הנסיך הקטן אומר "יפה שקיעת השמש ללב עצוב" ואני אומרת- יפה שקיעת השמש. ככה, כמו שהיא, עם כל העוצמות שלה, עם כל הכוח שלה, פשוט מתכופפת והולכת לעולם אחר. וחשבתי עוד קצת שאולי הנסיך הקטן אמר את זה כי כשהוא מרגיש את העוצמות שלה מתקפלות לעולם אחר הוא מרגיש את זה אצלו, וכל הכוחות שלו מתקפלים והוא נשאר ריק ולבד.
לבד.
כמה ריק זה להיות לבד.
ואולי כי היופי תמיד כולל איזו טרגדיה. הכל נעשה יפה יותר אחרי המוות. בעולם שלנו עצב הוא קדוש. הוא עמוק יותר מהשמחה.
אז יפה שקיעת שמש ללב עצוב דווקא. יותר מללב שמח.
ובכלל את מדהימה.
ילדה אני חייבת איתך שיחות..
(אני לא חושבת שעצב יותר עמוק משמחה, אני חושבת שיותר קשה להגיע לשמחה שעמוקה יותר מהעצב, אבל אז היא גדולה ממנו בהרבה.)
תודה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
