התלבטותעד שישקוט הים

כשאני קורא פה על מישהו שמשתף כמה אשתו מקסימה או אישה שמבקשת רעיונות למתנה ליום הולדת לבעלה, משהו נצבט לי בלב ולפעמים עולים גם דמעות בעיניים.

 

אני תוהה אם אנשים שטוב להם בזוגיות (הלוואי על כולם) מודעים לכאב שהם מעלים - בלי כוונה חלילה - לאנשים שנמצאים במקום הרבה יותר מסובך ומורכב, וחלקם כלל לא זכו לאהבה.

מצד שני, אני לא חושב שבגלל שיש אנשים שנמצאים במקום לא טוב, צריך להשתיק את כל השאר, אבל אולי, ואני מעלה את הרעיון בדחילו ורחימו, כדאי לפצל את הקבוצה או לפתוח קבוצה נוספת לחברות וחברים שעוברים משבר זוגי או שנמצאים מלכתחילה בזוגיות אומללה.

 

אשמח לשמוע מה אתם חושבים

זוגיות הרבה פעמים נעה בין טוב לרעמשהו מיוחד

תקופות...אז יש את שני הצדדים לרוב. 

אישה מקסימה ומתנות לבעל זה משהו כנראה בסיסי לנשואים טריים😉binbin
ואני לא חושבת שפייר לבקש להמעיט בשרשורים חיוביים, מה גם שאחרכך זה יהיה פורום דיכאוני שכל כולו יהיה "נשואים כאובים" וזה מחדד את הפורום למטרה אחת בלבד וחבל. יש מגוון, יש שאלות, יש בעיות, יש תהיות ויש אהבה...ב"ה.

ולהצעה שלך, לא חושבת שזה יעשה טוב לזוגות מורכבים שתהיה קבוצה נפרדת לתסכולים, כי מה זה זוגיות? זה התקדמות, זה הבנה בין איש לאשתו, זה שלום... וקבוצה כזאת עלולה לחזק את התסכולים. אבל זו דעתי בלבד.

בעז"ה שיהיה לך טוב!!
אני חושבת שצריך ללמוד לחיות עם המציאותrivki
כל אחד סוחב את התיק שלו: בעיות בזוגיות, בפוריות, עוני, מחלות גוף ונפש, נטיות מיניות, ילד מיוחד, פגיעות בעבר ועוד שלל צרות.
אם נתחשב בכולם, אי אפשר לכתוב כלום. 'בילוי זוגי' צורם למי שאין לו אהבה, 'ילדים'- לחשוכי ילדים, 'צימרים' ו'קניות'- למי שאין כסף וכו
אני משתדלת לפרגן לאחרים על הטוב שיש להם ולשאוף לזה בעצמי, גם אם זה רחוק בנתיים.

ד.א. יש פה כמה ניקים ש'נמצאים במקום לא טוב' ואעפ'כ תמיד שולחים הודעות מעודדות.
ככללסוסה אדומה
צריך לזכור שהדשא של השכן לא ירוק יותר, וירוק זה עניין יחסי, ושלפעמים הוא ירוק יותר כי מלאכותי, ולפעמים הוא ירוק יותר כי בעל הדשא דואג להשקות אותו ולהשקיע בו הייטב.

בקיצור, עדיף לא לחיות בתחושה כזאת שהדשא של השכן מאיים או מחליש אותי.
הכי הרבה ללמוד, הכי הרבה לקוות.
מה שבטוח, לא הגיוני שבעלי דשא ירוק יסתירו את זה מכל וכל. אדרבה, כדאי שיהיה לאן לשאוף, כדאי שיהיה ממה להתעודד ולמה לקוות...
הפוך על הפוךor1900
כשאני רואה זוגיות טובה בין חברים שלי

אני מפרגן להם מכל הלב
אני שואף לזוגיות כזו גם לי
אני לומד ומיישם בחיים שלי

אני מאושר שלאחרים טוב ושואף ולומד ומתאמץ שגם לי יהיה טוב ב"ה
לעולם לא משווה אבל כי זו רעה חולה...


" לא כל הנוצץ זהב"
אין לנו מושג מה עובר על אנשים בין כתלי הבית
עדיף לא לחיות במקום שרק מחלישביישן נ

שיתוף רק של דברים קשים יכול להחליש,

אל אם כן זה במסגרת של קבוצת תמיכה עם הנחייה צמודה.

לא חושב שכדאי לפתוח קבוצת ממורמרים

יש לדעתי יותר חסרונות מתועלת בפיצול. בסדר גמור


אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמשמוש השור...

גם אתה מקסים ואישתך מקסימה רק שקשיים בזוגיות מציפים אצלנו את הצןרך לפתח הגנות כדי להתמודד עם הקושי ואז אנחנו שוקעים/ רואים את הדברים הלא חיוביים ומתרכזים בקושי.
אין זוגיות מושלמת בלי קשיים כולם כל הזמן בהתמודדות זוגי כי תמיד יש פערים והחיים דינאמיים יש זוגיות שיודעים ולומדים לעשות עבודה נכונה ולהתמודד או לגשר על הפערים והקשיים.
אני לומד המון מהפורום ומשתדל ליישם את חוכמת ההמונים והעצות שחברי הקבוצה משתפים- עצתי- קח את זה למקום הזה. כשמעלים שרשור על מתנות לבן בת הזוג - תצא מהחשיבה של הלוואי והייתי יכול גם לפנק את ותהיה בחשיבה של אני יכול לפנק את אישתי!!! גם אם הקשר במשבר עמוק- עדיין אפשר לייצר מחוות שמקרבות ומרככות את הקושי. יהיה אשר יהיה.
אולי כדאי לשנות את המשוואה
אין כזה דבר משבר זוגי יש התמודדות זוגית
בחיים אנחנו תמיד על הרצף ולא נשברים.מהלידה ועד המוות תמיד אנחנו על הגלשן או שואפים לעלות עליו כשנפלנו.
ראש תמיד מעל המים ומטרה ברורה.
כשהתחתנו היינו יפים
אהבנו אחד את השני
ראינו את הנקודות החיוביות והתעלמנו מהשליליות
וזה יכול להיות גם בהמשך חיי הנישואין
אל תראוני שאני שחרחורת- אתה ואישתך וכול אחד מאיתנו עם בני הזוג אנשים טובים יפים מקסימים עם נקודות טובות
אבל שזפתני השמש- מאורעות החיים משחירים אותנו ומשכיחים מאיתנו את כל המעלות בגלל המון סיבות ובראשם שמירה על טהרת והחוסן המשפחתי והביתי שחיקה וחוסר בכלים לתקשורת מקרבת.
אבל יכול להיות אחרת- זוגיות לומדת זוגיות מתפתחת זוגיות מעריכה זוגיות שרואה את היפה והטוב האחד בשניה וזוגיות שמחה.
לכן לדעתי לא כדאי עם כל הקושי שבדבר לפתוח קבוצה נפרדת- שמן הסתם השיח בה יהיה מנמיך ולא מעלה


תגובה כל כך חכמהארלט


וואו. ממש ממש ממש מבינה אותך ומזדההאורה שחורה
אבל קבוצה לפצועים נשמעת לי רעיון כלכך רע
גם מבינה וגם חושבת שזה רעיון רעמירבי34


מציין שפצועים עזרו לי בחיים לא פחות מאנשים בריאיםor1900
מי שלא ראה ביצה בחייו יהיה לו קשה להוציא אדם מהביצה שלו
אולי גם עדיף, ברוח זו,עוד סתם אחד
להקים מנייני תפילה לבעלי בעיות פוריות בלבד - כדי שלא יצטרכו לראות את ילדיהם של אלו שאין להם בעיות מסוג זה (או שהיו ועברו בעז"ה)?
מי ששבע לא מבין את הרעבעד שישקוט הים


כל מילה.. וזו בדיוק כוונתי - רעבים מחזקים טוב יותר רעביםor1900
ממה שכתבת למעלה היה נשמע הפוך על הפוךעד שישקוט הים


"מציין שפצועים עזרו לי בחיים לא פחות מאנשים בריאים"or1900
מקווה שהשבוע היה יום הנישואין האחרון שלנו "יחד"or1900
כתבתי לך בפרטיעד שישקוט הים


מסכימה איתך אבל באופן יותר רחב ממה שציינתPandi99
כואבת לי התרבות הזו של לשתף כל הזמן כמה טוב לי, כמה כסף ומתנות קיבלתי, כמה יפים הילדים שלי ואיזה מפנק בעלי

ב"ה טוב לי מאוד בחיי הנישואין שלי ועדיין לא נעים לי לראות תמונות של זוגות מחובקים בתמונות פרופיל. זה אישי.

לא רואה בעיה בשלאול שאלות, אבל לא אוהבת את התחושה שאנשים לפעמים משדרים שחייהם מושלמים.
לפעמים זה בדיוק הפוך ככל שמפרסמים זה לחפות על בעיותor1900
והלוואי שלכולם תהייה זוגיות שלימה בריאה ושמחה אמן !!!
את צודקת, אבלעד שישקוט הים

אני מסכים לגמרי עם העניין של שיתוף לשם שיתוף.

אף פעם לא אהבתי לראות זוגות מחובקים או חולקים אינטימיות, גם לפני החתונה. זה שלהם והם לא צריכים לשתף.

אבל במקום שאני נמצא בו, דוקרות אותי גם שאלות תמימות ולגיטימיות.

 

אני נשוי 14 שנה ומעולם לא קבלתי מתנת יום הולדת מאשתי. בשנים הראשונות ובמיוחד סביב הנישואים, הייתי שולח לה פרחים ומכתבים. כל שנה חגגתי לה וזה באמת שימח אותה, אבל זה תמיד היה חד צדדי, ולאט לאט נכבה מי משהו והפסקנו עם זה לגמרי.

היו כמה טיפולים שדחפו אותי שוב פעם לכתוב לה ולקנות לה מתנות  לכבוד איזה חג או משהו, ושוב זה תמיד היה רק מצידי. מעולם לא קבלתי ממנה משהו, כשבאמת הכי חסר לי זה היחס והאכפתיות, ואז כשמישהי מתייעצת איך להפתיע את בעלה זה מכאיב לי.

היא כמובן לא אשמה, ולא הייתי רוצה שבגללי לא ישאלו שאלות כאלו, אבל חשבתי שאולי צריך ליצור פלטפורמות נפרדות לאנשים שחווים קשיים משמעותיים בזוגיות לבין אנשים שנמצאים בזוגיות טובה בסך הכל

השנה פעם הראשונה שלא נתתי מתנה -החלוק מיום ההולדת עוד בעטיפהor1900
לא פתחה אותו בכלל

אני נותן מכל הלב ללא חשבון
אבל אחרי שהגירושין מוחלטים זה פשוט רק יעצבן אותה
אפשר להבין אותהעד שישקוט הים

נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא

לא שופט אותה .. ההיפך מאחל אותה לכל גבר -אישה מדהימהor1900
עד שישקוט-מה היתה המטרה שלך במתנות שהבאת לאישתך?מוש השור...
באופן פשוט רציתי לשמח אותהעד שישקוט הים

אני מטבעי אדם שמאוד אוהב להעניק ולהשקיע, אבל עם הזמן וההבנה שהיחסים בינינו אינם הדדים משהו בי כבה

היא שמחה מהמתנה?מוש השור...
היא שמחה, אבל לא העריכהעד שישקוט הים
אז מטרתך הושגה-היא שמחה. מה זה אומר לא העריכה?מוש השור...
אני מניח שגם רציתי לקרב בינינועד שישקוט הים

יש שמחה ויש שמחה.

יש שמחה של מישהו שמוצא ברחוב 100 ש"ח שמחייך וממשיך הלאה, ויש שמחה שמקרבת בין הנותן למקבל. כמו מתנה שאבא קונה לבן שלו, וחשוב לו שהוא יגיד תורה. שיעריך מאיפה זה ואת המאמץ שבא מאחוריי זה.

שיבין שזה לא הגיע מהחלל, אלא טרחו והשקיעו בו כדי לשמח אותו.

 

אז אני הייתי משקיע בה. כותב לה שירים, שולח לה הודעות או סתם צ'ופרים קטנים להעלות לה חיוך במשך היום.

ליום ההולדת שלה השקעתי הרבה יותר. ביררתי עם חברות שלה ועם המשפחה שלה מה היא אוהבת, טרחתי המון, והמקסימום, באמת המקסימום שקבלתי זה: "וואיי, איזה חמוד אתה".

לפעמים זה היה פשוט "תודה על השוקולד ששמת לי בתיק" באופן יבש למדי, אבל לרוב, אפילו לא קבלתי תודה.

במיוחד נפגעתי כששלחתי לה מכתבים. היא קראה ואפילו לא הגיבה. בהתחלה חשבתי שהיא לא ראתה ואז שאלתי אותה אם היא ראתה את המכתב שכתבתי לה, והיא ענתה שכן, אז שאלתי למה לא הגבת והיא ענתה "לא יודעת, לא חשבתי שאני צריכה להגיב". 

 

בהתחלה נפגעתי ממנה מאוד מאוד, אבל הבנתי שזה באמת לא מרוע. זו פשוט אישיות כזאת שלא מעריכה, ועם הזמן ירד לי החשק להשקיע בה. כמו שכתבתי חזרתי כמה פעמים לנסות לחזר אחריה בעקבות טיפול זוגי, אבל זה לא שינה כלום

נשמע מההודעות שלךסוסה אדומה
שחסרה לכם תקשורת מאוד בסיסית בינכם...

יתכן שהיא באמת לא מפותחת רגשית או שיש לה מעצור בהבעה רגשית כלשהו (אני לא יודעת ואין לי דרך לדעת).
אבל ניסית פעם לומר לה שאתה רוצה מתנה?
שאתה מצפה למשהו? שאתה צריך מכתב?
משום מה אנשים מתביישים. למרות שהצרכים הם מאוד לגיטימיים...
אפשר לומר בבדיחות.
כשהאיש שלי לא קונה לי תקופה פרחים לשבת, אני עושה לו רגשי קטן של "אתה בכלל לא אוהב אותי "...
הוא דווקא אוהב את זה, הוא מבין שהבעת האהבה שלו חשובה לי.

יש 5 שפות של אהבה, ויתכן שמעולם לא תיקשרתם אחד עם השני.
לצורך העניין, יתכן שמתנות זו שפה בשבילך, ובשבילה זה לא מעבר למשהו נחמד.
ולכן היא לא יודעת שבשבילך זה צורך מהותי, ולכן גם לא מתרגשת ממתנה מכיוונך.
לעומת זאת, יתכן שהשפה שלה (לצטרך העניין) זה בכלל מחמאות, ואתה אולי לא נותן לה מספיק מחמאות, והיא מפרשת את זה כחוסר אהבה.

בכל אופן, בלי תקשורת לעולם לא תצליחו להגיע להבנה בינכם. וחבל, הרבה קשרים נופלים על חוסר פתיחות תקשורתית.

נקודה נוספת,
אישה מקסימה זה עניין של הסתכלות הרבה פעמים.
ההסתכלות הזאת, יותר ממה שהיא תוצאה, היא גורם.
כתבת שצובט אותך כשמישהו כותב על אישתו שהיא מקסימה...
אישתך מרגישה ובצדק שהיא לא מקסימה מבחינתך, איזו מוטיבציה תהיה לה להיות מקסימה בשבילך?...

כדאי גם לא להגדיר את הזוגיות שלכם כאומללה מלכתחילה. גם אם זה נכון, ההגדרה הזאת לא תביא לעולם לתוצאות חיוביות.

תשנה את ההסתכלות, את התקשורת ואל תגדיר אותה ואת עצמכם ואת הזוגיות שלכם בצורה שלילית.
בדרך הזאת, תישארו תקועים במקום, ומשם אפשר רק לסגת יותר ויותר...

בהצלחה...
היא אישה רעה?מוש השור...
אני פשוט מנסה להבין אני לא שופט אותך
בעצם היה חוסר תקשורת והבנה הדדית שגרם למשבר.
אתה הייתה מביא לה מתנות כדי להשיג משהו ולא קיבלת אותו וזה גרם להבנה של חוסר הערכה כשבפועל ההערכה בזוגיות יכולה וצריכה לבוא מהרבה מקומות אחרים.
בעצם יצא שהבאת מתנה לעצמך וכשלא קיבלת מתנה בחזרה פשוט הפסקת. כי בסוף אישתך כן שמחה מהמתנה
אתה בטוח שאתם מדברים באותה "שפה"?נגמרו לי השמות

נראה דווקא ממה שכתבת עכשיו שכן אכפת לה ממך, ולך ממנה,

פשוט דברים שאתה עושה וחזק בהם - היא לא חזקה בהם ולא דוברת את ה"שפה" הזו שאתה כן

ולהיפך - דברים שהיא טובה בהם וחזקה בהם - אתה לא מבין כי אתה לא מדבר את השפה שלה...

 

אנסה להסביר:

עולה מתוך דבריך שיש לך צורך מאוד מאוד גדול (שכרגע לא ממומש) בהכרה וראייה של מה שאתה עושה,

צורך בהערכה, בשמית לב למה שכן נעשה.

נראה שאתה מרגיש בזוגיות שלך שקוף, בלי נראות ובלי הכרה במאמצים ובכל הטוב שאתה כן עושה.

 

השאלה היא איך אפשר לשקף את הצורך הזה שלך לאשתך בצורה *שהיא* תבין אותו ותוכל לענות עליו *בדרכה שלה*

 

כי נראה שאתה למשל מאוד מאוד חזק בשפת המילים -

גם בכתיבה

גם במכתבים

גם בשירים שאתה כותב

בשיח

תקשורת

רצון לתמלל כמו שאמרת שאם הייתה אומרת לך כך וכך זה היה עונה לך על הכל - משמע אתה צריך להרגיש נאהב ולאהוב חזרה בעיקר דרך *מילים*

פירגון, מחמאות, הערכה, תקשורת עמוקה וכו'.

ובגלל *שאתה* חווה כך אהבה ומרגיש כך אהוב וגם אוהב - אתה מנסה לתת לאשתך *מה שאתה היית רוצה לקבל*

אבל נשמע שאשתך כלל לא דוברת את השפה הזו!

לכן כל המאמצים הללו שלך - היא בכלל לא מבינה אותם ולא מפרשת אותם כאהבה אולי!

נסה להכיר מהן שפות האהבה *שלה*

מה משמח *אותה*?

מה חזק *בה*?

איך וכיצד *היא* מבטאת אהבה?

איך *היא* מרגישה אהובה ורצויה?

מה "עושה לה את זה"?

ואז נסה לדבר בשפה שלה...

 

כותבת לך ממש בתימצות את שפות האהבה השונות:

שפות שונות לאהבה:

1.מגע- חיבוק, נשיקה, יחסי מין, ליטוף וכל סוג של מגע

2.מילים- דיבור, מילים טובות, מחמאות

3.יחס- הקדשת זמן ויחס לבן הזוג כל יום

4. מתנות – קניית מתנות לבן הזוג

5. ביצוע מטלות טכניות ויומיומיות של הבית, לעשות דברים עבור בן הזוג

6. לסלוח

7. לקבל את בן הזוג כמו שהוא

8. לחייך ולשמוח

 

כל אדם "מדבר" בשפות אהבה שונות – לזהות באלו שפות אנחנו מדברים, ובאילו שפות בן/בת הזוג שלנו מדברים, וללמוד גם את השפה שלהם, כדי שנרגיש אהובים ורצויים, ונדע שהם עושים זאת כי הם באמת אוהבים אותנו, נלמד שפה חדשה.

 

בהצלחה רבה

תודה על התגובה, נשמע שאת אשת מקצוע ובאמת יורדת לעומק הדבריםעד שישקוט הים

אני מבין את מה שאת אומרת ומתלבט אם לפתוח שוב את כל העניין, כי האמת שבשנים האחרונות כבר די ויתרתי.

 

ברור לי שיש בינינו פערי תקשורת מהותיים, ולכן אני שב ומדגיש שזו לא אשמתה, ואני לא כועס עליה.

אם אני מתייחס לשפות האהבה שתיארת אז אני חושב שכמעט בכולם אין בינינו תקשורת. היא לא אדם נכה חלילה, אבל יש לה התנהגות גסה (אני מתכוון שלא עדינה ולא מושקעת) וזה בא לידי ביטוי בכל המישורים, ואילו אני אדם אובר רגיש ומאוד שם לב לדקויות, וגם זה בא לידי ביטוי בשפות השונות שציינת.

 

למשל - המגע. המגע שלה לא מושקע. היא יכולה ללטף עם גב היד כי אין לה כוח להסתובב. אין לה מגע עדין. אני לא מדבר על עיסוי שתמיד היה חד צדדי. מילא, לא כולם יודעים לגעת ולדייק את המגע.

הלאה - מלים. אותה הבעיה. היא לא יודעת להביע את עצמה במילים. פעם בקשתי ממנה שתכתוב לי משהו, אז היא אמרה שהיא לא יודעת מה לכתוב, אז שאלתי בציניות אם היא רוצה שאני אכתיב לה...

יחס - אותו הדבר. חזרתי מהמילואים אחרי כמה ימים עמוסים, והיא מדברת בטלפון. לא מציעה אפילו כוס מים. אין חיוך. אין חיבוק. אני זוכר במיוחד שנפגעתי כשהדבר הראשון שביקשה ממני כשחזרתי מהמילואים, עוד לפני שהורדתי את התיק היה לזרוק את הזבל.

על מתנות דיברתי, וככה זה גם במטלות. כשהיא חוזרת מאוחר ואני בבית - הכל מאורגן ומסודר. הילדים נקיים והכל במקום וכשאני חוזר הכל בבלאגן. אם אני לא אקפל כביסה זה יישאר ככה גם חודש. אותו הדבר בארוחות - השקעה לעומת מינמליזם או הזמנת אוכל מוכן. לפני כמה ימים הבת שלי אמרה לי שהיא אוהבת שאני מכין להם ארוחה כי הכל מסודר וכי יש הרבה דברים. אצלה זה לא ככה.

אני מבין שלא כולם יודעות לבשל. זה בסדר. אחרות לא הכי מסודרות - אוקיי, אבל את מבינה? זה פשוט פוגש אותי בכל המישורים. עניין התקשורת הוא לא טכני, אלא מהותי.

 

כמה שאלותנגמרו לי השמות

מדוע התחתנת דווקא איתה?

 

מה כן ראית בה טוב כשהכרתם?

 

איפה החוזקות שלה באות לידי ביטוי גם היום? במה היא כן טובה? כן חזקה?

 

 

יכולות להיות כ"כ הרבה סיבות ותשובות שקצת קשה "לירות באוויר", אבל אנסה כמה כיוונים אפשריים, אולי משהו כן יתאים ויקלע למצב שלכם?

 

לגבי המגע - כתבת שהיא מלטפת עם גב היד כי אין לה כוח להסתובב.

למה אין לה כוח?

היא עייפה?

איך היומ-יום שלה נראה?

יש עליה עומס?

איך מצב הרוח שלה?

היא שמחה? עם חיות (בשורוק) ומרץ ואנרגיה לחיים?

היא עובדת? יש ילדים? בני כמה? מי מטפל בהם?

האם זה היה ככה תמיד?

 

אחרי תשובות לשאלות הללו אפשר להמשיך הלאה,

אולי זה כי היא עייפה באמת

אולי אפילו בסוג של דכדוך או דכאון

אולי בעומס מטורף מהחיים

אולי מבולבלת ואבודה ומוצפת בעצמה ופיתחה אדישות לחיים ולעולם

אולי זה האופי שלה

אולי עם תליווך נכון שמדבר בשפה שהיא מבינה זה כן יכול להצליח

אולי אם היא תרגיש נאהבת באמת באמת זה יכול להשתנות

אולי צריך כאן עוד כיוונון וכלים לכל חיי האישות והמגע

ואולי עוד הרבה (הרבה!) מאוד אפשרויות - לכן אמרתי כמה חשוב שכל חייכם ומי שאתם יבוא לידי ביטוי אצל איש מקצוע בצורה מסודרת ועמוקה ומקיפה שתתאים לכם בדיוק וכמובן לשמוע אותך עד הסוף וגם את אשתך עד הסוף, מאוד חשוב כאן גם הקול שלה.

 

- לגבי המילים - אותן שאלות בדיוק גם כאן + עוד העמקה בשפות האהבה שלה אל מול שלך יכולים לשפוך עוד אור על הנושא.

 

- לגבי יחס - גם כנ"ל + יכול להיות שכאשר חזרת מהמילואים והיא הייתה בטלפון - היא פשוט *באמת* הייתה מרוכזת בטלפון ולא יכלה לעשות בו זמנית עוד משהו? יש הרבה אנשים שכאשר הם באמצע משהו, כל דבר וגם שיחת טלפון קשה להם לראות את ה"מסביב" תוך כדי ויש אנשים שזה לא משנה להם והם יכולים לעשות בו זמנית הרבה מאוד דברים.

אולי היא פשוט לא הייתה בפניות כי כך היא בנויה ומחווטת, ממש לא נגדך?

ואולי לא

ואולי משהו אחר?

כאמור, אי אפשר לדעת אם לא שומעים הכל ואת שני הצדדים עד הסוף...

על אותו משקל גם עניין הזבל - אם זה כרגע מטריד אותה, המוח שלה יכול לומר לה "יש זבל לזרוק = זאת המשימה כרגע = עשי את המשימה! ורק אחרי שהיא תבוצע אפשר להתפנותלומר שלום למשל...."

 

אותו דבר בעניין הניקיון, הבישול, תראה נשמע שזה באמת מאותו השורש - להבין ***את אשתך*** דווקא ומי היא?

ומה היא? ומה קשה לה?

ומהן החוזקות שלה?

ומהן החולשות שלה?

ואיך היא רואה את העולם? ואת הדברים?

וכל השאלות ששאלתי למעלה - לגמרי יכול להאיר עוד כיוונים...

 

בהצלחה רבה רבה

אני מקפידה להזכיר לבעלי מתנה ליום הולדת אחרתארלט

לא תהיה... לא עושה מזה עניין

מזדהה ממש!!בוחר בטוב!
מאוד מאוד מזדהה עם הקושי והכאב שלך!

גם ''אשתי'' (תכף לשעבר), בן אדם טוב ומקסים שפשוט לא יודע להביע אהבה, הערכה, שלא לדבר על מגע שזה מחוץ לתחום...

אני פשוט החלטתי שאני לא רוצה לסבול יותר ושאי אפשר להמשיך כך.

הבעיה בה''א הידיעה אצלנו הייתה חוסר תקשורת כמו שכתבו כבר שכנראה אנחנו מדברים בשפות שונות.

לא חושב שפתיחת פורום יעשה לי טוב, אלא יכול גם לגרום רק להתעסק בכאב.. ובפורום של נישואים אני חושב שיש מקום להביע את הכאב עם הזדהות מאחרים לקבלת כח מהם, לפחות לי זה עושה דווקא טוב לראות שיש גם זוגות נורמליים וטובים ומצד שני זוגות שחווים דברים הדומים למה שאני חוויתי...

שיהיה לכם בהצלחה בכל מקרה!
נקודת מבט..בוחר בטוב!
ולגבי הכאב של לראות אחרים משתפים זוגיות טובה..
חושב שזה שלך ולא שלהם.. אתה רואה את זה בצורה הזו והם בסה''כ משתפים... בהצלחה..
יש לכם ילדים? אתם בהליך גירושים?עד שישקוט הים
כן וכןבוחר בטוב!אחרונה
רק לגבי תמונות פרופיל44444
לפעמים תמונה משפחתית נצרכת מסיהות טכניות לחלוטין.

אני שמה תמונת פרופיל בווצאפ של המשפחה שלי. ממש לא מחובקים- תמונה מחתונה "רשמית," יותר.

הסיבה לתמונה זה בגלל שהגענו למקום מגורים המוכחי קבוצת הווצאפ השכונתית היתה מקום להיכרות או המשך להיכרות גן שעשועים.
התמונה עוזר. להבין עם מי מתכתבים- לקשר תמונה לשם או להבין שמדברים עכשיו עם אמא של x.
לכן רק אנשי קשר רואים אותה.

ובאמת שאין לזה סוף.....
כל אחד יפריע לו משהו אחר.
לדעתי צריך להבדיל בין קשר של אחד על אחד לפרסום או שיחה כלכלית בקבוצת אנשים.
שמדברים עם יברה שיחה אישית זה מגעיל לנקר עיניים ולהבליט משהו שלך יש ולה אין.
אבל בפרסום כללי או בשיחה של10 חברות נניח אז אי אפשר להתחשב באופן אישי בכל אחת.
לאחת בעיות פרנסה, לשניה פוריות, לשלישית ילד מאתגר, הרביעית התייתמה בגיל צעיר וכו'.....
הכאב הוא כאבנגמרו לי השמות

ומי שלא נמצא בתוכו באמת קשה לו להבין בבחינת "וזר לא יבין זאת",

יחד עם זאת, מהי המטרה בסופו של דבר?

אם פותחים פורום רק לאנשים בזוגיות לא טובה - לאן זה מתקדם משם?

עלולים חלילה להגיע למצבים רעים כמו בגידות ח"ו או להשקיע את הכוח והאנרגיה בכאב במקום בצמיחה.

 

מקווה ומאחלת לך מכל הלב שתגיע למצב בו אתה שלם עם חייך ועם עצמך ותזכה לראות שמחה גדולה בכל המובנים.

ונקודה אחת שעלתה לי - קראתי שכתבת בדומה לעוד פותח שרשור אחר על כך שאשתך לא מציינת את יום ההולדת שלך, אז רציתי בבקשה להעתיק גם לך את מה שכתבתי לו בדיוק הרגע:

""

ועוד דבר אחרון לגבי יום ההולדת -

לפעמים מה שאחד מרגיש ומייחס לאירוע מסוים, הוא ממש לא מה שהשני.למשל, אולי אתה חווה את אי-ציון יום ההולדת שלך כ: לא אכפת לה ממני בכלל.

אפילו את היום שבו נולדתי והגעתי לעולם היא לא סופרת,

זה אומר שאני כלום ושום דבר בשבילה ואם הייתי נברא או לא זה לא היה משנה לה.

 

מצב כזה יכול בהחלט לפגוע מאוד כאשר אתה מייחס את הדברים *הללו* אליה ואליך.

 

אבל הרבה הרבה מאוד פעמים הצד השני בכלל לא חושב כך!

אלא הוא "פשוט" לא מציין ימי הולדת...

אולי כך גדל והתחנך, אולי בבית ילדותו לא עשו "אישיו" מיום הולדת,

אולי כך הוא רגיל, אולי הוא כן מעריך ואוהב אבל לא חושב שציון אירוע או יום בשנה מבטא זאת כמו היומיום וההרגשה שיש לו בלב

או כל פירוש אחר...

ולפעמים מרוב התסכול והפגיעה שלנו אנחנו מייחסים לשני/ה דברים שהם כלל לא נכונים - והפגיעה מתעצמת

והמעגל השלילי של הריחוק רק גדל וגדל וגדל...

אז גם על הנקודה הזו ספציפית בהחלט אפשר לעבוד."

תודה על התגובה היפהעד שישקוט הים

ובעיקר על ההזדהות עם הכאב.

 

אולי טיפה ארחיב את דבריי..

אני מכיר בכך שכמעט כל הזוגות חווים משברים וקשיים, אבל יש זוגות שהמצב אצלם הרבה יותר עגום והם נשארים מסיבות טכניות כמו אילוצים כלכליים או שאלת הילדים, ואצלם המצב הרבה יותר קשה לשקם או כמעט בלתי אפשרי, ואולי גם בלתי אפשרי.

אז חשבתי שפורום ייעודי יקבל אופי של תמיכה.

 

מנקודת המבט שלי, לפעמים אני מרגיש כאילו שאיחדו את פורום "הריון ולידה" ו"אבדן הריון" לפורום אחד, היות ושניהם עוסקים בהריון. ובהקבלה לפורום שלנו - אני כמעט לא מרגיש שיש פה מקום פשוט לכאוב. מבחינת החברים שלא חוו זוגיות אומללה, כל דבר הוא בר-תיקון, והרבה פעמים עוסקים במי אשם או מי לא, ומה צריך לעשות כשאנשים בכלל לא נמצאים במקום הזה.

 

הדוגמה עם יום ההולדת היא דוגמה טובה.

אני לגמרי מקבל את הניתוח שלך שלפעמים דברים נעשים מתמימות ולא מאדישות. יש משפחות שפחות מציינים בהם ימי הולדת וזה מובן לגמרי. אני ער לזה. ציינתי את יום ההולדת - במקרה שלי - כדוגמה, כסימפטום ליחס אדיש מצידה.

אומר לך בכנות, שאם הייתה אומרת לי משהו כמו "אני מאוד מעריכה את כל מה שאתה עושה. אני יודעת שאתה מתאמץ ודואג לי ורוצה לשמח אותי, וזה ממלא אותי מאוד, והייתי גם רוצה לשמח אותך, אבל אני לא יודעת בדיוק איך", זה היה בשבילי כמעט כל מה שאני צריך, אבל אין לי את זה בכלל, ואחרי הרבה שנים השלמתי עם זה שזה לא יבוא.

כן, יש אנשים שפחות צריכים את הקוצ'י מוצ'י הזה. יש אנשים שנולדו אדישים, וזה באמת לא מרוע. היא לא אדם רע, אבל לי זה חסר מאוד.

 

הנקודה הזאת היא רק ביטוי קטן לקשר העצוב בו אני נמצא, אבל זה לא מתחיל שם ולא נגמר שם

 

כואב לי שתמשיכו לסבולor1900
אם יש לך פתרון למצב ששיתפתי אותך בפרטי אשמח לשמועעד שישקוט הים


אנחנו בחדרים נפרדים 4 שנים -בחרתי באושרor1900
זה כמובן יעלה לי כסף- המוןןן כסף
לאושר אין מחיר בעייני
ב 2 בתים יהיה לכולנו יותר טוב

לגבי המצב שלכם כתבת בפורום שההחלטה כלכלית
וזה טורף את כל הקלפים לצערי
זו לא רק, אבל גםעד שישקוט הים
השורה האחרונה שלך אומרת הכלנגמרו לי השמות

באמת זה חיים שלמים בסופו של דבר

זה אנשים שכל אחד מהם הוא עולם שלם בפני עצמו

וקשה לתמצת את הכל לכדי הודעה בפורום...

 

האם ניסיתם פעם לעשות משהו כדי לשפר את המצב?

לבד?

עם איש מקצוע?

 

האם אשתך יודעת שכך אתה מרגיש?

 

איך היא מרגישה?

 

האם יש משהו, כל דבר שיכול לעזור לך לדעתך?

ניסינו המוןעד שישקוט הים

תראי, במידה כזאת או אחרת זה מלווה אותי כמעט מהחתונה.

 

היינו אצל כמה רבנים וכמה יועצים, ולצערי שום דבר לא עזר.

הבעיה הגדולה שבאמת הכאב כאן הוא רק מצידי. מצידה הכל סבבה. כן, היא לא אומרת שאין לנו קשיים, אבל יש לנו קשיים כמו שיש לכל זוג.

 

אמרתי לה כמה פעמים שלא טוב לי בקשר שלנו, אבל היא חושבת שזה עניין זמני או משהו נקודתי. היא לא מבינה שמדובר במשהו מהותי שמלווה אותי כבר שנים. כשהעליתי את העניין של גירושים היא מאוד נלחצה ופחדה מהעתיד של הילדים כי היא יודעת שהם מאוד קשורים אלי והבית לא יתפקד בצורה נורמלית בלעדיי, וכמובן גם הנושא הכלכלי נכנס פה.

 

אמרתי לה כמה פעמים שאלמלא הילדים הייתי מתגרש מזמן.

זה הכאיב לה וטלטל אותה, אבל זה לא מוביל לשום שינוי כי כאמור אין מה לשנות. זה אופי. זו אישיות. זה אדם. זה לא משהו טכני שאפשר לתקן או ללמד.

 

לצערי, אבדתי אמונה שמשהו ישתנה. מה שמחזיק אותי זו התקווה שיום אחד הילדים יגדלו ויהיו פחות תלויים בי, ואני אוכל למצוא אהבה

אתה צודק שקשה מאוד לשנות אופימוש השור...
אבל כן אפשר ללמוד להכיל אופיים שןנים.
זה דורש עבודה רצינית של שחרור אבל זה משתלם בסןף.
רוצה להתייחס בעיקרנגמרו לי השמות

לשורה שכתבת: 

"

אמרתי לה כמה פעמים שאלמלא הילדים הייתי מתגרש מזמן.

זה הכאיב לה וטלטל אותה, אבל זה לא מוביל לשום שינוי כי כאמור אין מה לשנות. זה אופי. זו אישיות. זה אדם. זה לא משהו טכני שאפשר לתקן או ללמד."

 

אני לא באה לבטל חלילה את מה שאתה מרגיש או חושב או חווה,

אבל אם אישה שומעת מהאיש שלה "הייתי מתגרש ממך אלמלא הילדים"

עצם המשפט הזה יכול להדהד לה בראש ובלה בעוצמה כה חזקה, ועצם המשפט הזה יכול להוביל לאדישות, קרירות וכו'

שבאמת באמת מכסה עצב עצום מבפנים.

לא חושבת שקיימת אישה שלא רוצה שבעלה יאהב אותה- באמת, בגלל מי שהיא ולא כתלות חיצונית בילדים או במשהו אחר.

 

ז"א, אולי אולי הזוגיות שלכם כבר מההתחלה לא הצליחה להמריא כי *שניכם* דורכים אחד לשני על צרכים בלי כוונה,

היא לא מרגישה נאהבת באמת,

אתה לא מרגיש נאהב באמת,

והמעגל השלילי הזה שנכנסתםלתוכו בעל כורכחם מזין את עצמו ונהיה יותר גדול ויותר מפלצתי עם כל שנה שעוברת...

 

חוזרת שוב, באמת אין אפשרות וכלים לנסות לעזור לעומק בצורה עמוקה ומקיפה בפלטפורמה הזו של הפורום, כתבת שכן ניסיתם ייעוצים וכו' ולא עזר, אז שוב שומעת את הייאוש והתסכול העמוק ואין לי אלא להציע או לשקול טיפול חדש או מטפל אחר, או לחשוב על גירושין עם גישור, כי מציאות של חיים באומללות מאוד קשה ולא מאחלת אותה לאף אחד,

ועם כל זאת בסופו של דבר אלו החיים שלך, שלכם, ואתם יודעים הכי טוב מה מגוון השיקולים וכו' ואם החלטת שעדיף לך כך אף אחד לא באמת יכול לדעת מה אתה עובר ומה היא וכו' אבל כן הייתי מאוד מאוד מנסה בכל הכוחות בכל זאת לראות אם יש תקווה,

או תקווה לנישואים הללו

או תקווה לחיים חדשים וטובים כל אחד לחוד.

כי חיים בלי תקווה הם חלילה קצת כמו מוות, כמו גם חיים באומללות...

ואתה יהודי יקר בעולם ומגיע לך חיים שמחים ושלמים, וגם לאשתך, וגם לילדך.

 

רק טוב שיהיה

כואב מאוד, אבלק"ש
הכאב שלך מאוד מובן. כל אדם צריך להחליט האם הנוכחות כאן טובה לו, או להפך. יתכן שבאמת אם יש קבוצה שמתאים לה, אפשר לפנות להנהלה ולפתוח פורום חדש.

אבל, הפורום כאן הוא פורום 'נשואים טריים' - כלומר פורום לכלל ענייני הנישואין. בדיוק כמו שבלנ"ו יש גם את הפריקות של אלו שנזרקו שוב וכבר עשור בהכרויות כושלות וגם את אלו שכן הולך להם, בדיוק כמו ש(כנראה) בפורום הריון ולידה, מתייעצות גם אלו שילדו וגם אלו שהכל לא הולך - כך גם כאן.

אם כבר, לא פעם נשמעה תלונה הפוכה, בעיקר מצד 'מבקרים לרגע' מלנ"ו או צמ"ע - שאם זה נישואין, לא רוצים להתחתן. כל פעם צריך לחזור על זה, שע"פ רוב נשואים לא משתפים. המעט שמשתפים כאן, זה כשצריך עזרה, במתנה או בקשיים. לכן הפורום בפועל עוסק בחלקו הגדול בקשיים ולא מייצג.
לדעתי זה גם נותן תקווההיום הוא היום
בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממני

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

יש לך עבודה פנימית על מובחנותמשהאחרונה

אני זה לא היא, אני נמצא פה אבל הכאב שלה נשאר אצלה.

אני "בסדר" גם כשכואב לה (ולכן אפשר לעזור לה ולא להיות עסוק בכאב הפנימי שלי על זה שאני "אשם" שכואב לה) ועוד כאלה

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוג

זו התנהגות "דתית"דרור אלאחרונה

בלי להיכנס בכלל לדאלה מה היהדות אומרת על זה. אבל כשאדם נכנס לאיזה עניין וחושב שכולם צריכים כך לעשות, זו התנהגות "דתית". בין אם זה איכות הסביבה, צמחונות, התיישבות או לא לסמוך על העירוב בשבת.

כלל חשוב לנישואין:

אתה לא מתערב לבן / בת הזוג באמונות שלו.

כן, גם אתה חושב שהם טועים ועושים דברים לא נכונים.

אני למשל חושב שלא נכון למנוע הריון. ושהיא חייבת לצום גם בצומות הקלים. ושהיא חייבת לא לאכול קטניות כמוני.

אז אפשר לדבר על זה. אבל אין מצב שאני מכריח אותה. זה העסק שלה בלבד.

וכשאמרתי "מכריח" זה כולל לא רק בצורה פיזית, אלא גם מניפולציות (לא מרים את הקטניות שקנית לפסח, לא שוטף כלים ביום צום, אומר לה ש"מגיע לה" וכיוצא בזה).

א-ב של זוגיות

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...