מה הייתן עושות ? -- התייעצותלימונדה 123
יש בבית ב''ה בת 4 חודשים רק יונקת ובן שנה וחצי מתוק
רוצים ליסוע לשבת רק אנחנו , ניקח את הקטנה אבל תכננו להשאיר את הגדול אצל סבא וסבתא ופתאום ממש מתלבטת !!!!! הוא מאוד קשור אליי , מחפש אותי כל הזמן .. השארנו אותו לשבת רק פעם אחת ושהוא היה הרבה יותר קטן טפחות הבין ..
מצד אחד, איתו לא תהיה לנו השבת השקטה והזוגית שאנחנו מחפשים ( אנרגטי מאוד כפרה עליו) ומצד שני מאוד קשה לי המחשבה להשאיר אותו שבת שלמה בלעדינו .. הוא עדיין קטן ..
מה הייתן עושות?
( תכלס בא לי לקרוא תגובות מרגיעות שזה בסדר להשאיר וכו' שירגיעו את מצפוני חחחח אבל אשמח גם לתגובות אחרות , באמת כדי לדעת מה הדעות לכאן ולכאן )
תודה !
אם המטרה של השבת היא חיזוק זוגיות נטו, פחות בילוי משפחתי,השם בשימוש כבר
אלא שבת של מרגוע זוגי ומנוחה- לדעתי תשאירי אותו. שבת אחת אצל סבא וסבתא שמניחה שהוא מכיר ואוהב זה לא להשאירו עם איזו בייביסיטר זרה.
בהצלחה, תהנו בכל מקרה🙂
תודה נשמהלימונדה 123
צודקת השאלה אם בכלל אצליח להנות ולא לחשוב כל הזמן אם הוא מחפש אותנו וחושב שנטשנו אותו ;);)
תודה !
אכן שאלה.. מזל שאני לא צריכה להכריע בכךהשם בשימוש כבר
תכלס עניתי לך תשובה שכלית...
לפעמים עוזר לכתוב חסרונות מול יתרונות, ולהחליט על פי הרוב או על פי החשיבות במקרה של תיקו...
בהצלחה בכל החלטה,
העיקר שתהנו ותחליפו כח🙂
אם הוא קשור אליךמצפה להריון.
נראה לי יהיה לו ממש קשה שבת שלמה בלי אמא
הייתי נוסעת איתו למרות הקושי ,
הוא עדין קטן אפילו לא בן שנתיים..
נכוןלימונדה 123
אבל הוא מכיר טוב טוב את סבאסבתא ואם ניקח אותו אולי אין כ''כ טעם ליסוע .. היית לוקחת בכל מחיר ? מאיזה גיל היית משאירה ?
למה אין טעם לנסוע?יעל מהדרום
לק"י

תחליפו אווירה, תאכלו אוכל טוב שלא טרחתם עליו, תהנו מסדר וניקיון בלי לעבוד קשה.
אז לא יהיה כל כך שקט, אבל יהיה כיף אחר.

אם אתם זקוקים ליציאה זוגית, אז אולי תצאו ליום שלם מהבוקר עד הערב?
כל מה שאת מתארת נחמד מאודלימונדה 123
אבל לא נותן מענה ליציאה הזוגית שאנחנו מחפשים..
אתן אומרות דברים מאוד נכונים
יש כאן שאלה מהותית של טובת הילד אל מול הזוגיות ( נשמע קיצוני אבל הבנתן ..;))
אנחנו אנשים שצריכים איזה פסק זמן כדאי באמת להנות ולצבור כח ( כמה שעות ואפילו יום לא מספיק לנו ) אנחנו בתקופה מאוד אינטנסיבית בחיים עם פיצים בבית וממש מרגישים שצריכים את השבת הזאת ..
לצאת איתו מאבד את כל משמעות היציאה.
מבאס המצב ...
אם מכיר טוב את הסבא וסבתא ואוהב אותםדובדובה
לא הייתי חושבת פעמיים. יוצאת לנופש...
אני יצאתי שהם היו בגילאים האלה והשארתי אותם
. ולא תאמיני הם בקושי שמו לב.. אפילו היה יותר קל מגילאים יותר גדולים כי אין להם אמדן זמן בגיל הזה..
חושבת שתסעי. שוב מניסיוני האישי.... תהני
אז ברור שתסעו!!עלה למעלה
אתם חייבים את הנחת, כדי לחזור אליהם בע"ה עם המון המון כוחות
אני השארתי רק מעל גיל 3מצפה להריון.
שהצליחו באמת להבין שאמא הולכת וחוזרת, ושידעתי שהם מסכימים ומבינים שהם לא יראו אותי .
לא רציתי לפתח להם חרדת נטישה, אולי אני מגזימה, אבל זה תלוי גם באופי, אני אמא חרדתית מאוד, קשה לי לשחרר
הוא נשאר בלעדיכם ללילה (בגיל גדול שהוא כבר מבין)?יעל מהדרום
לק"י

אני אישית לא הייתי משאירה לשבת בגיל כזה, ועוד ילד שקשור אלי (אני בכלל לא משאירה את הילדים בלעדי, חוץ מבלידות, וגם אז רוב הלילות בעלי היה איתם).
זה לא שתוכלי להיות בקשר, ואם קשה לו אז לחזור.
שילדתי הוא נשארלימונדה 123
ובגלל שילדתי בקורונה לא ראה אותי יומיים .. ( אבל באמת זה אחרת כי בלילות היה עם בעלי וישן בבית וכו' ) והיה קצת קשה .
אני באמת מתלבטת מאוד , מרגישה שמאוד צריכה את השבת הזאת עם בעלי , בנחת , בשלווה , ברוגע ובביחד שלנו - שלא יהיה לנו עם הקטן .
ברור שלא אידיאלי להשאיר שבת ילד קטן אבל מה עם הזוגיות שצריכה כ''כ את האתנחתא הזאת ?
בשבילי זאת לא מנוחה, אם אני יודעת שלילדים שלי קשהיעל מהדרום
לק"י

אני יכולה להבין את הצורך במקום זוגי בלבד, אבל לא על חשבון הילדים (מבחינתי אפשר למצוא פתרונות אחרים לעניין הזוגי, בלי להשאיר פיצי לשבת שלמה בלעדי ההורים שלו).
שני דברים שעולים ליאמאשוני
1. אם יש מטרה מאוד ברורה להשארה- אז להיות נחושים בה. אם את יודעת שאת "מקריבה" פה משהו בשביל משהו גדול יותר, זה נותן כוח. בחיים צריך לעשות ויתורים.

2. במישור הזוגי- אני מאמינה בעבודה קשה לאורך זמן. אתם מקפידים לצאת באופן קבוע רק שניכם? (או עם התינוקת)
לדעתי יציאה של פעם בשבוע באופן קבוע עשויה לתרום יותר מאשר שבת חד פעמית שאחריה שוב אין מרחב לזוגיות.

אם אתם עושים את זה ובכל זאת את מרגישה צורך בשבת זוגית- אז לכי על זה. את מכירה הכי טוב את הזוגיות שלך ואת הילד שלך ונשמע שאת יודעת מה יעשה לכם טוב. אם ככה, אז מה אחרות היו עושות פחות רלוונטי...
אני כמוך...תודה לך ה' 🙏
אומרים שאני משוגעת, אבל אני מעדיפה להיות משוגעת והילדים שלי איתי
לא רואה פה שום שגעון..יעל מהדרום
לק"י

אולי גם אין לי צורך ביציאה זוגית ארוכה.

את ככ צודקת. איזה כיף שיש עוד אחת עם דעה כמוני 🙈תודה לך ה' 🙏
לא הייתי עושה את זהאמאשוני
בשבילי שנה וחצי זה פצפון ממש.
הייתי חושבת על משהו פחות טוטאלי משבת.
אולי יש בית מלון קרוב להורים ואז זה חצי שבת איתו חצי בלעדיו
או יוצאת לבלות יום שישי או אמצע שבוע.
לילות ושבת נשמע לי קשה.
אני אישית לא הייתי נהנית.

אפשר גם לפנטז על חופשה שחיתות כשהילדים יגדלו...
לצאת לכמה שעות לא תמיד נותן מספיק כחלימונדה 123
ומספיק איוורור ..
לפנטז על חופשה רק שהם יגדלו ?? מדכא אותי !
אוף איזו התלבטות .
אני חושבת שתסעי!!עלה למעלה
את רואה אותו בשישי ועוד פעם במוצש, זה בסה"כ יום וחצי והוא עם ההורים שלך
וזה יכול להיות לך כ"כ כיף לזוגיות שלכם!!
זה לא שבוע בסה"כ שבת, זה נראלי ממש סבבה
איזה תגובה כיפית חחח !!לימונדה 123
אני מרגישה שאני איתך במחשבות האלה
אבל המצפון שלי עובד שעות נוספות ולדעתי לא כ''כ בצדק ..
תודה על התגובה יקרה
אני גם חשבתי שיהיה לי קשהעלה למעלה
אבל השארנו אותה לילה אחד עם דודים שלה והיא כ"כ נהנתה!! ובכלל לא הפריעה לה
ולנו זה היה כ"כ טוב שעשינו את זה
תסעי ותהני!! היא בידיים טובות
עניתי מנקודת המבט האישית שליאמאשוני
אני לא הייתי נהנית להשאיר ילד בן שנה וחצי בלעדי שבת שלמה.
הייתי מעדיפה להשקיע את הכסף באטרקציה או בייביסיטר
אפילו לנסוע להורים לשבת ולשלם לנערה שתוציא אותו בזמנים מסויימים (עשיתי את זה בעבר)

נכון זאת לא חופשה, אבל כן מנוחה. לפחות לעומת השגרה.
אבל זאת אני.
תעשי מה שטוב לך
אם את יכולה להיות רגועה תסעישנהא
אני עשיתי את זה השנה השארתי ילדה בת שנה וחצי אצל ההורים ללילה באמצע שבוע ולי אישית היה מאד קשה בלי הילדה ורציתי כבר לחזור אליה הביתה.

נכון זה מה שקרה ליאמאשוני
השארתי בגיל יותר גדול
אבל היה *לי* קשה, לא הייתי פנויה נפשית להנות מהחופש.
יש הבדל גדול בין צורך להשאיר תינוק לבין חופשה שאמורים להנות בה.
מניחה שכל אחת מגיבה אחרת...
אני אישית לא מסוגלת לזה.מרגרינה
בטח כשמדובר בקטנציק שמחובר אלייך ובטח שבת שגם אי אפשר להיות בקשר טלפוני / ולחזור באמצע
אני לא הייתי עושה את זה.מוריה
מקסימום משאירה ללילה+כמה שעות.
מאוד מבינה את ההתלבטותמחי
יש סיכוי לדחות את השבת הזוגית לעוד כמה חודשים? אפילו טיפה קרוב יותר לגיל שנתיים לדעתי כבר מבינים קצת יותר.
מה עם לחכות לתחילת שנההתמסרות
ואז ללכת באמצע השבוע?
ככה זה חצי יום במסגרת מוכרת וגם למחרת בבןקר.
ואפשר לבקש ממישהו מהמשפחה שיהיה איתו בבית
לדעתי זה בסדר גמור לסוע לבד..פיצלוש לשאלה
חיזוק הזוגיות זה חשוב מאוד במיוחד עם שני פיצים..
ואני חושבת שזה מעולה שאתם נוסעים לשבת כי בשבת יותר קל להתנתק ולא לחשוב כל הזמן מה קורה איתו כי אי אפשר להתקשר לברר.. ;)
הייתי משאירה..כי כל פה
אני מהקטנות במשפחה והמון פעמיים אחיות שלי היו משאירות את האחינים לשבת/ יומיים.. גם אם הילד קצת בכה וכו בסוף זה סבא וסבתא ואנשים שהוא כן מכיר וכו.. (אחיות שלי ממש שיחררו אותנו בשבתות האלה מבחינת בריאות וכאלה אז בסוף האחיינים גם נהנו) מבחינתי ברור שלסוע ולהשאיר אצל ההורים..
לדעתי אין תחליף לשבת שקטה של כח- זה מעצים את הזוגיות וגם משחרר כך שהילד חוזר להורים רגועים ושמחים יותר..
תהנו ממש!!!
אני לא הייתי משאירהאמא גם

לא מסוגלת כזה קטן

הוא קשור אלייך מאוד,את אומרת,וזה הגיוני מאוד,הוא תינוק אפילו שהוא כבר אח גדול

אבל כן מציעה לדאוג לדרך אחרת שבה את ובעלך תוכלו לבלות זמן ביחד.

אם ההורים מוכנים לשמור שבת שלימה,בטח יהיו מוכנים לשמור אחהצ או ערב נכון? ואולי אפילו על שניהם? 

ואז יהיה לכם זמן זוגי לצאת או להשאר בבית בנחת,להזמין לכם ארוחה מבחוץ אפילו. 

תחשבי איך את עושה את זה שאת מקבלת את העזרה ועדיין מצליחה להרגיש טוב עם זה ולא לחץ (כי אישית,כשאני דואגת אני לא יכולה לשחרר,לכן לוקח לי הרבה זמן עד שמשאירה קטנטנים ללילה בלעדיי)

תסעי! הכי טוב עבורך ועבור הילדיםלאה1234
שבת זוגית לפי מה שאת מתארת ממש חיונית עבורכם אז ברור שתדעו! הבן הגדול נשאר בידיים טובות! זוגיות טובה היא ראשונה במעלה! אחרת איך יהיה להורים שמחה ואנרגיות לילדים??? תסעו ותהנו
לדעתי להשאיר בכיףאמא של בנותי

אם הוא מכיר טוב את הסבא וסבתא - סיכוי גבוה מאוד שאחרי כמה דקות, מקסימום חצי שעה אחרי שתעזבו, הוא פשוט יהנה איתם ויעשה כיף חיים... ולא בטוח בכלל שיהיה לו קשה.

 

כשילדתי את השניה, הגדולה היתה בת שנה ורבע והייתי מאושפזת בשבת. מאוד התלבטנו מה לעשות, ובסוף - בעלי נשאר איתי (הייתי בעין כרם, ומארגנים שם מקום לינה וסעודות שבת למלווים, מדהים ברמות!!!) והבת שלי נשארה אצל ההורים שלי. לפי הדיווח - היה לה ממש ממש כיף, ולא היה נראה שהיא מתגעגעת... הם אמרו שהיא עשתה את הכיף של החיים שלה! (קצת מעליב, האמת... מה, לא חסרתי לה??? )

 

שבת אחת לא תגרום לנתק. ואם מדובר באנשים שהוא מכיר ואוהב, ולא פחות חשוב - אוהבים אותו, אפשר בהחלט להשאיר אותו. הכל טוב. מה היית עושה אם היית יולדת? נניח, לא כמו במקרה שלי - יותר קיצוני - מפתחת צירים שעתיים לפני שבת? נראה לך שהוא היה סובל? ממש ממש לא...

 

ומבינה לגמרי את החשש. התלבטתי אז כל כך, הרגשתי שאנחנו נוטשים אותה ואיך אני יכולה לעשות לה דבר כזה, ומסכנה ואומללה... לא מיניה ולא מקצתיה. ואם היתה לי אפשרות - אחרי שראיתי כמה יפה היה לה - בהחלט הייתי נוסעת לשבת זוגית. זה מחזק את הקשר הזוגי ברמות מטורפות, דבר שמאוד מאוד מאוד משפיע על הילדים וחשוב להם!

 

אבל כמובן, תלוי מאוד בקשר של הילד עם הסבא והסבתא. אם יש להם סבלנות אליו ואם הם אוהבים אותו. אם כן - אין שום סיבה לחשש, לפחות לדעתי.

 

בהצלחה מה שתחליטו, תהנו!!!!!!

אני אגיד לך מה היה לי פעםחדשה ישנה
השארתי תינוקת בת שנה ושלושה בערך ליומיים עם סבתא, יצאנו לטיול זוגי, היה כיף ביום הראשון, ואז בבוקר למחרת סבתא סיפרה שהיא צרחה כ-----ל הלילה!! מאז הלך לי הכיף של הטיול ,פשוט לא נהנתי. אבל אם הייתי יודעת שהיא שמחה והכל טוב, אז זה היה לי בסדר.
לי אישית קצת מלחיץ שאין לך אפשרות לתקשר במהלך השבת....

ובפעם אחרת, השארתי תינוק בן שנה ו9 עם סבא וסבתא, משבת הלילה כי נסעתי ללדת וואלה לא דאגתי לו , ידעתי שטוב לו והוא בסדר. אולי גם כי הייתי עסוקה בלידה אז פחות עניין אותי כמה הוא מאושר. וגם יצאתי בשבת בלילה ולא לפני שבת. ,
לדעתח סעוהריון ולידה2

איפה חשבתן השאיר אותו?

סבא וסבתא?

אם כן הייתי הולכת איתו בשבוע שלפני אליהם. שירגיש בנח. כאילו מחזקת קשרים מראש

שבת זה רק קצתץ יותר מ24 שעות

בעיני התדלוק והכוח לזוגיות שווה יותר מהכל, וזה אמור להיות הפרמטר העיקרי, ולא הגיל של הילד

\זתומרת שאם מרגישים שחייבים את זה- אז נוסעים.

הילדים שלנו רק מתחזקים מזה.

(כמובן, מדברת על מינונים נורמליים, ולא כל רגע, וכשמשאירים במקום עוטף ואוהב...

