"המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה"-נכון גם לבוגריםor1900

 

*הרב אברהם סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים"*

הרב אברהם סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים" - כיפה

"יש לנטרל את הפחדים וחששות הסרק שהופרחו בנושא במשך מאות שנים", "בפני כל נער, עומדים אתגרים רוחניים רבים, והפחתת האוננות היא אחד הפחות חשובים שבהם". הרב סתיו במאמר חשוב על התמודדות בני הנוער עם אוננות

 

אה בדיוק כתבתי חחח. טקסט נכון מאוד.ציפ'קה
הלוואי ששיח מקצועי על מיניות יכין זוגות טוב יותר לזוגיותor1900
יש לצערי בורות רבה
הלוואי שיהיה שיח מקצועי בנושא מיניות כהכנה לזוגיות
ושזוגות יגיעו מוכנים יותר לזוגיות בכל מובן שהוא
נפשי זוגי ומיני
הוא, כדרכו, הופך את ה'גרוע פחות' ל'עדיף בהרבה'ק"ש
אי אפשר להגיד על איסור (גם אם לחלק מהפוסקים הוא דרבנן) 'עדיף בהרבה'. לא על איסור קטן ובוודאי לא על איסור שהשו"ע כותב עליו "חמור מכל האיסורים שבתורה", אפילו אם לנו צ"ע הפסיקה של עניין שמקורו בנסתר.

ממש ככה - והוא גם מדייק את דברייך - נשואים טריים

צריך להתנסח 'גרוע פחות' או 'חמור פחות' ובכלל ניסוח נכון היה צריך להיות הפוך לגמרי 'אוננות עם הסתכלות חמורה בהרבה מאוננות בלי הסתכלות' וכו'.
סליחה, אבל אני חושבhartkebhdxcrd

שהדעות שלו פסולות לחלוטין, מכל היבט תורני.

 

ממתי רב צעיר בן 36 שם עצמו לחלוק על דברי חז"ל בכל הדורות, על גמרות מפורשות, ועל התורה??

מדייק מדבריו - שים לב הוא לא חושב שונה ממךor1900

"גם בתוך המרחב האסור יש מדרגות. אוננות בלי הסתכלות-אסורה עדיפה בהרבה מאוננות המלווה בהסתכלות, ויש הבדל משמעותי בין הסתכלות בסתם תמונה לא-צנועה לבין גלישה לעולם התוכן הפורנוגרפי הגורר עמו שורה ארוכה של השלכות קשות על תפיסת הגוף והמיניות וכרוך גם בבעיות מוסריות רבות. גם במרחב הפנטזיה, יש הרהורי-עבירה חמורים מאחרים, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מוסרית."
 

הוא הופךhartkebhdxcrd
את האיסור למשהו שאין בו כמעט בעיה, בערך כמו שחילוני מסתכל על של כל, רק מוסיף שלפי חזל אולי יש כאן קצת בעיה....
ברגע שכתבת את זה פסלת את עצמך מלהגיבמוש השור...
קצת ענווה. לא יודע מה הוא כתב עדיין לא קראתי
אבל האם באמת אתה חושב שהוא יחלוק על דברי חזל ועל התורה? ברור שלא. ואם הוא היה זקן בן 100 אז מותר לו לחלוק? אטו בשופטני עסקינן? האם אנחנו עוסקים באנשים טיפשים?
שאל את עצמך באיזה נקודה הרב אברהם סתיו נוגע לך בפנים שהיא לא קשורה למאמר שלו
ובלי לקרוא את המאמר מבחינה חינוכית גם הכותרת וגם התקציר שor1900 הביא צודקים במאה אחוז מיליון אחוז.
הוא צודק אל תפחד להתמודד עם גישות שלא מקובלות עליך
אני באמת לא אגיב יותר בדיון הזה,hartkebhdxcrd
שלדעתי קצת חורג מגבולות הטעם הטוב. רק אומר שתקרא בבקשה את המאמר, ואז תבין שאכן יש, לצערנו, הרבה אנשים שיחלקו על דברי חזל....
אם אתה לא רואה את הבעייתיות - מה חבל, אבל כמובן זו זכותך (או הפסדך...).
דעתך דעתי! איכס בא לי להקיא ולצעוקהחוש השישי⭐????⭐
לאיזו דיוטא תחתונה אפשר להגיע.
אין נער מתבגר שמבין את חומרת העניין.
כשמבינים באיזה בית מתירני הוא צמח זה בכלל לא מפליא כששומעים היתרים הזויים.
כשמבינים באיזה בית מתירני הוא גדל.. החוש השישימוש השור...
ספר לנו באיזה בית מתירני הוא גדל והאם אי פעם הוא או מי מביתו קראו לעבור על דברי תורה ותקנות חזל. תגובה מקושקשת- באמת צריך להקיא ולצעוק על ביזוי תלמידי חכמים ועל ביזוי התורה הקדושה כי לא הולכים בהשקפה המתאימה לדעות שלי... מה שנרא אנש

לא צריך חוש שישי כדי להכיר את הנפשות הפועלותהחוש השישי⭐????⭐
הרב הזה שנוי במחלוקת והדברים ידועים.
רב שרוצה שיכבדו אותו, שיפסיק לעוות את ההלכות ויפסיק כל הזמן לחפש היתרים והקלות הזויות על דברים שהם טאבו ביהדות.
אם הוא שנוי במחלוקת זה מצוייןמוש השור...
זה אומר שהוא לא ירא לומר את הדברים.. להזכירך גם משה רבינו היה שנוי במחלוקת והדברים ידועים ואפילו כתובים בתורה, רצו להרוג אותו מה תאמר עליו??
"דברים שהם טאבו ביהדות"- זו לא טענה הלכתית ולא טענה חינוכית... זה משפט בריחה שאומר יש כאן תפוח אדמה לוהט בוא נחליק ונעביר אותו הלאה.
לכותב המאמר יש אחריות תורנית ציבורית ואישית ולכן הוא מתמודד עם הנושא ומפרסם. לנו המגיבים אין אחריות מלבד על עצמנו- אז יוצאים לנו תגובות שלא מדברות על אלא תוקפות את. ולמה? שששש כי לא מדברים על זה.... אבל הדור זועק תשובות אמיתיות לא תשובות של טאבו ביהדות. הדור רוצה תשובות אמיתיות ולא חלולות והוא צריך אנשים שיעשו לו את העבודה... אז יש כמה אמיצים וגם אותם תוקפים...למה? כי זה לא בטאבו של היהדות....
מי אחראי על הטאבו של היהדות? יש מספר שאפשר לפנות אליו או שהוא לא מחזיק נייד ואימייל כי זה לא בטאבו??
למדנו מהקבה" עימו אנוכי בצרה" איפה שהיינו הקבה ירד איתנו גם כשהיינו במט שערי טומאה במצרים? לפרט מה זה אומר מט שערי טומאה...? יותר גרוע מאוננות. איפה שהילדים שלנו צריכים אותם אנחנו שם... גם אם זה לא בטאבו של היהדות...
לא קראתי אבל באופן כללי הבחור מחפש צומי בפייסבוקאושפיזין מהירח
תמשיכו להגיב פהבסדר גמור
@ציפקה מחילה אבל זה שרשור כפול.
שיגיבו לך בשירשור זה
מישהו ראה התייחסות תורנית למאמר?דוד100
אני!ק"ש
רמב"ם, קדושה, הלכות איסורי ביאה פרק כ"א, הלכה י"ח.

שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ג
אני בד''כ לא נותן ציונים לרבניםמופאסה
אבל הוא קיבל ממני 10



מתוך 100
מה זה קשור למי הוא?ציפ'קה
יש אנשים מטומטמים שיוצא להם דברים מבריקים
ויש אנשים גאונים שיוצא להם דברים מטומטמים(לא חסר כאלה בכלל)
אני לא חושב שהוא מבריקמופאסה
יש לו טעויות חמורות יסודיות
יש לו ניתוק מפנימיות התורה (בעיני חטא יותר חמור מאוננות)
אני מסכים מאוד עם סעיף ח'
סעיף א טעות גמורה (אפשר לחיות כל החיים בלי לשפוך זה יוצא עם הפיפי)
חחחח לאציפ'קה
תשאל רופא
אמרתיציפ'קה
תשאל רופא כי זה מביך אותי.
שזה יוצא עם הפיפי. גם אם זה קורה, זה עדיין נקרא שפיכה. אין הבדל בין זה לבין קרי לילה
אין צורך לשאולמופאסה
ואין צורך לדון בזה אם זה מביך אותך.

עכ''פ יש הבדל גדול.
מקרה לילה לא קורה בגלל שיש עומס על האשכים.
והוא כנראה נמנה על האפשרות השניה..יהודה224
כי אם לא יש אפשרות שלישית שאנשים מטומטמים אומרים דברים מטומטמים
יש תועלת ללשון הרע הזה?בסדר גמור

אני בכוונה מכנה את זה ככה כי אפשר להגיד את דבריך בצורה יותר עיניינת ומכבדתמ ולא לקרוא ליהודי ככה

בגלל זה העדפתי רק את האפשרות השניה רק ציינתי שיש אפשרות 3יהודה224
אתה לארג'אורה שחורה
לא יפה להגיד ככהמופאסה
נכון שעליתי קצת אבל עדיין לא כזה לארג'
נושא המיניות ביהדות חשוב והגיע הזמן שיתמודדו איתו ברצינותor1900
עבר עריכה על ידי or1900 בתאריך כ"ח באב תש"פ 05:29
גם אם זו אוננות או כל נושא נפיץ אחר
'להתמודד ברצינות' זה לא להפוך טמא לטהור ואסור למותרק"ש
גם אם הוא דוחף זאת בניסוח של 'עדיף על...'
עצם השיח מבורך - בוודאי שמצריך בירור של רבנים בכיריםor1900


השיח קיים כבר כעשרים שנהק"ש
מזמן אני מרגיש שמרוב ש'צריך לדבר על זה' ו'יותר מידי לא דיברו על זה' - היום מדברים הרבה יותר מידי, ממילא גם אומרים שטויות בדרך.
ד''א רימון חוסם את הלינקמופאסה
תלוי באיזה רמה, לא?בסדר גמור

או שאתה מדבר על היישומון?

כן, ישומוןמופאסה
אני בבסיסי וזה חוסם
העליתי את הפוסט פהציפ'קה
כן, בזכותך קראתי אותומופאסה
מי זה "הרב" הלז ??יהודה224
כל התגובות ההסטריות פהמוש השור...
הזלזול ברבנים,שליפה של מקורות הלכה, חוסר ידע בנושא מחזקות ומוכיחות בעצם את מה שהוא כותב במאמר.
על זה הוא מדבר- במקום לבנות השקפה חינוכית מה דעתי על אני תוקף את ולמה??? כי ככה הרגילו אותנו.
השאלה הבאה מופנית לציבור הגברים בעיקר כי אצל הנשים התשובה ברורה.
עם יד על הלב- מי מבין יושבי הפורום אבא שלו דיבר איתו על כל השינויים הפיזיולוגים של גיל ההתבגרות והמשמעות שלהם?למי היה שיח חינוכי בנושא? לא ברמה של אסור מותר- זה לא נקרא שיח חינוכי זה נקרא שיח הורס ושורט.
אצל נשים השיח הזה ברור כי התהליכים טבעיים וברורים...
אצל גברים- לא מדברים על זה חטא חמור צואה רותחת הרג נשמות ויש עוד הרבה תיאורים בספרים וכמובן ברמבם ושולחן ערוך .. האם זה נכון-אף אחד לא יחלוק. האם את זה צריך הנער לשמוע ? האם זו ההדרכה שצריך הנער לקבל לחיי ההתבגרות? ברור שלא !! היא משחיתה הרסנית והפוכה מדרך התורה והכוונת חזל!!! למורת רוח הצקצקנים.
אז מה עושים? מתי הנער ישמע על המשמעות ההלכתית של אוננות הוצאת זרע לבטלה? שאלה טובה ויש עליה תשובות.
אבל לפני כן שאלה לחשיבה:
אימא אבא יקרים נכנסתם לחדר וראיתם את הבן שלכם מאונן מה אתם עושים או אומרים?
מחזק את דבריך ומצרף דברים שכתב הרב מלמד בנושא המיני הזוגיor1900

