*הרב אברהם סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים"*
הרב אברהם סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים" - כיפה
"יש לנטרל את הפחדים וחששות הסרק שהופרחו בנושא במשך מאות שנים", "בפני כל נער, עומדים אתגרים רוחניים רבים, והפחתת האוננות היא אחד הפחות חשובים שבהם". הרב סתיו במאמר חשוב על התמודדות בני הנוער עם אוננות
שהדעות שלו פסולות לחלוטין, מכל היבט תורני.
ממתי רב צעיר בן 36 שם עצמו לחלוק על דברי חז"ל בכל הדורות, על גמרות מפורשות, ועל התורה??
"גם בתוך המרחב האסור יש מדרגות. אוננות בלי הסתכלות-אסורה עדיפה בהרבה מאוננות המלווה בהסתכלות, ויש הבדל משמעותי בין הסתכלות בסתם תמונה לא-צנועה לבין גלישה לעולם התוכן הפורנוגרפי הגורר עמו שורה ארוכה של השלכות קשות על תפיסת הגוף והמיניות וכרוך גם בבעיות מוסריות רבות. גם במרחב הפנטזיה, יש הרהורי-עבירה חמורים מאחרים, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מוסרית."
אני בכוונה מכנה את זה ככה כי אפשר להגיד את דבריך בצורה יותר עיניינת ומכבדתמ ולא לקרוא ליהודי ככה
או שאתה מדבר על היישומון?
פתיחה של הרב לספר "שמחת הבית וברכתו"
שאם כל גבר ואישה יפעלו לפיו כבר תהייה אהבה אחווה שלום רעות ותשוקה ברוב הבתים ב"ה
"מתחילה חשבתי שאם ירצה ה’ ואזכה לבאר סוגיות אלו בכתב, אעשה זאת בגיל זקנה ושיבה, מתוך תקווה שאז פחות אתבייש לפרסמם. אולם בשנים האחרונות התעוררתי יחד עם אשתי לליקויים שונים בתחום הדרכת החתנים והכלות, ליקויים שעלולים לגרום למשברים וצער במקום שבו צריכה להיות שמחה ואהבה. מרבים מאוד בפרטי הלכות נידה וכל ענייני הריחוק, ומקצרים מאוד במצוות עונה. אשתי נתנה לכך משל לבחורה שבאה לאשה מבוגרת כדי שתלמד אותה כיצד לבשל לכבוד השבת. והאשה מלמדת אותה כיצד לנפות את הקמח, לבדוק ירקות וקיטניות מחרקים, לבדוק את הביצים מדם, להפריד בשר מחלב בבישולים ובכלים ובבצל ובסכינים, להקפיד על בישולי עכו”ם, חלב נוכרי וג’לטין, ולקנות רק מוצרים שכשרים למהדרין. ורק לא מלמדת אותה כיצד להכין תבשילים טעימים כדי לענג על ידם את השבת. ולא זו בלבד אלא שהיא טועה לחשוב שבזכות ההקפדה על הלכות כשרות, שהיא כמובן חשובה מאוד, זוכים גם לענג את השבת, וזה שהאוכל לא מבושל דיו וגם ממש לא טעים, אינו בעיה, שכן כך הוא תפקידנו בעולם לסבול על קידוש השם. כך יש מדריכות כלות שמלמדות כי שמירת הלכות טהרה ודיני ההרחקות מזכה את הבית בקדושה, במקום להבין שהשמחה וההתיחדות במצוות עונה היא גילוי הקדושה בחיים, כאשר הלכות נדה וטהרה הן תנאי הכרחי לקיום המצווה עצמה.
מטעות זו נוצר פירוד נורא בין הקדושה והחיים, האמת והטוב, החובה והשמחה. קרע שמצוות ואהבת לרעך כמוך ככלל ומצוות עונה כפרט, נועדו לאחותו. לפיכך אזרתי עוז בחורף תשע”ד וכתבתי את הלכות וטעמי מצוות עונה, ומתוך כך המשכתי לברר וללבן את הלכות מצוות פרו ורבו.