 

ולגבי - חשוב שנטשנו אותו-

הם מרגישים מה שאנחנו מרגישים בלב

אם את מרגישה שאת משאירה אותו לשבת כיפית אצל סבא וסבתא- הרבה יותר סיכוי שהוא יחווה את זה ככה

 

אנחנו נסענו לשבת זוגית כזאתשמחה!!
כשהקטנה הייתה בת שנה ו7, וכמה חששתי לפני. אבל וואלה מסתבר שלא הזיז לה. הייתה אצל סבתא וסבא עם הדודה האהובה. פינקו אותה ולנו זה היה מצוין!
בהצלחה בהתלבטות!
אם הוא לא סובל עם הסבים- ברור להשאירחגהבגה
אם הוא ממש היסטרי ולא מוכן להישאר עם אף אחד בכלל בכלל אז לא.
אבל האם הוא נשאר לפעמים עם הסבים ובקשר טוב איתם, ברור שלהשאיר ולנסוע!
ועוד שאלה- איך הוא בלילות?יעל מהדרום
לק"י

ביום עוד נשמע לי סביר שמצליחים להעסיק ולהסיח את הדעת.
בלילות, אם ילד רגיל למשהו, נראה לי שיותר קשה השינוי.
יואו איזה נשמות כולכןלימונדה 123
תודה תודה על התגובות
אני נוטה לליסוע ולהשאיר באמת כי מדובר בסבא וסבתא שהוא מכיר ממש טוב ויש דודים חמודים ומפנקים ואנחנו באמת צריכים את השבת הזאת לעצמנו ..
עדיין לא סגורה על זה
מפחדת שלא באמת אצליח לשחרר
אסע רק אם ארגיש שאצליח לשחרר
בע''ה .. מקווה שהקב''ה יכוון אותי להחלטה הנכונה
ותודה מקסימות !!!!!
חחח, אם מדובר בסבא וסבתא שהוא מכיר ממש טוב, ועוד עם דודיםאמא של בנותי

חמודים ומפנקים - סיכוי טוב שהוא כל כך יהנה שלא ישים לב שנעלמתם... ובכל מקרה, הוא לא יזכור את זה.

 

בכל מקרה - מאחלת לך שתהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי, ותשמחי בה!

בעיני - סעו ותהנותפוחים ותמרים
הזוגיות חשובה. מאד. עליה נשען הבית.
מדובר סהכ בלילה אחד.
הוא לא יזכור אותו, אתם - כן.
מנצלשת - האם דעתכן משתנה אם יש לילד אחים גדולים שנשארים איתובית פרטי

אצל סבא וסבתא?

שאלה טובהמחי
בגיל שנה וחצי לא הייתי משאירה, אבל קרוב יותר לגיל שנתיים אם יש אחים גדולים הייתי משאירה בלב יותר קל
ברור שכןאמא שלה
אצלי הגדולה (10) היא חצי אמא. היא יודעת להרגיע את הבן שנתיים לפעמים יותר טוב מכולנו.. אם היא איתו אני אהיה רגועה, אם לא, לא בטוחה שמישהו יבין אותו בכלל עם החצאי מילים..
וזה גם נותן לו תחושה של משהו מוכר, למרות שהוא מכיר את ההורים שלי ומאוהב באמא שלי.. אבל זה פחות יומיומי.

ובינתיים לא יצאנו אף פעם ליותר מיום וחצי, וגם זה כשהקטן התורן היה בן 2+.
עכשיו חושבים לצאת ליום וחצי כשהילדים יהיו כבר במסגרות ואז זה רק אחהצ-ערב-לילה-בוקר
בטח. שונה לגמריחילזון 123


לדעתי כן יש הבדל.חדשה ישנה
דעתיאנייי88
תסעווווו אם אתם מרגישים שצריכים בשביל למלא מצברים! אז ברור וזו טובת הילד!!

ובקרוב אצליייי....
שרק יהיה מי שיסכים לשמור לי על הג'מעה.......

