ראש השנה עוד שבועיים.
באתי לפניך אך ריקות ידי, באתי לפניך עם כל עוונותי, באתי לפניך למרות כל פחדי וכאשר אבדתי אבדתי.
נצעק בכל הכוח. אני מבטיחה להשתדל, מבטיחה לנסות להבין.
אתה קרוב, זאת אני שרחוקה. זה מעודד קצת..
היום הבנתי שבאמת אני לא מבינה כלום. באמת. עד עכשיו רק הגאווה היא זאת שדיברה מגרוני, שהתיימרה להגיד שיש משו שאני מבינה. אני לא מבינה כלום.
ח"י אלול השבוע.. אני מהיהודים ששמחים בלי לדעת מה הסיבה.. יודעת רק את הטיפה של הטיפה של הטיפה (21 פעמים הטיפה שבטיפה.. אז זה כבר לא טוב.) של הלמעלה. שהחסידות הביאה חידוש גדול ועבודת ה' אחרת. זהו. מעבר לזה מה אני יודעת.. הלוואי הייתי יודעת. ועוד אני אמורה לדבר עם אנשים עלזה.. קטונתי, ריבונו של עולם, מה רוצים ממני..

ח"י אלול שמח שיהיה

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת