אבל לרגע נבהלתי,
ו,
ואוף טאטא,
תודה, תודה לך על כל הייסורים שאתה נותן לי, אני מודה לך ככ.
{אני אלך לישון היום מוקדם כי באסה לי? יכול להיות שכדאי}{גם לא למדתי היום מה שרציתי ו עצוב לי קצת}[תודה עלזה אבא}

[בבקשה אם אתם מגיבים, ברגישות]
 

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL