רוצה לשתף
עבדתי כסייעת במעון והיה ילד (בן 10 חודשים) שהיה איזה יום שהוא היה לא רגוע בכלל ובכה המון כמובן שהחלפתי לו והוא אכל והחדר היה בטמפרטורה נעימה. הוא עדיין המשיך לצרוח והעיר את כל את הקטנטנים. בסוף מחוסר אונים ניסיתי להצמיד את ראשו לכרית כי הוא התרומם ובכה ואחרי זה נדנדתי את העריסה שיהיה לו יותר קל לישון ואכן הוא נרדם. אבל אני עדייו מרגישה נורא עם זה שהוא התנגד ובכל זאת ניסיתי. לא עשיתי את זה בחוזקה חס ושלום הכוונה לא לחצתי על הראש שלו ודחפתי, פשוט כשהוא התרומם ניסיתי שישים ראש אז הנחתי את היד שלי על הראש שלו וניסיתי להצמיד את ראשו לכרית(מקווה שהתיאור מובן),אבל אז הוא התנגד ופשוט הנחתי לזה. ועדיין אני מרגישה נורא עם זה, מרגישה שהייתה יכולה להיות אלטרנטיבה אחרת. אני עשיתי ממש טעות. למרות שזה היה מקרה חד פעמי.איך משחררים מהאשמה הנוראיים האלה? מרגישה אחריות גדולה וכואב לי שעשיתי את זה אפילו שכאלה יראו בזה משהו לא נורא בכלל בשבילי זה קשה!!! המקרה הזה היה לפני 7 שנים!! ולא יוצא לי מהראש.היום אני כבר לא עובדת בגן ילדים, אבל כשעבדתי אני למדתי מהמקרה הזה וגם מאז לא נתתי לילדים לבכות רבע שנייה, תמיד מרגיעה על הידיים(זה מה שהייתי צריכה לעשות והחרטה היא על זה שלא עשיתי את זה), שרה שירים, מלטפת את הראש, מעסה להם את הגב ועוד כל מיני דברים שיעזרו למי שמתקשה להרדם. איך משחררים מהמקרה הזה? יש לי נקיפות מצפון נוראיות. יש לציין שאני לא אמא, אבל לא יודעת מה יהיה כשאהיה אמא, כי יש לי נקיפות מצפון חזקות מידי פוחדת שאם אעשה טעויות עם הילדים שלי ולו הכי קטנות אני לא אשן בלילה.
עבדתי כסייעת במעון והיה ילד (בן 10 חודשים) שהיה איזה יום שהוא היה לא רגוע בכלל ובכה המון כמובן שהחלפתי לו והוא אכל והחדר היה בטמפרטורה נעימה. הוא עדיין המשיך לצרוח והעיר את כל את הקטנטנים. בסוף מחוסר אונים ניסיתי להצמיד את ראשו לכרית כי הוא התרומם ובכה ואחרי זה נדנדתי את העריסה שיהיה לו יותר קל לישון ואכן הוא נרדם. אבל אני עדייו מרגישה נורא עם זה שהוא התנגד ובכל זאת ניסיתי. לא עשיתי את זה בחוזקה חס ושלום הכוונה לא לחצתי על הראש שלו ודחפתי, פשוט כשהוא התרומם ניסיתי שישים ראש אז הנחתי את היד שלי על הראש שלו וניסיתי להצמיד את ראשו לכרית(מקווה שהתיאור מובן),אבל אז הוא התנגד ופשוט הנחתי לזה. ועדיין אני מרגישה נורא עם זה, מרגישה שהייתה יכולה להיות אלטרנטיבה אחרת. אני עשיתי ממש טעות. למרות שזה היה מקרה חד פעמי.איך משחררים מהאשמה הנוראיים האלה? מרגישה אחריות גדולה וכואב לי שעשיתי את זה אפילו שכאלה יראו בזה משהו לא נורא בכלל בשבילי זה קשה!!! המקרה הזה היה לפני 7 שנים!! ולא יוצא לי מהראש.היום אני כבר לא עובדת בגן ילדים, אבל כשעבדתי אני למדתי מהמקרה הזה וגם מאז לא נתתי לילדים לבכות רבע שנייה, תמיד מרגיעה על הידיים(זה מה שהייתי צריכה לעשות והחרטה היא על זה שלא עשיתי את זה), שרה שירים, מלטפת את הראש, מעסה להם את הגב ועוד כל מיני דברים שיעזרו למי שמתקשה להרדם. איך משחררים מהמקרה הזה? יש לי נקיפות מצפון נוראיות. יש לציין שאני לא אמא, אבל לא יודעת מה יהיה כשאהיה אמא, כי יש לי נקיפות מצפון חזקות מידי פוחדת שאם אעשה טעויות עם הילדים שלי ולו הכי קטנות אני לא אשן בלילה.