כנראה הם לא כזה רוצים. תירוצים יש בשפע. מעניין אם הבעל לא מבקש יותר

כי לדעתי שגבר לא מעוניין כל כך זה קצת מוזר. 

למה את צריכה לדעת את זה ???? למה ? 
סליחה, מה עם הפרטיות של בעלה ? 
זה פשוט לא נורמלי ! זה מה שלא נורמלי . שמשתפים את הפרטיות מחדר המיטות . 
זה לא קשור לפתיחות, מה עם כבוד לבעלה בעניין ? הוא היה רוצה שתדעי דבר כזה ?? 
 

זה נורמלי

כן, אנשים אומרים פה שזה לא תקין, ושימצאו זמן, ושמי שחשוב לו יעשה את זה, ושזה מחשיד שהבעל לא מעוניין.

כל זה נכון, אבל מה לעשות שבציבור שלנו (ואולי גם באחרים, לא יודע משום מה), הדברים האלה רחוקים מלהיות מושלמים.

אז מה אנחנו מגיעים לבעיה הרגילה- זוג דתי לא תמיד מתנהל בצורה הכי נכונה בעניין המיני, עקב חסכים.

סה"כ זה אומר שיש לאן להשתפר, לא שיש בעיה.

נראה לי גם שזה מה שאמרתי, נכון?

תהיתי לעצמי, כי היה נראה לי שאמרנו אותו דבר, רק שאני הדגשתי נקודות מסוימות, והסתייגויות שמתי בסוגריים.

וחשבתי שמה שהקפיץ אותך היה שאולי לא נתתי מספיק מקום לנקודות שחשובות לך, (למשל לא לקשר את זה לדתיים דווקא).

אז חשבתי שאולי בקריאה שנייה תביני אותי אחרת.

אבל לאאאא כנראה שבכל זאת כל אחד מדגיש את הלובי שלו.

[ואם היא תולה את זה בהרבה ילדים, טרדות, שיפוץ דירה וכד' - אולי. לא נראה שיש ענין להיכנס לזה]

אז אם האישה היתה שואלת את חברתה לדעתה, ולא היתה מביעה דעה בעצמה שזה בגלל הטרדות שלהם - כשהם כבר הורים להרבה ילדים - אז היה מקום לעצה כזו.

אבל לדעתי, בהיות שזה לא דבר חד משמעי, והיא לא שאלה לדעתה, עדיף לא להיכנס לדבר אישי שלא יודעים ולא מתבקשים...

א. ביום של המקוה לא מוותרים אלה אם כן הבעל נמצא מחוץ לעיר.וכ"ו 

מקרה מהחיים שלי שלא קיימנו אולי פעם פעמיים ביום של המקווה מתוך 8 שנות נישאוין זה שהיינו במריבה או שאני פגעתי באישתי ובצדק.

לגבי יחסים - בטבעי שגבר תמיד רוצה ואף פעם לא מסופק. אישה יש לה בראש את הבית ילדים עייפות... ולכן לא מתחשק לה כול יום.... 

אם האישה לא רוצה צריך לחקור את הבעיה לעומק למה לא ? עייפות קיימת אבל אם זה באופן תדיר הבעל צריך לעושת חושבים עם עצמו איפה הוא נפל בהתנהגות שלו.... ( מדבר מהניסיון שלי )

גם במידה והאישה עייפה ולא בא לה... בטבעי הגבר מתעצבן ואז יש כאוס בבית ..... ומזה עושה לאישה רק מרחיק אותה.. היא מרגישה שהיא החץ של בעלה ,

אז לשאלתך -  כן אני חושב שיש בעיה ..... 

אם היא זה שרוצה מאוד וזה התשובה שהיא מקבלת מבעלה אז המצב יותר מדאיג.

בהצלחה 

וגם אחר כך דברים משתנים מאלף ואחד סיבות. למה צריך "להשוות" למישהו אחר ?

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת