שתי שאלות שקשורות לילדיםאמאשוני
אז בגלל שכל כך כיף לשמוע דעות מעניינות ומועילות רציתי להתייעץ על שני דברים:

הראשון, היא עניין פעוט, אבל דווקא הדברים הקטנים האלו אני אוהבת לזקק מחשבות ותחושות, אז מתנצלת מראש ממי שאני מבזבזת את זמנה ומחשבותימהכל שטויות...
אז המקרה כזה: אתמול במוצ"ש עטפתי ספרים לביה"ס (שמתחיל היום)
עטפתי את ספרי הקודש שזה היה חשוב לי, ואמרתי שאת שאר הספרים (בכריכה רכה) אעטוף בהמשך השבוע אז שיזכור להחזיר אותם.
הבן ניסה לבקש שוב ואמר שאני עוטפת כל כך יפה ואם אפשר לעטוף הכל עכשיו
הסברתי שאני לא מרגישה טוב (אני סובלת מבחילות בעיקר בחצי השני של היום)
בעלי התערב ואמר לילדון שלא ללחוץ עלי לעשות משהו שלא מתאים לי וככה נסגר הנושא.
אשמח לשמוע מה תיאור המקרה מעורר בכן.. ובבקשה בלי להיכנס לשיפוטיות כללית מרחיקת לכת.. ספציפית על המקרה הזה. (אשמח לגיוון בתשובות שאדע איפה בדיוק תופס אותי)

הנושא השני הוא רציני יותר, ואנו שוקלים אותו בכובד ראש,
הנושא הוא הפרדת חדר הילדים. כרגע 3 ילדים ישנים בחדר אחד (בן 8.5, בת 6, בת 3)
עד היום היה חשוב לי שכולם יהיו ביחד כדי שלא יהיה ילד שישן לבד שלא יתרגל לחיי פינוק. (מאוד חשוב לי ללמד את הילדים להסתדר עם עוד אדם בחדר, לשמור על סדר וניקיון, להתחשב בשעות השינה, לכבד את הפרטיות של האחר וכו'

העניין שעכשיו הילדים (בדגש על בת ה6) מרגישים חוסר נוחות עם ילדי המין השני.
לבן זה פחות הפריע כי למד להסתדר וגם בתור בכור היו לו פריווילגיות, הוא גם מתלבש תוך 10 שניות אז אין בעיה לשמור על הפרטיות למשך זמן זה. הבת יכולה לרחף ערומה שעות עד שמתלבשת פיג'מה ואני לא יכולה למנוע מהילדים לא להיכנס לחדר שלהם בזמן התארגנות ערב במשך שעות... (אם כי אפשר למצוא פתרון ספציפי למשל חלוק מגבת עוטף טוב)

בהנחה שיש את התנאים הפיזיים להפרדת חדרים- אשמח לשמוע מה השלב שבו הפרדתם חדרים והאם ההחלטה הייתה חכמה או בדיעבד הייתם עושים משהו אחר.

האם המין של הילד הרביעי נכנס למשוואה? (לתחושתי לא, כי לא חושבת שיש בעיה שילד בן 12 ישן בחדר עם אחותו בת 3 נגיד, אבל אולי אני טועה)
מוכר ממשoo
לגבי העיטוף גם הבן שלי לא הרפה עד שגמרתי לעטוף, מהדברים שיותר חשובים לו.
לגבי הפרדה בחדרים, אין לי נסיון עם שני מינים, אבל הרבה שנים הייתי בדעה שלא טוב לתת לילד חדר אישי, לפני כמה חודשים הפרדתי 2 ילדים לכל אחד חדר פרטי וזה עשה להם מאד טוב ושיפר ביניהם את הקשר, בדעבד הייתי מפרידה הרבה קודם
אם תוכלי לפרטאמאשוני
לגבי הפרדת החדרים מה חשבת לפני, מה גרם לך לשנות את דעתך ומה קרה בפועל זה מאוד יעזור לי!
ואם אפשר גם את גילאי הילדים...
רק אם בא לך...
לפניoo
חשבתי שילדים צריכים לחלוק חדר ולהסתדר, שזה נכון אבל במקרה הזה ספציפית, נער בן 15 וילד בן 9 עם הרבה נקודות השקה מתנגשות, והקורונה נתנה פוש להחלטה להפריד.
בדעבד המחיר של הלמידה לחלוק היה גבוה מידי, ואפשר ללמוד זאת בעוד דרכים במחיר מופחת
הבנתי, תודה רבה!!אמאשוני
מנסה לענות:מתואמת

בקשר לשאלה הראשונה - את עדינה... אני, אם הייתי לילד אומרת שאני לא יכולה עכשיו - אבוי לו אם הוא היה ממשיך ללחוץ עליי... ואת אלופה שאת בכלל עוטפת ספרים כשאת במצב כזה! (אצלנו זה התפקיד של בעלי הוא עוטף יפה יותר ממני... פרפקציוניסט...)

בקשר לשאלה השנייה -

אנחנו החלטנו שמכיתה א' מפרידים חדרים לפי מינים. (לא בכל בית זה אפשרי, אבל כשכן - אני חושבת שכך נכון לעשות. לא קטנים מדי, אבל גם לא גדולים מדי. רגע לפני שזה מתחיל להציק באמת).

אז כשהגדולה הייתה בכיתה א', היינו באותו מצב: בת יחידה ואחריה שלושה בנים ועוד אחת בבטן (הם לא ידעו מה המין כמובן). גם אני לא כל-כך אוהבת את זה שילד יישן לבד ויפתח לעצמו פרטיות לא בריאה, אבל במצב הזה החלטנו שכן לעשות כך, והודענו לה שבעוד כמה חודשים התינוק שייוולד ייכנס לחדר שלה. אמרנו לה שבין אם זו בת ובין אם זה בן - בחודשים הראשונים הוא יהיה איתה בחדר.

אז היא זכתה לכמה חודשים פרטיים, אבל ידעה כל הזמן שזה זמני.

מבחינתי עד גיל שנתיים של הילד הקטן יותר - זה לא משנה אם הוא ישן עם בנים או בנות בחדר.

 

(אגב, היום הבכורה היא מתבגרת בת 12, וזקוקה לפרטיות שלה... אז העמדנו מחיצה באמצע חדר הבנות, וכך יש לה סוג של חדר משלה. אז גם את זה צריך לקחת בחשבון - שהילדים שלנו יובילו אותו להחלטות שונות ממה שאנו מכוונים... בכל-אופן, לא הרשינו לה לעבור לחצי החדר שמשמש לנו כחדר אורחים וחדר יצירה, למרות שהיא ביקשה...)

לגבי החדריםאמאשוני
אני זוכרת שאת מניקה עד גיל יחסית מאוחר
אז מה עשית עם הנקות לילה?
(אולי בגלל שזאת בת הבכורה שלך ואצלי זה בן זה שונה בנושא הזה)

אם התינוק ישן אצלנו בחדר חצי שנה ראשונה,
אז זה נותן לפחות שנה של חדר לבד.
היית הולכת על זה בסיטואציה שנוצרה לכם או מנסה למשוך עוד קצת כדי שבאמת יישאר רק כמה חודשים של לבד?
אני מיניקה עד גיל מאוחרמתואמת

אבל לחדר הילדים הם עוברים בסביבות גיל ארבע חודשים, כי בחדר אין לנו מקום למיטת תינוק. (ואז קמה להיניק ליד המיטה או לוקחת אליי למיטה לשארית הלילה...)

וכן, זה יצא זמן די ארוך שהיא הייתה לבד בחדר. התינוקת נולדה כשלושה חודשים אחרי תחילת שנת הלימודים, ואז היו עוד ארבעה-חמישה חודשים שהיא הייתה איתנו, ורק אז עברה לחדר עם הגדולה.

לא יודעת מה הייתי עושה במצב המדויק שלכם...

עונה לשאלה הראשונה (הבת שלי עדיין קטנה מדי...)אם כל חי

תאור הגיוני לגמרי לגמרי של שיחה שיכולה לקרות גם אצלי בבית.

האמת שאני מכירה את התחושה הזו של-

אולי אני מגזימה בצרכים שלי, האם נכון בשלב זה לסרב לילד שלי? האם זה נובע מאגואיזם שלי או ממקום נכון של להציב גבולות?

חפעמים אני מגלה שאני באמת מדי מתעקשת על דברים שהם לא חשובים...

אבל היות שלא הרגשת טוב, זה הכי לגיטימי בעולם השיח הזה

וטוב שבעלך סייע לך בהצבת הגבול!

תרגישי טוב

יפה נגעת בנושאים שהעסיקו אותיאמאשוני
תוסיפי לזה גם את העובדה שבעיה שלי שחיכיתי לרגע האחרון+
שמחה על שהנושא חשוב לו (הוא ילד די נקי אבל עדיין יש מה לשפר אז אם זה בא ממנו אולי כדאי לעודד את זה)
מנסה לענותמיואשת******
לשאלה הראשונה- אפילו לא הבנתי אותה.
נשמע מקרה נורמלי אמא נורמלית אבא תומך באמא בדיוק כמו שצריך וילד שלומד להתחשב ולהיות אחראי. נהדר.
בקטע השני פה אין לי תובנות בין המינים , אבל הפרדתי בגיל ממש מבוגר. 13 . לכבוד העליה לתיכון וגם היה לפני הלידה.
תכלס ברגע שיש עוד אחד באמת הגיוני לחלק לשתיים ושתיים. ויש משהו יפה בלתת לבכור עד הלידה להיות בחדר לבד כמה חודשים, פריבילגיה של בכור.
לגבי הבת בכל מקרה צריך לעבוד על הקטע של להתלבש. למשל להתלבש בשירותים ו באמבטיה אם היא רוצה לקחת את הזמן בנחת
גם כשהבן יהיה בעוד חדר הוא עלול להיכנס לה לחדר. את מתכוננת לשים מפתח לילדה בגיל הזה? לא סביר , לא?
ואם המשחק שהוא רוצה יהיה שם או משהו?
לכן זה נושא נפרד בעיני שצריך להתחיל לעבוד עליו בלי קשר למעבר חדרים.
תודהאמאשוני
את מתכוונת לעבוד על זה שהיא צריכה להתלבש בתוך זמן סביר או לעבוד על זה שהוא לא אמור להיכנס לחדר גם אם זה לוקח לה שעות?
ואגב מפתח זה לא רעיון רע כשמתלבשים, לא?
היא בדיוק בשלב שבו אני רוצה ללמד אותה לנעול ולצאת בבטחה (מקסימום נחליף מנעולים לנעילה בטיחותית שאפשר לפתוח מבחוץ במקרה חירום)
לא הייתי רוצה שהיא תתפוס את המקלחת שעות.
אני מאלו שלא אוהבים מנעולים בבית כל כךמיואשת******

אז מצד אחד אני מלמדת לדפוק על הדלת כאשר היא סגורה, ומצד שני יש גבול לכמה זמן אפשר להתלבש 

אישית לא הייתי שמה מפתח 

היא צריכה ללמוד להתלבש בזמן סביר וכולם יכולים ללמוד שאם הדלת סגורה אז דופקים ואם אומרים שאי אפשר להכינס אז צועקים- נו כבר, תגמרי להתלבש , כמה זמן כמנהג אחים אוהבים ;)

ו.... את המקלחת היא תתפוס שעות בכל מקרה חושף שיניים

מנסה לענותזכיתי_לאהוב
אין לי ילדים עדיין, ואני בעצמי בכורה עם רק אחיות, אז אף פעם לא חשבתי לעומק על בעייתיות של אחים ממינים שונים.
אני יכולה לשתף מהחוויה שלי בתור בכורה, המעבר לחדר לבד, אפילו בסביבות גיל 7, אפילו שהיה זמני עד שהבת הרביעית נולדה, מאוד העצים אותי וגרם לי להיות אחראית ועצמאית.
ומצד שני, ידעתי שזה זמני, ולא היה לי בעיה לחזור לשתף עם מישהי את החדר.
(מצד שני כשהסיטואיציה הזאת חזרה שוב, בגיל 15 בערך בבית חדש, היה לי מאוד מאוד קשה לחלוק חדר עם אחותי, אבל הייתי בשלב כזה, עקשנית).
אז אני הייתי מפרידה, ואת הילד הרביעי כשיוולד הייתי שמה עם הבכור. זה יכול פתאום דווקא לעשות טוב, גם לבכור וגם לבת 6
תשובותחילזון 123

1. נשמע מצויין, לא רואה בעיה שהילד יתאפק ויחכה, עדיף מאשר שאת תגיעי לקצה
2. הגדולים שלי היו יחד בחדר עד שהגדול היה לקראת סוף כיתה ו וזאת שאחריו בכיתה ד
אחר כך עברנו דירה ועשינו חדר בנים וחדר בנות (ככה יצא מבחינת הגילאים אצלינו, המטרה העיקרית היתה להפריד בין הגדולים, לא הייתי לוקחת קשה שיהיה בן עם הבת הגדולה וכו')
לכל אחד מהם היה שותף\ה בחדר שהיה קטן יחסית וזה נתן להם סוג של פרטיות כי בעצם הקטנים פחות משתמשים בחדר (הולכים לישון מוקדם יותר, משחקים רוב הזמן בסלון וכו')
אחרי 4 שנים, כשעברנו שוב דירה נתתי לכל אחד מהגדולים חדר קטן לבד, והקטנים יותר כולם יחד
הרגשתי שזה יותר טוב להם לקבל סוג של פרטיות, שהקטנים פחות צריכים אותה כרגע
לא חושבת שזה היה הכרחי, ויכלו גם להסתדר יחד, אבל אני לא בטוחה שזה רע שיהיה לגדולים קצת פרטיות בגיל כזה
כמובן שאם היחסים בין הילדים ממש חמים זה נחמד שיהיו יחד, אבל אם זה יוצר יותר מדי סיכסוכים נראה לי שלא חייבים בכח...

לגבי עניין החדריםאני זה א
אני הפרדתי את הבת לםני שנה בגיל שמונה וחצי.
מתחתיה יש רק בנים והיה לי חשוב ההפרדה גם בנושא הצניעות וגם בשביל לתת לה את המקום שלה כבת בכורה ויחידה.
גםנכשבאות חברות יש לה פינה שקטה משל עצמה.
אצלי בכל אופן חוץ מלישון בחדרים לא עושים כלום ככה שלא מרגיש לי פינוק לתת לה חדר פרטי להיפך זה פיתח אצלה בגרות ואחריות.
יפה, מתוקה!אמאשוני
מעניין אם השהות רק לצורכי שינה באה ממנה או ממכם,
בכל אופן זה לא יקרה אצלנו.
חדר לבד יכלול גם שהות לבד ייתכן זמן ממושך (ייתכן שנופתע לטובה אבל כרגע ככה זה נראה)
לגבי השהות- אצלינו שוהים המון בחדריםמיואשת******
משחקים או קוראים. בכיף.
מותר גם לסגור את הדלת כמעט עד הסוף (כמעט כדי לסמן שאפשר להיכנס ושישמעו את אמא קוראת להן...)
מחשב או כל מסך אחר אנחנו לא מרשים בדלת סגורה.
וכמובן מארחות חברות , למי שזוכר שהיה כזה דבר פעם... 😞
אז אצלנו עם הבן זה יכלול נעילת הדלתאמאשוני
הוא אוהב לקרוא בשקט ולשחק בלי שיגעו לו בדברים.
לגו וכו'
ועבודות בניה
מסמרים
גואש
יש הרבה דברים שהוא משווע שלא יגעו לו.
כרגע הוא נועל את המרפסת כשהוא עובד ואח"כ שמים במדפים הגבוהים בחדר משחקים.

יש דברים שאני לא מרשה שיסתובבו בבית כמו כלי עבודה וגולות...

אולי לבנתיים לא נשים לו מזגן 😝 (אם וכאשר...)
תראי, כל בית וההחלטות שלומיואשת******

אני רק אעיר את תשומת לבך לבעיות שההרגל בנעילת דלת עלול להגרום בגיל יותר מבוגר. כמו צפיה במסכים שמגיעה בשלב כלשהו, לא נכנסת לאיזה סינון שמים וכו, אבל מתבגרים ונעילת דלת... בעיני זה לא מתכון טוב.

לכן אצלינו אין נעילת דלתות מלבד שירותים ואמבטיה, ויש חינוך לכבד דלת סגורה. ועדיין, ילד שיודע שאבא ואמא יכולים כל שניה להיכנס במצבים מסוימים ינהג שונה. וד"ל.

זו ההסתכלות שלי מנקודת מבט של בית מתבגר, אחרי שמתרגלים לנעילת דלתות קשה לומר יום אחד- מהיום כבר לא. ולכן אצלינו זה פשוט אף פעם לא. יש כבוד מאד גדול לפרטיות של הזולת ואם הדלת סגורה דופקים וכו. 

פשוט תחשבי אם זה משהו שאת רוצה בבית שלך בעתיד מתבגרים שנעולים בחדרם כדרך קבע.

כן. אצלנו נועלים דלתותאמאשוני
אני לא מתכוונת לשנות סדרי בראשית וללמד אותם לדפוק על הדלת...
כשאני מתלבשת אני נועלת את הדלת, בשירותים נועלים את הדלת...
כשאני מתארגנת אני לא נועלת והילדים נכנסים אם הם צריכים משהו,
אם כל החבורה מוצאת את עצמה בחדר כולם מגורשים אחר כבוד...
כשאני ישנה צהריים ובעלי בבית- אני נועלת את הדלת והילדים יסתדרו בלעדי.
כשאנחנו ישנים לא נועלים והילדים יכולים להיכנס אם קרה משהו (לרוב ישנים עם דלתות פתוחות בשני החדרים שאוכל להקשיב כשקורה משהו ואכן מזהה נפילות ילדים על הרצפה במהלך הלילה)
ככה גדלתי והכל טוב.
הדבר היחיד שמפריע לי בנעילת דלתות זה נושא הבטיחות- שלזה נוכל למצוא פתרונות.
שאר ההחלטות שלנו נובעות מנקודת המוצא הזאת.

לגבי גיל ההתבגרות המאוחר יותר (15 צפונה)
מתכננים להרחיב את הבית או לעבור דירה.
מניחה שאז יקרו שינויים בבית ובהרגלים וכו'
וגם מאוד ייתכן שהבן ילך לפנימייה בכיתה ט' וגם אם לא כפי שאני צופה עכשיו, נצטרך לתת לו מרחב פרטיות גדול. זה לא כמו בנות לדעתי.
ככה אני רואה ושומעת מאחרים.
אבל לא באמת יודעת.
בכל אופן זה עוד רחוק ולא הייתי בונה מגדלים על משהו שאין לי מושג איך יהיה. כרגע מתכננת את השנים הקרובות אז יותר קריטי לי שחלקים מסוכנים לא יגיעו לילדים קטנים
ושהוא לא יצטרך להיות בכוננות ספיגה מאחים קטנים שיכולים להרוס דברים בשניה.

בכל מקרה לגבי מסכים אין פלאפון חכם בגיל יסודי (עד ח') אסור בתכלית האיסור מבחינת הת"ת אז לא צופה ויכוחים סביב הנושא כי זה הנורמל שהוא יגדל לתוכו.
מחשב לא יהיה לו בחדר.
השנה הוא לא אמור ללמוד בזום ומקווה שעד שנה הבאה כבר לא תהיה קורונה.

אני כן רוצה שירכוש מיומנויות מחשב ולמידה עצמית, אבל כשזה יהיה רלוונטי נחשוב איך לעשות את זה,
בת"ת מאוד עוזרים עם הנושאים האלה אז מניחה שאתייעץ איתם.
(כרגע אין לנו אינטרנט בבית, רק דרך הנקודה חמה ולכל השכנים יש סיסמה)

סתם נקודה שעולה לי זה לרשת את חדרי הילדים במצלמות עם סיכום ברור מתי ההורים פותחים את המצלמה שזה כמו להיכנס לחדר בלי לדפוק...
או נעילה עם מנעול קוד.
נשמע פסיכי אבל סתם דוגמאות שאני מאמינה שנוכל להסתדר... ואם ילד ינצל נעילת דלת לרעה נטפל ספציפית.
סליחה, אבל הדוגמאות שנתת בסוף מזעזעותאביול

מבינה אתהגישה שלך בכללי, הכל טוב, אבל לשים מצלמות בחדרי הילדים? אמאלה.

כתבתי במפורשאמאשוני
שזה סתם דוגמה לכך שנראה לי שנוכל למצוא פתרונות.
לא אמרתי שזה מה שנעשה,
בואי לא נוציא דברים מהקשרם...

וגם אם המסקנה תהיה שבהינתן שאצלנו נועלים דלתות ולכן עדיף שילדים לא יהיו לבד בחדרים
אבל אילו לא היו נועלים אז היה אפשר לתת חדר לבד- גם במקרה כזה הייתי מעדיפה נעילה. בעיקר כדי לדעת שלקטנים יש מרחב בטוח בבית.

גם כשבעלי עובד במרפסת אני נועלת עד שהוא מסיים לנקות. לפעמים הוא פותח כדי להיכנס להביא שניה משהו וילד בורח החוצה לתוך המפעל שפתח לפעמים אפילו המסור החשמלי עדיין מחובר לחשמל!

ובכל מקרה מעדיפה להתמודד אם וכאשר, עם להרגיל ילדים שיום בהיר אחד אין מנעולים בחדרי הילדים,
מאשר להתמודד עם ילדה בגיל 2-3 שרוצה לבוא לאמא ומחנכים אותה לדפוק קודם בדלת...

כל אחד בוחר את המלחמות שלו בחיים.. ואצלנו עם שני הגדולים המעבר הזה של להיכנס חופשי לאבא ואמא לבין לתת פרטיות גם כשלא נעול, נעשה באופן טבעי לגמרי. מעולם לא זכור לי שלימדנו אותם.
נגיד אם בבוקר אנחנו מדברים במיטה הגדולים ישאלו אם הם יכולים להצטרף, הקטנה פשוט נדחפת 😍
בקשר למחשב אני גם לגמרי בעד שילמדובתי 123
לנו יש מחשב נייך בסלון והם מדי פעם יכולים לתרגל שם אופיס ולשחק
אני מנתקת את האנטרנט והמחשב גלוי לכל כך שאין אפשרות לפרטיות.
ממש מקווה שאצליח למנוע מהם מסכים אישיים כשיגדלו נראה לי דורש הרבה תפילות
בסדר כמו שאמרתי החלטה אישיתמיואשת******
רק הארתי את תשומת ליבך לענין
תודה 😘אמאשוני
דרך אגב מה תעשי עם נעילה ותינוק בחדר?מיואשת******
הרי תינוק ישן צהרים, לפעמים פעמיים ביום, ואז הוא לא יוכל לנעול. זה לא כזה פשוט... סתם מעלה דברים שאני נתקלת בהם עכשיו שהגדולה מתעצבנת שהקטנה ישנה והיא צריכה להיות בשקט בחדר למשל.
הנעילה זה כדי להגן על הקטניםאמאשוני
אני מבקשת לנעול כתנאי לפיזור דברים מסוכנים
אם תינוק ישן הוא לא מסתכן
ולא כזה אכפת לי אם הוא ינעל כששניהם בפנים (בלי קשר לא אוציא את התינוק מהחדר שלי לחדר ילדים עד שארגיש שזה נכון)
הוא ילד אחראי הוא לא יוציא תינוק אם יש דברים מפוזרים. (כרגע טכנית אין נעילה של חדר הילדים כי זה ממד, לכן את העבודות הוא עושה בחדר אחר)

בכל מקרה, כעיקרון, זאת בדיוק המטרה שהוא לא יהיה בחדר לבד. להתחשב בצרכים של אחרים, וצורך של תינוק לישון גובר על הצורך להתעסק במסמרים בדיוק באותו זמן...
ואם נניח יש לו משהו שכן קריטי לעשות בדיוק כשהתינוק ישן אז יש עוד חדרים בבית, נמצא לו פתרון.
גם אם יחטוף ג'ננה יום אחד ולא יסכים לפתוח תמיד יש אפשרות לפתוח מבחוץ...
מסכימהאביול


הם פשוט אוהבים לשחק בסלון לידיאני זה אאחרונה
לאחרונה הגדולה כן קצת מחפשת פינההשקטה לקרוא אבל אני לא מרשה לנעול דלתות ולסגור רק כמעט עד הסוף .אני מעוניינת בפיקוח ולא שילד יכול לעשות מה שבא לו בחדר בלי שום עין שמפקחת..אפילו רק בתחושה כן.
היו פעמים בודדות שהרשתי לשלושתם יחד לנעול את הידר כי התינוק הפריע להם אבל זה היה משהו נקודתי ממש ואגב המפתחות מאוד נגישים אצלנו אבל הם פשוט יודעים שלא מרשה וצריך להיות משנו מאוד מוצדק וחד םעמי כדי שארשה לנעול
עונה גםברכת ה
1. לטעמי מצויין ולגיטימי.
2. אצלינו בן בכור ואחריו שרשרת בנות
כיום בן 8.5, נמצא בחדר עם אחותו בת 6. כרגע סבבה לגמרי. לא מתביישים אחד מהשני. מחנכים בנועם לצינעת הפרט וכו אבל בפועל עדיין לא ממומש.
כבר התחלנו בעלי ואני לחשוב על זה..
יגיע היום שנרגיש או שמי מהם ירגיש שהוא גדול מידי להיות עם בנות גדולות, ואז או שיהיה לבד או שיהיה עם הקטנות. זה כבר תלוי בהרכב המשפחתי באותו זמן. כרגע בראש נראה לי כזה גיל 10 בערך, אבל לא אדע באמת עד שנגיע לרגע....

באופן כללי מבחינת הפרדת חדרים הפרדנו באמת כשהיו 4 במיטות (לא כשהרביעית נולדה..).
אם היה יותר מגוון מבחינת מינים מאמינה שזה כן היה נכנס למערכת השיקולים איך לפצל.
בפועל השיקולים היו אחרים בשל העדר המגוון

מסכימה עם התשובות האחרות פה לגבי העניין הנקודתי של התארגנות הבת. לא נראה לי שהפתרון הוא בהכרח הפרדת חדרים אלא פתרון מעשי אחר כגון התארגנות במקלחת או עבודה על זרוז תהליכים (יש לי גם אחת כזאת, יודעת שזה מורכב.......)

בהצלחה!!!!
הפרדת החדרים זה נושא כללי יותראמאשוני
מבעיה ספציפית של להתלבש אחרי מקלחת.
זה חלק ממכלול שיקולים רחב יותר
אם נחליט להשאיר את כל השלושה,
נצטרך למצוא פתרון חלופי לריחופית שלנו.
אבל השאלה היא כללית יותר
בכללי אני מרגישה עליהם ניצני חוסר שביעות רצון מהמצב ולא מתכננת לי פרוייקטים לחודש תשיעי, לכן מתחילה לחשוב מעכשיו.

גם לא רוצה להגיע עד הרגע האחרון. מעדיפה להקדים את המאוחר ולהפריד אותם הפרדה טבעית ולא שהם יבינו למה אני מפרידה...

מה לעשות שהם גדלים מהר לעומת מהקצב שאנחנו מביאים ילדים 🤣🤣
בדיוק לכך התכוונתי ברכת ה
שהפרדת החדרים זה יותר מפתרון טכני.
ובאופן אובייקטיבי מבחינת גילאים בעיני העירוב בין המינים בגיל הזה לא בעייתי.
כמובן שבסוף זה שיקולים ספציפיים מול הילדים הספציפיים....
בהצלחה רבה!!
בקשר להפרדת חדרים לפה ההלכהבתי 123
בגילאים האלו כבר מפרידים במיוחד שהבן עוד רגע בן 9 אז אני חושבת שכבר לפי רוב הדיעות ובת בת 6 זה בהחלט זמן מצויין להפריד.
לגבי השאלה השניה על העניין תשאלי רב זה תלוי בגיל של שניהם כמובן במידה ויש אפשרות בבית
לפי ההלכה זה מגיל מצוות נראה ליאביול

השאר זה עניין של מנהגים

גם בהלכה יש מעיקר הדין אבל יש דבר שנקרא גיל חינוךבתי 123
שבו על פי ההלכה צריך להתחיל לחנך את הילד למצוות ולהקפיד על דברים מסויימים
אז כשאין חדר פנוי הולכים על פי עיקר הדין אבל אם יש בלי בעיה אז שואלים רב וכל אחת תעשה לפי הרב שלה
טוב אני לא באמת יודעתאביול

אז אעצור את זה כאן

את בטוחה שכתוב בהלכה שצריך להפריד חדרים בין אחים??חילזון 123

לא מדברת על להתלבש אחד מול השני, אלא הפרדת החדרים עצמה.
לפני כמה עשרות שנים בודדות להרבה משפחות לא היה בכלל ככ הרבה חדרים בבית, כולל לרבנים וכו'

עד כמה שידוע לי אין שום בעיה הלכתית לאח ואחות לישון יחד בחדרמיואשת******
זה מה שגם אני התכוונתיחילזון 123


ראית מה רשמתי? שזה קשור לגיל חינוך ולכןבתי 123
כל אחת תשאל את הרב שלה מתי הזמן הנכון להפריד בין החדרים
מעיקר הדין זה בהחלט לא חיוב עבור הילד ולכן במידה ואין אפשרות אז אין אפשרות
האם בת מחיובת בצניעות רק מגיל 12?? מעיקר הדין אולי כן אבל לפי רוב הדיעות מגיל 5 ורצוי להתחיל עם דברים מסויימים בגיל 3
אבל על סמך מה את מסיקה ששינה של אחים יחד זה חוסר צניעות בכללחילזון 123

זה סתם הרגשה אישית שלך


גם בהרגשה האישית שלי כדאי מתישהו להפריד באזור גיל ההתבגרות, אבל זה רק הרגשה שלי, אני לא טוענת שזה ההלכה, או חינוך למצוות וכד'

נתתי דוגמה לעניין של חינוך ועכשיו אני מבינהבתי 123
שכל פעם שאני רושמת את המילה רב זה מעורר ויכוח אז אפסיק פה
בסך הכל רשמתי לפותחת שתשאל רב על פי דין מגיל מצוות ואם יש אפשרות צריך להפריד ועל פי ההלכה יש חובת חינוך מגיל מסויים וכל אחת שתשאל או לא תשאל את הרב שלה
הגבתי לפותחת לגופו של עניין
לא נתת דוגמא! כתבת: "לפי ההלכה בגילאים האלו כבר מפרידים"חילזון 123

ציטוט מדוייק שלך
 

נכון ובהמשך הבהרתי את כוונתי בדברים אז נחמדבתי 123
לצטט רק חלק
אם את יודעת משהו אחר את מוזמנת להגיב לפותחת והיא תעשה את ההחלטות שלה
לנו יש בית קטןאמא גם

ובגלל שגודל החדרים לא זהה

יצא שכרגע כן יש בנים ובנות יחד. זה מה שהסתדר הכי טוב, למרות שהבן כבר כמעט בן 10 

בגלל שהבית קטן והכל היה תמיד מעורבב כזה, וחדר אחד אין לו דלת נורמלית,הם כולם התרגלו להתלבש בשירותים. פשוט כי אף אחד לא דופק בדלת כי הכל של כולם. (אצלי אני כן מבקשת שידפקו,ורק אצלי יש מפתח). הכל מעורבב כי יש ארון רק בחדר אחד אז כולם נכנסים. והמשחקים בחדר אחד. בקיצור כולם עם כולם,אז משנה איפה ישנים? (הם מתבאסים כי הם כולם רוצים פרטיות ובעלות על משהו,אבל מה לעשות,זה המצב כרגע וזה מה שיש)

אני עוד מתלבטת בעניין הזה,אבל לאו דוקא בגלל הבנים בנות,בגלל יחסי  אחים מכל מיני בחינות. ושרציתי שדוקא לגדולה יותר יהיה טיפה יותר פרטיות,אז שמתי יחד עם התינוק.

מתישהו נעבור לבית גדול יותר ואז כן ישתנו דברים. 

כרגע כן סוגרים אצלי דלת כשנמצאים עם מסך (מחשב נייד) לצערי זה כך,למרות שהייתי מעדיפה שיהיה פתוח. כי אני לא מעוניינת שהקטן יצפה במה שהגדולים צופים וידבק למסך יחד איתם. 

 

לגבי עיטוף הספרים

עשית מעולה. הצרכים שלך חשובים גם הם,בוודאי אם את לא מרגישה טוב. כך את מחנכת אותו להתחשבות,וזה לימוד מאוד מאוד חשוב. 

אנחנו נוטות לשים את עצמינו בסוף, כי אנחנו מליאות רגשות אשם, אבל לא בטוח שזה נכון חינוכית בכלל. תמיד צריך לחשוב גם מהזוית הזו.

לגבי השאלה הראשונהאמאשוני
אז ככה: הלכתי לישון בתחושה מבאסת. הרגשתי חסרת אחריות שלא התארגנתי בזמן. וכן אוטומטית הרגשתי צורך לפצות אותו על עוגמת הנפש של ללכת לכיתה כשהדברים לא מסודרים עד הסוף.
(הוא מהצד שלו עשה הכל בשביל להגיע מאורגן כולל לנדנד לי על קניות ציוד וספרים
וניקה את התיק והקלמר שלא בעצמו ומחמישי מבקש שנארגן את התיק ותכנן מה ללבוש)

אבל הדבר שהכי הפריע לי- שאם היה מדובר בילד אחר בכלל לא הייתי עושה מזה עניין...
בעלי אפילו לא היה מתערב מרוב שהייתי בטוחה בלא שלי
ההבדל הזה- זה כואב לי.

בכל מקרה בבוקר בא לי בטוב להשלים את העטיפות.
בעיני זה בסדר גמורoo
שיש ילד שקשה יותר להגיד לו לא
ירושלמיות עזרתכןניק חדש2

לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול

אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.

איפה אפשר לחנות עם רכב?

חניון אגריפס עוד קיים?

לא נסעתי שנים לירושלים

אני חונה בחניון ממילא בד''כמתיכון ועד מעון

משם יש רכבת לאן שרוצים

בעיה שאין לי רב קוניק חדש2

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אפשר לשלם באפליקציהמתיכון ועד מעון

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

את יכולה לשלם באחת האפליקציות פנגו, מוביט וכוחילזון 123

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

אני חושבת שאפשרהשם שלי

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

עקרונית אפשר לשלם ברב קו אחד על שני אנשיםמתואמת

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אפשר לקנות רב קורקאני

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

תודה לכולןניק חדש2

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

יש מלא חניונים בעיר, יש באגריפס, יש שוקניון, לאבית פרטי

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

אוקיניק חדש2

תודה רבה

בגבעת המבתררקאני

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

מקווה שלא מסוכן שםניק חדש2

החניונים במרכז העיר יקרים.. בהר הרצל יש בחינם וגםאוהבת את השבת

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

אני לא אשכח בע"הניק חדש2אחרונה

היום הפנגו חכם כבר חחח

יחסים מול אבאמדפדפת

אשמח לעצות שלכן

אני מרגישה שאבא שלי לא אוהב את בעלי וזה כל הזמן מתבטא בעקיצות וכעס כלפיי

זה קשה לי כי באמת חשוב לי להיות ביחס טוב איתם והם גם עוזרים המון

ואילו מבחינת אבא שלי אם אנחנו נוסעים לצד השני זה מוזר והוא לא מאמין לי אף פעם שאני בסדר עם המשפחה של בעלי

כל היחס והעקיצות כל הזמן מאוד יושבות עליי

ממש לא נעים!!!🫤😣❤️שיפור

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

היינו ביחסים ממש טוביםמדפדפת

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

היה לי ככה עם אמא שליאונמר

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

זה ממש קשהמדפדפתאחרונה

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

היי, מודה לכולן על העזרה והעצות הטובותאלסה

באמת מודה לכן מאוד, זה נושא שאני מרגישה שאי אפשר לשתף כל כך מישהו אז מזל שיש את המרחב הזה. אני עוד בבחינת הדברים. אחרי שיח רציני שבא ממנו לאחר מה שאמרתי,

הוא הולך לטיפול רציני בבעיית ההימורים, במסגרת סגורה כנראה..(הוא עשה קצת בירורים בשישי עם המקום בו טופל בעבר...) הוא מבין שיש בעיה והוא הולך לקחת את עצמו בידיים, שיתפנו בשבת את ההורים שלו יחד(את ההורים שלי נשאיר כרגע מחוץ לזה מניחה שנצטרך לפתוח את זה איתם גם בקרוב. ) הם היו בהלם, כעסו מאוד והצטערו לשמוע אבל הם יתמכו בו.

בקשר לבגידה, כן זה עצוב וזה כואב ואין לי מילים באמת לתאר כמה זה קשה(כן יש קצת פרטים שאני לא רוצה לשתף אבל הם כן משפיעים על איך שאני רואה את זה..) אבל לצערי אני יודעת שזה חלק מהמחלה הזו, שאין שיקול דעת ומכור יעשה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה

אז כרגע הוא הולך להיכנס לטיפול. וכמובן טיפול זוגי. אני שמחה שהוא החליט להילחם.

מקווה שאחרי הכל אני אצליח לסלוח ולהישאר

תודה לכולכן על המילים המחזקות ואני לא הולכת לוותר על עצמי. אני נשארת רק בתנאים שלי.

מעבד מזוןאפרסקה

היי בנות,

למי שיש דקה להשקיע, צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם 2 אופציות של מעבד מזון שאני צריכה-

סמוראי SUFP100, גדול יותר ועולה מסתבר באזור ה1100

סאוטר FPS585, יותר קומפקטי ועולה מסתבר באזור ה480

למישהי יש איזשהו דגם להמליץ? אני רוצה בעיקר בשביל לחסוך לעצמי גירוד ירקות בפומפיה. גם מושך אותי יותר זה שקומפקטי כי אני לא רוצה שיתפוס יותר מקום. מצד שני, היקר יותר בטח איכותי יותר?

אשמח לתובנות 🙏

אני לא סובלת מכשירים גדולים ומסורבליםהלוואייי

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

אני גםאפרסקה

תודה על הזווית ראיה

לרוב המחירים הם לא באמת המחירים שהמוצררק לרגע 1

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

אז זהו שהמחיריםאפרסקה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

מנסיוני המוצאים של סמוראי טובים אבל איןהמקורית

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לי יש מעבד מזון של סמוראי והוא מצויןשקדי מרק

לא יודעת לגבי הדגם

לי יש סאוטר כבר הרבה שניםDoughnut

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

תודה!אפרסקה

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

פה באתר שלהםDoughnut

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

תודה רבה לךאפרסקה

עזרת לי מאוד

☺️❤️Doughnutאחרונה

הילד המתוק שנעלם באשקלוןשושנושי

מאז שקראתי על הידיעה הזאת, אני בחרדות שדבר כזה עלול לקרות גם לי.

אני לפני טיסה לחול (מקווה שלא יתבטל), קניתי רצועות לילדים ועדיין אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כולי מזיעה ועצבנית רק מהמחשבה על זה. עצוב וכואב. בשורות טובות בקרוב!!!!

מאוד עצוב. אבל לא צריך להסיק מידפרח חדש

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

באמת עצוב ומלחיץקופצת רגע

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

את עושה אץ ההיערכות הנדרשתאמאשוני

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם רכב חלק מהזמןשושנושי

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ממש מלחיץהבוקר יעלה

ומעניין באמת איך זה קרה.

זה באמת פחד אלוהיםכורסא ירוקה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

אני רוצה שעון אבל לא מצאתי אחד שמתחבר לשיאומישושנושי

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

אולי תשאילי נייד לטיסה?אמאשוני

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

שמעתם שמצאו אותו חי ושלם? ב"ה!קופצת רגע

כן הרגע ראיתיאפרסקה

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

נמצא ב''ה. והאמת שזה סיפור מאוד מאוד לא ברוראורוש3

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

הוא נמצא בשיחיםoo

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

אבל איך הגיע את ה7 ק"מ עד אליהם?מרגול

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ראיתי צילום אוירי שמראה שזה 3.5 קמ מרחקפרח חדש

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

זה נס מטורףבאתי מפעם

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

וואי ממשאורוש3

וואי ממש ממש, סיפור הזויאמא לאוצר❤אחרונה

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

חלומות על ילד נוסףshiran30005

כולם מסביבי יולדים, לנו יש 4 ילדים 2 גדולים 14-15 ו 2 קטנים 3 וחצי- שנתיים וחצי, מבחינתי אני סיימתי. ילדים פגים שדורשים המון השקעה , בדיקות אני בעצמי חלשלושית כזאת וחסרת כוחות, הריונות בסיכון גבוה מאוד לא פשוט

אבל ממש בוער בי להביא עוד ילד,להיות בהריון עם כל המשתמע מכך, אשפוזים ארוכים, דימומים, צירים מוקדמים, עובר קטן ומלא מלא מעקבים ועדיין ממש ממש בא לי לחוות את זה שוב

עבורי זה די לא מומלץ מבחינת הרפואה אז חושבת שסיימתי, אבל איך מתנתקים מהמחשבה? חולמת מלא מלא שאני שוב שוב בהריון, רק אתמול חלמתי שילדתי שוב וככ נהנהתי מהחלום

איך מצליחים לעשות קאט ולהבין שזהו?

אני בת 36 ועם ההסטוריה שלי כל שנה פה משחקת לרעתי...

אם יש סכנהניק חדש2

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

תחפשי חלומות אחריםoo

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

מאוד מובן הרצון והחלומותפרח חדש

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

מסכימההמקורית

אני רק אומרת שאת מדהימהמתואמת

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

אני גם עם ארבעהאמאשוני

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

רק אתם תחליטו אבל לי זה נשמעאורוש3

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

אם את כל כך רוצה אז למה לא?Avigailh1אחרונה

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

זוכרות אותי מההדברת פרעושים? יש התפתחות ואני בהלםמעיין34

אז עשינו הדברה רק בחוץ. כי המדביר אמר שהמקור זה מהמלטת חתולים ולא חייב להדביר בבית.

שיתפנו את המשכירים שלנו והם התעקשו שהם ישלמו. הגיוני כי זה היה בשטח שלהם.

עכשיו המשכיר פנה לבעלי ואמר שזה שהם שילמו על ההדברה זה היה לפנים משורת הדין. הביא לו תחושה שהוא לא היה צריך לשלם.

הקטע שהוא ואשתו ישר אמרו שהם ישלמו ואפילו אשתו אמרה לי "בבקשה אתם לא משלמים אל תשלמו כלום"

הביא לנו חשק לעזוב את הדירה. איך יצאנו לא בסדר אם זו הצעה והתעקשות שלהם?

אוף

זה לא אומר שיצאתם לא בסדר124816

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

הוא תפס את בעלי וביקש שנשלם חצי חצימעיין34

כנראה הוא ואשתו לא הסכימו ביניהםהמקוריתאחרונה

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוט

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אתן ממש מעודדות אותי עם כל הקושי אוףניק חדש אנונימי

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

ועוד משהו… אני רק במחשבה שיגדלו כברניק חדש אנונימי

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

גם אני מתבאסת מהמחשבה הזאתצלולה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

מזכירה לךקדם

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

אני רק רוצה לעודד (בתקווה שזה יעודד)מתואמת

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...


בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

ממש מבינה..ומנסיוני רוצה גם לעודדהלוואייי

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

איזה כיף שאתן מגיבות לי זה ממש עוזר לי לדעתניק חדש אנונימיאחרונה

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

אולי יעניין אותך