דבר ראשון בתחילת החודש לשבת על רשימה מפורטת של ההכנסות טור נוסף של הוצאות קבועות (בתאריכים קבועים כגון העשירי לחודש אשראי בסך---. ה15 לחודש הוראת קבע בסך...) וכך בעצם יש לנו פירוט מסודר ועכשיו אפשר לגשת לעניין ההוצאות- מחשבים כמה כסף נשאר ולפי זה מחלקים לדוגמה: אם נשאר 4000 מפרישים 2500 להוצאת מחייה חודשית שזה אומר קנייה בסופר. ועוד סכום שמתאים לכם (אני הלכתי על 500 שח חודשי) שהוא יוצא על דברים יומיומי בחישוב מראש כמובן. לדוגמה- בגד יפה שמאוד רצית ובדיוק יש עכשיו מבצע בחנות. או איזה פינוק קטן וזול שעכשיו מתאים. או איזה יציאה... וכו וכו.

זכרי! רק הארגון מראש בתחילת החודש, רק זה מה שמביא לסדר בארנק ובכיס וכך לא מתבזבז שקל מיותר.

אני ממליצה לא להשתמש כלל עם האשראי!!! זה רק מחורר חור ענק בכיס. ללכת על מזומן. בהתחלה אולי לא הכי נוח אבל כשמתרגלים זה פשוט כיף וסיפוק.

בקשר לקניות- אני מאוד ממליצה על קניה שבועית (לפני שבת) שאז בעצם את מתחילה את השבוע כשכל המצרכים בבית וכך לא מתבזבז כסף מיותר.

בהצלחה וסליחה על המכתב הארוך.

אחת הבעיות עם קניה שבועית זה שאני לא מספיק מאורגנת ובאמצע השבוע חסר לי דברים ואז עולה מלא כסף במכולת. אני משתגעת מעצמי

ארגנתי לי רשימה מפורטת של כללללל המוצרים שהולכים אצלנו בבית במשך השבוע טליתי את זה במקום מוסתר ובולט ז.א. באחד הארונות במטבח מביפנים וכך לפני שיוצאים לקניה אני עושה לי רשימת קינה לפי הדף הנ"ל וכך יוצא שאני קונה את הדברים שאני באמת צריכה למשך השבוע, ולא קונה את הדברים שקורצים ועולים הרבה סכף. אגב אני יודעת להתפנק טוב טוב. אני גם עובדת על עצמי בחנות לא לטור אחר כל המרהיבי עין... אחרי כזה קניה נשאר רק ללכת הבית בסיפוק גדול!   ממליצה לכולם!!! היום אני לא רק שחיה עם כל המצרכים ולא חסר חי כלום אלא נשאר לי עוד הרבה סכף בצד...

יותר נחמד לי פסטה של אוסם

טישואים של קלינקס

שמפו הד אנד שולדרס

ברוקולי וכרובית כל יום 

וכו, וכו' וכו'

אבל כשאני רואה את המטרה שאליה אני חוסכת כסף זה שווה לי

יש מוצרים שאת יודעת שאתם משתמשים בהם, למשל, מיונז, שימורים כלשהם שתמיד כשאי שיהיו בארון, שמן, סוכר..

אז תניחי שתמיד צריכים להיות לך בארון אותם דברים:

2 מיונז

2 סוכר לבן

1 סוכר חום

1 זיתים

3 מלפפון חמוץ

2 קילו אורז

1 שקיות פח

3 חבילות מפות ניילון

וכן הלאה.

ותמיד לפני הקניה אני עוברת על הארון ורושמת מה חסר. אפשר לעשות את זה גם כמה ימים קודם.

ומה שעוד מאד עוזר זה שיש לי חוברת נתלשת עם מגנט למקרר ואני כותבת עליה ברגע שמשהו נגמר. למשל, נגמר הגליל של שקיות פח, אז אני הולכת למחסן שבו יש את החבילה הנוספת (והיא חייבת להיות שם!) ושמה במגרה במטבח, ומיד רושמת על הפתק שעל המקרר שצריך לקנות שקיות פח. 

הבעיה היא רק אם נגמרים דברים בשבת, שאז צריך לזכור לרשום במוצאי.

פשטו כך אני לא מבזבזת יותר מדי וכך אני מחושבת מראש. 

למשל ירקות ופירות רק מה שאוכלים אני לא זורקת בכלל,

בישולים רק מה שאוכלים,אין לזרוק אוכל,

כביסות אם יש אפשרות לחצי מכונה תחכי עד שיהיה מכונה שלמה

תנור,מה שאני יכולה בגז אני לא עושה בתנור,

אורות וכל החשמלים מה שאני לא משתמשת באותו מקום מכבה.

בהצלחה רבה לך.

נראה לי שאני בסוף עונה קונה יותר מדי בגדים. כי בכל חנות יש משהו אחר ואני לא זוכרת מה תואם למה ובסוף יש לה יותר מדי בגדים. חשבתי אולי דווקא נכון לי לקנות כל פעם רק מה שאני רואה שחסר, ואפילו שזה במחיר מלא זה יכול לצאת לי פחות מאשר לקנות יותר מדי בסוף עונה.. מה חושבות?

לגבי לקחת אוכל ושתיה כשיוצאים מהביתבאמת אנחנו מאד משתדלים לעשות את זה.

לפני היציאה לקניות לעבור על כל הבגדים ממש ולראות מה טוב לשנה הבאה, ומה צריך לזרוק,לקנות, והאם צריך לשדרג בגד או אפילו איזה תיקון בבגד. כך כשאת יודעת מה הולך אצלך בארון, את יכולה להתחיל עם הרשימה לקניות :

מצלמת את הבגדים שצריכים השלמה/ חצאית/ נעל/ חגורה/ וכו וכו 

מצלמת את האביזרים שיש לך שיכולים להשלים לבגדים(אגב ממליצה בחום להכניס את כל השמונצ'עס האלה לתוך תיק/ תיבה שיהיה מסודר) וכך את יודעת בשעת הקניות מה שיש לך כבר בארון ואיזה פרטים / אקססוריז יכול להשלים לך את הבגד שמאוד אהבת בחנות. 

אני לא בעד ללכת לקניות בצורה של נכנסים לכל חנות ולקחים את מה שבא ליד /מה שאוהבים ומתחשק בלי קשר.

בכל מקרה לפני שקונים לחשוב האם זה  מתאים. רצוי. עדיף  או הכרחי? ולפי זה להחליט על הקניה.

בהצלחה!

נגיד למתבגרת כבר לא שייך לקנות בסופעונה, אולי בגדי בייסיק אבל עליהם אף פעם אין מבצעים. ובגדי שבת וזה, אין מצב, חייב להיות עדכני 

את בעלך או אולי אחד הילדים ושהוא יהיה אחראי על הקניות 

זה יכול להיות פער משמעותי

והכי טוב להכין רשימה מסודרת מראש

טיפ נוסף יותר נכון סגולה כשכן בא לך להתפנק על משהו תקני לכבוד שבת 

לעשות חשבון של הוצאות שוטפות שיש בכל חודש ולהגביל את האשראי על הסכום הזה ואז הוצאות חד פעמיות לקנות בדיירקט או מזומן

תחשבי איפה נקודות החולשה שלכם, אני יכולה להגיד לך שאצלי מזומן הארנק נעלם ולכן אני מסתובבת רק עם אשראי שאפשר לבדוק על מה הוצאתי 

אם יש לך סכום מסויים שאת רוצה לחסוך כל חודש מומלץ לעשות הו"ק לחשבון חסכון או אפילו חשבון בנק אחר בתחילת החודש כי ככל שהכסף פחות זמין הוא פחות מתבזבז ולא לחכות לסוף החודש לראות כמה הצלחת לחסוך

מי שמתכנן את המבצעים הוא מי שמרויח עליהם ולכן ברוב הפעמים זה לא משתלם לצרכן כי מה שקורה שאנחנו קונים משהו שלא היינו קונים אם לא המבצע 

בכניסה לאושר עד כסאות חוף לדוגמה וכו'

חשבונות לשלם בהו"ק חודשי

אני הייתי עושה להורים שלי את הקניות מגיל צעיר כי אני באמת יותר מחושבנת ולא מתפתה למבצעים

ואני גם שונאת ארונות מפוצצים שלא רואים מה יש שם עד שבערב פסח את זורקת כי עבר התאריך

גם אצלנו בעלי לארג והוא עושה את הקניות אבל אנחנו רק זוג צעיר אז הפער פחות משמעותי,

ואם יש למישהו רעיון איך מכינים רשימה מסודרת לבעל אני אשמח

ואני מתעצבנת כי

א אני רוצה לאכול יותר בריא ולשמור על משקל תקין

ב חבל לי על הכסף

אבל לא רוצה לפגוע בו

בקיצור תסביך 

גם אני חשבתי שיעבור לו אבל לא 

תבקשי ממנו להגביל לפינוק אחד כי את לא רוצה לאכול וזה מקשה עלייך.

אם זה לא עובד תשימי את מה שהוא קונה לך במדף מיוחד, ואל תאכלי, והוא יראה שזה עדיין שם ולא צריך לקונת עוד בינתיים כי לא אכלת

ואל תשכחי להודות לו המון, הוא ממש ממש חמוד!

מתמודדת יפה בינתיים 

הטיפול בלארג׳יות של בן הזוג זה ע׳י מודעות גבוהה שלו

אצלנו תמיד אני הייתי החופרת על החשבונות

רעיוונת לצמצום וכד׳

והוא- בשפע וברווחה....

התחלנו לעקוב יחד על החשבונות

הוא ראה מספרים מול העייניים

חודש, חודשיים 

היום הוא עצמו הרבה יותר מחושב ממני

וזה אחרי שב״ה אנחנו סוגרים שנה שלמה של מעקב חודשי צמוד,

עם הרבה תובנות...

אני לא בטחה שזה רלוונטי אלייך כי את משפחה יותר גדולה ממני עם ילדים גדולים

התובנה הכי משמעותית הייתה סדר וארגון בקניות השוטפות- אחרי כל מיני נסיונות

קנייה אחת לשבועיים של כככככל מה שצריך מוגבלת בתקציב חודשי. (אני כותבת על דף במקרר מה לקנות. יד כשאני פותחת את האריזה האחרונה, וגם עוברים לפני הקנייה  על כל הארונות)

אני אשמח לשמוע יותר מפורט איך עשיתם את זה.

היות שהרגשנו שאנחנו חיים בסדר ב״ה , אבל לא באמת ברור לנו לאן הכסף הולך ואיך להתחיל קצת לחסוך...

באוגוסט שנה שעברה נפגשנו בפעם הראשונה למפגש כספים

אנחנו קונים כמעט הכל באשראי אז היה לנו קל לעקוב.

התחלנו עם טבלה -

כמה מוציאים (חלק משוער בצורה גסה, חלק עברנו חצי שנה אחורה ועשינו מיצוע למשל: קניות סופר, או מוצרי קוסמטיקה, רפואה ותרופות) 

כמה מכניסים- זה הכי קל לדעת

ואז החלק הקשה- לבדוק האם יש הלימה בין הכנסות להוצאות, ולקבוע כמה אני מעוניינת  להוציא על כל סעיף.

כיום אני לא ממליצה על הטבלה שעבדנו איתה יש יותר מוצלחות ממנה, ראיתי באתר של פעמונים טבלה שנראתה לי טובה ויש גם כל מיני אפליקציות שעוזרות אנחנו השתמשנו בהתחלה ב-myfinanda רק בחלק החינמי אבל אז נהיה מלא באגים והפסקנו. פשוט נעזרנו באתר של הבנק.

לאחר מכן נפגשנו כל סוף חודש לסקירה חודשית- כמה בדיוק הוצאנו על כל סעיף (הסעיפים ממש מפורטים). לאט לאט ראינו בעיניים איך הצריכה שלנו משתנה בין חודשי חגים, קורונה, ילדים בבית או בלימודים (יותר עלויות אוכל) , חודשים שסתם שחררנו את החגורה ולא חישבנו ואז היה סכומים גבוהים מדי על אוכל וכד׳. השיקוף היה משמעותי מאוד. ראינו למשל שצריכת הפירות והירקות תואמת לתכנון, אבל קנייה חודשית רצינית של כל שאר המוצרים- אנחנו צריכים יותר.

אני חייתי באשליות שאני מוציאה כלום כסף על בגדים- נוכחנו לדעת שהסכום שילש את מה שחשבתי. 

עכשיו אחרי שנה יש לי מיצוע של 12 חודשים ואנחנו יודעים כמה אנחנו אמורים להוציא פחות או יותר על כל סעיף

ואז אפשר יותר לשחרר לא ברמה של מעקב חודשי אלא מעקב כל 3 חודשים (ככה אנו מתכננים)

לדוג - קניות בגדים, אני יודעת שבחצי שנה הקרובה (עד עונת המעבר הבאה) אני יכולה לקנות בסכום מסוים (שהוא מחצית ממה שראינו שהוצאנו בשנה שלמה). זה מאפשר לי להיות יותר מחושבת ומודעת.

שתי בעיות שהיו לנו:

1. לאן נעלמו 14000 ש״ח???? כאילו התאזנו בהכנסות והוצאות אבל כנראה היו סכומים שלא כתבנו או פספסנו ובתחליב שנתי אין לנו מושג לאן נעלם הסכום הזה. מוזר נורא!!!

2. עכשיו אין לי עבודה ואני אחתום אבטלה. כל תחשיב ההכנסות משתנה וממילא מה שחישבנו מבחינת הוצאות ביחס להכנסות לא ממש רלוונטי, אבל את זה נראה במשך. אולי באמת נצטרך יותר להתהדק...

מקווה שעזרתי

@מיואשת******

@כי לעולם חסדו

כבר כתבתי שעברנו לקניות בצרכניה גדולה פעמיים בחודש

ויש סכום איקס שאנחנו לא עוברים אותו (לפי הממוצע לחודש)

כמובן שיש השלמות מועטות במכולת השכונתית. אבל ממש מועטות. ואם חסר משהו- אז אוכלים אותה ומשתדלים להיות יותר מדויקים בפעם הבאה. (אא״כ זה משהו קריטי שא״א בלעדיו)

בעלי עושה את הקניות. הפסיק לחזור על מגוון שטויות ועוד משחק לילדים שהיה ממש בזול ועוד חטיפים לא נדרשים ועוד כל מיני....

מדריכים וכלים של פעמונים - paamonim

גילינו את זה מאוחר מדי אז לא השתמשנו בה

אבל היא נראית לי טבלה טובה יותר ממה שלנו

באמת אם אני אצטרך לשלוח לו כל קניה של בגד\ספר אני אקנה הרבה פחות!

וואו, זה יהיה קשה, מפדח, אבל חסכוני. 

תודה!

אבל גם הוא לא בדיוק חסכן העולם...

לדעתי הרבה יותר קל לחסוך לאורך שנים בסופר ובבגדים מאשר לגור בדירה יותר זולה. בצורה מאד מאד משמעותית. מקום המגורים וגודל הדירה שווה לי בהחלט לוותר על בגדים חדשים ודברים כאלו.

ובנוגע לעבודה שנינו עובדים משרות מלאות, לקחת משהו נוסף מהצד זה לוותר על זמן משפחה, ובשביל מה אני חיה? בשביל לעבוד כל היום?

בכל אופן אני מניחה שזה מאד תלוי צורת חיים. כשאני בוחנת את המאזן הכספי שלנו אני רואה שיש ב"ה מספיק הכנסות והבעיה היא ההוצאות, אני רואה שכסף הולך על כלום, לא ברור לאיפה, ולכן אני מחפשת לחסוך איפה שאני רואה שיש לנו בעיה.

תודה

אצל כל אחת זה אחרת. יש מי שמזומן נעלם לה ויש מי שאשראי (כמוני)

ויש מי שלקנות בסוף עונה חוסך לה ויש מי שעדיך שכל פעם קנה בדיוק מה שצריך ולא סטוקים שנה קודם

כנראה זה מאד תלוי באישיות, ולכן כנראה קודם צריך להבין איפה הכסף נעלם ואז להבין מה עושים בנידון

השרשור הזה ממש חידד לי את זה!

ואני כמוך, חושבת שקניה פעם בשבוע תהיה הרבה יותר אפקטיבית מפעם בחודש בשבילנו אישית בכל אופן

תודה!

בהשוואה לרמי לוי, או ישיר למהדרין?

לא הכל ביום אחד.

אבל זה משתלם בסוף

מפטיחה

זה ידוע אבל קשה לביצוע:

לעבור על ההוצאות הקבועות שלכם ולראות איפה אפשר לצמצם, בלי לצמצם צריכה.

למשל, לבדוק אם יש כרטיסי אשראי עם דמי כרטיס שאינם בשימוש

פלפונים שלא בשימוש

פלפונים שאפשר לשפר להם את הדיל!

אינטרנט שאפשר לשפר לו את הדיל

אלה דברים שמצטברים לסכומים נכבדים ואנחנו פשוט "תורמים" אותם מתוך עצלות.

אם יש משכנתא, לבדוק אם כדאי לשנות בה משהו.

לגבי אוכל ובגדים, אני לא מסוגלת לחסוך. משתדלת לא לרצות בגדים יקרים מדי..

משתדלים להפסיק לאכול שוקולד שוויצרי בכמויות..

ולא לקנות בשר כבוש של מטעם חפץ חיים כי זה יקר ולא בריא, וכו'.

אני אישית מעדיפה אשראי למרות מה שואמרים, כי ככה אני רואה רשימה של מה שקניתי. בימים אלו מזומן פחות רלוונטי.

אנחנו היינו ממש במצב קשה, חובות וכו' והמדהים היה שאנחנו תמיד היינו משתגעים כי לא קנינו בכלל מה שנקרא "מותרות" זה הגיע באמת מחוסר ניהול!

וממש שיננו כיוון כי לא הייתה לנו ברירה. 

אני יכולה להגיד לך מספר יסודות:

1. את חיה רק מכסף שבאמת יש לך. 

נשמע בסיסי אבל רובינו חיים על שם העתיד (אשראי וכו')

3. שכר דירה, משכנתא, תשלומים קבועים מורידה מראש מהמשכורת החודשית שנכנסה (כאב ראש לאסוף את המידע מתנצלת ) 

2. מחליטים סכום ברור עבור מה שנקרא שוטף שבועי שכולל את כל הקניות השבועיות (אוכל, בטריות, איזה תשלום שהילד צריך פתאום לבית ספר כו' וכו') לשם הדוגמא נניח 900 שקל. 

את מוציאה אותו מראש נניח ברביעי ועד רביעי הבא לא מוציאה בהבנק כלום! לא תהיה לך ברירה את תתנהלי נכון

אם תרצי יותר פירוט, אשמח לתת לך באישי. 

הלוואי שאוכל לעזור לאחרים שיחיו מראש נכון. 

אני חושבת שננסה קודם להתחיל קצת יותר "קל" יש מספיק מקומות להוריד מהם.

אנחנו מנסים להגדיר קניה שבועית ולא להיכנס למכולת חוץ ממנה, שזה קצת דומה למה שאת אומרת אבל רק בתחום האוכל. את ענין הביגוד\בלתמ\ביס כרגע לא מכניסים לזה רק משתדלים לחשב מה באמת נצרך. 

לאט לאט אולי נגיע גם לרמה שאת מתארת.

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

קבעו לי תור לגרידה,

הייתי בשבוע 10 פלוס לעובר שהתאים לשבןע 8 פלןס 3

אבל ההפלה התחילה יום קודם. קצת דימומים שיתגברן ויתגברו עם כאבי בטן

אז בעלי לקח אותי למיון לבדוק אם יש מה לעשות גרידה או שהכל יצא.

שבאנו אמרו לי שיש שארית ממש קטנטונת.

ובאמת היא יצאה בהמשך... ולא היה צורך בגרידה.

הפלה ראשונה לקחה לי כמה ימים. התחיל דימום ורק ביום החמישי אחרי הדימום התחילה ממש ההפלה...

קיצר איפשר לדעת. אם הדימום מתגבר ומתחילים צירים וכאבי בטן הייתי הולכת לבית חולים.