אולי ככה אני אדע על פי הרגשה. 

אני מאמין שתנ"ך באמת יכול לחזק, אבל צריך שיהיה קשור לאמונה לא? 

נניח גמרא, לא יחזק אותי כנראה.  זה יהיה כיף להתפלפל אבל לא יגע בנקודה.   נראה לי שצריך משהו שקשור לעניין

אני מחפש משהו שתכלס אחריו אני ארגיש שאני מאמין יותר, רגוע יותר

להמשיך את קדושת שבת לימי החול - להרגיש שהכל ממנו ואני רק עושה השתדלות. 

אני אתן לך עיצה ששינתה לי את החשיבה

לא פעם קורה לנו שאנו מתפזרים, קוראים עלונים, ורבעי ספרים וכו'

מתי בפעם האחרונה סיימת איזה ספר, איזה נושא? רובנו לא זוכים לכך מחמת פיזור הנפש

שמעתי פעם באיזה שיעור המלצה כזו:

1. לך לפי הסדר, בחר לך ספר, ואתה לא עוזב אותו עד שאתה מסיים. 

ויתרה מכך, בחר לך ארבעה או חמישה ספרים <אצלי זה שמונה בדרכ> שאתה מעיין רק בם, אין ספר אחר. עד שתסיים.

סיים אחד, תבחר אחר.

ולמה שמונה? כל אחד הוא מסוג אחר, אחד גמרא, אחד הלכות, אחד משנה, אחד מוסר, אחד משלים וכו'- וזה מהסיבה הפשוטה שלעתים לא בא לך עכשיו על גמרא, אז יש לך סיפורי הבעשט. 

אבל להיות ממוקד. בחר כמה ספרים וזה מה שיש, אין אחרים, אין עלונים. סיים ספר ותתחיל ספר.  

אפשר לבחור את מפרשי התנך- שנה אחת רשי, שנה הבאה אור החיים, לאחר מכן אחרים וכו'.

אתה לא תאמין כמה ספרים אפשר לסיים כך. 

ואתה מרויח מכך כמה דברים

אחד- אין לך דאגות מה לקרוא, כי יש לך מטרה ממוקדת. לסיים את הספרים שלך.

שניים- זה מאתגר אותך כי בא לך לסיים, יש לך מטרה, אז אתה לומד ולומד במהירות.

2. לגבי טכניקה, נסה את זה:

תמיד, אבל תמיד השתמש בשתי סימניות מודבקות, אחת על הדף שאתה נמצא,

השניה על המילה שבה הפסקת. 

וזו מהסיבה שיש מניעות לפתוח ספר,

ואם לא תשים סימניה על המילה, ותתחיל לחפש היכן עצרת, זה יוריד לך את

החשק להמשיך, אפילו שמדובר בכמה שניות של חיפוש. בראש זה נראה המון זמן.

אם תשים סימניה מודבקת על המילה בה סיימת, אתה פשוט פותח ומיד מתחיל לקרוא. 

3. כשאתה מגיע לקטע שאהבת ונגע בך, קפל את קצה הדף ובמוצש סמן כוכבית בצד הדף שאהבת.

למה? שנים לאחר שסיימת ספר, הוא שוכב בסיפריה, אם תוציא אותו ובא לך לקרוא משהו טוב, תרפרף בדפים, תראה היכן סימנת כוכבית ושם זה יעורר אותך. 

או שקפץ אליך חבר, מבקש ממך ללמוד משהו- אתה שולף ספר מהסיפריה, מחפש את הכוכבית ומוצא דברים חזקים לומר לו, בשניות ספורות. מאשר להתחיל לחפש קטעים טובים.

4. כל ספר שסיימת, סמן וי בסוף הספר וגם תכין לך רשימת ספרים שסיימת. 

במהלך השנים זה יקל עליך. כי עם השיטה הזו אתה מתקדם הלאה ולאחר שנתיים שלוש, לא תזכור אם קראת או לא. 

לכן פשוט הסתכל בסוף הספר אם יש וי. כך תדע שעברת עליו.

זה מהרעיונות המבריקים שנתקלתי בם

מומלץ לגמרי

(:

אפשר להדפיס, 

מחר בבוקר זה כבר עמוק למטה

במשך השבוע באמת אני צריך את העצה הזאת!!  הלואי שאני אזכה לסיים ספרים ולהיות תלמיד חכם.

אני אשמור את העצה שלך...

אבל מה, בשבת זה לא מה שיעשה לי טוב, 

בשבת אני מחפש רק להתחבר לאמונה שהכל ממנו, שאנחנו רק משתדלים והוא המנהיג- ואין מה להיות לחוץ מכלום.

לכן אני עוצר את כל המירוץ של החיים - גם בגשמיות וגם ברוחניות. שום דבר לא לחוץ.

אז אין לחשוב כמה ספרים סיימתי, אין להספיק, אין ללמוד כמה שיותר - כלום. 

רק יושב לי בנחת על הכורסה המתנדנדת (שזה תענוג בפני עצמו ) ונותן למחשבות דרור, או שלא חושב על כלום. 

אז מספיק לי ספר אחד, העיקר שיחבר אותי לאמונה ולרוגע.   אני לא רוצה מירוץ של ספרים או הספק

אשריך!! תלמד אותי איך עושים את זה. 

בגדול שבת עצמה - גם בלי שעושים משהו מיוחד- היא משפיעה.  זה עדיין מנוחה כלשהי ועצירה של מרוץ החיים.

אפילו מי שלא שומר שבת מהמשפחה שלי אומר "מזל שיש שבת!!" 

רק מה,  כנראה שהכוחות שמקבלים משבת תלוי בכמה מתחברים אליה... ויש בזה רמות.

יש כאלה שהיו רוצים ששבת תהיה כל יום, ויש כאלה שאחרי כמה שעות כבר לא יכולים לסבול.

ולדוגמא, אלו שלא שומרים שבת שהכרתי, תמיד היו מתלוננים אחרי שבת שאמנם מזל שהיה עצירה מהשבוע,

אבל הם עדיין מרגישים שהם לא באמת נחו. גם אני הייתי ככה לצערי. כי הגוף נח, אבל המוח עדיין מותש מהמחשבות ולא נותנים לו לנוח. 

אגב, יפה שאת רוצה שבת כל יום!!

כשהייתי בשבתות ישיבה הרגשתי ככה, הלימוד האוירה השירים זה מעצים את השבת.

כיום שאני בבית אין לי את זה ואני מתחיל לאבד את זה מתישהו לקראת צאת שבת.

אני זוכר שהייתי לומד אותו עם חברים ועף איתו. 

אבל הלואי והיה לי אותו בבית.   

(כשאני חושב על זה, בקושי יש לי ספרים... וגם בקושי יש מקום לספרים) 

בונוס- בדרך כלל כן.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!