לא אסתיר כי היו מרבותי וחברי שיעצוני להימנע מלכתוב ולפרסם דברים אלו, או לפחות לעמעם את משמעותם. רובם מתוך דאגה לי, ומקצתם מפני שסברו שאין לבאר ולפרש בכתב דברים שהצנעה יפה להם. אולם כיוון שמתהלכות בציבור הבנות מוטעות ושמועות שווא, שמוציאות דיבה רעה מאוד על תורתנו הקדושה, כאילו מגמתה למעט את השמחה שבמצוות עונה. חשתי חובה להציג באופן בהיר את עמדתה של תורתנו הקדושה, כפי המבואר בחז”ל ובפוסקים, ולהציל בכך את תורתנו הקדושה מהדיבה הרעה שטפלו עליה, ולהציל בכך את הזוגות היקרים, הגברים והנשים, מהחסרון והצער שעמדות מוטעות אלו גורמות להם. ראוי לציין שהדיבה הרעה על תורתנו נובעת מהבנות מוטעות בדברי חז”ל והזוהר והמקובלים, ומושפעות במידה מסוימת מהדת הנוצרית שהעלתה על נס את מי שמתוך דבקות דתית אינו מתחתן.
כדי להזים את הדיבה הרעה, היה לכאורה ראוי להתעלם מעצת החברים ולפרסם את הדברים ברבים, אולם נמנעתי מכך מחשש שהדברים ייתפשו באופן מוחצן וחלקי על ידי החיצוניים לעולם התורה וההלכה, ואילו עיקר מגמתי שדברים אלו יילמדו בתוככי בתי המדרש ובתי ישראל הקדושים והצנועים, ומתוך הישועה והשמחה שתבוא לבתים על ידי הדרכת התורה, יבקע כשחר אור קדושתם של ישראל ובהדרגה יתפשטו הדברים ותצמח רפואה וישועה לעולם כולו."
במחילה
לטעמי לא הפך עבירה למצווה ח"ו
אך העלה למודעות ולשיח את האוננות ואת היחס אליה חינוכית ודתית .
אוננות היא חלק מטבע אדם (החטא באוננות לא משנה את העובדה בצורך המיני והטיבעי) בעיקר אצל גברים אבל גם אצל נשים במידה שונה כמובן.
גם בתוך זוגיות תקינה- במידה ובמינון כמובן - לא כאן המקום לפרט.
והאמת והשלום אהבו
יהיו עלויות רבות בחתונה,
יש לכם רעיונות איך לגרום לכך שהעלויות לא יהיו הזויות בחתונה?
מרגש ממש
האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,
אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:
- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה 
)
אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?
- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?
ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.
- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.
- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?
כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...
- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?
זה מה שעולה לי כרגע
שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול
בניין עדי עד ב"ה 
הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.
בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.
ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,
אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.
מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...
אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.
והכי חשוב לשמוח בשמחתם,
חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)
בחירה שלכם.
כמה דברים:
א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.
ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.
מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?
מה יש לומר שהם חצופים?
הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.
האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.
ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.
והם אלה שמתחתנים
אז נשמח בשמחתם
זה היום שלהם, לא שלנו.
אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם
ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.
זה מה שנוח לו
אתה לא חייב לבוא
אבל מכאן ועד חוצפה?
מאיזה צד?
בשישי יש יותר תחבץ מאשר ב11 בלילה
בשישי אנשים לא עובדים
לארגן שבת אפשר מחמישי בערב אם יודעים שיש משהו למחרת
היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.
האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.
זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.
הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.
כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה
אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)
בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ
לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים
כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר
הייתי בחתונות שישי בצהריים
זה נחמד כאורח,
כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ
אם הקבלת פנים/החופה בחוץ
בשעון קיץ = שיא הקיץ זה בלתי אפשרי לעמוד בחוץ.
חייבים מקום מקורה וממוזג.
הייתי בחתונת שישי בצהריים סביב לג בעומר ובאמת היה מזג אוויר סביר בצל.
גם שם בשמש היה לא כיף לעמוד יותר מ3 דקות
עכשיו ביולי אוגוסט
אין מצב שהייתי מסכים להיות לא במזגן
עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר. יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.
כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר?
תשימי לך יעד 60 כל צד
ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,
פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה
אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום
מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים
זה יוצא חיסכון משמעותי
אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי
אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר
כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר
איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים
יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם
יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים
כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם
יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב
ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה
וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם
לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר
ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה
לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים
ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם
לא עולה לי עוד כרגע
אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה
יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.
אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.
כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)
אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.
כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.
ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).
תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.
יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.
להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.
וככה יודעים לאן מגיעים.
צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.
כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.
אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.
ואין קסם.
ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות
יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.
חופה בבית כנסת
שמלה פשוטה מגמ"ח.
כיבוד קל וכו'
ויש חתונות במיליונים
אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)
צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.
ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.
זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.
לעניות דעתי.
2 דברים חשובים בארגון החתונה
1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.
2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.
מוזמן להתייעץ תמיד
והמון מזל טוב!
דנים בינינו מה אנחנו רוצים
לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות
בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..
בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..
לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.
ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט
הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..
מתחתנים עוד חודש בעז"ה
קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה
היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש
מה עושים?
אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף
ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה
אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים
ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים
אז אין מה לשמור.
אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.
דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.
זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.
ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.
אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.
ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים.
"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"
או
"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"
אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,
אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.
אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,
אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות,
אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,
אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,
אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה
אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"
אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"
נעצור רגע.
ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -
אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?
ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?
וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה
ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.
רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?
מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?
כי כולנו אנושיים.
ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.
נצליח לראות את האנושיות שלו.
את האנושיות שלה.
כמוני.
גם אני בן אדם
גם היא
גם הוא.
אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ?
או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?
ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח?
או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?
ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?
ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?
אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו
ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק
אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?
הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.
וקודם כל בינינו לבין עצמינו
ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר
זה כבר משמעותי מאוד מאוד.
שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.
קרה לכם פעם?
מבקש את עזרת הרגישים.
מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.
תודה
זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?
או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)
וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?
וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.
הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.
כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:
"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?
"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?
אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?
נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.
וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש.
כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.
וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.
לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק
אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.
רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.
ב"הצלחה רבה
הבו לי רעיונות
בכיוון של בילוי זוגי כלשהו+ בילוי נוסף עם הילדים.
מתנות?
תודה
קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )
אפשר גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.
עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית
בני כמה הילדים?
ובגיל שלהם.
ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.
אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח
הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.
))מפלצתקטנהזה שונה.
לא מתאים לכל אחד.
אבל יכול להיות אחלה חוויה
עדיף מלון
חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...
מה התחביבים שלו?
למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים
הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)
מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...
נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.
אולי מישהו אחר יכול?
(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')
)))הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.
שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.
אבל לא צריך.
מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון
הוא סיפר שבאחד הלילות היה קפוא
והם ישנו ברכב הייתה עוד חיילת וחייל ישנו כולם ברכב
אני רותחת מעצבים
איך להגיב ?
זה תלוי בסטנדרטים שלכם.
לא לכל זוג זה היה חורה.
כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.
אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.
די בסיסי לשתף דבר כזה.
אתה
רוצה
?
היתה כאן דוגמה לכך
החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.
אז לא משנה
זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,
ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב
ככה קטן החשק לשתף
מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.
ומה מודיעים למפקד מראש.
מכיר את זה מהמילואים שלי.
להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב
אבל זה צריך להיות מראש וברור.
כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.
בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי
וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים
אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.
איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'
ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך)
את כועסת עליו? על הצבא?
אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?
בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.
אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,
עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.
לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.
במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים, ומכמה סיבות
למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה, למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,
לא פחות חמור, מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל
לגבייך שאת פגועה
א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה
ב באם אתם זוג צעיר, כנראה מגביר את ההרגשה שלך
ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו
בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות
עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.
השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.
קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.
באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.
מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].
אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.
בירושלים
או אונליין
רק מנסיון וממש דחוף
בהצלחה רבה
היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.
יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב
