well
זה היה הדבר הנכון
לא כי הקשבתי ללב שלי הפעם
הרי חלק נכבד מהחיים הקשבתי ללב וזה בדיוק מה שהרס אותם
או בנה אותם
תלוי מתי תשאלו
קיצור, פואנטה
|מבולבל|
גאד
אני ככ אוהבת
(לא אני לא)
DAMN
well
זה היה הדבר הנכון
לא כי הקשבתי ללב שלי הפעם
הרי חלק נכבד מהחיים הקשבתי ללב וזה בדיוק מה שהרס אותם
או בנה אותם
תלוי מתי תשאלו
קיצור, פואנטה
|מבולבל|
גאד
אני ככ אוהבת
(לא אני לא)
DAMN
היא מתגעגעת
וככ רציתי להשתמש במילה הזו אתמול
אבל פחדתי ככ
כי אסור
אסור להשתמש במילים כמו מתגעגעת רק להתכחש לעבודה שאני מדברת עם האדם שלא יצא לי מהמוח כל השנים האלו
ואפילו גיליתי שאני לא שנואה כמו שחשבתי
וגאד
זה ככ טוב שכל מערכות האבטחה במוח שלי צורחים לי לברוח
שיקטע שוב
לא כי אני רואה פוטנציאל כלשהו
אני גם לא רוצה שיחשבו שאני רואה אחד כזה
אני פשוט רוצה לדעת הכל
לפני שיגמר
לפני שהטיימינג שלי יחזור להיות גרוע וכל השיט של החיים יחזור לנחות לנו על הראש
כי עכשיו
עכשיו זה הרגע הכי טוב
ואבא
אני ככ אוהבת אותך
וכל מה שיעלה לי במוח זה לברוח
זה עוד מרדף כזה אחר שלווה או תקווה נעלמת
נאלמת
כי אסור לפתח תקוות, אסור לצפות כי אז מתאכזבים
אז כולנו מתכחשים לחיים, מפיחים אשליות וקלישאות באוויר, כדי לצאת ידי חובה גם טוענים שהם שקריות וממשיכים לרדוף אחרי עצמינו
בעיקר כי ככה שורדים
ככה לא מתים מלהתאכזב
ככה, החיים הם קצת יותר מרדף וקצת פחות עצמינו
(תתעלמו מהמאושרים בצד, הם מאוהבים עד מעל הראש)
להמשיך סליחה
הרי זה התחיל כבר וברור שזה רחוק מלהסתיים
גם
אני לא בטוחה שלא יקרה כלום בקרוב, אני הרי יודעת שזה אמור לקטוע אותי אני פשוט לא יודעת מתי אז אולי אסור לי להתחיל עם דברים נוספים
ואוף
אני בסך הכל רוצה להיות פעם אחת הצד השני
זה שיכול להתכחש לעובדה שהוא נואש
שבוע טוב
שבוע טוב
זה חייב להיות שבוע טוב
"ויגמר?"
"כמו כל הדברים הטובים."
"ויגמר?"
"כמו כל הדברים הטובים."
"ויגמר?"
"כמו כל הדברים הטובים."
לא יוצא לי מהמוחח
לא יוצא
זה לא יוצא
אני לא יודעת אם שכחה זו קללה או דבר מבורך
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)