שתי שאלות שקשורות לילדיםאמאשוני
אז בגלל שכל כך כיף לשמוע דעות מעניינות ומועילות רציתי להתייעץ על שני דברים:

הראשון, היא עניין פעוט, אבל דווקא הדברים הקטנים האלו אני אוהבת לזקק מחשבות ותחושות, אז מתנצלת מראש ממי שאני מבזבזת את זמנה ומחשבותימהכל שטויות...
אז המקרה כזה: אתמול במוצ"ש עטפתי ספרים לביה"ס (שמתחיל היום)
עטפתי את ספרי הקודש שזה היה חשוב לי, ואמרתי שאת שאר הספרים (בכריכה רכה) אעטוף בהמשך השבוע אז שיזכור להחזיר אותם.
הבן ניסה לבקש שוב ואמר שאני עוטפת כל כך יפה ואם אפשר לעטוף הכל עכשיו
הסברתי שאני לא מרגישה טוב (אני סובלת מבחילות בעיקר בחצי השני של היום)
בעלי התערב ואמר לילדון שלא ללחוץ עלי לעשות משהו שלא מתאים לי וככה נסגר הנושא.
אשמח לשמוע מה תיאור המקרה מעורר בכן.. ובבקשה בלי להיכנס לשיפוטיות כללית מרחיקת לכת.. ספציפית על המקרה הזה. (אשמח לגיוון בתשובות שאדע איפה בדיוק תופס אותי)

הנושא השני הוא רציני יותר, ואנו שוקלים אותו בכובד ראש,
הנושא הוא הפרדת חדר הילדים. כרגע 3 ילדים ישנים בחדר אחד (בן 8.5, בת 6, בת 3)
עד היום היה חשוב לי שכולם יהיו ביחד כדי שלא יהיה ילד שישן לבד שלא יתרגל לחיי פינוק. (מאוד חשוב לי ללמד את הילדים להסתדר עם עוד אדם בחדר, לשמור על סדר וניקיון, להתחשב בשעות השינה, לכבד את הפרטיות של האחר וכו'

העניין שעכשיו הילדים (בדגש על בת ה6) מרגישים חוסר נוחות עם ילדי המין השני.
לבן זה פחות הפריע כי למד להסתדר וגם בתור בכור היו לו פריווילגיות, הוא גם מתלבש תוך 10 שניות אז אין בעיה לשמור על הפרטיות למשך זמן זה. הבת יכולה לרחף ערומה שעות עד שמתלבשת פיג'מה ואני לא יכולה למנוע מהילדים לא להיכנס לחדר שלהם בזמן התארגנות ערב במשך שעות... (אם כי אפשר למצוא פתרון ספציפי למשל חלוק מגבת עוטף טוב)

בהנחה שיש את התנאים הפיזיים להפרדת חדרים- אשמח לשמוע מה השלב שבו הפרדתם חדרים והאם ההחלטה הייתה חכמה או בדיעבד הייתם עושים משהו אחר.

האם המין של הילד הרביעי נכנס למשוואה? (לתחושתי לא, כי לא חושבת שיש בעיה שילד בן 12 ישן בחדר עם אחותו בת 3 נגיד, אבל אולי אני טועה)
מוכר ממשoo
לגבי העיטוף גם הבן שלי לא הרפה עד שגמרתי לעטוף, מהדברים שיותר חשובים לו.
לגבי הפרדה בחדרים, אין לי נסיון עם שני מינים, אבל הרבה שנים הייתי בדעה שלא טוב לתת לילד חדר אישי, לפני כמה חודשים הפרדתי 2 ילדים לכל אחד חדר פרטי וזה עשה להם מאד טוב ושיפר ביניהם את הקשר, בדעבד הייתי מפרידה הרבה קודם
אם תוכלי לפרטאמאשוני
לגבי הפרדת החדרים מה חשבת לפני, מה גרם לך לשנות את דעתך ומה קרה בפועל זה מאוד יעזור לי!
ואם אפשר גם את גילאי הילדים...
רק אם בא לך...
לפניoo
חשבתי שילדים צריכים לחלוק חדר ולהסתדר, שזה נכון אבל במקרה הזה ספציפית, נער בן 15 וילד בן 9 עם הרבה נקודות השקה מתנגשות, והקורונה נתנה פוש להחלטה להפריד.
בדעבד המחיר של הלמידה לחלוק היה גבוה מידי, ואפשר ללמוד זאת בעוד דרכים במחיר מופחת
הבנתי, תודה רבה!!אמאשוני
מנסה לענות:מתואמת

בקשר לשאלה הראשונה - את עדינה... אני, אם הייתי לילד אומרת שאני לא יכולה עכשיו - אבוי לו אם הוא היה ממשיך ללחוץ עליי... ואת אלופה שאת בכלל עוטפת ספרים כשאת במצב כזה! (אצלנו זה התפקיד של בעלי הוא עוטף יפה יותר ממני... פרפקציוניסט...)

בקשר לשאלה השנייה -

אנחנו החלטנו שמכיתה א' מפרידים חדרים לפי מינים. (לא בכל בית זה אפשרי, אבל כשכן - אני חושבת שכך נכון לעשות. לא קטנים מדי, אבל גם לא גדולים מדי. רגע לפני שזה מתחיל להציק באמת).

אז כשהגדולה הייתה בכיתה א', היינו באותו מצב: בת יחידה ואחריה שלושה בנים ועוד אחת בבטן (הם לא ידעו מה המין כמובן). גם אני לא כל-כך אוהבת את זה שילד יישן לבד ויפתח לעצמו פרטיות לא בריאה, אבל במצב הזה החלטנו שכן לעשות כך, והודענו לה שבעוד כמה חודשים התינוק שייוולד ייכנס לחדר שלה. אמרנו לה שבין אם זו בת ובין אם זה בן - בחודשים הראשונים הוא יהיה איתה בחדר.

אז היא זכתה לכמה חודשים פרטיים, אבל ידעה כל הזמן שזה זמני.

מבחינתי עד גיל שנתיים של הילד הקטן יותר - זה לא משנה אם הוא ישן עם בנים או בנות בחדר.

 

(אגב, היום הבכורה היא מתבגרת בת 12, וזקוקה לפרטיות שלה... אז העמדנו מחיצה באמצע חדר הבנות, וכך יש לה סוג של חדר משלה. אז גם את זה צריך לקחת בחשבון - שהילדים שלנו יובילו אותו להחלטות שונות ממה שאנו מכוונים... בכל-אופן, לא הרשינו לה לעבור לחצי החדר שמשמש לנו כחדר אורחים וחדר יצירה, למרות שהיא ביקשה...)

לגבי החדריםאמאשוני
אני זוכרת שאת מניקה עד גיל יחסית מאוחר
אז מה עשית עם הנקות לילה?
(אולי בגלל שזאת בת הבכורה שלך ואצלי זה בן זה שונה בנושא הזה)

אם התינוק ישן אצלנו בחדר חצי שנה ראשונה,
אז זה נותן לפחות שנה של חדר לבד.
היית הולכת על זה בסיטואציה שנוצרה לכם או מנסה למשוך עוד קצת כדי שבאמת יישאר רק כמה חודשים של לבד?
אני מיניקה עד גיל מאוחרמתואמת

אבל לחדר הילדים הם עוברים בסביבות גיל ארבע חודשים, כי בחדר אין לנו מקום למיטת תינוק. (ואז קמה להיניק ליד המיטה או לוקחת אליי למיטה לשארית הלילה...)

וכן, זה יצא זמן די ארוך שהיא הייתה לבד בחדר. התינוקת נולדה כשלושה חודשים אחרי תחילת שנת הלימודים, ואז היו עוד ארבעה-חמישה חודשים שהיא הייתה איתנו, ורק אז עברה לחדר עם הגדולה.

לא יודעת מה הייתי עושה במצב המדויק שלכם...

עונה לשאלה הראשונה (הבת שלי עדיין קטנה מדי...)אם כל חי

תאור הגיוני לגמרי לגמרי של שיחה שיכולה לקרות גם אצלי בבית.

האמת שאני מכירה את התחושה הזו של-

אולי אני מגזימה בצרכים שלי, האם נכון בשלב זה לסרב לילד שלי? האם זה נובע מאגואיזם שלי או ממקום נכון של להציב גבולות?

חפעמים אני מגלה שאני באמת מדי מתעקשת על דברים שהם לא חשובים...

אבל היות שלא הרגשת טוב, זה הכי לגיטימי בעולם השיח הזה

וטוב שבעלך סייע לך בהצבת הגבול!

תרגישי טוב

יפה נגעת בנושאים שהעסיקו אותיאמאשוני
תוסיפי לזה גם את העובדה שבעיה שלי שחיכיתי לרגע האחרון+
שמחה על שהנושא חשוב לו (הוא ילד די נקי אבל עדיין יש מה לשפר אז אם זה בא ממנו אולי כדאי לעודד את זה)
מנסה לענותמיואשת******
לשאלה הראשונה- אפילו לא הבנתי אותה.
נשמע מקרה נורמלי אמא נורמלית אבא תומך באמא בדיוק כמו שצריך וילד שלומד להתחשב ולהיות אחראי. נהדר.
בקטע השני פה אין לי תובנות בין המינים , אבל הפרדתי בגיל ממש מבוגר. 13 . לכבוד העליה לתיכון וגם היה לפני הלידה.
תכלס ברגע שיש עוד אחד באמת הגיוני לחלק לשתיים ושתיים. ויש משהו יפה בלתת לבכור עד הלידה להיות בחדר לבד כמה חודשים, פריבילגיה של בכור.
לגבי הבת בכל מקרה צריך לעבוד על הקטע של להתלבש. למשל להתלבש בשירותים ו באמבטיה אם היא רוצה לקחת את הזמן בנחת
גם כשהבן יהיה בעוד חדר הוא עלול להיכנס לה לחדר. את מתכוננת לשים מפתח לילדה בגיל הזה? לא סביר , לא?
ואם המשחק שהוא רוצה יהיה שם או משהו?
לכן זה נושא נפרד בעיני שצריך להתחיל לעבוד עליו בלי קשר למעבר חדרים.
תודהאמאשוני
את מתכוונת לעבוד על זה שהיא צריכה להתלבש בתוך זמן סביר או לעבוד על זה שהוא לא אמור להיכנס לחדר גם אם זה לוקח לה שעות?
ואגב מפתח זה לא רעיון רע כשמתלבשים, לא?
היא בדיוק בשלב שבו אני רוצה ללמד אותה לנעול ולצאת בבטחה (מקסימום נחליף מנעולים לנעילה בטיחותית שאפשר לפתוח מבחוץ במקרה חירום)
לא הייתי רוצה שהיא תתפוס את המקלחת שעות.
אני מאלו שלא אוהבים מנעולים בבית כל כךמיואשת******

מנסה לענותזכיתי_לאהוב
אין לי ילדים עדיין, ואני בעצמי בכורה עם רק אחיות, אז אף פעם לא חשבתי לעומק על בעייתיות של אחים ממינים שונים.
אני יכולה לשתף מהחוויה שלי בתור בכורה, המעבר לחדר לבד, אפילו בסביבות גיל 7, אפילו שהיה זמני עד שהבת הרביעית נולדה, מאוד העצים אותי וגרם לי להיות אחראית ועצמאית.
ומצד שני, ידעתי שזה זמני, ולא היה לי בעיה לחזור לשתף עם מישהי את החדר.
(מצד שני כשהסיטואיציה הזאת חזרה שוב, בגיל 15 בערך בבית חדש, היה לי מאוד מאוד קשה לחלוק חדר עם אחותי, אבל הייתי בשלב כזה, עקשנית).
אז אני הייתי מפרידה, ואת הילד הרביעי כשיוולד הייתי שמה עם הבכור. זה יכול פתאום דווקא לעשות טוב, גם לבכור וגם לבת 6
תשובותחילזון 123

1. נשמע מצויין, לא רואה בעיה שהילד יתאפק ויחכה, עדיף מאשר שאת תגיעי לקצה
2. הגדולים שלי היו יחד בחדר עד שהגדול היה לקראת סוף כיתה ו וזאת שאחריו בכיתה ד
אחר כך עברנו דירה ועשינו חדר בנים וחדר בנות (ככה יצא מבחינת הגילאים אצלינו, המטרה העיקרית היתה להפריד בין הגדולים, לא הייתי לוקחת קשה שיהיה בן עם הבת הגדולה וכו')
לכל אחד מהם היה שותף\ה בחדר שהיה קטן יחסית וזה נתן להם סוג של פרטיות כי בעצם הקטנים פחות משתמשים בחדר (הולכים לישון מוקדם יותר, משחקים רוב הזמן בסלון וכו')
אחרי 4 שנים, כשעברנו שוב דירה נתתי לכל אחד מהגדולים חדר קטן לבד, והקטנים יותר כולם יחד
הרגשתי שזה יותר טוב להם לקבל סוג של פרטיות, שהקטנים פחות צריכים אותה כרגע
לא חושבת שזה היה הכרחי, ויכלו גם להסתדר יחד, אבל אני לא בטוחה שזה רע שיהיה לגדולים קצת פרטיות בגיל כזה
כמובן שאם היחסים בין הילדים ממש חמים זה נחמד שיהיו יחד, אבל אם זה יוצר יותר מדי סיכסוכים נראה לי שלא חייבים בכח...

לגבי עניין החדריםאני זה א
אני הפרדתי את הבת לםני שנה בגיל שמונה וחצי.
מתחתיה יש רק בנים והיה לי חשוב ההפרדה גם בנושא הצניעות וגם בשביל לתת לה את המקום שלה כבת בכורה ויחידה.
גםנכשבאות חברות יש לה פינה שקטה משל עצמה.
אצלי בכל אופן חוץ מלישון בחדרים לא עושים כלום ככה שלא מרגיש לי פינוק לתת לה חדר פרטי להיפך זה פיתח אצלה בגרות ואחריות.
יפה, מתוקה!אמאשוני
מעניין אם השהות רק לצורכי שינה באה ממנה או ממכם,
בכל אופן זה לא יקרה אצלנו.
חדר לבד יכלול גם שהות לבד ייתכן זמן ממושך (ייתכן שנופתע לטובה אבל כרגע ככה זה נראה)
לגבי השהות- אצלינו שוהים המון בחדריםמיואשת******
משחקים או קוראים. בכיף.
מותר גם לסגור את הדלת כמעט עד הסוף (כמעט כדי לסמן שאפשר להיכנס ושישמעו את אמא קוראת להן...)
מחשב או כל מסך אחר אנחנו לא מרשים בדלת סגורה.
וכמובן מארחות חברות , למי שזוכר שהיה כזה דבר פעם... 😞
אז אצלנו עם הבן זה יכלול נעילת הדלתאמאשוני
הוא אוהב לקרוא בשקט ולשחק בלי שיגעו לו בדברים.
לגו וכו'
ועבודות בניה
מסמרים
גואש
יש הרבה דברים שהוא משווע שלא יגעו לו.
כרגע הוא נועל את המרפסת כשהוא עובד ואח"כ שמים במדפים הגבוהים בחדר משחקים.

יש דברים שאני לא מרשה שיסתובבו בבית כמו כלי עבודה וגולות...

אולי לבנתיים לא נשים לו מזגן 😝 (אם וכאשר...)
תראי, כל בית וההחלטות שלומיואשת******

אני רק אעיר את תשומת לבך לבעיות שההרגל בנעילת דלת עלול להגרום בגיל יותר מבוגר. כמו צפיה במסכים שמגיעה בשלב כלשהו, לא נכנסת לאיזה סינון שמים וכו, אבל מתבגרים ונעילת דלת... בעיני זה לא מתכון טוב.

לכן אצלינו אין נעילת דלתות מלבד שירותים ואמבטיה, ויש חינוך לכבד דלת סגורה. ועדיין, ילד שיודע שאבא ואמא יכולים כל שניה להיכנס במצבים מסוימים ינהג שונה. וד"ל.

זו ההסתכלות שלי מנקודת מבט של בית מתבגר, אחרי שמתרגלים לנעילת דלתות קשה לומר יום אחד- מהיום כבר לא. ולכן אצלינו זה פשוט אף פעם לא. יש כבוד מאד גדול לפרטיות של הזולת ואם הדלת סגורה דופקים וכו. 

פשוט תחשבי אם זה משהו שאת רוצה בבית שלך בעתיד מתבגרים שנעולים בחדרם כדרך קבע.

כן. אצלנו נועלים דלתותאמאשוני
אני לא מתכוונת לשנות סדרי בראשית וללמד אותם לדפוק על הדלת...
כשאני מתלבשת אני נועלת את הדלת, בשירותים נועלים את הדלת...
כשאני מתארגנת אני לא נועלת והילדים נכנסים אם הם צריכים משהו,
אם כל החבורה מוצאת את עצמה בחדר כולם מגורשים אחר כבוד...
כשאני ישנה צהריים ובעלי בבית- אני נועלת את הדלת והילדים יסתדרו בלעדי.
כשאנחנו ישנים לא נועלים והילדים יכולים להיכנס אם קרה משהו (לרוב ישנים עם דלתות פתוחות בשני החדרים שאוכל להקשיב כשקורה משהו ואכן מזהה נפילות ילדים על הרצפה במהלך הלילה)
ככה גדלתי והכל טוב.
הדבר היחיד שמפריע לי בנעילת דלתות זה נושא הבטיחות- שלזה נוכל למצוא פתרונות.
שאר ההחלטות שלנו נובעות מנקודת המוצא הזאת.

לגבי גיל ההתבגרות המאוחר יותר (15 צפונה)
מתכננים להרחיב את הבית או לעבור דירה.
מניחה שאז יקרו שינויים בבית ובהרגלים וכו'
וגם מאוד ייתכן שהבן ילך לפנימייה בכיתה ט' וגם אם לא כפי שאני צופה עכשיו, נצטרך לתת לו מרחב פרטיות גדול. זה לא כמו בנות לדעתי.
ככה אני רואה ושומעת מאחרים.
אבל לא באמת יודעת.
בכל אופן זה עוד רחוק ולא הייתי בונה מגדלים על משהו שאין לי מושג איך יהיה. כרגע מתכננת את השנים הקרובות אז יותר קריטי לי שחלקים מסוכנים לא יגיעו לילדים קטנים
ושהוא לא יצטרך להיות בכוננות ספיגה מאחים קטנים שיכולים להרוס דברים בשניה.

בכל מקרה לגבי מסכים אין פלאפון חכם בגיל יסודי (עד ח') אסור בתכלית האיסור מבחינת הת"ת אז לא צופה ויכוחים סביב הנושא כי זה הנורמל שהוא יגדל לתוכו.
מחשב לא יהיה לו בחדר.
השנה הוא לא אמור ללמוד בזום ומקווה שעד שנה הבאה כבר לא תהיה קורונה.

אני כן רוצה שירכוש מיומנויות מחשב ולמידה עצמית, אבל כשזה יהיה רלוונטי נחשוב איך לעשות את זה,
בת"ת מאוד עוזרים עם הנושאים האלה אז מניחה שאתייעץ איתם.
(כרגע אין לנו אינטרנט בבית, רק דרך הנקודה חמה ולכל השכנים יש סיסמה)

סתם נקודה שעולה לי זה לרשת את חדרי הילדים במצלמות עם סיכום ברור מתי ההורים פותחים את המצלמה שזה כמו להיכנס לחדר בלי לדפוק...
או נעילה עם מנעול קוד.
נשמע פסיכי אבל סתם דוגמאות שאני מאמינה שנוכל להסתדר... ואם ילד ינצל נעילת דלת לרעה נטפל ספציפית.
סליחה, אבל הדוגמאות שנתת בסוף מזעזעותאביול

מבינה אתהגישה שלך בכללי, הכל טוב, אבל לשים מצלמות בחדרי הילדים? אמאלה.

כתבתי במפורשאמאשוני
שזה סתם דוגמה לכך שנראה לי שנוכל למצוא פתרונות.
לא אמרתי שזה מה שנעשה,
בואי לא נוציא דברים מהקשרם...

וגם אם המסקנה תהיה שבהינתן שאצלנו נועלים דלתות ולכן עדיף שילדים לא יהיו לבד בחדרים
אבל אילו לא היו נועלים אז היה אפשר לתת חדר לבד- גם במקרה כזה הייתי מעדיפה נעילה. בעיקר כדי לדעת שלקטנים יש מרחב בטוח בבית.

גם כשבעלי עובד במרפסת אני נועלת עד שהוא מסיים לנקות. לפעמים הוא פותח כדי להיכנס להביא שניה משהו וילד בורח החוצה לתוך המפעל שפתח לפעמים אפילו המסור החשמלי עדיין מחובר לחשמל!

ובכל מקרה מעדיפה להתמודד אם וכאשר, עם להרגיל ילדים שיום בהיר אחד אין מנעולים בחדרי הילדים,
מאשר להתמודד עם ילדה בגיל 2-3 שרוצה לבוא לאמא ומחנכים אותה לדפוק קודם בדלת...

כל אחד בוחר את המלחמות שלו בחיים.. ואצלנו עם שני הגדולים המעבר הזה של להיכנס חופשי לאבא ואמא לבין לתת פרטיות גם כשלא נעול, נעשה באופן טבעי לגמרי. מעולם לא זכור לי שלימדנו אותם.
נגיד אם בבוקר אנחנו מדברים במיטה הגדולים ישאלו אם הם יכולים להצטרף, הקטנה פשוט נדחפת 😍
בקשר למחשב אני גם לגמרי בעד שילמדובתי 123
לנו יש מחשב נייך בסלון והם מדי פעם יכולים לתרגל שם אופיס ולשחק
אני מנתקת את האנטרנט והמחשב גלוי לכל כך שאין אפשרות לפרטיות.
ממש מקווה שאצליח למנוע מהם מסכים אישיים כשיגדלו נראה לי דורש הרבה תפילות
בסדר כמו שאמרתי החלטה אישיתמיואשת******
רק הארתי את תשומת ליבך לענין
תודה 😘אמאשוני
דרך אגב מה תעשי עם נעילה ותינוק בחדר?מיואשת******
הרי תינוק ישן צהרים, לפעמים פעמיים ביום, ואז הוא לא יוכל לנעול. זה לא כזה פשוט... סתם מעלה דברים שאני נתקלת בהם עכשיו שהגדולה מתעצבנת שהקטנה ישנה והיא צריכה להיות בשקט בחדר למשל.
הנעילה זה כדי להגן על הקטניםאמאשוני
אני מבקשת לנעול כתנאי לפיזור דברים מסוכנים
אם תינוק ישן הוא לא מסתכן
ולא כזה אכפת לי אם הוא ינעל כששניהם בפנים (בלי קשר לא אוציא את התינוק מהחדר שלי לחדר ילדים עד שארגיש שזה נכון)
הוא ילד אחראי הוא לא יוציא תינוק אם יש דברים מפוזרים. (כרגע טכנית אין נעילה של חדר הילדים כי זה ממד, לכן את העבודות הוא עושה בחדר אחר)

בכל מקרה, כעיקרון, זאת בדיוק המטרה שהוא לא יהיה בחדר לבד. להתחשב בצרכים של אחרים, וצורך של תינוק לישון גובר על הצורך להתעסק במסמרים בדיוק באותו זמן...
ואם נניח יש לו משהו שכן קריטי לעשות בדיוק כשהתינוק ישן אז יש עוד חדרים בבית, נמצא לו פתרון.
גם אם יחטוף ג'ננה יום אחד ולא יסכים לפתוח תמיד יש אפשרות לפתוח מבחוץ...
מסכימהאביול


הם פשוט אוהבים לשחק בסלון לידיאני זה אאחרונה
לאחרונה הגדולה כן קצת מחפשת פינההשקטה לקרוא אבל אני לא מרשה לנעול דלתות ולסגור רק כמעט עד הסוף .אני מעוניינת בפיקוח ולא שילד יכול לעשות מה שבא לו בחדר בלי שום עין שמפקחת..אפילו רק בתחושה כן.
היו פעמים בודדות שהרשתי לשלושתם יחד לנעול את הידר כי התינוק הפריע להם אבל זה היה משהו נקודתי ממש ואגב המפתחות מאוד נגישים אצלנו אבל הם פשוט יודעים שלא מרשה וצריך להיות משנו מאוד מוצדק וחד םעמי כדי שארשה לנעול
עונה גםברכת ה
1. לטעמי מצויין ולגיטימי.
2. אצלינו בן בכור ואחריו שרשרת בנות
כיום בן 8.5, נמצא בחדר עם אחותו בת 6. כרגע סבבה לגמרי. לא מתביישים אחד מהשני. מחנכים בנועם לצינעת הפרט וכו אבל בפועל עדיין לא ממומש.
כבר התחלנו בעלי ואני לחשוב על זה..
יגיע היום שנרגיש או שמי מהם ירגיש שהוא גדול מידי להיות עם בנות גדולות, ואז או שיהיה לבד או שיהיה עם הקטנות. זה כבר תלוי בהרכב המשפחתי באותו זמן. כרגע בראש נראה לי כזה גיל 10 בערך, אבל לא אדע באמת עד שנגיע לרגע....

באופן כללי מבחינת הפרדת חדרים הפרדנו באמת כשהיו 4 במיטות (לא כשהרביעית נולדה..).
אם היה יותר מגוון מבחינת מינים מאמינה שזה כן היה נכנס למערכת השיקולים איך לפצל.
בפועל השיקולים היו אחרים בשל העדר המגוון

מסכימה עם התשובות האחרות פה לגבי העניין הנקודתי של התארגנות הבת. לא נראה לי שהפתרון הוא בהכרח הפרדת חדרים אלא פתרון מעשי אחר כגון התארגנות במקלחת או עבודה על זרוז תהליכים (יש לי גם אחת כזאת, יודעת שזה מורכב.......)

בהצלחה!!!!
הפרדת החדרים זה נושא כללי יותראמאשוני
מבעיה ספציפית של להתלבש אחרי מקלחת.
זה חלק ממכלול שיקולים רחב יותר
אם נחליט להשאיר את כל השלושה,
נצטרך למצוא פתרון חלופי לריחופית שלנו.
אבל השאלה היא כללית יותר
בכללי אני מרגישה עליהם ניצני חוסר שביעות רצון מהמצב ולא מתכננת לי פרוייקטים לחודש תשיעי, לכן מתחילה לחשוב מעכשיו.

גם לא רוצה להגיע עד הרגע האחרון. מעדיפה להקדים את המאוחר ולהפריד אותם הפרדה טבעית ולא שהם יבינו למה אני מפרידה...

מה לעשות שהם גדלים מהר לעומת מהקצב שאנחנו מביאים ילדים 🤣🤣
בדיוק לכך התכוונתי ברכת ה
שהפרדת החדרים זה יותר מפתרון טכני.
ובאופן אובייקטיבי מבחינת גילאים בעיני העירוב בין המינים בגיל הזה לא בעייתי.
כמובן שבסוף זה שיקולים ספציפיים מול הילדים הספציפיים....
בהצלחה רבה!!
בקשר להפרדת חדרים לפה ההלכהבתי 123
בגילאים האלו כבר מפרידים במיוחד שהבן עוד רגע בן 9 אז אני חושבת שכבר לפי רוב הדיעות ובת בת 6 זה בהחלט זמן מצויין להפריד.
לגבי השאלה השניה על העניין תשאלי רב זה תלוי בגיל של שניהם כמובן במידה ויש אפשרות בבית
לפי ההלכה זה מגיל מצוות נראה ליאביול

השאר זה עניין של מנהגים

גם בהלכה יש מעיקר הדין אבל יש דבר שנקרא גיל חינוךבתי 123
שבו על פי ההלכה צריך להתחיל לחנך את הילד למצוות ולהקפיד על דברים מסויימים
אז כשאין חדר פנוי הולכים על פי עיקר הדין אבל אם יש בלי בעיה אז שואלים רב וכל אחת תעשה לפי הרב שלה
טוב אני לא באמת יודעתאביול

אז אעצור את זה כאן

את בטוחה שכתוב בהלכה שצריך להפריד חדרים בין אחים??חילזון 123

לא מדברת על להתלבש אחד מול השני, אלא הפרדת החדרים עצמה.
לפני כמה עשרות שנים בודדות להרבה משפחות לא היה בכלל ככ הרבה חדרים בבית, כולל לרבנים וכו'

עד כמה שידוע לי אין שום בעיה הלכתית לאח ואחות לישון יחד בחדרמיואשת******
זה מה שגם אני התכוונתיחילזון 123


ראית מה רשמתי? שזה קשור לגיל חינוך ולכןבתי 123
כל אחת תשאל את הרב שלה מתי הזמן הנכון להפריד בין החדרים
מעיקר הדין זה בהחלט לא חיוב עבור הילד ולכן במידה ואין אפשרות אז אין אפשרות
האם בת מחיובת בצניעות רק מגיל 12?? מעיקר הדין אולי כן אבל לפי רוב הדיעות מגיל 5 ורצוי להתחיל עם דברים מסויימים בגיל 3
אבל על סמך מה את מסיקה ששינה של אחים יחד זה חוסר צניעות בכללחילזון 123

זה סתם הרגשה אישית שלך


גם בהרגשה האישית שלי כדאי מתישהו להפריד באזור גיל ההתבגרות, אבל זה רק הרגשה שלי, אני לא טוענת שזה ההלכה, או חינוך למצוות וכד'

נתתי דוגמה לעניין של חינוך ועכשיו אני מבינהבתי 123
שכל פעם שאני רושמת את המילה רב זה מעורר ויכוח אז אפסיק פה
בסך הכל רשמתי לפותחת שתשאל רב על פי דין מגיל מצוות ואם יש אפשרות צריך להפריד ועל פי ההלכה יש חובת חינוך מגיל מסויים וכל אחת שתשאל או לא תשאל את הרב שלה
הגבתי לפותחת לגופו של עניין
לא נתת דוגמא! כתבת: "לפי ההלכה בגילאים האלו כבר מפרידים"חילזון 123

ציטוט מדוייק שלך
 

נכון ובהמשך הבהרתי את כוונתי בדברים אז נחמדבתי 123
לצטט רק חלק
אם את יודעת משהו אחר את מוזמנת להגיב לפותחת והיא תעשה את ההחלטות שלה
לנו יש בית קטןאמא גם

ובגלל שגודל החדרים לא זהה

יצא שכרגע כן יש בנים ובנות יחד. זה מה שהסתדר הכי טוב, למרות שהבן כבר כמעט בן 10 

בגלל שהבית קטן והכל היה תמיד מעורבב כזה, וחדר אחד אין לו דלת נורמלית,הם כולם התרגלו להתלבש בשירותים. פשוט כי אף אחד לא דופק בדלת כי הכל של כולם. (אצלי אני כן מבקשת שידפקו,ורק אצלי יש מפתח). הכל מעורבב כי יש ארון רק בחדר אחד אז כולם נכנסים. והמשחקים בחדר אחד. בקיצור כולם עם כולם,אז משנה איפה ישנים? (הם מתבאסים כי הם כולם רוצים פרטיות ובעלות על משהו,אבל מה לעשות,זה המצב כרגע וזה מה שיש)

אני עוד מתלבטת בעניין הזה,אבל לאו דוקא בגלל הבנים בנות,בגלל יחסי  אחים מכל מיני בחינות. ושרציתי שדוקא לגדולה יותר יהיה טיפה יותר פרטיות,אז שמתי יחד עם התינוק.

מתישהו נעבור לבית גדול יותר ואז כן ישתנו דברים. 

כרגע כן סוגרים אצלי דלת כשנמצאים עם מסך (מחשב נייד) לצערי זה כך,למרות שהייתי מעדיפה שיהיה פתוח. כי אני לא מעוניינת שהקטן יצפה במה שהגדולים צופים וידבק למסך יחד איתם. 

 

לגבי עיטוף הספרים

עשית מעולה. הצרכים שלך חשובים גם הם,בוודאי אם את לא מרגישה טוב. כך את מחנכת אותו להתחשבות,וזה לימוד מאוד מאוד חשוב. 

אנחנו נוטות לשים את עצמינו בסוף, כי אנחנו מליאות רגשות אשם, אבל לא בטוח שזה נכון חינוכית בכלל. תמיד צריך לחשוב גם מהזוית הזו.

לגבי השאלה הראשונהאמאשוני
אז ככה: הלכתי לישון בתחושה מבאסת. הרגשתי חסרת אחריות שלא התארגנתי בזמן. וכן אוטומטית הרגשתי צורך לפצות אותו על עוגמת הנפש של ללכת לכיתה כשהדברים לא מסודרים עד הסוף.
(הוא מהצד שלו עשה הכל בשביל להגיע מאורגן כולל לנדנד לי על קניות ציוד וספרים
וניקה את התיק והקלמר שלא בעצמו ומחמישי מבקש שנארגן את התיק ותכנן מה ללבוש)

אבל הדבר שהכי הפריע לי- שאם היה מדובר בילד אחר בכלל לא הייתי עושה מזה עניין...
בעלי אפילו לא היה מתערב מרוב שהייתי בטוחה בלא שלי
ההבדל הזה- זה כואב לי.

בכל מקרה בבוקר בא לי בטוב להשלים את העטיפות.
בעיני זה בסדר גמורoo
שיש ילד שקשה יותר להגיד לו לא
מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמתאחרונה

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמתאחרונה

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרום

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

לדעתיבאתי מפעםאחרונה

מה שהכי חשוב זה להגיע כמה שיותר רגועה נפשית.

אם התעסקות הזאת מרגיעה אותך, מצוין,

אם זה מכניס אותך לסטרס אז ממש לא.

אגב, אצלי לידה ראשונה עשיתי לי קצת עיסוי פרינאום ויצאתי עם תפרים , בשאר הלידות לא עשיתי כלום וב"ה בלי תפרים.

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

מסוכן מאוד!מכחולאחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליoo

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

יש לי פעמיים הפרש כזהמתואמתאחרונה

פעם אחת בדיוק כזה ופעם אחת קטן יותר.

גם אצלי הם עדיין ינקו.

בזמן ההיריון עצמו לא תמיד היה קל (בעיקר בגלל אתגרים עם התינוק הקיים), אבל אחרי הלידה היה טוב יותר (פעם אחת היה קל יותר מהפעם השנייה).

זה הרבה תלוי באופי של התינוקות, אם הם רגועים או לא.

בכל אופן, זה היה חמוד לראות אותם יחד כקטנים, ועוד יותר חמוד לראות אותם כשהם גדולים.

בשני המקרים אצלנו מדובר בשני מינים שונים (בת ובן ובן ובת), ובכל זאת יש ביניהם קשר טוב ומתוק, משהו מיוחד כזה...🥰

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפור

מבינה אותך🫢ניק חדש2אחרונה

מה שעוזר לי להתעודד זה שאני אתגעגע לגיל שהם בכלל מתקרבים אלי

כי הגדול מתחיל לגלות סימני סלידה😅 ובושה.