אנא עבדא דקודשא בריך הוא.
אם אלוקים נפח נשמה בבני אדם כמו שמנפחים גלגל ים (בעיקר האבובים) אז אני ממש גאה בו. ואם הוא הוציא מהם את האוויר גם ככה אז עוד יותר. למרות שחבל, אפשר לעשות חור ולתת להם להתפנצר לאט לאט. לאט לאט שיעלמו ויכחדו להם.
ביקשתי לעורר אהבה. לעורר את האהבה במקומות שאין בהם אהבה בחיי.
ואם כבר אלוקים נופח נשמה הוא גם מלטף את הראש, על הדרך. אני מרגישה שהוא כל הזמן ממלא לי את האוויר בגלגל. גאד.
אם אתה מאמין במשהו, אתה תקבל אותו. ואני מאמינה בניסים. ובאהבה. וכשביקשתי לעורר אהבה מצאתי כל כך הרבה נגיעות קטנות (פיציות) של אהבה שחיממו לי את הלב ונתנו לי תקווה.
העולם מלא במקצבים, מלא מלא בקצבים שונים ומוזרים. כל אחד צריך ללמוד את הקצב שלו בעולם. וזה בסדר גמור שלכל אחד יש קצב שונה, זה היופי.
איך היא אמרה לי היום, לעשות בנחת, להרפות.להרפות. אם את מרגישה שזה נכון לך, תעשי. אם לא, אל תעשי, גם אם כל העולם מצפה שתעשי. זה לא שלך.
להיות עבד של הקבה, תמיד היה נראה לי מוזר להתגאות בזה ואפילו מעצבן. ממש. עכשיו זה נראלי כמו קסם. להיות עבד, איזה פשטות, איזה קטנות. אתה לא מחליט כלום, את רק פועל קטן שחי חיים פשוטים. ואיזה קסם שאתה עובד את ההוא. ההוא הזה שאתה הכי אוהב בעולם ושהוא הכי אוהב אותך. איזה מרגיע זה. איזה טהור.
זה בסדר לא להיות בסדר.
היה לי מלא מה להגיד. שכחתי מלא.
לילה טוב
יש