כולל פיצוש! אבל לא מניקה!
והאמת אחרי הלידה השלישית הרגשתי שאני לא מסוגלת עוד ושלחתי אותם! כולל תינוקת בת חודשיים יונקת הרוב(שאבתי) וישנתיייייייי
איזה כיף זה!
לדעתי זה גיל קטן מידי להשאירשירה רננה
הוא לא ממש יבין לאן נעלמתם ילך לישון בלעדיכם. יש אילוצים בחיים אבל נופש לדעתי הוא לא אחד מהם אלא אם כן את מרגישה שאתם צריכים אותו ברמה כזאת.
לא קראתי את שאר התגובותאבןישראל
אז אולי חוזרת על משהו,
אם יש לו דוד/ה/ סבא/סבתא שהוא מכיר טוב ומחובר אליהם אנחנו היינו עושים את זה.
עונה באופן כללי על הדיון וה'מצפון' שהתפתח איתוהבוקר יעלה
לא עונה מה אני הייתי עושה, את זה לימונדה יקירה תצטרכי להגיע לבד להחלטה... נשמע שהתגובות רק מבלבלות אותך.
עונה מכיוון אחר - יש לי אימא מדהימה שכל החיים לא עזבה אותנו לרגע, לא עבדה כשהיינו קטנים, לא ידענו מעון או צהרון, לא יצאה לחופשה אחת בלעדינו, ואף פעם לא ידענו מה זה בייביסיטר או להישאר לשבת עם סבא וסבתא או דודים. ממש לא זזה מאיתנו והכל מתוך מחשבה טובה ודאגה רבה.
ומה הבעיה אתן שואלות?
א. כשגדלתי מאוד רציתי קצת מרחב כמו שיש לחברות שלי ולי לא היה, בגלל כל הסיבות הנ"ל..
ב. היא ויתרה על עצמה לחלוטין, ולנו זה כואב, מאוד.
וגם לה. כשגדלנו כבר לא היה אפשר להשלים את החסר של כל השנים, גם מבחינה זוגית, הזוגיות שלהם בסדר גמור, אבל לא כמו של זוג שמטפח גם את הזוגיות ולא רק את הילדים.
גם היא מרגישה את זה ואמרה פעם, שהיא וויתרה על עצמה.
ולנו הילדים מאוד קשה לשמוע את זה. זה לא שרצינו, הרי. בגיל שנה או שנתיים אין לך באמת זכות בחירה לומר - אמא תסעי!

אז לימונדה, אם אגיד לך מה אני הייתי עושה, זה לא באמת יעזור. נשמע שאת רוצה מאוד מאוד ללכת ומחפשת דעות תומכות. לכי בלעדיהן. תמצאי מה שמתאים לך ולבעלך..
ולכל המתנגדות עמוקות - כתבתי הכל למעלה. והשתדלתי לא לפרט יותר מידי מחשש לאאוטינג.
יש גם את דרך האמצעיעל מהדרום
לק"י

זה לא או מה שתיארת- ויתור לגמרי על הצרכים שלך כבנאדם, או שחרור לגמרי והזנחת הילדים.

כדי לטפח את עצמי ואת הזוגיות שלי לא חייבים דוקא משהו ספציפי.
נכון, אבל הפותחתהבוקר יעלה
לא אמרה אני חייבת לנסוע לשבועיים להתרענן. היא סה"כ רצתה שבת, בעיני זה לא הרבה
סה"כ רוצה אתנחתא עם בעלה. וכל התגובות ה'קיצוניות' בעיניי לא עזרו לה ולמצפון שגם ככה לא שקט אחרי לידה..
דרך האמצע תהיה דרך קיצון לאנשים אחרים ולהיפך...
היא שאלה מה אנחנו היינו עושים.מוריה
אז היא קיבלה תשובות שונות. כמו שכל אחד שונה מהשני.
נכון, ולכן כתבתיהבוקר יעלה
שתעשה מה שנראה לה נכון, ולא לאחרים.
מסכימהשם שם
את לא עונה מה היית עושהאמאשוני
אבל מביאה סיפור סופר קיצוני שתומך בעמדה אחת.
יש הבדל גדול בין לא להשאיר תינוק בן שנה וחצי שבת שלמה לבין לא לדעת מה זה בייביסיטר...
בדור הקודם זה היההבוקר יעלה
יותר מקובל. אבל בכל מקרה בעיני להשאיר יחד בן שנה וחצי אצל סבא וסבתא שהוא אוהב לשבת אחת, זה בכלל לא נורא כמו שכל המתנגדות כאן עשו מזה.
גם זו היסחפות בעיני
תלוי איך את מגדירה "נורא"יעל מהדרום
לק"י