 

פתיחה של הרב לספר "שמחת הבית וברכתו"

שאם כל גבר ואישה יפעלו לפיו כבר תהייה אהבה אחווה שלום רעות ותשוקה ברוב הבתים ב"ה

 

"מתחילה חשבתי שאם ירצה ה’ ואזכה לבאר סוגיות אלו בכתב, אעשה זאת בגיל זקנה ושיבה, מתוך תקווה שאז פחות אתבייש לפרסמם. אולם בשנים האחרונות התעוררתי יחד עם אשתי לליקויים שונים בתחום הדרכת החתנים והכלות, ליקויים שעלולים לגרום למשברים וצער במקום שבו צריכה להיות שמחה ואהבה. מרבים מאוד בפרטי הלכות נידה וכל ענייני הריחוק, ומקצרים מאוד במצוות עונה. אשתי נתנה לכך משל לבחורה שבאה לאשה מבוגרת כדי שתלמד אותה כיצד לבשל לכבוד השבת. והאשה מלמדת אותה כיצד לנפות את הקמח, לבדוק ירקות וקיטניות מחרקים, לבדוק את הביצים מדם, להפריד בשר מחלב בבישולים ובכלים ובבצל ובסכינים, להקפיד על בישולי עכו”ם, חלב נוכרי וג’לטין, ולקנות רק מוצרים שכשרים למהדרין. ורק לא מלמדת אותה כיצד להכין תבשילים טעימים כדי לענג על ידם את השבת. ולא זו בלבד אלא שהיא טועה לחשוב שבזכות ההקפדה על הלכות כשרות, שהיא כמובן חשובה מאוד, זוכים גם לענג את השבת, וזה שהאוכל לא מבושל דיו וגם ממש לא טעים, אינו בעיה, שכן כך הוא תפקידנו בעולם לסבול על קידוש השם. כך יש מדריכות כלות שמלמדות כי שמירת הלכות טהרה ודיני ההרחקות מזכה את הבית בקדושה, במקום להבין שהשמחה וההתיחדות במצוות עונה היא גילוי הקדושה בחיים, כאשר הלכות נדה וטהרה הן תנאי הכרחי לקיום המצווה עצמה.

מטעות זו נוצר פירוד נורא בין הקדושה והחיים, האמת והטוב, החובה והשמחה. קרע שמצוות ואהבת לרעך כמוך ככלל ומצוות עונה כפרט, נועדו לאחותו. לפיכך אזרתי עוז בחורף תשע”ד וכתבתי את הלכות וטעמי מצוות עונה, ומתוך כך המשכתי לברר וללבן את הלכות מצוות פרו ורבו.

לא אסתיר כי היו מרבותי וחברי שיעצוני להימנע מלכתוב ולפרסם דברים אלו, או לפחות לעמעם את משמעותם. רובם מתוך דאגה לי, ומקצתם מפני שסברו שאין לבאר ולפרש בכתב דברים שהצנעה יפה להם. אולם כיוון שמתהלכות בציבור הבנות מוטעות ושמועות שווא, שמוציאות דיבה רעה מאוד על תורתנו הקדושה, כאילו מגמתה למעט את השמחה שבמצוות עונה. חשתי חובה להציג באופן בהיר את עמדתה של תורתנו הקדושה, כפי המבואר בחז”ל ובפוסקים, ולהציל בכך את תורתנו הקדושה מהדיבה הרעה שטפלו עליה, ולהציל בכך את הזוגות היקרים, הגברים והנשים, מהחסרון והצער שעמדות מוטעות אלו גורמות להם. ראוי לציין שהדיבה הרעה על תורתנו נובעת מהבנות מוטעות בדברי חז”ל והזוהר והמקובלים, ומושפעות במידה מסוימת מהדת הנוצרית שהעלתה על נס את מי שמתוך דבקות דתית אינו מתחתן.

כדי להזים את הדיבה הרעה, היה לכאורה ראוי להתעלם מעצת החברים ולפרסם את הדברים ברבים, אולם נמנעתי מכך מחשש שהדברים ייתפשו באופן מוחצן וחלקי על ידי החיצוניים לעולם התורה וההלכה, ואילו עיקר מגמתי שדברים אלו יילמדו בתוככי בתי המדרש ובתי ישראל הקדושים והצנועים, ומתוך הישועה והשמחה שתבוא לבתים על ידי הדרכת התורה, יבקע כשחר אור קדושתם של ישראל ובהדרגה יתפשטו הדברים ותצמח רפואה וישועה לעולם כולו."

 

אני מסכים אתךמופאסה

- למתגבר יש אנרגיה מינית גדולה והוא רעב.
- הרעב מתגבר מאוד, כשיושבים מול הויטרינה של קונדיטוריה.
- יש לו אוכל זמין וטעים מאוד שהוא יכול לספק אותו.

השאלה מה האלטרנטיבה שאתה נותן לו כדי להרגיע את הרעב שלו.
אז אני חושב שעל זה צריך לדון יותר מהכל. איך מפנים את האנרגיה המינית הזאת לאפיקים אחרים חיוביים. בשביל זה אכן צריך לדבר על זה עם מתבגרים.
אני לא יודע למה בציבור הדתי מתביישים. אף פעם לא הייתי דתי ולא היתה לי בושה לדבר על הדברים האלה. כמובן אפשר לדבר בשפה פתוחה וצנועה ( את זה אני לומד לאט לאט דרך הפורום גם)
עם יד על הלב.יהודה224
לי....
בן להורים חרדים... חוזרים בתשובה ואבא מדהים שהיה החבר הפתוח ביותר שלי לנושאים האלו וידע לשמוע אותי לתת עצה להבין להכיל ולתת כלים.. להיות רוח נכאה... אבא שאין דומה לו!
אתה מערבב הרבה דבריםק"ש
אף אחד בציבור שלנו לא מחנך ע"י צואה רותחת, זה ממש לא השיח. כן - האיסור חמור וכל הלהטוט של 'יש איסורים אסורים יותר' של המאמר, הוא עיקום.

אפשר וצריך לדבר בצורה בריאה ומבוררת ויש היום לא מעט שעושים זאת. הרב יהושע שפירא שליט"א, עושה זאת כבר לפחות עשרים שנה, גם בע"פ וגם בכתב. גם הר"מ שלי בשביעית, לפני קצת יותר מעשרים שנה, עשה זאת בצורה בריאה ומבוררת. זה לא מצדיק להוציא כזה פוסט.
מילון מושגיםהעני ממעש
הרב סתיו הוא ליברלי ואדוק
מרכזניק שמסתכל בפלאפון בחזרת השץ הוא שמרני ולייט
בקיצור פיצול אישיות קוראים לזה..יהודה224
לא. שני מדדים שונים. לייט וליברלי לא היינו הך.העני ממעש
הממ... קראתי ברגשות מעורביםrivki
מצד אחד, חלק גדול מהאמירות תמוהות מאוד , לא ברור לי מה הקשר שלהן ליהדות.
'זה אסור רק (!) מדברי חז'ל; השימוש האופנתי והלא יהודי במושגים פסוידו-מדעיים כמו 'טבעי' ; הטיעון 'כולם עושים את זה' (מה אם 'כולם' לא הגונים ב100%, מדברים לשון הרע וכו).

ומצד שני, לגמרי מסכימה עם הסעיף י'א.
סדר עדיפויות נכון ואיזון חשובים מאוד בחיים! גם לעבירות בתחום המיני יש מדרג וצריך להבין אותו. וגם לא לשכוח מתחומים אחרים לא פחות חשובים. כיבוד הורים למשל (כמה מדברים על זה במסגרות לימוד?) , או גזל, או לשון הרע. כמה בחורים כותבים ברשת פוסטים מיוסרים 'היום שוב נפלתי ודיברתי לשון הרע'?
בקיצור, פרופורציות...

חבל שהמאמר לא מסתכם בסעיף הנ'ל.
מה אם כולם מדברים לשון הרע?עוד סתם אחד
אז כנראה זה לא הכי חכם לומר להם כל הזמן שהם הולכים ישר לגיהנום ושלשון הרע הוא כמו רצח.

ומדברים על כיבוד הורים במסגרות לימוד, ואפילו הרבה. לפחות איפה שאני למדתי.
הטיעון במאמר היה בסגנון 'כולם עושים את זה, אז זה טבעי'rivki
העבירה שכולם עושים אותה, לא הופכת למצווה.

זה שצריך פרופורציות בחיים, גם אני כתבתי. אז לא ברור שיש בינינו ויכוח.

ואל הפסקה האחרונה- שמחה אם זה ככה.
מיניות זה טבע אדם-הכל במידה וגדר כמובן -לא בהמותor1900
עבר עריכה על ידי or1900 בתאריך כ"ט באב תש"פ 08:54

במחילה

לטעמי לא הפך עבירה למצווה ח"ו
אך העלה למודעות ולשיח את האוננות ואת היחס אליה חינוכית ודתית .
אוננות היא חלק מטבע אדם (החטא באוננות לא משנה את העובדה בצורך המיני והטיבעי) בעיקר אצל גברים אבל גם אצל נשים במידה שונה כמובן.
גם בתוך זוגיות תקינה- במידה ובמינון כמובן - לא כאן המקום לפרט.

והאמת והשלום אהבו

זה לא עבירהעוד סתם אחד
זה אולי אי-קיום מצוות 'קדושים תהיו'. אם את לא אוכלת מצה בליל הסדר לא עברת עבירה, רק לא קיימת מצווה.
?? אני לא מומחית בהלכה ולא מתכוונת להתווכחrivki
הביאו 2 מקורות למעלה, משנה תורה ושולחן ערוך
גם הוא הביא, אבל את לא מתכוונת להתווכח - אז אין טעם. שלום.עוד סתם אחד
עבר עריכה על ידי עוד סתם אחד בתאריך ל' באב תש"פ 02:26
עבר עריכה על ידי עוד סתם אחד בתאריך ל' באב תש"פ 02:26
הוא גם ציין, שאותו שולחן ערוך אוסר על גבר ליהנות ממשכב עם אשתו - וזו לא בדיוק הפסיקה המקובלת בנושא היום. אז כשלבעלך תגידי שאסור לו ליהנות איתך, לבן שלך תגידי שאסור לו וכו'. אותו קונטקסט.
זה פשוט לא נכוןק"ש
השו"ע *אוסר* להוציא זרע לבטלה (כמובן במכוון ובמזיד) ומגדיר זאת כאיסור הכי חמור בתורה.
השו"ע בשום מקום לא אוסר לגבר להנות מהייחסים, אלא מדריך כהדרכה ראויה, שעיקר כוונתו תהיה לשמח את אשתו ולקיים את חובתו כלפי אשתו ולא להנאת עצמו.

ברור לכל מי שלומד את המקורות בפנים ובדיוק, הן בדברי חז"ל והן בפוסקים, שאין שום דמיון בין האיסור החמור להוציא זרע לבטלה, לבין שאר הדוגמאות שהוא הביא.
אברהם סתיו אוהב שיח פורנוגרפי פומבי, הוא עושה את זה מדי פעםאושפיזין מהירח
איך כולם הופכים את ההזיות שלו לדיון

פעם הוא כתב איזה פוסט איך הוא מתעורר למראה בחורה ואז מחק
אתה רק מחזק את שאת הנפש שהבעתי ממעשיו ודעותיוהחוש השישי⭐????⭐
איבד את הצניעות את הטוהר הן במעשה והן בדיבור.

על זה אמרו חז"ל שבדור שלנו לא יהיה ניתן להבחין בין אמת לשקר יהיה בלבול עצום, ואנשים לא ידעו במה להאמין והאמת תעדר.
לשיטתך .. מה יותר עדיף שיח פונוגרפי מידי פעם אומוש השור...
הוצאת שם רע ולשון הרע וביזוי התורה... אמממ בוא נחשוב...

על זה אמרו חז"ל שבדור שלנו לא יהיה ניתן להבחין בין אמת לשקר יהיה בלבול עצום, ואנשים לא ידעו במה להאמין והאמת תעדר....
אז במקום לדבר על תוקפים את ולמה???
כי האמת שלי היא האמת היחידה ואני לא מסוגל להכיל אמיתיות אחרות אז אני מגדיר אותם כשקר.....
כי זה יותר נוח, והופך אותי לצודק, וכי אין מושג איך להתעסק עם התפוח האדמה הלוהט שנקרא מיניות...
על זה אמרו חזל סייג לחוכמה- שתיקה
ועכשיו נתייפייף ונביע שאט נפש ממעשיו ודעותיו.... כמובן בשם התורה וחזל כי האמת אצלנו.
אשמח לתגובהציפוור
יש לי שאלה בנושא אשמח לפרטי בשביל האינטימיות שבעניין (עדיף בת),
פתחתי ניק חדש בגלל שמתביישת.
תשובת הרב סתיוor1900


הרב סתיו משיב לטענות: הוצאת זרע לבטלה לא חמורה יותר מאי עניית אמן
בעקבות הסערה שיצר הפוסט שכתב, מבקש הרב אברהם סתיו להתייחס לטענות, ומדבר על מידת חומרת האיסור: "לא יכולים לדעת מדוע החמירו כל כך", הגישה החינוכית שקצת נשכחה ומבקש להבהיר: "לא כתבתי בשום מקום "לכו תוציאו זרע לבטלה"
הרב אברהם סתיו
כט באב התשפ, 19 באוגוסט, 2020 16:04
הרב אברהם סתיו
הרב אברהם סתיוצילום: מרים צחי

כיפה עכשיו גם בסטוריז:
הטור שפרסמתי כאן ביום שני על אוננות-גברית עורר לא-מעט שאלות ובקשות להבהרות, גם על ניסוחים עמומים בטור עצמו ובעיקר על היחס שבינו לבין המקורות. השאלות התעוררו במידה רבה של צדק, כי הטור לא נכתב כנייר עמדה מקצועי אלא כסיכום של נקודות רבות שכל אחת מהן טעונה ליבון ובירור. ליבון ובירור שאכן נעשו, אך לא פורטו בטור שנועד להוות קריאת כיוון ויריית פתיחה של דיון יסודי יותר. גם הדברים הבאים לא יהיו הרבה יותר מיריית-פתיחה כזו, אבל אולי קצת יותר.

הטור הקודם של הרב סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים"

מידת חומרת איסור הוצאת זרע לבטלה
הדברים החמורים על איסור הוצאת זרע לבטלה לא התחילו בספרות הקבלה אלא נמצאים כבר בגמרא במסכת נדה שקבעה שכל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה וכאילו שפך דמים. אבל דברים דומים מאד אפשר למצוא גם על מי שעונה אמן כמה שניות אחרי סוף הברכה (בניו יהיו יתומים) או לא בירך ברכת התורה (בגללו נחרב בית המקדש). לא מדובר בגוזמאות בעלמא, אלא בתפיסות עמוקות שמובעות באמצעותן, כגון הנתק בין הלימוד לבין נותן התורה שהיעדר ברכת-התורה מסמל אותו. גם האוננות עשויה לסמל את היסוד העמוק של חיים של בטלה (הרב דסלר כתב שאם אסור להוציא זרע לבטלה, קל וחומר שאסור להוציא זמן לבטלה). אבל גם אי אפשר ללמוד ממקורות כאלו שפעולה נקודתית של אוננות חמורה יותר מעיכוב נקודתי בעניית אמן או השמטה נקודתית של ברכות-התורה.


במקורות מאוחרים יותר, אשר אינם מעטים, האוננות מופיעה כעוון חמור הרבה יותר מאשר השמטה של ברכות התורה. ברור שאיני יכול לחלוק עליהם. כאשר כתבתי שאין אנו יודעים מדוע יש התייחסויות חמורות כל-כך במקורות, היו מי שהבינו בטעות שמכיוון שאנו לא יודעים מדוע כנראה שזה לא נכון. לא. המשמעות היא רק שאנחנו, ובפרט אני, לא יכולים לדעת בוודאות מדוע הם החמירו כל-כך דווקא בעוון זה. לשער – כן; לדעת – לא.

עם זאת עמדתי גם על כך שמקורות אלו משתלבים לעיתים עם תפיסה רחבה יותר של שלילת-המיניות. אשר כפי שהצביע מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל, הייתה רווחת מאד בתקופת הראשונים (הרב קוק באדר היקר כתב שמקורה של תפיסה זו במפגש עם הנצרות הקתולית). כך למשל אותו שולחן ערוך שפסק שהוצאת זרע לבטלה היא האיסור החמור ביותר בתורה, כתב שני סימנים אחר-כך על חיי-אישות של בני-זוג נשואים: "לא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד, שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא, אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח... ואף כשישמש בשעת העונה לא יכווין להנאתו, אלא כאדם הפורע חובו". אף אחד מנושאי-הכלים של השולחן ערוך לא חולק על הפסיקה הזו. ואף רב דתי-לאומי כיום, כולל השמרן והמחמיר ביותר, לא מורה לקיים אותה.

הזרמים השונים ביחס לאיסור
ישנו זרם, דק אך יציב, במקורות התורניים המרכזיים ואפילו הקאנוניים, אשר למרות כל המקורות המחמירים מתעקש לטעון שמדובר באיסור שאיננו חמור כל-כך. דוגמה בולטת היא דברי ספר חסידים שכתב שכאשר מתגבר יצרו של אדם והוא עשוי להיכשל באיסור נדה, עדיף שיוציא את זרעו לבטלה. וכתב על כך הבית שמואל שמדבריו מבואר שהמקורות על כך שאיסור הוצאת זרע הוא "החמור ביותר בתורה" הם "לאו דווקא". דוגמה חשובה אחרת היא בעל ה'עזר מקודש' שהעלה סברות רבות להקל באופנים והקשרים שונים, וחלק מהתבטאויותיו חריפות יותר מכל מה שכתבתי או אכתוב אי-פעם בעניין.

כיוון שלא מדובר במחלוקת הלכה-למעשה, והמקורות המחמירים גם הם לא דיברו בשפה הלכתית, אין חובה לנטות דווקא אחר הרוב. בעיקר כאשר, כפי שנזכר לעיל, היחס הכולל של רבני ישראל למיניות השתנה ללא הכר. העובדה שמקורות רבים קשרו בין הוצאת זרע לבין בעיות בריאותיות (לפי התפיסות הרפואיות בנות-זמנם), ואילו הידע הרפואי כיום גורס אחרת, אף היא בעלת משמעות (אף שאין בה כדי לשנות את האיסור ההלכתי).

בדורות האחרונים ישנו, במקביל לזרם המוכר של הספרות המחמירה בגודל העוון ומזהירה מפניו, גם זרם חינוכי-תורני המנסה להפחית ככל האפשר את מקומה של ההתמודדות עם האוננות בעולמו של האדם. כך למשל כתב הרב וולבה, מגדולי בעלי המוסר של החברה החרדית: " האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. רב אינו מוסמך להתיר איסורים, אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. במקום מלחמה תמידית שהיא אך שווא – יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים. זאת היא דרך החינוך הנהוגה היום אצלנו".

הטור שכתבתי שילב למעשה את הגישה החינוכית החרדית-ליטאית עם הגישה ההלכתית שהוצגה לעיל. דהיינו במקום לומר "האוננות היא איסור חמור, ולמרות זאת האדם צריך סבלנות עם עצמו", הדגשתי שלפי מקורות רבים מדובר באיסור קל-יחסית (בדומה לאבק-לשון-הרע למשל), מה שמעצים את היכולת של העובר עליו להיות סובלני כלפי עצמו.

הצורך להדגיש את קיומן של העמדות המקלות נבע מן התפוצה העצומה שיש למקורות המחמירים בספרות החסידית ושל בעלי-מוסר מסוימים (המהדהדים את דברי הזוהר האומר שאין על עוון זה כפרה), אשר גורמת לרבים מאד רגשות אשמה קשים הרבה יותר מאשר אם עברו על איסור לשון הרע או הלבנת פנים או איסורי תורה אחרים.

אוננות גם לא חמורה פחות מאמן יתומה או אבק לשון הרע או תפילה-בלי-כוונה ועבירות רבות אחרות שכולנו לוקים בהן ומשתדלים מאד להמעיט בהן ככל האפשר. מתוך שמחה ואפילו סוג של חגיגה של האנושיות שלנו, של היותנו לא-שלמים החותרים תמיר להשתפר ולהתעלות. כמו חטאים רבים אחרים היא מנתבת את הכוחות של האדם לריק, וההימנעות מן החטא, גם אם היא כרוכה במאמץ, מרוממת את האדם ומקדשת אותו. חשוב לי להבהיר את זה כי היו מי שהבינו בדבריי אחרת. לא כתבתי בשום מקום: "לכו תוציאו זרע לבטלה". מה שכן אמרתי זה שערב ראש חודש אלול אני מאד מקווה שהימים הנוראים יעברו עלינו בעבודה עמוקה ופוריה על הקשרים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו במגוון עצום של נושאים, ולא, כפי שקורה לא פעם, ייצאו לבטלה על נסיונות סרק להתמודד עם עבירה אחת, לא כל-כך מרכזית.

בימים האחרונים קיבלתי, במקביל לתודות רבות ממטפלים-מיניים ואנשי חינוך, גם לא-מעט תגובות חריפות מידידיי הרבנים. אבל קיבלתי גם הרבה מאד מכתבי-תמיכה מרבנים מבוגרים ומנוסים, אשר חלקם כתבו לי בפירוש שאינם מעיזים לצאת בפומבי בעניין מחשש שמא יבולע להם. גם על המציאות הזו, לדעתי, יש לעשות תשובה.

זה נשמע הקבה יותר טוב מהמאמר המקוריrivki
אני מאוד שמח שיש דיון בריא בנושאים האלה -הגיע הזמןor1900
לא יודע מאיפה הוא הוציא את האנלוגיות שלוק"ש
כל מי שלומד את המקורות ביושר, רואה שכל האנלוגיות שלו לא נכונות.

הוא מערבב בין דברים שמופיעים כאיסור, לדברים שמופיעים כהדרכה ראויה, דברים שהם הדרכה דווקא לתלמיד חכם וכו'. כל לומד שילמד קצת ברצינות יראה את ההבדל.

במחילת כבודו, הפוסט הזה עוד יותר חמור מהקודם - בחור בן שש עשרה שיקרא אותו יגיע למסקנה, שבתור דתי לאומי, השולחן ערוך לא בשבילו (הרי אפילו הרבנים לא מדריכים לפי השו"ע...) ויגיע גם לחילול שבת.
העסק הזה לא פשוט בכללענתי933
אבל אי אפשר לדמות את זה לשום דבר אחר
השאלה מי קובע איזה איסור חמור יותר ? חשבונות שמיםor1900
לא מיקל ראש בשום איסור ח"ו
בשו"ע ערוך כתוב 'האיסור הכי חמור בתורה'ק"ש
בחז"ל (כמו שהוא אכן ציין) הן במקורות נגלה והן במקורות נסתר, האיסור הזה מושווה לרצח.

על שאר הדוגמאות שהוא הביא וניסה לטעון שהם לא פחות חמורים - אין את הביטויים הללו! נקודה.

אז נכון, הפוסקים העירו שלאו דווקא. איסור נידה, שהוא בכרת וצריך לההרג ולא לעבור עליו (כמובן, אם אלו שתי הברירות - יש ברירה שלישית, לחיות ולא לעבור) - חמור יותר. מכאן ועד המסקנות שהוא מוציא, הדרך ארוכה.
אתה מפספס את עיקר הדיון- נייר העמדה הוא לא הלכתימוש השור...
מה יותר עדיף נער מתבגר חולה נפש עם דכאוניות וחרדות שלא מחובר למיניות שלו וכול ההשלכות לחיי המישואין וחיי האישות שחושב שהוא חי בחטא חמור כל הזמן מתוסבך עם הבורא כי הוא כהגדרתך חי בחטא חמור מאוד- או נער מתבגר שמאונן (לא כדי להשחית זרע) שמכיר את המיניות שלו את העונג שזה עושה לו שלומד להכיר את עצמו וכשיגיע הזמן גם יבין ויוכל לקבל את המשמעות ההלכתית של המעשה שלו בין דרבנן בין דאוריתא. שיהיה בריא נפשית יבין שמה שהוא עושה זה דבר טיבעי שקשור להתבגרות שלו.
בהנחה שאי אפשר לקשןר את הידיים של הנער( וכנל לגבי בנות) ושאתה לא נמצא לשמור עליו 24 שעות ושהנער לא מאונן בגלל ויסות תחושתי, או כדי לקבל צומי ועוד הרבה סיבות שלא קשורות למיניות
ובהנחה שאתה מעוניין להיות הורה שמעורב בחינוך המיני של הילד שלך ובכלל להיןת הורה רלוונטי בגיל ההתבגרות
תחליט האם אתה מעצים את העיסוק באוננות והדיון האם זה איסור של שולחן ערוך רמבם וכו או להבין פרופורציות ושילוב של ההלכה בחיי המעשה.
כל מה שכתבתי הוא בהנחה שהנער ראה את כל המקורות ההלכתיים ועדיין קשה לו להפסיק לאונן
במקרה שראה את כול המקורות ההלכתיים והחליט בגלל זה להפסיק אשריו ומה טוב חלקו הכול בסדר. רק לבדוק שהוא לא רובוט

אבל המאמר שהביאו בפתיחה, הוא כן הלכתי!ק"ש
הוא עוסק בסדרי עדיפויות הלכתיים! הוא מעמת בין הלכות בשו"ע. כוונתו רצויה - מעשיו אינם רצויים.

על המאמר של הרב יוני לביא, שממש לא נופל בכל הטענות שלך, אבל גם לא נופל בלטהר את השרץ בק"נ טעמים - אני חותם בשתי ידיים.
אני לא ברמה לחלק להם ציונים -שמח מאוד על השיח בנושא החשובor1900
ציונים אינם הנושאק"ש
אני לא מחלק ציונים, אבל בהחלט למדתי את הסוגיא, כמו סוגיות רבות אחרות. הרב לביא כותב לפי התורה, בעוד שהמאמר בפתיחה ויותר חמור ההסברים שהוסיף , מעוותים את התורה.
הוא לא הלכתי- זה נייר עמדהמוש השור...
שמטרתו להציג חשיבה חינוכית שונה ממה שהיה מקובל עד כה. ולכן כותב המאמר הביא את הקצה של הדעות ההלכתיות כדי להבהיר שאל מול ההתמודדות שאותה חווים בני הנוער כיום והנזקים הרוחניים והפיזיים שבאים בעקבותיה צריך לעשות חשיבה ולהרגיע אנו המבוגרים בעיסוק. כי עצם העיסוק והשיח איך שהוא היום מגביר ותא תורם לתופעה.
ולפעמים גם אם זה לא מקובל צריך לטהר את השרץ כדי שהילד הנער הנערה לא יהיו בחוויה שכול היום הם מתעסקים עם שרצים עד שהם הופכים לטמאים ופסולים
אין מצב בעולם בשביל סיבה כביכול חינוכיתהחוש השישי⭐????⭐
ודאגה לשלום הנער, להכשיר למלא את הנפש והנשמה של המתבגר בקליפות ובטומאה, ואולי גם להגיע לאיסור אישה בנידה.( כנראה השלב הבא)....
בטוחה ששולחו ערוך ידע והבין ישר והפוך הרבה יותר מאיזה רב שלא מגיע לקצה הציפורן של יוסף קארו וחז"ל .
איזה רב כן מגיע לקצה הציפורן שלהם? אף אחד. ועדייןמוש השור...
בבחירה שבין נער נערה מתבגרים שייפתחו בגלל העיסוק ההלכתי המחמיר במקרה של אוננות
הפרעות נפש חמורות, נטישה של הדת, שנאה עצמית, ריחוק מההורים והסביבה האחראית שלהם, יחוו פגיעות מיניות, נטיות הפוכות , התמכרות לאינטרנט ותכנים מינייםוהרשימה ארוכה. עדיף להתעסק בצד המיקל בסקאלה ההלכתית. לדבר ולהסביר להם על מושג עונג על אבהות ואימהות על האופן בו ילדים באים לעולם , על החיבור הטיבעי לגוף שלהם בשלב יותר מאוחר בהתבגרות כן לדבר על המשמעות ההלכתית.
לא במושגים של קליפות טומאה ובעילת נידות אלא במושגים של חיים, הולדה, אחריות אישית, דחיית סיפוקים, זוגיות
חותמת על כל מילה שלך בשרשור הזה.נגמרו לי השמות


