נושמים את האוויר הזה כאילו הוא סם משכר,
נושמים עמוק ומחייכים, במוחשיות כזו שאני כמעט בטוחה שיש להם ביד סיגריה,
לפחות.
אומרים שתמיד מותר לשאול אבל התשובה החד משמעית של כולם רק מערערת אותי
אלול?
אמ. טוב. אני מרגישה אווירה
במיוחד בימים טובים שלי
אבל אוויר כזה כמו שהם נושמים עוד לא יצא לי לשאוף ולנשוף בכזו אגרסיביות של טוב שנשפך עלי
טוב נו
האנשים שסביבם אני חיה הם טובים מידי
לכן הם באופוריה
סתם
אני מרגישה שאני נחנקת
|לב קטוע|
/תקוע
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