לא מרגישה שעשינו מזה משהו נורא ואיום.
אבל אנחנו פשוט חושבות/ מרגישות שזה לא מעשה שנכון לעשות בכל מחיר.
לא ניחשנו מה דעתך עד לרגע זה 🤣🤣אמאשוני
סתם סתם, זכותך לחשוב אחרת, הכל בסדר
בעיני קצת פסלת את הדעה השונה שזה כבר פחות לגיטימי אבל בסדר..
דווקא תתפלאי,הבוקר יעלה
אני לא משאירה בגיל הזה. שנתיים לפחות. כשהשארתי בעבר לי זה לא עשה טוב.
אבל, וזה אבל גדול, נשמע שפותחת צריכה את זה כ"כ, אז להוסיף לה מצפון לא חכם בעיני.
אם הייתי מרגישה כמוה, כ"כ צריכה את זה לזוגיות, כן הייתי עושה את זה. התוצאה הסופית היא גם לטובתו של הילד. וחבל לי שהרבה נשים כאן גרמו לה להרגיש לא בסדר, כמובן שלא במתכוון.
טוב לא הכל נכתב בהודעה הפותחת..אמאשוניאחרונה
ולא כולם קוראים את כל התגובות..
יש שאלה מגיבים עליה.. והיא בפירוש כתבה שהיא רוצה לשמוע דעות אחרות
אז זה מה שקרה 🤨⁦
אף אחד לא התכוון לעשות לה מצפון לאחר החלטה, ענו בכנות על מה שנשאל
אני השארתי בגיל שנה וקצת ללילה אצל סבא וסבתאבאורות
אמנם לא שבת אבל לא שונה ככ מבחינת הזמנים.
היה ממש בסדר גמור. זה באמת משחרר אותנו ההורים בצורה אחרת.
אני לא חושבת שזה יפגע בו בצורה מהותית ככ. ולדעתי כן חשוב שילד ילמד להיות עם אנשים נוספים שהם לא ההורים שלו בצורה כיפית, זה מעודד עצמאות ובטחון (שוב, לא עשיתי על זה מחקר, ככה אני חווה את זה אצלנו בתא המשפחתי).
מאחלת החלטות טובות
אני לא משאירה בגיל הזה. אבלאורוש3
השארתי רק לקראת שלוש.
אבל זה גם תלוי ילד. בגיל הזה אצלי עוד מאוד דבוקים אלי. קמים בלילה.
מציעה- יציאה יומית. בוקר עד מאוחר בערב. נגיד אפילו לישון כולם אצל סבתא ולצאת מוקדם ולהשאיר. שבת עם הילדים. זה עדיין מאוורר.
מסייגת את כל זה ואומרת שאת מכירה את עצמך ואת הילד. יש שמשאירים בגיל הזה והכל בסדר. לי אישית זה לא מתאים. אבל זה לא שולל את זה. וגם לא היו לי מעולם שני תינוקות ביחד וזה אחרת.
אולי תצאו ללילה באמצע שבוע. אולי תיהי רגועה יותר לדעת שאפשר להתקשר והכי גרוע פשוט לחזור. זה לא חו''ל.
לא יודעת אם אני עוזרתשם שם
כי אני לא הייתי משאירה בגיל הזה. אבל, נראה לי שגם בגיל גדול יותר יהיה לך מצפון כנראה...אז אולי אם תחשבי על זה שבכל מקרה יהיה לך מצפון, שכנראה יפווגג קצת במהלך השבת, גם אם תצאו כשיהיה יותר גדול, זה יתן לך את הכח לצאת עכשיו. בהצלחה!
טוב בואי רגע נדבר בהגיוןמיואשת******

יש את המציאות של "מה יקרה לילד"

וןיש את "מה שאת תרגישי" (קרי- מצפון)

אלו שני דברים שונים לחלוטין.

 

את מה שיקרה לילד אפשר לנבא די בוודאות. יתכן שיהיה לו קשה פחות או יותר. אולי הוא יזכור את זה לשבוע ויהיה קוועץ'. אחר כך זה יעבור לו. הוא לא יזכור את זה, הוא לא ישב על ספת הפסיכולוג בגלל זה עוד מלא שנים. אז זה נע בין "יהיה לו כיף" לבין "יהיה לו שבוע קשה".

 

את מה שיקרה לך רק את יכולה לדעת, ולא משנה בכלל מה כולן פה עושות או לא עושות, זה לא ישנה את זה בכלל. וגם מה יעבור על הילד לא ישנה את מה שתרגישי בחופש עצמו. יכול להיות שיעבור לו בקלות ואת תרגישי אמא רעה, ויכול להיות שיהיה לו עצוב ממש ובכל זאת את תדעי שעשית מה שנכון לכם במכלול ותרגישי טוב עם עצמך.