הוא באמת לא הלכתי - הוא אנטי הלכתי!ק"ש
כפי שחזרתי ואמרתי - על המאמר של הרב יוני לביא, שמבחינת גישה חינוכית לא נופל בכלל בחששות שאתה חוזר עליהם, אני חותם בשתי ידיים. (אגב, הכותרת בכלל לא מבטאת נכון את הכתוב במאמר).

המאמר שהובא בראש השרשור ודברי ההסבר שפורסמו אח"כ (שלא פורסמו בשיח פנימי של אנשי חינוך, אלא באתר פתוח לכל), הם לחלוטין אנטי הלכתיים. בעצם הוא משכנע שכולנו עוברים על השולחן ערוך (תוך הצגת הלכות בצורה מסולפת לחלוטין), אז זה לא באמת כזה נורא.
עצם הדיון העקרוני הוא חשוב ולא רק הצמדות לפן ההלכתיor1900
בסוף יש פה התמודדות קשה נפשית
קודם כל לנער /מבוגר
רבנים .. בת הזוג בני משפחה ועוד
אין ספק שלהלכה יש את מקומה הקיומי והחשוב בחיינו.
אבל אי אפשר להמשיך לברוח ולנעול את הבעיות בחיים ולכולנו מבוגרים מחנכים ורבנים יש חובה להתמודד עם האתגרים שבחיים (לא רק אוננות) כחברה דתית בעולם הגדול גם אם זה צורם לאוזן..
יש פה מרקם עדין וזהירות נדרשת.

הרב יוני לביא -שמירת הבריתor1900
*פולמוס שמירת הברית: "קודם כל להבין שאין פתרון"*

פולמוס שמירת הברית: "קודם כל להבין שאין פתרון" - כיפה

הרב יוני לביא מצטרף לדיון סביב איסור הוצאת זרע לבטלה, ומציע פרשנות ופתרונות משלו לבעיה. "לא ליפול למלכודת שטומן היצר הרע כאילו ההצלחה או הכשלון בשמירת הברית הם חזות הכול והם שמגדירים את ערכנו"
יפה מאודrivki
ויש הבדל גדול בין הגישה שלו למאמר הראשון שהבאת.
זו דיעה אחרת- השיח מבורך בעייניor1900
לא מכיר את הרב הזה אבלמחפש הגיון
גם אני העלתי פה פעם את הנושא הזה, והרבה חלקו עלי - אבל היה שיח ראוי.
ואני גם חושב שבמשך השנים קצת יצאנו מפרופורציות..
דבר שהיה קורה אצל הדמויות הכי גדולות וצדיקות בתנך פתאום בימינו נתפס כאיסור החמור ביותר שיש עליו כל כך הרבה הפחדות ועונשים.
וגפ לביסוס של האיסורים יש קונפליקטים במקרים מסויימים.
אולי באמת כדאי שבימנו שכולם חשופים לזה ומתמודדים עם זה מגיל צעיר מאוד,
אני חושב שעם הזמן אנחנו מבינים שמשהו "לא מסתדר" עם האיסורים בנושא אבל כולם ממשיכים עם הזרם ואם מה שהיה נהוג עד היום ולכן גם יותר מנסים ובודקים בעצמם.
ואולי כדאי שיהיו רבנים שבאמת יפתחו את הנושא בלי "להתבייש" ולהכנס לפרטים ויעשו סדר .
על מישהו מהדמויות הכי צדיקות בתנ"ךק"ש
מופיע שהוציא (בכוונה) זרע לבטלה?!

היחיד שמופיע עליו דבר כזה זה אונן, ועל זה מופיע שד' המית אותו.
לא בדיוקמחפש הגיוןאחרונה
קודם כל זרע לבטלה זה לא מושג שהיה קיים בעבר, עד שחכמים באו והזכירו אותו..
הסתכלות אסורה לפי איך שמגדירים היום רחוק שנות אור ממה שמוזכר בתורה..
גברים היו לוקחים כמה נשים, לחלקם היו גם פלגשים.
כל עניין המיניות באופן כללי היה הרבה יותר חופשי ופתוח אלה אם כן זה גילוי עריות.

והיום *איכשהו* מכל עניין קטן של צניעות יש יריות לכל כיוון .
הדור הצעיר חשוף להכל מגיל קטן, לרוב מכיר את העולם החילוני ונחשף אליו.
ההפחדות כבר לא עובדות לא רק בנושא הזה, גם בכל תחום הלכתי אחר.
וכמו שמצאו את השיטה לקרב לדת דרך הדברים היפים שבה ככה גם צריך לחנך למיניות נכונה דרך הדברים היפים שבה
מחילה, שטויותחידוש


בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פאחרונה

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממניאחרונה

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמותאחרונה

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...