שדרך מסוימת היא הדרך הנכונה / האידאלית לפי התורה. השקפה מסוימת ביהדות שהנפש שלי פשוט סירבה להשלים איתה.
מי שחושב שפילוסופית השואה מכחישה את האלוהות.
אני מוכן להבטי לו שאוריד את הכיפה ואעשן בשבת אם יענה לי על השאלה הבאה:
"אם לדעתך העוול מוכיח שאין א-ל או שהוא איננו מוסרי שלם, מדוע השואה עדיפה על פני ילד שנשרט, האם עוול קטן אלהות כן יכולה לעשות"?
ופה טמון הכלב: שופ פילוסופיה ושום בטיח. קושי נפשי במקרה הטוב (שאותו אינני יכול לשפוט חלילה) ותאוות במקרה הרע (שלזה אני בז)
וזה מעבר לכך שמי שטיפהלה מכבד את עצמו, ילמד תנ"ך וחז"ל כראוי ויראה שלא קרתה כאן שום הפתעה ביחס למצופה מהא-ל. אז מה הוא נדלק?
שימי לב לשורה האחרונה שכתבתי...
מה את אומרת בעצם? שחיזקתתי כי הראתי שיש כל כך רוע בעולם, תמידי וקבוע. ואם ככה הקושיה זועקת במלא עוצמתה - איך יכול א-ל רחום וחנון לעשות ככה?
ואכן, זוהי קושיה עצומה, אך את התשובות עליה לא ניתן "לשלוף" אלא יש לעמול ולהשקיע וללמוד ולהזיע, ו"כולא האי ואולי" - מי יבא בסוד ה' ויידע אורחותיו, או כמו שסיכם ירמיהו (והרב סבתו.....) "אכן אתה א-ל מסתתר".
קושיה עתיקת יומין היא זו, הן כבר משה רבינו שאל אותה את האלקים, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "הודיעני נא את דרכיך", - מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו... ותשובת ה' על זה הייתה "כי לא יראני האדם וחי".. עלינו לקבל, שאין בכח אנוש להכיל דעת עליון, לרדת לעמקי דעתו וצפונות תבונתו....
אך עם זאת, קולמוסים רבים נשברו בכל הדורות בנסיון להגיע בכל זאת לאיזה שהוא משהו, קמצוץ תפיסה בהנהגה האלקית... ויש בידינו אי אלו כתבים שניתן להתבונן בם ולהשיג תבונה..
מי שירצה לעמוד במשהו על הנהגת ה', מוזמן ללמוד את התנ"ך בעיון.. את כתבי הראשונים הפילוסופים, וכמובן - את מרחבי כתבי רבינו הרמח"ל שהאריך כל כך על מהות ומקום הרוע בעולם, ומה תכליתו ותיקונו.
איך אתה מעז בכלל לשאול את זה כאילו ששריטה קטנה אפשר להשוות לשואה.
ובכלל שריטה זה חלק מהחיים, אי אפשר להתקדם בלי לפול אף פעם, אני לא חושבת שהשואה זה חלק מהחיים,
ובכלל רצח עם זה הדבר הכי נורא שיש.
אני מבינה אנשים שהפסיקו להאמין בעקבות השואה לא בקטע אם זה צעד נכון או לא ונסתרות דרכי אלוקינו אבל קצת קשה להתפלל ולהודות לד אחרי שמתו כל המשפחה, החברים, הרבנים.
אם אני אפסיק להאמין זה רק מזה שאני לא יודעת למה ושאולי הכל סתם.
החיים...
המצוות...
תראי, אני לא מכיר אותך אז אני לא אגיב ב"אני רגיש פי כמה ממך", מה שאני כן יכול לומר זה שאני רגיש לשואה פי כמה מהרבה אנשים ממוצעים, ככה שלא בטוח בכלל שהרגישות שלי היא פחות משלך, ובוודאי לא התכוונתי להקטין מחומרתה.
אלא להגדיר עובדה פילוסופית, השואה היא לא פירכא לאלוהות יותר משריטה, כי אם הא-ל לא יכול להרע, אז גם שריטונת - שתכל'ס היא "רע" (וממש לא רלוונטי אם זה חלק מהחיים וממשיכים הלאה או לא) - תפרוך את קיומו.
ומי שחולק על זה וחושב שהשואה היא פירכא - אינו טוען טענה פילוסופית, אלא טענה רגשנית, ובדיוק כמו שכתבת "אני רגישה לשואה"- הווי אומר - נטיית דעתו בנושא נובעת מתחושותיו ורגשותיו ולא מלוגיקה טהורה.
גם אני "מבין" את מי שהפסיקו להאמין, אבל זה לא בגלל שנראה לי שהלוגיקה שלהם מוצלחת במיוחד (-תכל'ס - גם בלי שאוכיח את הבעיה הלוגית, עצם ההיסמכות על אדם שיש לו מטען רגשי כה גבוה בנושא היא כבר כשל, מה שנקרא "הנוגע בדבר לא דנו ולא מעידו") אלא בגלל שהם עברו חויה כל כך קשה שאין לי שום דרך לדון אותם על מה שעשו כתוצאה מרגשותיהם.
לכן, לסיכום, איני רואה שום "העזה" בדברי, אלא הצגת עובדות לאשורן.
אם יש לך פירכה לוגית על דברי - אשמח לשמוע את דברייך.
ולכן אם את מסכימה איתי, אז את יכולה לומר ש"הרבה אנשים טוענים שפילוסופית....." אבל לא ש"הרבה אנשים מבחינה פילוסופית.."
נראה לי הספקות זה לא אם הוא קיים, זה אם הוא אוהב אותנו.
ולכן זה מגיע אחרי סבל..
אנחנו מרגישים שהוא לא אוהב אותנו, כי כואב לנו- ומי גורם להכול, הוא, אז הוא כביכול מכאיב לנו- ואז זה מצטייר לנו כחוסר אהבה וכריחוק(שמאל דוחה)
אז מי שמודע לעצמו לפעמים מרגיש לא אהוב, דחוי ולא רצוי לפניו
ומי שפחות מודע להרגשותיו יכול לפעמים לתרגם אתזה להתעלמות ממציאותו
להרגיש את השני מאשר את עצמנו, ק"ו שהשני לא נוכח במציאות שלנו כיום
למה זה כזה מופקע בעיניך?
נראה לי שיא ההגיוני, כשבנאדם (כל עוד לא השלים וצירף וזיכך את מידותיו) מתקומם יותר כשהסבל פוגע בו..
וכל כך לא חסרות דוגמאות...
בגלל שלגבי אנשים אחרים אנחנו לא יודעים מה הם עשו וכמה הם משתדלים וכו' וגם אם יודעים, לא מרגישים את העוצמה
אז יותר קל להגיד לעצמך סיבה למה הוא סובל...
אבל אדם כלפי עצמו זוכר את המאמצים שלו, מרגיש שהוא באמת משתדל, למרות שהוא עשה פה ושם שטויות..
והוא רוצה לקבל אהבה בהתאם למה שהוא מרגיש.
פתאום מקבל בומבה. האכזבה היא קשה יותר.
אם אני לא שובר את התפיסה הקודמת שיש לי אני לא יכול להשיג תפיסה אחרת.
בכל התקדמות בחיים זה ככה.
החכמה היא לזמן אלינו את המשברים ולא לתת להם לבוא אליהם בלי שציפינו להם.
במקום משבר - לשבור בעצמנו את מה שצריך לשבור.
לא סבל שלי ולא סבל של אחרים.
אם היו לי משברים זה בגלל סדקים באמונה שנובעים משאלות אמיתיות
הימים שלנו מחולקים ל3:
ימים בהירים, מוארים, הכל הולך טוב
ימים אפורים שאנחנו עוברים אותם איכשהו
וימים שחורים- שאנחנו ממש באפילה
בימים הבהירים אנחנו קונים אלינו ערכים, אמונות, תפיסות
סוחבים אותם בקושי בימים האפורים
ואם אנחנו מצליחים לעבור איתם את הימים ה'שחורים'
אז קנינו אותם לנצח
ידוע שמה שמשלמים עליו יותר הוא יותר יקר לך
אם בכסף, אם בזעה ואם בעבודה נפשית קשה
אם אימצת לך ערך בצורה קלה
נגיד חבר שלך סיפר לך ואימצת
הערך הזה יעמוד למבחן ורק אחר כך הוא יהיה שלך באמת
כי נלחמת עליו
עם הזמן הבנתי שזה לא לגמרי ככה, וצריך לדעת גם "לאסוף מתנות" ולהעריך אותן למרות שהן לא בעבודה קשה ובמחיר יקר.
כמה חודשים אחרי שבנו נרצח בפיגוע, הוא כתב בפייסבוק שאנשים כבר לא מספרים לו על הצרות שלהם, מתוך תחושת מבוכה של "הבן שלך נרצח, מי אני שאבוא ואספר לך על הקשיים הקטנים שלי".
הוא ענה שזה פשוט לא נכון, אי אפשר להשוות את המשברים שלנו למשברים של אחרים, וגם אחרי אובדן ילד - עדיין יכולים להיות עצובים מזה שמשהו פעוט לא הולך לפי התוכנית.
במילים אחרות,
אתה מצפה שהתשובה שלי בשעת משבר, תהיה קשורה לעובדה שלפני 80 שנה יהודים נרצחו באירופה?
איך זה אמור לעבוד בדיוק?
לפי זה, אף ציון "נכשל" לא אמור להעציב אותי, גם לא פיטורין, פרידה מחבר קרוב... בעצם - אסור לי להיות עצוב כלל, הרי כל קושי מתגמד לעומת השואה.
(אני בכוונה לא מתייחס פה ספציפית לשאלת האמונה, אלא אומר שבאופן כללי אי אפשר לצפות שנגיב אחרת לאירועי החיים שלנו רק בגלל שהאסונות שלנו מתגמדים לעומת השואה).
כשהתפללתי על משהו מסויים שוב ושוב ושוב ולא נענתי..
וכמובן מהזה משבר באמונה?
כשיש אז מאמינה שאלוהים קיים, הפיקפוק זה על האם אוהב או לא..
אני ממש אשמח שתנסה להסביר לי שוב!(אבל בנחת, אתה לא חייב, בעייה שלי שאני קשת הבנה
)
עכשיו הבנתי, יפה ממש!
ישנה טעות, ש"ביטחון" פירושו ש"בטוח שה' יעשה מה שאני רוצה",
וזה לא יכול להיות אמיתי, כי מנין לנו אם זה הטוב? או - האם אנו חושבים שה' יעשה מה שנרצה גם אם זה לא טוב?
הביטחון האמיתי, מבאר החזון איש בספרו "אמונה וביטחון", זה לבטוח שיהיה טוב, שמה שיקרה - יקרה ברצון ה' וכי ה' יודע והחליט שזה הכי טוב שיהיה.
ומה לעשות, לא תמיד אנחנו יודעים לנחש מראש מה אכן הטוב האמיתי.
כשמפנימים את העניין הזה, ממילא נעלמים (יחסית) משברים מהסוג המדובר.
אכתוב לך בפרטי אבל מה התכוונתי
הָיוֹ הָיָהאחרונהזה היה כשסבא שלי נפטר והייתי ממש מקושרת אליו.
בכיתי המון המון,אבל כאמור האמנתי שהכל משמיים,
עד היום אני קוראת תהלים לעילו נשמתו.
המשבר האחרון היה כשגיליתי שחיבור הלכתי חשוב מבוסס על הבנה שגויה של הרמב"ם
הגילוי על כך שנטייתי המינית שונה מהנורמה, ובמיוחד היחס של החברה הדתית (ב"ה עברו כבר הרבה שנים מאז, והיחס השתנה לטובה) - כל אלה דחפו אותי לעבר משבר אמוני גדול ועמוק.
זה היה בראש השנה. כיתה י'.
מתפללת ומרגישה שהמילים ריקות. כל ה"מלך" הזה...
ואני אומרת לעצמי, לעזאזל, מי אמר שיש מלך? את מי אנחנו ממליכים? מה השטויות האלה?
הייתי בשוק מעצמי.
מאז ועד היום אני בבירור של זה (ועברו כמה שנים טובות מאד מאז).
אמונה היא לא משהו קבוע. יש בה עליות ומורדות וקומות שנבנות ומתפרקות ושוב....
גם להתפלל עליהם לא הועיל כ"כ. לצערי.
לאט לאט מצאתי כלים אחרים להתמודד עם אתגרים, וזה שינה לנצח.
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה..
שלך באופן שוטף
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