את המצפון שלך את מכירה. רק את יודעת אם תצליחי להנות בחופש או לא. 

 

ובנימה אישית, נורא קשה לי לעזוב ילדים בגיל הזה אבל עשיתי את זה מתוך הבנה שמלכלול שלנו כמשפחה זה חשוב. ובסופו של דבר לטווח הארוך לילד המדובר יהיה יותר טוב אם נעשה את זה.

 

בהצלחה בהחלטות!

מהממתדובדובה
רוצה להוסיף משושילובים

בגישת שפר יש הרבה דברים שאני מאד מאד לא מתחברת אליהם

אבל יש שם נקודה שחזקה לי בהקשר הזה

ואני מאד מסכימה איתה

 

ילדים מצטרפים לעולם.

כבר היה עולם לפניהם, והם מצטרפים אליו ומשתלבים בו

 

אני אמא משקיענית מאד

באמת

עובדת עד 13:00 כדי להיות עם הילדים

מניקה שנתיים

לא שולחת למעון בגיל צעיר

(כמובן זה דוגמאות מחיי, ברור שכל אמא משקיעה בדברים אחרים)

ונותנת את כל כוחותי בכל המובנים לגידול ילדי

 

ויחד עם זאת

גם לי יש צרכים, כאלה ואחרים (שוב, כל אמא והצרכים שלה)

ואני מרגישה שנכון שלפעמים ילד יחווה משו שאולי הוא לא האידיאללי ביותר- כדי שאמא שלו תתמלא בכוחות

ילד מצטרף לעולם.

לצרכים של האנשים הנוספים.

 

זה נכון שכדאי שהורים יעמלו למלא את כל הצרכים של הילדים שלהם בעולם. זהתפקידנו. ועליו אנחנו משקיעים ככ ככ הרבה. 

אבל 

 

גם לנו כאמהות מותר להצטרך דברים, ונכון בעיני שנדאג לזה (כל אמא  לצרכים שלה)

לכתחילה, לא בדיעבד

מרגישה שזה שדר אמיתי

לילד- 

אתה מצטרף לעולמנו הנפלא. ולאנשים הנפלאים שהיו פה קודם.

 

זה באופן כללי.

 

 

ספציפיתץ בגיל הזה0 לא יודעת מה הייתי עושה. 

תלוי איך הילד, איך הקשר עם הסבא והסבתא

אבל לגמרי לגמרי נשמע לי הגיוני

 

(ברור שכל מה שכתבתי לא בכל מחיר. זוכרת שלפני כמה זמן מישי כאן התייעצה לגבי חופשה של שבוע בחול, ולהשאיר בארץ תינוקת בת 3 חודשים. אז זה הרגיש לי לא הגיוני בכלל. אבל מה שהפותחת כתבה נשמע הגיוני ++++++)

לענ"ד

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדשאחרונה

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.יאחרונה

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

שאלהאחת כמוני

לא מקבלת אחרי הלידה פיטוצין בזריקה כדי למנוע?

אצלי אחרי לידה ראשונה עם pph נורא, קיבלתי בשתי הלידות שאחרי בנוהל זריקות מיד לאחר הלידה וב"ה זה לא חזר אל עצמו🙏

לא תמיד זה מספיק.מוריה

יש תרופה נוספת שנותנים במקום, שנחשבת ליותר טובה בנושא הזה.

(יודעת על אסותא אשדוד שנותנים)

👍אחת כמוניאחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוני

נכון! הוא באמת יוצא דופן(: וצריך לשים לבקנמון

שהשקית שלו לא 'חונקת' את שאר הירקות במגירה..

מענייןאחת כמוניאחרונה

גם קישואים את מאחסנת בלי שקית?

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמי

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

עוד דברים שחשבתי עליהם. אבל זה יותר להמשך.מוריהאחרונה

להתכונן נפשית ופיזית לזמנים שאין כח ויכולת לעשות כלום.

להתכונן לאפשרות של פגייה.

להתכונן לזה שיכול להיות שלא תהיו צמודים כל הזמן.

להתכונן לזה שאולי תהיה תקופת שאיבה

להתכונן לאפשרות שההנקה לא תלך חלק, ולאפשרות של תוספת תמ"ל.

להתכונן לכך שלא ברור מראש מה יהיה אופן הלידה.

בהצלחה.

בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️