איך אנחנו הזוג שהפוך מכולם?הפוך מכולם

היי,

אשמח לשמוע את דעתכם - איך אנחנו הזוג שהפוך מכל הזוגות בעולם ???

נשוי לבחורה מהממת ויש לנו ילדה בת שנה וחצי.

אבל,

 

היא מבולגנת בצורה מחרידה - משאירה בלאגן בכל מקום בבית שהיא נמצאת בו, מכינה אוכל - עוזבת את המטבח שכל השיש בלאגן ולכלוך. עובדת על השולחן - כל השולחן מבולגן. משאירה בגדים שלה בכל מקום. השידה שלה נראית כמו הר כמעט תמיד. היא מתעסקת בחפצים ומשאירה אותם במקום לא נכון.

תמיד אני רואה פוסטים של נשים שזועמות על הבעלים כי הגרביים שלהם בכל מקום בבית - אז אצלנו זה ההפך.

וכל פעם שאני מנסה לדבר איתה על זה היא מתעצבנת / בוכה / אומר שאעזוב אותה.

 

ואני - מסודר, כל דבר שמסיים עושה סדר ומחזיר כל דבר למקום (לא בא להחמיא לעצמי, אני מסודר).

מי שבבית עושה כביסות - אני. אני מעמיד מכונה, אני תולה, אני מסדר למקום.

מי שבבית עושה כלים - אני. אני שוטף, אני מכניס למקום. כל הבקבוקים של הילדה והשאיבות - אני. מי שעושה את זה כל יום מבין כמה זה יכול להית מעצבן.

מי שבבית מרוקן את הפחים ושם בזבל - אני. היא יכולה להערים את הפח לגובה שלא מבייש כדורסלנים ולא לזרוק אותו.

אני חוזר כל יום מעבודה בשעות אחה"צ-ערב - ותמיד (!!!!) הבית מבולגן בטירוף.

אני מרוקאי שבא מבית של עבודה וזיעה והיא אשכנזייה שבאה מבית עם כסף. אולי זה קשור?

והיא כל השנה האחרונה הייתה בבית, סטודנטית.

 

בקיצור, אני עושה הכל בבית. היא רק מבשלת לשבתות. נמאס לי כבר.

 

איך אנחנו הפוכים ככה מכל הזוגות איך ??

יש לכם פיתרון קסם לגרום לה להיות מסודרת? כי זה מטריף אותי, מטריף. לא יכול לחיות בבית שנראה כמו פח זבל.

היא עדיין סטודנטית?שירוש16
לגבי הבלאגן -
כל אחד עם התכונות שלו לטובתך, טובת אישתך הילדה והנישואים שלכם אל תשווה עם אחרים. זה מיותר.

לגבי המנטליות-
אתה מזכיר לי את עצמי ואת בעלי.
אני הגעתי מבית שמנקים את האבק מהארונות מלמעלה.. ובעלי פחות. תאמת, הוא פשוט לא שם לב.
הוא לא שם לב לצעצועים על הריצפה, או שהשולחן לא מסודר או שהכיור מסריח וצריך לנקות אותו (כן כן, גם את הכיור צריך לנקות מידי פעם).
הוא פשוט לא שם לב. כמו שאתה לא שם לב במיוחד לעובדה שהדשה ירוק ולא כתום או שהשמש מאירה ביום ולא בלילה כך גם הוא לא שם לב לדברים שמבחינתו צריכים להיות כמו שהם.

זה שיגע אותי בתחילת הנישואים.
אבל, יום אחד הגעתי לבית של ההורים שלו ושמתי לב שהבית (ברובו) ממש לא מתוחזק. הניקיון לא משהו, הכיורים בשירותים לא היו נקיים, כל השירותים מלא כתמי מים, אבנית וחלודה. הריצפה לא הייתה מלאה בחפצים אבל מלאה באבק ולכלוך.
קיצור, הבנתי למה בעלי הורגל אליו שנים.
ולא היו לי טענות כלפיו.
ישבנו כמה פעמים לשיחות והגענו למסקנה שאני צריכה להוריד את רמת הציפיות מהניקיון הכללי ובעלי ישתדל להקפיד יותר.
הוא עדיין משאיר כיור מלוכלך, אבנית בכל מקום ולא שם לב לצעצועים. אבל יש התקדמות.
והכי חשוב - יש שלום ושלווה בבית. (בדרך כלל..)

בקיצור -
תנמיך ציפיות ותנסו לבוא זה לקראת זה.

בהצלחה!
היא עדיין סטודנטיתהפוך מכולם
והבית של ההורים שלה תמיד מצוצח ונקי.
זה לא כמו המקרה שלך..

אבל בעלך בוכה שאת מדברת איתו על זה?
לא, הוא עונה כמו גבר בענייניות.
היא - בוכה, מתעצבנת, מעצבן ממש. אי אפשר לדבר כמו בנאדם אפילו.
היא סטודנטיתשירוש16
זאת אומרת, עובדת משרה מלאה ועוד מטפלת בתינוקת.
כמה זמן (טכנית) יש לה פנוי ביום אחרי שהיא לומדת, אוספת את הקטנה, מטפלת בה ביום, משכיבה אותה לישון, נחה מכל המרתון הזה, לומדת קצת בערב כדי לחזור על החומר (שלא נדבר על תקופת מבחנים...)
כמה זמן נראה לך שנשאר לה?

בעלי לא בכה. אבל הוא כן ביטא את הרגשותיו בצורה אחרת.
אישתך לא תענה בעיניינות כמו גבר כי התחתנת עם אישה ולא עם גבר. ככה זה.
אישה תענה לך כמו אישה.
ואם הרגשות שלה מוצפים (בנוסף להריון/לידה/אמצעי מניעה וכ'ו) אני לגמרי מבינה אם היא תפרוץ בבכי.
(אגב, עכשיו זה לא תקופת המבחנים שלה?)

אפשר לדבר כמו בנ"א ולצפות שהשני יגיב בהתאם. השאלה מה אומרים לשני שגורם לו להתנהגות מסוימת שלא נוחה לך.
האשמות, הטחות, (את פרינססה שלא נוקפת אצבע כל היום ורק רובצת על הספה. אני חוזר הבייתה מיום עבודה מלא והכל מבולגן... הגזמתי בכוונה), השוואה לזוג/בן משפחה אחר, טונים גבוהים. את לא בסדר ואני כן וכו...
כל זה לא רלוונטי וברור שיגררו תגובה קשה.

בכל אופן, לא השוותי בין המקרה שלנו לשלך אלא הסברתי לך איך פתרנו את הבעיה. כדי שתוכל לנסות זאת בבית שלך.
אני ובעלי ישבנו יחד. הסברתי לו שלי אישית קשה עם החוסר סדר. לא האשמתי אותו. פשוט קבעתי עובדה. הבית מבחינתי לא מסודר כמו שאני רוצה וזה מפריע לי.
אני השתדלתי לקחת בחשבון 2 דברים:
1. טכנית, הוא נמצא בעבודה שעות רבות ואין לו זמן כמו שלי יש לסדר בבית. (לא כולל תקופת הריון, לידה, מבחנים, הגשת עבודות, פרויקטים, סטאז' וכ'ו)
2. בסופו של דבר, מדובר באופי של בנ"א. וכשאני מסתכלת על בעלי כמכלול - יש בו הרבה, המון דברים שאני אוהבת ומעריכה. יש דברים שאני פחות אוהבת ועליהם אני צריכה לעבוד על עצמי כדי לקבל אותו כמו שהוא. כי זה הוא.
ואין לי זכות לנסות לשנות אותו או לתקן אותו.
הוא לא אדם שבור שצריך תיקון. יש לו אופי שלפעמים קשה לי להתמודד איתו.
זה נקרא עבודת חיים. ובמילים אחרות - נישואים.
ממש לא, היא לומדת 3 קורסים בלבדהפוך מכולם
וכמה זמן לוקח לעשות כהיסה? גג חצי שעה!
כלים - גג חצי שעה!
להחסיר למקום חפצים - לא לקוח זמן כי אתה מחזיר ברגע שאתה מסיים!!!

איזה שטויות, סליחה. לא מקבל את זה. והיא כל היום בבית!!!!
קודם כלשירוש16
אין לך מושג מה זה תואר על הראש.
כמה לחץ זה יותר וכמה זמן צריך להשקיע מעבר.
בעלי כבר ראה אותי נשארת לילה לבן כדי לסיים עבודות..

תשאל אותה. פשוט מאוד.

לגבי הניקיון-
לא יודעת אם סיפרתי לך אבל בעלי עושה את הכילים בבית. ואת הכביסה. ואת הקיפולים. ואת הריצפה וכ'ו וכ'ו.
זה ממש לא חייב להיות תפקידה או תפקידך לעשות הכל.
תפקידכם למצוא דרך לנהל את הבית בצורה ששניכם מרוצים מהמצב.

לקפל כביסה ולעשות כילים זה עבודה.
יש נשים שגם לוקחות על זה כסף.
לזלזל בזה לא יעזור לך. להגיד לה : זה בסך הכל לוקח כמה דקות (אגב, זה לא נכון. אתה בעצמך רשמת עכשיו 2 פעולות שלוקחות יחד שעה שלימה)
את בבית כל היום מה זה סך הכל לסדר אותו, להרים חפצים מהריצפה, לטעטע ולשטוף ולטפל בילד בו זמנית.
🙄

תבדוק קודם:
אתה רוצה פיתרון ושיתוף פעולה או הטחות והאשמות חד צדדיות?
זה לא יעזור.
מניסיון. שלך.
עד עכשיו זה לא עבד.
רק בגלל הזילזול שלךאנייי88
לא הייתי באה לקראתך..
מה זה? גג חצי שעה! וזה גג חצי שעה!

סליחה??

לגדל ילד זה מהרגע שמגיעים עד שהולכים לישון!!
אני הילדה הראשונה היתה לי כ"כ קשה שלא הבנתי איך מוצאים זמן לעשות עוד דגרים אם גם עובדים??
כשאני נמצא לפעמים בבית יום שלם עם הילדהפוך מכולם
אני מספיק ועוד איך.
ועוד איך.
אבל מה הקשר לזמן?חולת שוקולד
להחזיר חפצים למקום לוקח מקום *בראש* שכנראה אין לה
אין קשר בין עיסוק להיותה בלאגניסטית!!!*אשתו של בעלי*
לא חסרות נשים עסוקות/עובדות/לומדות
ובמקביל מנהלות בית לתפארת העם והעולם.
זה פשוט זורם בדם!! עניין הסדר והניקיון.
או שיש את זה או שאין.
ממש לא מסכימה איתךשירוש16
א נמי גדלתי על ברכי הניקיון וסדר. כמו שראית בהודעות שכתבתי לפני שהגבת.

ועדיין..
היו לי תקופות כמו אחרי לידה+סטאז'+ילד ראשון+הגשת עבודות+הגשת סמינריון+++
תאמיני לי, הכתם על הריצפה או הכילים בכיור לא ממש עיניינו אותי אחרי משמרת של 8 שעות על הרגליים על רקע לילה לבן מתינוק צורח.
סורי, אבל עם כל הרצון הטוב זה לא תמיד אפשרי.
לעשות תואר זה כמו עבודה במשרה מלאה. (תלוי איזה תואר ומה רמת הקושי של הסטודנט)

מכירה המון שעובדות, לומדות ומגדלות ילדים. כל הכיתה שלי. עברנו 4 שנים יחד.
אבל שלא תחשבי לרגע שכולנו טיטקנו בית נקי ומסודר לתפארת מדינת ישראל בכל רגע נתון.
פשוט לא.
היו לי חברות רווקות שלא הצליחו לעשות שום דבר מעבר לחזרות ולימודים
היו לי חברות שהתחתנו ולא עבדו תוך כדי
והיו לי חברות שהתחתנו, ילדו ועבדו בו זמנית.
הכל לפי כוחה של האישה והסיטואציה בה היא נמצאת עם המשפחה-עבודה.

אבל אל תחשבי לשניה שכולם יכולות לעשות הכל תמיד.
ואם את חושבת שכן - תני לי בבקשה 3 דוגמאות לך מחיי היום יום שלך.
מישהי שאת מכירה, 3 נשים נשואות עם לפחות ילד אחד, שעושות תואר תובעני המצליחות לתקתק בית נקי ומסודר כמו בסיס צבאי 24/7.

אל תגידי לי באוויר: יש נשים כאלה.
בסדר. יש גם נשים שלא.
אצם זה שיש נשים כאלה לא מוכיח שכולן צריכות לעשות את זה ועצם זה שיש נשים שלא מסוגלות לתפקד בכל החזיתות לא אומר שזה לא אפשרי.
בולבוקר אור
בתקופה שהייתי אחרי לידה ובלימודים אם שטפתי כלים זה היה בגדר נס
כביסה בכלל לא קיפלתי
רצפה בעלי שטף פעם ב
אוכל רק מהמקפיא או שלוקח כמה דקות
עד היום לסדר את הבית זה בונוס מבחינתי- רק כשאני במצב שאני לא יכולה ללמוד
דוגמאות??*אשתו של בעלי*
עבר עריכה על ידי *אשתו של בעלי* בתאריך כ"ד באב תש"פ 15:12
2 אחיות שלי שעשו תואר שני באוניברסיטה(אחת באנגלית וחינוך והשניה בתנך/תושב"ע וחינוך-כולל ילדים ברקע ויותר מאחד...) וחברה טובה...ואני

וכמו שאמרתי קודם-או שזה זורם ב-DNA או שלא...

וזה לא ממש משנה הבית בו גדלת והתחנכת.
הבית של ההורים שלי היה די סבבה מהבחינה הזאת ולא יותר.
אמא שלי היתה די בלאגניסטית ואחיותיי ואני בדיוק ההפך!!!

לא אמרתי שכולם צריכות להיות כאלה,אבל מינימום של סדר וניקיון צריך להיות.
אישה שלא אכפת לה שהבית שלה נראה כמו חירבה זה מגעיל!!
אני חושבת שאין אישה בעולם שרוצה לגור באשפהשירוש16
יש מלא כאלה ברחוב...

בכל אופן, לכל אחד יש הגדרה אחרת של 'סדר וניקיון'.
עבורי זה X ולבעלי זה Y.
בעלי רוצה לחיות בבית נקי וגם אני.
אבל לכל אחד מאיתנו הדרישות לבית נקי שונות.

אני לא חושבת שאישתו של פותח השירשור נהנת לחיות בבית מלוכלך.
גם אישה שעושה תואר ויש לה ילדים רוצה סדר וניקיון בסיסי. אבל יש מקום להנמיך ציפיות. לשנות גישה.
מי שלא רוצה לחיות בפח אשפה*אשתו של בעלי*
שיתכבד להזיז את הפרוטזות שלו ויעשה משו למען עצמו ולמען האנשים שגרים איתו.
אישה שלא מעניין אותה מכביסות/כלים/רצפה מטונפת/ועוד...זה דבר דוחה מכל וכל!!!
זה לא נשי ולא אנושי.
ואם היא לא מסוגלת לעשות זאת בעצמה אבל עדיין לא רוצה לגור בפח אשפה, שתביא עוזרת פעם/פעמיים בשבוע.
אז מה שאת אומרת זה שמוש השור...
אישתו דוחה לא אנושית ולא נשית
אבל הוא אמר שהיא מהממת
בעיה...
אולי היא מההממת אותו עם שוק חשמל?היועץ למלך
אולי...*אשתו של בעלי*
או בדברים אחרים...
צריך לשאול אותו.
אבל למה את חושבת שהוא נראה כמו חירבה?חולת שוקולד
יכול להיות שהבלאגן שהןא מתאר רחוק מחירבה ונחשב אצל אנשים אחרים ליחסית מסודר

ואין שום בעיה עם שום תכונה של בן אדם כל עוד היא לא פוגעת בסביבה (במקרה הזה זה כן פוגע אבל מגיבה לאמירה שזה מגעיל)
בן אדם יכול ללכת ליער ולצרוח ולכעוס שם כל היום או לחיות בבית מטונף לבד ואין עם זה שום בעיה
רוצה בעיקר להרגיע עם ה"הפוכים מכולם"ריבוזום
אולי יש איזה תבנית של "הרוב", אבל יש הרבה מאוד מקרים שונים. אצל ההורים שלי אבא שלי הוא המסודר והנקי ואמא שלי יותר מזכירה את אשתך. אצלינו - שנינו מאותגרים מבחינת סדר וניקיון... כן חשוב לנו באופן עקרוני והאידיאל הוא שיהיה בית מסודר ונקי. בפועל האופי וההרגלים של שנינו הם של בלגניסטים שלא מחזירים דברים למקום ופשוט לא שמים לב כשנשפך / מתפזר / מתלכלך. אז זה מאמצים משותפים להשליט מדי פעם סדר וניקיון

פתרון קסם אף פעם אין. אני חושבת שאפשר בהחלט לשבת בנחת ובאהבה ולסכם על תפקידים בשבילה - קבועים וכמה שיותר ברורים (שנעשים בזמנים קבועים למשל, ולא "כשהפח מתמלא" שלזה צריך לשים לב). כך שהעול שאתה מרגיש בנושא יוקל. לשנות הרגלים של להניח במקום או לשים לב לדברים זה קשה מאוד מאוד וצריך להגיע ממנה.
רוב הזוגות - זה כך, זאת המציאות.הפוך מכולם
אז אולי דווקא שהיא תתבאסריבוזום
שבעלה מסודר ולא בלאגניסט כמו רוב הבעלים? עם בעל שלא אכפת לו היה לה יותר נחמד מהבחינה הזו, לא?
אם זה כך - אז לשני הכיוונים... אוקיי - זה פשוט לא מועיל להתמרמר שזה "לא נורמלי" (אפילו אם זה באמת היה עד כדי כך חריג, מה שלדעתי לא נכון). כן כדאי לחשוב איך לשפר את המצב שמפריע, אבל בלי קשר לאיך "כולם". והבסיס הוא להבין שאנשים הם *שונים מאוד*. יש דברים שלה קלים ולך קשים - טכנית או מנטלית או גם וגם, ויש דברים שלהיפך - לך קלים ולה קשים. הדבר הראשון הוא לקבל ולכבד את זה. אחר כך לבוא מתוך הגישה הזו ולדבר אתה *בכבוד*, ולחשוב יחד איך משפרים את המצב לתועלת כולם.
למה שתתבאס? היא מודה שזה כיף בית מסודרהפוך מכולם
ואני עושה את הכל - אז למה שתתבאס? ההפך
(התכוונתי שתתבאסריבוזום
שאתה לא מבין אותה ומביא אותה עד בכי בעקבות כך)
כמובן שאני האשם בכל הסיפור, אלא מה..הפוך מכולם
פמיניזם מישהו?
לא התכוונתי שאתה "האשם"ריבוזום
ולכן כתבתי את זה בסוגריים, רק כדי להסביר את כוונתי ממה יש לה להתבאס.
גם לך יש קושי וגם לה יש קושי.
התכוונתי רק לומר שההשוואות לא רלוונטיות, ואם כבר משווים ואתה אומר שהמצב הנורמלי הוא הפוך, אז גם היא יכלה להתמרמר שאתה "לא נורמלי", ואם היית - אז לא היית ביקורתי כלפיה בתחום הזה... - כל החשבון הזה באמת לא חשוב ולא משנה ולא רלוונטי! בנוגע למה שרלוונטי, כמו שכבר כתבתי - שינוי יסודי ועמוק בהרגלים זה קשה מאוד ולא יכול להגיע ללא רצון שלה לשינוי - רצון כזה כנראה לא יבוא מייד רק כי בן הזוג מבקש. בעיניי אפשר ורצוי לקבוע תפקידים ביחד, גם כפי שהצעתי קודם.
אל תלך לכיוון של אשמה כמו לכיוון של השוואותמוש השור...
זה לא מקדם ...
ובכול זאת לטנגו צריך שתיים...כשיש חוסר בתקשורת מקרבת זה עניין של שני הצדדים.
יש לך קושי לראות את הצד שלה עד לרמה שאתה מתוסכל להבין את הצד שלה.
יש כלל בנישואין אישה תמיד במקום הראשון
בוודאי שלא מעירים לאישה על ניקיון על היגיינה על זה שהיא מגהצת אשראי יותר מידי על זה שהיא קלאפטע, שמנה לא יפה בקיצור לא מעירים למה? ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך אתה העוגן הנפשי המהות של אישתך. כל מה שאישה עושה זה לבעלה ולילדים. והיא עושה רק שקשה לך לראות את הדברים בגלל שיש נקודה מסויימת שאוכלת לך את הראש והופכת אותך.
שים לב לנקודה שמפריעה לך- אנחנו הפוך מכול הזוגות... אבל אם כל הזוגות היו כך אז זה היה בסדר
אתה מבין למה היא בוכה,כן??*אשתו של בעלי*
שאלתי את ריבוזום..*אשתו של בעלי*
שהתלונן עלייך שאתה כביכול גורם לה לבכי...

אבל אם כבר הגבת לי,אענה לך שזה בגלל שהיא מבינה שהיא צריכה להיות קצת יותר בלבוסטע ולקחת את ענייני הבית לידיים שלה יותר ברצינות,אלא שזה משו שהיא כנראה לא מסוגלת לעשות ואולי זה גורם לה לתסכול,כי אתם הפכים בנקודה הזאת,וזה גורם לה לבכי...
יכול להיותאברכית בשמחה
לפעמים אחרי שאני לא מתפקדת לבעלי נכנסת להתקדף סדר, אז אני בוכה.
כי קשה לי לראות את זה, זה מוכיח לי שלא הצלחתי.
(קרה בעיקר בפעמים הראשונות, עכשיו כבר למדתי להעריך את עצמי על מה שאני כן עושה, ולהבין שאלו הכוחות שלי ולא תמיד אני מסוגלת להיות סופר וומן, אז בעלי עוזר לי, וזה בסדר. מותר לו)
יש משהו במה שרשמת.
אפשר להעלות ניחוש פרוע? היא סטודנטית בתחום שאינו נשי מובהק?קרן-הפוך
נכון מאודהפוך מכולם
אז אתם לא הפוכים מכולם...קרן-הפוך
יש עוד נשים בעולם שאינן אוהבות להתאמץ בעינייני סדר, ניקיון, ארגון הבית - כי זה לא מפריע להן. אין בעייה ללכת לישון והמטבח יחכה.
ומדוע שאלתי על תחום לימודים - כיוון שאנו מכירה כמה נשים כאלו, וגם אני בערך כך....

והמכנה המשותף, ממה שאני מכירה, אף אחת מהן איננה מורה / אחות / עו״ס ...
אהבתי.mp3
אז כנראה שמי ש"הפוך" הכל הפוך אצלו.
חח הכללה גסה..כמו צמח בר
אני לא למדתי אף אחד מהתחומים האלו ומסודרת מאוד מאוד.

מכירה עוד מלא כמוני..
אולי פשוט תעסיקו עוזרת בית?Lia

עדיף להוציא קצת כסף בשביל הבריאות הנפשית.

 

ומי יודע, אולי כשהיא תראה אישה אחרת עושה מה שהיא אמורה לעשות, זה יגרום לה לרצות לעשות בעצמה. ואולי ככה היא גם תקבל את המסר ממך שאתה לא מוכן להמשיך לעשות את כל זה אחרי שאתה חוזר הביתה מאוחר ועייף. 

 

ואם תחליט לעשות את זה, אל תתריס בפניה שזה בגללה. אלא שלך קשה לעשת הכל אחרי העבודה ואתה רוצה עזרה ממשהי. היא לבד כבר תבין שהיא לא בדיוק עוזרת מספיק..

איפה.. אנחנו זוג צעיר שמנסה לחסוך..הפוך מכולם
עוזרת לא תעזור במקרה הזה! בוודאות!*אשתו של בעלי*
מי שבלאגניסט לא יעזור לו לראות בית מסודר.
הוא ימשיך לבלגן כל מקום שהוא נוגע בו ונמצא בו.
עובדה שבעלה עושה הכל והיא ממשיכה בשלה.
או תודההפוך מכולם
זה לא יעזור לה, זה יעזור *לו*אברכית בשמחה
לה קשה לסדר מהסיבות שלה.
כנראה לא כל כך מפריעה לה גם שהבית לא הכי נקי ומסודר (אולי כן מפריע לה? שאלת אותה?)
לו גם קשה לסדר את הבית מהסיבות שלו,
אבל לו זה מפריע.
ואם זה מגיע למצב של חוסר בשלום בית,
אז אולי כדאי לשקול פעם בשבוע להביא מישהי לשעתיים. אפילו נערה שלא לוקחת יקר מדי.
השאלה אם יהיה איפוס כזה באמצע שבוע, זה יעזור לך אתה חושב?
מה מפריע לך באמת, שהיא 'לא עושה כלום', או שהיו קשה לך עם בית מבולגן?
האמת?? רחמיי עלייך!*אשתו של בעלי*
בטוחה שזה היה כך גם לפני שהילדה נולדה...
מה יהיה כשיהיו לכם עוד ילדים?? אלוקים יודע!
אין לי ספק שצריך לעשות משו מהפכני בכדי שזה יסתדר...אבל מה לעשות?? אין לי ממש מושג!
יש ילדים?הלוי מא
תפסיקו הריונות ותחשבו מסלול מחדשהלוי מא
לפתוח הכל ולברר עם עצמך האם אתה יכול להמשיך ככה ויתרה מכך להעריך אותה על התכונות הטובות שבטוח שיש
חחחח אתה מגזים חביבי ..הפוך מכולם
אתה לא בכיוון אפילו
יש מצב שאתה צודקהלוי מא
ייתכן ואני משליך מהנישואין הראשונים שלי אבל שווה לך לעשות חשיבה לא?
נסה לחשוב על זההלוי מא
שככל שיש יותר ילדים העומס שייפול עליך והצחנה של הבית תרקיע שחקים.
תפתח את זה איתה.
אתה ממש מזכיר לי את עצמי בחור צעיר בן 27 עם ילד אחד כשזה הגיע לשלוש קרסתי.
אתה חייב לעשות חשיבה ולשוחח איתה עמוקות בעניין.

נ. ב נסה למנות פה לפחות חמש חוזקות יוצאות דופן של אשתך שיכולות לחפות על סלע המחלוקת הגדולה הזו ביניכם
יש בה עוד כמה דברים חוץ ממבולגנת.אלירז
זה הזמן להזכר בהם.
להעריך אותם ולהודות עליהם.
כי אישה מסודרת מאוד עלולה להיות גם שיפוטית וקצרת רוח מאוד.
קצת כמו שאתה מתאר שקורה בתוכך מולה.
אז לזכור שבחרת אותה עם התיק הזה.
ללמוד ממנה לשחרר ולהזמין אותה ללמוד ממך להחזיק.

ובעיקר לנסות לקבל אותה כפי שהיא.
גם אתה רוצה שיאהבו אותך עם הפגמים שלך.

זה לא אומר שאסור לבקש התחשבות במה שיקר לך. כמו סדר למשל.
אלא שכאשר מבקשים התחשבות *בי* מתוך הצרכים *שלי* ולא מתוך פסילת האדם שמולי- הוא יהיה הרבה יותר פתוח לקבל
לרגע חשבתי שאתה בעלי :0תיתיל

אנחנו באותה בעיה אבל מהצד השני, מה אני אגיד לך, הרבהההההה יותר קשה להיות המבולגנת מאשר לחיות עם אדם מבולגן. נראה לי העבודה הכי קשה שיש לי בחיים זה לא להיות מממששש מבולגנת כדי להקל קצת על בעלי..

בכל מקרה הוא מצליח לחיות עם זה עם הרבה הבנה והרבה אהבה, אולי פשוט כדאי מדי פעם לסדר ביחד?

לרגע חשבתי שאני קוראת את בעלי.Lola_123
אומנם כבר נשואים כמה שנים טובות אבל עיקר המריבות שלנו
שאני ממש מבולגנת והוא מסודר בטירוף
הוא עושה הכל בבית
ה כ ל
ה כ ל
ואני רק מבשלת
אז בהתחלה היה פיצוצים
אני מנקה מסדר מקלח שוטף כלים ואת הבית ואת מבלגנת..
אבל ביום בהיר אחד..
הבאתי עוזרת לבית..
והוא חוזר כשהבית מסודר ונקי
והוא מחייך
והכל טוב
(שלא תחשבו אני בעיניי מאוד מסודרת ונקייה הוא פשוט חולה נקיון ברמות קשות 🤷‍♀️)
אציין שאני גם לא למדתי תחום נשי מובהק (רק שאני כבר סיימתי ללמוד מזמן..)

ככה זה אצל כולם. פיתרון קסם עארק איילותמוש השור...
עוזר למצוא את האיזון . אתה בחרת את ההפך ממך והיא בחרה את ההפך ממנה אין קשר לעדות אלא להרגלים ואלי גם למוסחות וקשב וריכוז...
אישה לא מרוקנת זבל... אם באת מבית מרוקאי אתה אמור לדעת את זה.
אל תחיה בפוסטים דבר עם אישתך דברו על רגשות ואיך כל אחד יכול לבוא צעד לקראת השני.
אל תסתכל אצל אחרים כי כל אחד בולר את ההפך ממנו באישיות ...לך תתווכח עם מחקרים ועם אלוקים אבל ככה סה ואם זה ככה זה הכי טוב בשבילנו ועכשיו נשאר פשוט לעשות
תלך לכיוון של הומור לא להוכיח.מוש השור...
מנטרות כמו סוגרים מעגלים. להשאיר לה פתקים מתוקים עם תזכורות תלך על זה בקלילות וצחוק וככה היא תוכל לבוא לקראתך כמובן שגם אתה תצטרך להתגמש ולבוא לקראתה מהקצה שאתה נמצא בו. בסוף תמצאו את שביל הזהב עם שהילדים יהיו בגיל הנתבגרות ואז תמצא את עצמך מתמודד איתם באותו נושא. כי ככה זה עבודת המידות לעולם לא נגמרת
נעים להכירבוקר אור
אז אנחנו גם הזוג שהפוך מכולם
אני סטודנטית מבולגנת והוא מסדר אחריי (מזדהה עם הרבה מהתיאןרים של אשתך)
כל אחד והחסרונות שלו.. לא משווים לזוגות אחרים.
אין פתרון קסם חוץ מלדבר איתה ולסכם דרך אמצע
בתור אחת בלגנסטית לורייל

האמת בגלל חוסר זמן מטורף , עבודה וטיפול ב2 ילדים לבד.

אני לא מצליחה לסדר באופן נורמלי..

 

אבל מה שכן מבינה אותך גם, שיש בלגן בעיניים, אבל ממש, זה יוצר לחץ נפשי

לא תמיד מודעים לזה. אני לקח לי זמן להבין וואלה שזה אשכרא מהבית..זה הכניס אותי

לסוג של דיכאון קל. זה לא נעים בית מבולגן בשום מצב..

 

יכול להיות שזה באופי שלה, יש כאלה בבית כל היום וזה לא עוזר, אפשר לשלוח אותה לסדנא

לראות סרטונים ביוטיוב לפחות לשמירה על מינימום... אם הבית שלכם עמוס בחפצים זה יקשה עליה מן

הסתם.. שיהיה ממש קצת, ככה יהיה לה קל לנקות..

 

ככה שמי שבא אחרי יום קשה בחוץ לפחות חוזרים למקום נעים ומסודר. זה לא דרישה בשמים..

 

אתם לא הפוכים מכל הזוגותבסדר גמור


דרוש כאן בירור יותר עמוק לדעתינגמרו לי השמות

מעבר ל"האם אנחנו זוג הפוך מכולם".

 

יש כאן הרבה מאוד עניינים:

 

- האמירה שלך שאתם זוג הפוך מכולם 

 

- נקודה של השוואה בינכם לאחרים / בין אשתך לנשים אחרות / בינך לבין גברים אחרים

 

- נקודת מפנה שיכולה להאיר את כל הודעתך באור אחר לגמרי באם היא קיימת - באיך הפכה אשתך מ"בחורה *מהממת* בעיניך ל"מבולגנת בצורה מחרידה" בעיניך עד כדי ש"נמאס לי כבר",

 

- בירור מעמיק מה קרה וקורה בקשר הזוגי ביניכם לאורך כל ציר הזמן הזוגי שלכם,

כולל המעבר להיותכם הורים, לפני שנה וחצי עם הולדת בתכם המתוקה ואיך זה השפיע על כל המערכות - עליך אישית, על אשתך היקרה אישית, ועל שניכם יחד כזוג?

 

- מה השתנה בעצם בקשר ביניכם מלבד עניין הבלאגן?

איך הביחד שלכם הזוגי היה?

ואיך הוא עכשיו?

ומה עוד קרה בין לבין?

 

- בירור הדינמיקה בינכם: איך היא מתנהלת בדיוק?

מה אתה *מרגיש* כאשר אתה רואה את הבלאגן מבחינתך?

איך אתה מתווך את הרגש הזה לעצמך?

איך אתה מתווך את הרג הזה לאשתך?

איך היא מגיבה?

איך אתה מגי לתגובה שלה?

 

זו דינמיקה שלמה שצריכה לימוד וליבון ונראה שגם שינוי מהשורש למשהו שיקדם את שניכם הלאה ולא ישאיר כל אחד מכם ממורמר ומבוצר בעמדה שלו ומרגיש שהצרכים שלו לא נענים ולא נשמעים...

ינמיקה שצריכה לעבור למצב בו אתם ממש *רואים אחד את השניה*

את הקושי אחד של השנייה

את המחשבות והתפיסות אחד של השנייה

את סדרי העדיפויות אחד של השנייה

א מאזן הכוחות והיכולות אחד של השנייה

את הרגשות אחד של השנייה

 

ועוד הרבה דרים שיעזרו לכם מאוד מאוד

גם בינכם לבין עצמכם וגם בינכם לבין בן/בת הזוג שלכם.

 

- ועוד נקודה שחשוב לברר לעומק -

איך כל אחד מכם מרגיש *בפו האישי* בחיים

 

האם יש עומס מטורף וחוסר זמן לעצמך?

האם אתה מרגיש חנוק ואין לך שנייה לנשום?

 

ואשתך?

 

איך השינה שלך? שלה?

 

מי נמצא עם הילדה?

 

איך מצב הרוח שלך? שלה?

התיאבון?

בילויים אחרים?

יש לכם זמן לעצמכם? לבילויים? ליציאות? לתחביבים? לביחד שלכם?

איך נראה השבוע שלכם בכללי?

 

יש עוד הרבה מאוד לכתוב אבל אני מהפלאפון לצערי וגם ההודעה הזו לקחה לי המון זמן אז מקווה שאצליח במהלך שבוע הבא לפרט יותר, ותרגיש בנוח לדייק יותר או לכוון יותר ויהיה אפשר יותר לכוון אל מה שנכון לכם

בהצלחה רבה ושת שלום ומבורך

 

 

אישתך היתה ליידי לפני שנישאתם . יש הרבה נשים כמוההתחברתי
זה לא קשור ליכולת או זמן, זה האופי שלה עצלות זו המילה. כן יש מחלה שנקראת עצלות. יש תרופה? כן ! כמה אחוזים? תלוי.
לא הייתי קורא לזה עצלותבסדר גמור


אני רק יכולה לספר עלינובארץ אהבתי
ולהגיד שאצלנו בעלי גם עושה (בשמחה ומיוזמה שלו) את כל מה שאתה ציינת - שוטף כלים, אחראי בלעדי על כביסות (אני מצטרפת לפעמים לתלייה, ומשתדלת לקפל כשאני מספיקה), שוטף כלים כמעט תמיד, מרוקן פחים, אחראי בלעדי על השטיפה והניקיון של הבית כל שבוע, והוא גם זה שמאפיין לו שמשתמשים בדברים ולא מחזירים למקום, לא סוגרים ארונות, וכו'.
אבל מה ששונה זה היחס, וגם המצב הסופי של הבית.
כי אצלנו אני מודעת לזה שאין לי הרגלי סדר וניקיון, וגם הוא מודע לזה, ומצד שני אני יודעת שזה דבר שמאוד חשוב לו, אז שהיינו מתאמצים פה.
אני מצידי בהחלט עשיתי מאמץ גדול לסגל לעצמי הרגלי סדר - להחזיר דברים למקום לאחר שימוש, לשים בגדים ישר לכביסה, לארגן אחרי את המטבח אחרי שאני מבשלת, וכו', וגם משתדלת לשתף את הילדים בארגון הבית כל יום לקראת הערב.
והוא מצידו עוזר לי במה שהוא יכול לקחת על עצמו ושיעול להקל עלי (כביסות, שטיפת כלים, ניקיון הבית - על פי הסטנדרטים שלו) וגם מאפס את הבית כל ערב (אני מצטרפת כשמצליחה) מכל הדברים הקטנים שרק הוא רואה ושם לב ואני אפילו לא שמה לב אליהם (היום אני כבר יותר מודעת ושמה לב, אבל עדיין לא תמיד להכל).
ובסופו של דבר הבית מסודר, ואין מתח סביב הנושא הזה, למרות שאנחנו באים משני קצוות כל כך שונים.

ואת כל זה כתבתי כדי להגיד שיש עוד בתים חוץ מכם שההרגלים הם הפוכים. ואת זה שהיא לא כמו נשים אחרות בנושא הזה, או שאתה לא כמו גברים אחרים בנושא הזה, לא תצליח לשנות.
אבל גם בנתונים הקיימים שלכם, זה לא חסר סיכוי להגיע למצב של בית מסודר, אם כל אחד יהיה מוכן לתת מעצמו ולהשקיע בשביל השני.
זה לא חייב להיות כמו אצלנו, יכולים להיות עוד פתרונות, אבל בשביל להגיע לפיתרון, צריך לעזוב את השאלה של 'למה אנחנו ככה?' ולהתקדם לשאלה של 'מה אנחנו עושים כדי שנצליח להתגבר על הקושי הזה ביחד?', וזה מתחיל קודם כל מגבלה והבנה אחד של השני, ומתוך כך מציאת פתרון בו כל אחד מוכן להתאמץ בשביל השני.
יפה מאוד, דברים נכוחים בעיקר הסיוםבסדר גמור


^^^^^^^^^rivki
האם הילדה במסגרת או איתה?פאז
ילדה בת שנה וחצי בבית זה תעסוקה מלאה..
לא יודעת מה הלימודים דורשים ממנה עכשיו אבל יכול להיות שגם זה מוסיף...
ויתכן בהחלט שההרגלים והציפיות שלה לניקיון לא מאד גבוהים.

איך היה לפני שנולדה הילדה או אפילו עוד קצת אחורה, לפני ההריון?

בכל מקרה צריך לזכור שחוץ מהאילוצים שאולי יש מבחינה טכנית ופיזית, יש שוני בין איך שגדלתם ובין מה שנראה לכם לנכון.

בקיצור אין מנוס משיחה פתוחה בנושא, וחשוב מאד לזכור שלכל אחד מאתכם יש את הכוחות והציפיות וההגדרות שלו.
אף אחד לא צודק יותר מהשני ולא יכול וחא אמור לשנות את השני.
המטרה היא קודם בכלל להגדיר ולמצוא מכנה משותף איך אתם רואים את הבית שלכם,
ובשלב השני איך אתם מגיעים לזה יחד.
וכן יכול להיות שבתור מרוקאי שרגיל לנקיון ברמה גבוהה
הצרכים וההגדרות שלך יהיו ג והים יותר משלה, וכדי להגיע לרף הזה תצטרך להשקיע קצת מעבר..
הילגה במעוןהפוך מכולם
וגם לפני שהיא נולדה היה בלגן בכל מקום. אבל עכשיי זה התעצם פי כמה.
ולצערי (ולצערך בעיקר!)*אשתו של בעלי*
זה יתעצם עוד ועוד ועוד עם כל ילד שתביאו לעולם.
שוב,כשהניקיון והסדר לא זורמים לה בורידים,זה פשוט לא יקרה!! צריך נס גדול בכדי שמשו ישתנה מבחינתה בעניין הזה.

אם לא תגיע איתה להבנות בנקודה הזאת וכמה שיותר מהר,תמצא את עצמך מסדר/מנקה לבד את הבית,בלי עזרה מצדה.
תרדוף אחרי הבלאגן שלה ושל הילדים,בנוסף להיותך עובד מחוץ לבית...
נשמע עצוב!!
אחותי מה את מנסה לעשות? לייאש אותו בטח לא יעזור...תיתיל

גם אם את חושבת שזה לא ישתנה, לעודד אותו עדיף..

ולתת לו לחיות באשליות...זה כן עדיף??*אשתו של בעלי*
מעניין מה ייאש אותו יותר?!
נכון קשה לו אף אחד לא ניסה ליפות את המצבהחוש השישי⭐????⭐
עם זאת הוא צריך קודם כל להירגע!
אם הוא חושב שהשינוי הוא זבנג וגמרנו אז הוא טועה!
לא קל לשנות דפוסי התנהגות, בטח לא לאישה *שכן עושה*גם אם היא לא עומדת בציפיות שלו.
יש לי חברות כאלה שרק אחרי שנים למדו לאהוב לסדר ולנקות, הבעלים השלימו עם המצב. בכל זאת מדובר באישה לטוב ולמוטב.
ויש כאלה שלא יהיו כאלה אפעם...*אשתו של בעלי*
לויודעת איך תהיה אישתו ולא מכירה אותה
אבל לפי מה שהוא כותב כאן ומשתף המצב בטטה...
תפריד בין אופי לחלוקת תפקידיםרינת 29
יש לה אופי בלאגניסטי וזה לא ישתנה בזמן הקרוב.
אבל חלוקת תפקידים זה משהו שאפשר לשנות.
רצוי שאתה תהיה אחראי על סידור הבית והמטבח (כן, כולל להרים אחריה את כל הג'יפה כי היא פשוט לא רואה אותה, מנסיון!) והיא תהיה אחראית על שטיפת כלים, כביסות וכו'.

אם היא לא מסוגלת לנהל שיחה תנסה בדרך אחרת. הודעת וואטסאפ, מכתב וכו'.
ואל תבוא אליה בגישה מתלוננת/ תוקפת אלא מתוך שיתוף רגשות. אל תגיד בכלל את המילה "את" (את בלאגניסטית/את לא מתחשבת וכו') אלא רק את המילה "אני" (*אני* מרגיש שחלוקת העבודה ביננו לא הוגנת. קשה *לי* עם כ"כ הרבה משימות בבית. אני חושב שצריך לשנות את חלוקת התפקידים ביננו, אני רוצה להיות אחראי על הסדר והמקלחת של פיצקושאלה ואולי את תקחי אחריות על הכלים והכביסה? אני מבטיח לא להעיר יותר על הבלגאן).
מאיפה הקביעה על אופי בלגניסטימוש השור...
אולי הדרישות שלו גבוהות מידי? כל אחד וזווית הראיה שלו.
הרי כמה זבל כלים ובגדים נוצרים ביום אחד... מדובר ב-3 נפשות בבית
אז היא בלאגניסטית יותר ממנורינת 29אחרונה
הכל יחסי...
וזה לא שאלה של כמות הנפשות בבית. אם היא כמוני שמשאירה על השיש קליפות של בצל / קליפות ביצה מארוחת הערב אז זה פשוט מגעיל גם אם זו רק ביצה אחת.
אין.. גם אני מבולגנת ובעלי מסודר!אנייי88
משתדלת ממש! אבל הוא מסדר לרוב.. לאט לאט זה משתפר עם בוא הילדים אצלי לפחות!
אצלינו אני המבולגנתרננה 11
זה עניין של אופי. תמיד הייתי בלגאניסטית וכמה שלא אעבוד על זה, זה תמיד יישאר ברמה כזו או אחרת לצערי. המזל שלי הוא שבעלי לא קפדן אז מסדר מה שיכול, ומה שלא,מחכה לזמן אחר שבו אני פנויה..
מצד שני יש לי תכונות טובות אחרות שמאזנות את העניין.
ואין אף זוג שהכל סטריאוטיפי אצלם. לכל זוג יש משהו שאצלם זה שונה. אצל אחד האישה מרוויחה יותר, אצל השני,הגבר רגשן יותר וכן הלאה. צריך להסתדר עם החסרונות והקשיים של השני ולנסות לעזור לו בזה..
בהצלחה!
אני מבולגנת בטירוףיש לי
בשנות הנישואין הראשונות שלי הבית היה כל הזמן מבולגן ומלוכלך (כי גם בעלי אז היה באלגניסט, הרבה יותר ממני..)
היום הבית שלי כמעט תמיד נקי ומסודר, פשוט לקח לי זמן לקלוט איך להתארגן עם הכול..
קח דבר אחד או שניים שממש מפריעים לך ותתחילו בזה. הכוונה לדבר ממש קטן- נגיד לסגור ארון אחרי שמוציאים ממנו משהו.. ומשם לאט לאט לאט תתקדמו כל פעם במשהו קטן אחר
אבל קח בחשבון שזה לא משהו שעובר..יש לי
אני עדיין מבולגנת כמו שהייתי בעבר, אני עובדת ממש ממש קשה כדי שהבית יהיה נורמלי והיום בדברי מסויימים זה בא לי יותר בקלות
אבל הבלאגן זה עדיין משהו שנשאר לי באופי
אתם לא הפוך מכולםאברכית בשמחה
גם אצלינו בעלי יותר מסודר ממני.
אני סטודנטית, קצת עובדת, ומגדלת שניים,
ומודה, יש שבועות שמה שאני עושה זה בעיקר בישול לשבת. ויש שבועות שאפילו את זה בקושי כי נוסעים.
נכון, אני כן שוטפת כלים מדי פעם, אבל את רוב הסדר- בעלי עושה לקראת שבת. באמצע שבוע הרבה פעמים הבית מבולגן ולא הכי נקי.
אז אתם לא שונים מכולם.
ובאמת להיות סטודנטית וגם אמא זה לא קל!
כמו שמישהי כתבה לך כאן, זה לא לוקח יותר מדי זמן אולי, אבל זה לוקח מקום בראש!
אני ממש מרגישה שאני פשוט משחררת מחלק דברים כרגע עם העומס.
מציעה לך לדבר עם אשתך בעדינות ולשאול אותה עד כמה היא לחוצה, מה היא חושבת שהיא כן יכולה לעשות באמצע שבוע. רק מה שהיא באמת חושבת שתצליח. משהו הכי קטן.
וענו לך פה עוד תגובות ממש חכמות
מסכימה עם אלו שאמרו שקשה לנהל בית לימודים וטיפול בילדהחוש השישי⭐????⭐
יחד עם זאת תנסה להוריד מעצמך ציפיות. ובתור התחלה תבקש ממנה שתיהיה אחראית לפחות לשמור על סדר ואירגון הבית, ואתה תיקח על עצמך נקיונות כביסות וכו... בשלב זה אל תנסה לדרוש יותר מידי. גם לסופר וומן זה לא קל.
**לדעתי עדיף שהיא תשקיע את הכוחות ליהיות אמא שפנויה לטפל בילד מתוך נחת ולא בלחץ*

אתה צריך להחליט מה סדר העדיפויות שלך אישה/אמא רגועה ושמחה או נקיונות?
מי אמר שבלגניסטים לא משתנים ?! אני חולק עליומודה על כל רגע

לא מסכים לחלוטין עם הקביעה שחזרה על עצמה פה שאדם מבולגן יש לו כנראה אופי מבולגן וזה לא יכול להשתנות לעולם. 

כמובן, שכמו בכל קונפליקט בין בני זוג, גם עניין כזה צריך להכניס לתוך תבניות נכונות של של תקשורת בין בני זוג - כפי שכתבו פה רבים וחכמים - ולהתגבר על הנטיה להסתכל על "למה אנחנו שונים מאחרים" ולתעל את האנרגיה לבנות תהליך טוב ויעיל בתוך הבית האישי שלכם. 

אבל ממש ממש לא מקובלת עלי הקביעה שאם אנחנו רואים תכונת אופי מסוימת בבן אדם אז זו כנראה תכונה בסיסית בנפש שלו והיא לא תשתנה. קודם כל, כי אף אחד ממכם לא יודע באיזו סיטואציה מדובר ובאמצע איזה תהליך פנימי האשה נמצאת עם עצמה, בטח ובטח בשלב שבו היא נמצאת בשנים הראשונות של הנישואין והחיים, ולאן עוד היא יכולה להתפתח עם הנשיות והאימהות שלה בשנים הבאות עליכם לטובה.

ושנית, כי גם מי שיודע ומכיר את הסיטואציה לא תמיד יכול לאבחן מה התכונות של האדם שאינן ניתנות לשינוי. בטח ובטח בתכונה בסיסית כל כך של סדר ונקיון. כי אין אדם שנהנה לחיות בבית הפוך ומסריח, ואין אדם שלא עבר בחיים איזו מהפכה תודעתית שגרמה לו להבין שריצפה שלא שוטפים אותה במשך כמה ימים - כמה מפתיע - הופכת להיות שחורה ודביקית. אז מי יכול להמר מתי יפול אצלה האסימון בראש ?!

  

ועוד מילה על סדר ונקיון בתוך המערכת הזוגית. כי לטעמי יש הבדל מהותי בין גבר לאשה בנושא הזה. 

 

התכונה של גבר מסודר היא הרבה יותר פרקטית מאשר רגשית. חשוב לו שיהיה מסודר, כי מסודר זה טוב, כשמסודר אפשר לעבוד, בית מסודר הוא הרבה יותר מרשים, הוא מביט בבית המסודר מדמיין שהוא מלך ומתמלא בביטחון עצמי.

 

אבל אצל אשה זה בא ממקום יותר רגשי, כמו כל דבר. בית מבולגן הוא מעצבן, לכלוך הוא מגעיל, זה אויב שצריך להילחם בו. יש בין האשה לבין הלכלוך מלחמה לא סמויה בכלל, היא שונאת אותו, הוא בא כי הוא נגדה והוא רוצה להפריע לה. הלכלוך וההזנחה עושות לאשה תחושה אישית רעה שגורמת לה לתפקד בצורה הרבה פחות טובה. 

גבר בוחן כיור מלא כלים בעיניים של זמן, כמה זמן יקח לו לשטוף את הערימה הזו. מבחינתו זה ענין של דקות עבודה ולא מטריד אותו בכלל אם מדובר בשאריות ארוחת ערב של גבינה וחביתה או שאריות ארוחת שבת בשרית שישבו בכיור שבוע ימים והציפו אותו כתמי שמן דוחים. אבל אשה בוחנת את אותו כיור בעיניים שמודדות את רמת הלכלוך שיש על הכלים ובכיור, כמה הוא מגעיל בההההההה או כמה שמדובר בלכלוך בקטנה. כמה זמן יקח ?! לא בטוח שהיא חושבת על זה בכלל.  

 

 

ולמה זה חשוב להבין את זה ? 

כי ככל שעוברים השנים של חיים משותפים והאשה נכנסת לתוך מקום שבו היא מבטאת את התכונות הנשיות שלה מול הגבר, במקרים רבים, היא כבר לא תוכל לסבול את העובדה שמי שמנהל את המלחמה באויב הראשי של הבית זה הגבר ולא היא. זה לא תכנית עבודה שאני יכול להבטיח לך שוודאי שתתממש, אבל זו בהחלט אפשרות קיימת שמדגישה את העובדה שלא ניתן לקבוע מסמרות נצחיות אודות אופי של בן זוג מתקופה של שנים ראשונות של נישואין שבהם הזוג עוד מחפש את המקום האישי של כל אחד מביניהם בתוך המערכת המשותפת. ככל שתעבדו על תקשורת כאמצעי להעלות סוגיות שמציקות לכם, ותתאמצו למצוא דרכים לתקשר טוב ביניכם, כך הרצון הפנימי של כל אחד מביניכם להרים את עצמו לטובת הבית יהפוך להיות מורגש הרבה יותר ויתן מקום לתכונות אנושיות בסיסיות לפרוץ ולחולל שינויים במה שנראה כתכונה שאיננה יכולה להשתנות.

 קחו דוגמה: כמה נשים אתם מכירים/ות שלא ידעו ולא ממש התעניינו בבישולים כשהן התחתנו והיום כבר מבשלות סוף הדרך?  אז אותו דבר יכול להיות גם לגבי נקיון. 

 

בהצלחה !!!

כתבת מעניין מאדנפש חיה.
בתור אחת שראתה הרבה בתים מבולגנים וגם מסודרים
אני יכולה לומר שבלגן הוא לא דווקא עניין של אופי.

ראיתי נשים וגברים שעברו מהפך שגרם לשינוי אדיר בהתנהגות ובעקבות זה באופן שבו הם מתנהלים.
לא רק בניקיון וסדר יש התנהגויות רבות הניתנות לשינויor1900
דורש:

1.הכרה של האדם בבעייה.
2.רצון כנה ואמיתי לשינוי.
3. טיפול או הדרכה מקצועית ותהליך שינוי התנהגותי
4. התמדה
5.אמונה בעצמך
אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

בשליפההעני ממעשאחרונה

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואהאחרונה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


אולי יעניין אותך