אף פעם לא הבנתי מה נוצץ בלהיות טייס אזרחי.

אחי, אתה נהג מונית מעופפת רק עם הרבה פחות שעות בבית ועם מדים הרבה פחות נוחים, מה אתה עף על עצמך () ?

גם מלעשות לק גל אפשר להרוויח המון - לא אמרתי שטייסים לא מרוויחים הרבה, אלא שאני לא מבין למה זה נוצץ.

משכורת של טייס גבוהה בהרבה מזו של נהג מונית לענד - סטאז'ר ברפואה מרוויח פחות מנהג מונית, ועדיין זה הרבה יותר נוצץ. לא דיברתי על משכורות.

וזה תפקיד נדיר יותר.. מניחה שיש יותר נהגי מוניות מטייסים - יש גם יותר נהגי מוניות מאשר בנקאים, ועדיין להיות בנקאי לא נתפס כנוצץ כמו טייס.

לא חושב שיש קשר ישיר בין כמות לבין הזוהר.

ברוב העולם טייסים עושים קורס אזרחי בלי שום קשר לצבא, וגם במדינות כאלה התפקיד נחשב נוצץ. כך שאין קשר לצבא.

והסמנכל לא צריך להיות 80% מהזמן מחוץ לבית.

כשאנשים רואים טייס הם ממש מתרגשים, המדים שלהם גורמים לאנשים להסתנוור מיראה.

אני מסרב להאמין שזה קשור רק לשכר, או רק לצבא, או רק למספר הטייסים.

אם נבודד את כל הגורמים האלה, נגלה שיש תפקידים הרבה יותר "מרשימים" (יותר נדירים, שכר גבוה יותר וכו') אך בלי הזוהר שיש לטייסים.

יש לי חבר מדהים, באמת. אדם טוב, יר"ש, ממשפחה טובה ומוכרת בקהילה. כל אחד שם יצא תותח בתחומו.

כשאני מזמין חברים אלי הביתה, הוא נשאר אחרון כדי לשטוף כלים ולעשות ספונג'ה.

הבעיה היא שהוא כבר 6 שנים עושה תואר בכלכלה (בפתוחה), ותוך כדי הוא עובד בעבודה מאוד לא מרשימה.

לצערי, כמעט בכל פעם שאני מציע לו בחורה והוא מסכים, הבחורה מסרבת לאור המצב התעסוקתי שלו.

"כבר חמש שנים שבועז בדייטים. בחור נאה, אינטליגנטי, חברותי וחרוץ. מותק של בחור, כולם אומרים. רק שמשום מה לא יוצא לו להיפגש הרבה. רוב הבחורות שהוצע להן להיפגש איתו - דחו זאת על הסף. למה? לבועז אין ספק מה הסיבה: "המקצוע שלי... תבין, בנות היום מחפשות מישהו משכיל, עם תואר. אחד עם טייטל מרשים. ואני סתם מתקין פרגולות. איזו בחורה איכותית, עורכת דין או רואַת חשבון, תרצה לצאת עם אחד כזה?".

הכול השתנה כשבועז פגש את דביר, חבר ילדות שעובד כקופירייטר במשרד פרסום גדול. אשף השיווק שם את האצבע תוך שניה על הבעיה וגם הציע פתרון מקורי: "תקשיב לי, אחי, ותקשיב לי טוב. מעכשיו אתה לא מתקין פרגולות ולא נעליים. אתה אומַן בְּעץ".

את האמת, בועז לא התלהב מהעיסוק החדש שהודבק לו, אבל דביר היה נחרץ ומתקין הפרגולות קיבל בהכנעה את הגזירה.
יומיים לאחר מכן, כשריקי בת-דודתו העבירה לרויטל את הפרטים עליו, לקח שעה עד שהיא חזרה אליו צוהלת עם המספר של הבחורה. הביוכימאית שמבלה את רוב זמנה במחקר טרחני במעבדה התלהבה מאוד מהבחור המוכשר שלוקח את הטבע והופך אותו ליצירת אומנות. 'אומן בעץ? וואו!'.

כעבור שלושה חודשים הוא כרע ברך לאור השקיעה במצדה ושלף את הטבעת. עכשיו עובדים במרץ על ארגון חתונה ומחפשים מקום לגור בו. החלום שלהם: בית צמוד קרקע, גינה גדולה וכמובן...פרגולה."

בעזרת השם - דעות

מה אתה חושב על הסיפור?

אפשר לקחת אותו למציאות או שהוא חמוד אבל נאיבי?

העניין של הסטיגמות?

בי , בך ובכל אחד אחר.

אם אני מציע למשהו/י הצעה כלשהי שהיא צריכה להכיל סטיגמה וכדאי לה להכיל סטיגמה והיא בוחרת שלא להכיל זה. לא ככה?

זה נטו תלוי אדם אם להסתכל על סטיגמות. אף אחד לא מכריח אף אחד להסתכל על דברים כאלה.

זאת נטו עבודה אישית.

בין אם אני האדם שעליו מוטלת הסטיגמה ולדעת לקחת את זה בראש טוב ובין אם אני מסתכל על אנשים אחרים שיש עליהם תוית כלשהי.

להתייחס לסטיגמה כזאת או אחרת זה נטו תלוי באדם עצמו.

אתה מדבר "מרשים" ולא "מרשים". כל אחד מרשים אותו משהו אחר.

אני עדיין לא מבין למה סטגימות זה משהו כל כך כללי.

יש אנשים שפחות מתייחסים לסטיגמות. לא יצא לך להכיר?

אני מתאר את המציאות כפי שאני חווה אותה, אני לא מנסה לחנך או להצדיק אותה.

ובאשר ל"מרשים" - אם נניח בצד את הפוליטיקלי קורקט, אז ברור לי שמהנדסת או רואת חשבון או עורכת דין למשל, תרגיש רתיעה מלצאת עם בחור בן 30 שעובד בשירות לקוחות של תאגיד המים העירוני.

ואתה יודע מה? אפילו אם לה אישית זה לא יפריע, היא עלולה לחשוש מהתגובה של המשפחה שלה.

הבהרה:

כל הדברים האלה נכונים גם בכיוון השני (גם גברים יפסלו הצעות על סמך השכלה ומקצוע), אלא שהשאלה נשאלה על נשים והניסיון שלי הוא באמת בעקבות אותו חבר.

הנגזרת של דבריך שזאת תופעה שאי אפשר להתמודד איתה.

אני חושב שכן.

אני חושב שיש דרך מסויימת שאפשר להציג דברים. דרך הרבה יותר אמיתית.

אני חושב שאם אדם לא מקבל החלטות ע"פ מה שהסביבה שלו מכתיבה לו - אז למה להתאכזב מכך שהחברה לא מוכנה לקבל אותו? קיצר, מה כ"כ בעייתי בזה שהנשים דוחות את ההצעה. זה נטו שיקול שלו מה ללמוד ומה לעשות והוא צריך להתחשב בזה (לשיטתך).

כמו כן, זה גם קשור לאיך את מציע לבנאדם. אולי השיטה שקודם מציעים לבת ואח"כ לבן לא טובה במקרה של חבר שלך.

בדרך כלל שיש נתון שיכול להיותר רגיש אז אני קודם כל שואל את מי שאני רוצה להציע לו אם זה מפריע לו במקום לשגע את הבחור.

לכל אדם יש שאיפה להצטיין, לעשות משהו טוב.

אם זה להצטיין בלימוד התורה ולהיות אברך, אם זה להצטיין שכלית וללמוד מקצוע מאוד מתמטי (הנדסה), אם זה להצטיין ערכית וללמוד הוראה/עו"ס, וכן על זו הדרך. אלה כמובן רק דוגמאות כלליות ויש אינספור דוגמאות ושיקולים בבחירת מקצוע.

כאשר אדם עובד בעבודה פשוטה יחסית מבחינת הידע והניסיון שהיא דורשת (ואני לא מדבר על עבודה זמנית בזמן הלימודים), אז הצד השני תופס את זה כוויתור, ומבין שהאדם הזה לא נלחם כדי להגשים את מטרותיו (אני לא מכיר אף אדם שהחלום שלו היה למלצר או להסביר לאנשים למה הם חויבו על גלישה סלולרית למרות שלא חרגו מהחבילה שלהם).

"אני התאמצתי, הקזתי דם בתיכון ואח"כ באוניברסיטה כדי להצטיין ולעבוד במה שאני רוצה, להגשים את שאיפותיי, 

והוא פשוט הלך למודעת דרושים והתקבל לעבודה בשירות לקוחות".

אגב, כל הדיון הזה מזכיר לי מאמר יפה ומרגש שכתבה רחלי מלק בודה, על כך שבתור נערה בגבעת שמואל היא הייתה מתביישת בכך שאבא שלה נהג אוטובוס, והיא התחננה אליו שלא יגיע לאולפנה שלה כשהוא עדיין עם מדי הנהג. היום היא מכה על חטא, ואומרת שהיא כבר לא מתביישת בו:

https://www.makorrishon.co.il/opinion/12233/

כשגדלתי המצב רק החמיר. אבא, שעבד בבנק הפועלים, הופרש לפנסיה מוקדמת בתוכנית הפיטורים הגדולה של שרי אריסון. בגיל 47 ישב בבית ואיש לא פזל לכיוונו. שנה שלמה היה מובטל מעבודה, ואני לא סיפרתי דבר. הרגשתי שאני מאבדת דרכו נקודות חברתיות. הייתי מבליטה את אמי המשכילה, בעלת התואר השני בהצטיינות, ומסתירה את קיומו של אבי.

אבל הקושי האמיתי נוצר דווקא כשהתחיל לעבוד. יום אחד הוא חזר הביתה עם מדים של נהג אוטובוס ב"דן", ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה. איך אבוא לאולפנה האליטיסטית הזו, שבה לכולן יש אבות עורכי דין ורואי חשבון, ואציג בפניהן את אבי הנהג? החרדה הכי גדולה שלי הייתה שאחת מחברותיי תעלה על הקו שלו ותזהה אותו.

ויום אחד זה קרה. ישבנו כמה בנות במעגל ומישהי הוציאה מהתיק מנקב כרטיסיות שקיבלה מאחד הנהגים במתנה. "מה זה?" הן צחקו, "אבא שלך נהג אוטובוס?"  "נראה לכן?" היא ענתה, "אבל אבא של רחלי נהג. עליתי אתמול על הקו שלו. מוזר קצת, חשבתי שרק פרענקים נוהגים באוטובוסים".

הפנים שלי האדימו. כל הפאסון שבניתי, כל התדמית של בת טובים למשפחה אמידה ונחשבת התרסקו ברגע. התחלתי לגמגם, הסברתי שזו עבודה שנייה שלו, ומאותו יום, למעשה עד היום, לא דיברתי על זה מעולם. כשהיו שואלים אותי במה אבא עובד הייתי עונה שהוא יצא לפנסיה מוקדמת ומשמיטה את עבודתו הנוכחית.

אז הייתי מנסה לפנות לבחורה - יש לי בחור מקסים להציע לך הוא עובד בעבודה פשוטה כרגע עוד שנה/שנתיים מסיים אותה זה ממש לא מאפיין אותו עוד מעט הוא עומד לעשות משהו יותר משמעותי בחיים ולשם הוא שואף.

אבל בעיקר הכי חשוב - לא לדבר רק על זה. לשים את זה באופן שולי אלא לדבר על דברים אחרים ולשים עליהם את המיקוד ורוב השיחה והמשקל. לא להיות אפולוגטי.

אם הבחורה עדיין לא מעוניינת - או שזה באמת לא מתאים לה. או שזה פספוס שנובע מחולשה שלה. לא שופט לרגע אבל אני עדיין בבטחון ביחס לחבר ולא 'תולה' את זה בו.

הבחורה מרגישה גם את הבטחון שאתה משדר ביחס להצעה. זה גם חלק מהעניין. אין לי מושג איך אתה מציע אבל שים לב זה. אם אתה בה מראש שזאת הצעה שהיא כנראה תוותר עליה אז אתה כבר מתחיל עם פער שלילי. אם אתה מדבר עניינית אבל אתה מדבר בפרגון ובאהדה ובבטחון זה עושה את זה. 

בשביל זה יש הצד הנשי במשפחה שלי.

והיא תמיד משווקת את החברים שלי בצורה מהממת, עד שאני לפעמים מרגיש קנאה 

אנשים רציניים מקבלים החלטות אחרי ששקפו להם את המציאות בצורה טובה ואמתית.

זה באמת לא מתאים אם היה שיקוף טוב. 

ככל שהאדם מדבר איתך הוא יותר קרוב אל מי שהוא מציע כך אתה יותר נותן בו אמון.

בלי קשר עד כמה מפרגנים או לא.

אם הוא מכיר אותו ממש טוב וזה מה שהוא אמר. יאאלה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות