איך את היום?

רוצה לשתף קצת מה קרה?

הלוואי שיהיה טוב

אז...

אשתי טוענת (ובצדק) שיש לה בעיה עם קשרים. ככל שהקשר יותר קרוב הוא יותר מלחיץ וגורם לחרדות.

זה יוצר הרבה בעיות, לא את כולם אוכל לפרט כאן עכשיו אבל התכל'ס לגבי מה ששבר עכשיו הוא שחצי מהפעמים שאנחנו מנסים ליצור מגע פיזי - היא נסגרת ומתרחקת. לא בעדינות, בצורה שפוגעת בי.

הקושי הגדול מבחינתי הוא שיש אפס יוזמה מצידה (היא מסכימה עם זה, לא רוצה ליזום ולהסגר) כל מגע שיש הוא נטו אני. אם אני מלטף היא מלטפת, ברגע שאני מפסיק - היא מפסיקה (ולא רק ליטופים, כדוגמא..) אם עצרתי לשניה באמצע - היא נרדמת או נסגרת או קופאת, גם כשהיא לא קופאת ואנחנו כן מצליחים להגיע לחיבור - זה עם המון אפטיות ואדישות שלה.

מה הכוונה? אפס תזוזה אפס יוזמה סליחה על הביטוי שוכבת כמו בובה ומחכה שאסיים.

עשרות פעמים אמרתי לה - לא רוצה לא צריך.היא מסבירה שהיא רוצה אבל קשה לה והיא חסומה, עם כל הקושי בסוף זה טוב.

אותי זה מגעיל, מרגיש לי חצי אונס.

שורה תחתונה אני מרגיש דחוי, לא רצוי, לא נחשק. היא טוענת שזה מצד שיש לה בעיה ואני צריך להבין שזה לא אומר שאני דחוי. אבל בשורה התחתונה - זה מה שקורה.

לפני שבוע אמרתי לה חלאס, אני לא מסוגל ככה. אני לא יוזם יותר מגע. את רוצה? תיזמי. הפרדתי את המיטות למרות שאנחנו מותרים, אמרתי לה את רוצה תחזירי.

היא טענה שאני חייב לה "עונה" אמרתי לה שהיא צודקת ושאם היא רוצה היא מוזמנת לבוא וליזום, אני לא אפריע לה, להיפך.

אז לא, עובר שבוע המיטות - עדיין מופרדות

מגע - אין בכלל.

תקשורת - טכנית בלבד חוץ מרצון שלה ללכת לטיפול (אכתוב על זה בפעם אחרת)

אני מעוך בבית, היא בורחת לעבודה (הגדרה שלה)

בשבת התחרפנתי כבר, חשבתי שהיא תיגש, היה זמן, היה מתי ונאדה, עצבן אותי.

אמרתי לה משפט קשה, לא רוצה להות קשור אלייך ככה.

במוצ"ש דברנו, היתי עצבני והיא הייתה פגועה

גירושין עלה לאוויר.

היא רוצה טיפול, לא יודע אם אני רוצה. היא מתחילה עכשיו CBT לגבי החרדות שלה מקשרים

אם יעזור ותהיה התקדמות אני מוכן ללכת גם לטיפול זוגי (החלק הקשה למצוא מטפל שאני אחזיק ממנו, יש לי תפיסה מאד מזלזלת בכללי במקצועות טיפוליים כאלו)

איך לעזאזל אפשר להיות בקשר עם מישהי שעצם קיומו של קשר גורם לה חרדות וככל שהקשר חזק יותר הוא יוצא יותר חרדות שגורמות לה להסתגר ולפגוע בצד השני?!?!

אוווווווווווווווףףףףףףףףף

בהתחלה של הנישואין דווקא כן היתה תחושה של תשוקה, היא יזמה הרבה, היתה פעילה ולא פאסיבית,

עד שאחרי כשנתיים התחלתי לקלוט כל מיני סימנים שאולי היא פחות בעניין, שאלתי (בזמן אמת) והיא אמרה שמה פתאום ושנמשיך וכו' אחרי כמה זמן היא כן אמרה שקשה לה, והיא חסומה  לפעמים, אבל היא מתגברת כי היא לא רוצה שזה יפריע, מהיום שזה הונח על השולחן זה נהיה יותר ויותר בולט וקרה יותר ויותר. ואני לא הסכמתי להמשיך כשל נעים לה עד שהגענו למצב שאנחנו יכולים להיות ביחד פעמיים במחזור טהרה. (מתוך הרבה ניסיונות, ועם יד על הלב, לא וודאי לי במאה אחוז שהיא באמת היתה שם בפעמים הבודדות שכן התחברנו, אבל כשאתה משתוקק אם הרמזים לא מאד ברורים - אתה לא רואה, מה גם שהיא מבחינתה להמשיך לקיים ככה יחסים,  כי "בסוף זה טוב" אני לא מוכן לשמוע על זה אבל הגיוני ש"פספסתי" רמזים  לפעמים)

אה, ועוד משהו, אשתי קוראת כאן לפעמים אם תקראי תביני ישר שאני מדבר עלינו.

אמרת שלתת נקודת מבט חיצונית יכול לעזור, אז הנה, פניתי להתיעץ/לפרוק/לשתף/אנא עארף. מוזמנת לפרט את הצד שלך בצורה יותר ברורה ולתקן אם כתבתי משהו לא נכון.

היא הייתה פעילה ועם תשוקה ואחרי זה, זה דאך, משהו קרה בינכם? אולי צחקת לה? אולי ירדת עליה במשהו?

יש לכם ילדים?

היא אחרי לידה?

עם מניעה?

וסתם ככה אני חושבת שה התפקיד של הגבר לחזר ולא של האישה, האישה צריכה לשתף פעולה.

אולי לא כל פעם וכל רגע אבל מידי פעם. כבר כמעט שנתיים אין שיתוף פעולה אפילו חלקי

אצלנו למשל שנינו מסכימים שההנאה גדולה יותר כשאני זו שיוזמת, ואילו כשבעלי יוזם אוטומטית אני נכנסת ללחץ ופחות נהנית ויותר מרגישה צורך לרצות.

וכשאני יוזמת הוא מרגיש שמח ונחשק .

נכון שבתחילת הקשר (ועוד לפני הנישואין כשאישות בכלל לא עמד על הפרק) החיזור הנפשי - רגשי היה ובדר"כ כך אצל זוגות רבים, יותר מצד הגבר אל האשה. 

אבל לא ממש קראת את דבריי לפני שהגבת.

אני אגיד לך משהו.

"איום בגירושין על כל גרעפס בחיי נישואין זה לא תורם מקדם ומעיד על חוסר תקשורת ורמה נמוכה" זה כל גרעפס? שהיא מגדירה לך שהיא לא מצליחה להתקרב אליך (לא רק פיזית, נפשית.) זה באג בסיסי בזוגיות ובחיי נישואין - שיהיה קשר.

כשההגדרה היא ככל שהקשר יותר טוב ככה אני נחסמת יותר - למה לרצות לשאוף לקשר יותר טוב? וודאי שיש חוסר תקשורת, מהצד שלה.

מלבד זאת כן עברנו הרבה דברים מורכבים מאד ולא עלה נושא של גירושין.

וגם עכשיו שהוא עלה זה לא כאיום אלא כחוסר יכולת להכיל. אם במהלך זוגיות ככל שהקשר מתעצם הדחיה ההסתגרות והקושי לקיים את הקשר עולים - למה להמשיך לתחזק קשר כזה?

ועכשיו לענייננו.

התכלית היא אשתי ולא אני ולכן אני לא מוכן שזה יהיה בלי קשר אמיתי, כשהיא עצורה ומסוגרת ומאלצת את עצמה בשבילי.

לכבד את רצונה במה? בליצור לה התניה (שכבר קיימת) שיחסי אישות זה דבר קשה, שצריך לסבול עד הסוף כדי שמתי שהוא זה יהיה טוב? אני באמת לא מבין מה אתה מנסה להגיד.

רק מהתיאורים:

*סיוטים בלילה

*שוכבת כמו בובה

*זה חייב להיות סבל

*מרגיש לי כמו חצי אונס

כמה שנים סביר בעיניך להמשיך לאהוב לתמוך לכבד להכיל לעודד ולישון מחובקים בלי ציפיה?

על כל שטות כאן, כותבים "ללכת לטיפול זוגי ויפה שעה אחת קודם" וכשבאמת צריך טיפול אז מטיפים מוסר...

העצה שלך טובה כשהקושי נובע מדוסיות יתר, אבל מה אם הדוסיות יתר רק מסתירה משהו אחר?

הבעיה שלי היא לא חוסר היחסי אישות אלא חוסר הקרבה, הריחוק הנפשי, חוסר היכולת להרגיש שהיא אוהבת אותי (גם אני לא מרגיש את זה וגם היא לא מרגישה את זה כשמתקרבים ואז היא נסגרת)

אתה מדבר כאילו יש כאן איזה זלזול  "שאתה שקוע בתסכול בפגיעה בכבוד העצמי בחוסר סיפוק ומימוש רצונות שלך ובהפרדת מיטות כל שני וחמישי.." 

זה ממש לא המציאות, במשך מספר שנים טובות אני מכיל מעודד נותן כוחות אוהב וזה עובד! זה מחזק את הקשר! הבעיה היא שככל שהקשר מתחזק ומתהדק - הריחוק שנוצר מזה (מהלחץ ומהחרדה להיותבקשר קרוב) רק מתגבר, מפריע יותר ומופיע יותר.

אין כאן באג ביחסי אישות. יש באג בעצם ההגדרה שככל שהקשר יותר טוב וחזק אז יש ריחוק יותר חזק.

כתבת "אני לא מזלזל בקושי שלך, תאמין לי מכיר את ההתמודדות לא מאתמול ולא משלשום ועדיין חווה אותה זה השקעה ומאמץ אין סופיים וזה דורש כוחות נפש גדולים מצידי." אני חושב שבגלל זה אתה מפרש את המציאות שלי אחרת ממה שהיא.

זה קורה גם כשאסורים וזה לא יכול להיות ספתח לכלום, זה קורה שאין כוונה מצידי בכלל להגיע למיטה, זה קורה שמפורש אומרים שעכשיו עייפים ואין כוח להתחבר ורק מתקרבים.

כואב לי על המקום שבו אתה נמצא אבל לצערי זה לא המקום שאנחנו נמצאים בו. (כי אז זה היה הרבה יותר פשוט)

"אשתי טוענת (ובצדק) שיש לה בעיה עם קשרים. ככל שהקשר יותר קרוב הוא יותר מלחיץ וגורם לחרדות."

אני לא מכירה את אשתך, ולא יודעת מה היא חוותה בעברה ובמהלך כל חייה, לא יודעת מה עברה בילדות והאם חוותה קושי/ריחוק/פגיעה מסוימת מול אבא או אמא או אדם קרוב אחר,

אבל יכול מאוד להיות שכל ההתנהגות הזו שלה שאתה מתאר היא בסך הכל מנגנון הגנה של הנפש שלה שרוצה להגן על עצמה.

אם לצורך הדוגמא, היא חוותה ריחוק רגשי כזה או אחר מאמא שלה,

או חוותה אבא שעזב את הבית

או חברה טובה שהתרחקה

או קרוב משפחה של"ע נהרג

או קשר שהסתיים למרות שלא רצתה

או אפילו לא חוותה אף אחד מהדברים הללו אבל פשוט מאוד מאוד לא רוצה לאבד אותך ואת הקשר איתך ***כי הוא מאוד חשוב לה. אתה מאוד חשוב לה ויקר לה***

וככל שאנחנו יותר אוהבים משהו - כך אנחנו יותר מפחדים לאבד אותו.

כי איך אפשר לאבד משהו כ"כ יקר וטוב?!

לכן בין אם זה "יושב" על חוויה כואבת בעבר,

ובין אם זה "רק" הפחד לאבד - זה לגמרי לגמרי מובן ואנושי.

בעצם אתה אומר במילותיך שככל שהקשר *קרוב יותר* כך פוטנציאל החרדה גדול יותר -

וזה ממש נכון

כי שוב, יש כאן הרבה יותר מה לאבד!

יש כאן הרבה יותר טוב שמונח על כף המאזניים והפחד שמשהו יקרה והוא פתאום יעלם יכול באמת לשתק...

אחד מהדרכים של הנפש להתמודד עם הפחד הזה מלאבד,

או הפחד הזה מלהיפגע ממישהו מאוד קרוב -

הוא להתנתק קצת.

וכל פעם עוד יותר ועוד יותר.

להגיע לריחוק מסוים,

לפתח ריחוק פיזי/אדישות/אפאטיות/חומות ומגננות ששמים על הלב שלא יםפתח במלואו

וכ"כ למה?

כי אם אני רחוק/ה - אז האדם שמולי לא יכול לפגוע בי כ"כ!!!

כי אם אפתח את הלב עד הסוף

אם אוהב עד הסוף

אם אהיה בשלמות גם בגוף

גם בנפש

גם ברגש

בהכל -

והאדם שאני כ"כ אוהבת וקשורה אליו יפגע בי או ילד או אני אאבד אותו -0 אני פשוט אתרסק! אני אמות!

(כך המוח/הנפש אומרת לנו בתת מודע)

אז לא! אני אתרחק, כל פעם עוד קצת, ואז גם אם הוא יםגע בי, או ילך, או אאבד אותו - אני אשרוד! אני לא אמות!

אני אעבור את זה כי זה לא יהיה שובר ומרסק וכ"כ כ"כ כואב

אלא כואב רק קצת...

ויש הרבה מה להעמיק בזה אבל זה הבסיס.

מכאן התנהגויות כאלה ואחרות יכולות להתפתח ואפילו להתעצם.

ואנחנו צריכים בעצם להזכיר לעצמנו *במודע* שאם בוחרים באמת לא להיפגע אף פעם אז באותה נשימה אנחנו בוחרים גם לא לאהוב (עד הסוף) אף פעם.

כי כל אהבה באשר היא כוללת בתוכה, ממש בילד-אין גם פוטנציאל פגיעה.

כולנו אחרי 120 נמות.

יכול ח"ו לקרות כל דבר לכל אחד

ח"ו אנשים מפחדים גם מהמוות, גם מפרידה בגירושין, גם מפרידה של גירושין רגשיים בלב, גם מפגיעה של השני/ה וכו' וכו'

אבל אפשר לקחת את הסיכוי הזה לאהבה עצומה ואיתו הסיכון לפגיעה, ולחוות חיים שלמים ועוצמתיים

וכן, אפשר גם לחשוב רק על הסיכון בלהיפגע ולא לקחת את הסיכוי לאהבה בגללו (והרבה מאוד באמת נוהגים כך) - אבל רק צריך לראות את זה בעיניים פתוחות ומפוקחות ולהבין שאנחנו מפסידים גם אהבה שלמה בצורה הזו שאנו לא רוצים אף פעם להיפגע...

ולגבי כל הפן של המגע וחיי האישות - יש כאן כ"כ (!) הרבה דברים שצריך לברר וללבן ולראות שאני לא יודעת מאיפה להתחיל + לא אפשרי ע"ג הפורום,

אבל ממליצה לכם בחום להתחיל ולפנות למרכז יה"ל, וגם בנוסף לטיפול שאשתך עושה (וכל הכבוד לה! ממש ממש ממש!) אפשר לחשוב על טיפול זוגי בהמשך

אני כמעט בטוחה, או אפילו בטוחה, שכל אחד משלושת הדברים האלה יכול לעזור לכם מאוד מאוד מאוד

ולשפר את חייכם מאוד.

יש כ"כ הרבה מה לעשות ולהציע וכלים וכו' שזה מדהים...

גם בהדרכה לחיי אישות

גם בטיפול אישי

גם בטיפול זוגי.

וכן אוסיף כאן תשובה בנושא הפערים בחיי האישות שכתבתי כאן בעבר, ואולי תוכל למצוא בה קצת עזרה גם לכם:

"יש בפער הזה בין בני הזוג,

במיוחד בתחום האישות,

מין מעגל הרסני כזה שבו בן הזוג שרוצה יותר מרגיש: אני לא אהוב, אני לא רצוי, לא רוצים בי, לא חושקים בי,

ואל מול זה בן הזוג שרוצה פחות מרגיש: מה דפוק בי? למה אני לא רוצה יותר? למה ל"כולם" (ממש שמרכאות!) זה הולך חלק ורק לי לא? מה לא בסדר בי? למה דוחקים בי? הצילוווו!

והמעגל הזה ממש מזין את עצמו -

בן הזוג שרוצה יותר מנסה -

השני לא רוצה - מרגיש שדוחקים בו - דוחה את זה -

בן הזוג שרצה יותר מרגיש כנ"ל לא אהוב וכו' -

ומנסה למחרת או לפני שוב "בכוח" הכוונה שאינטנסיביות כי הוא חייב להרגיש כמה שיותר מהר אהוב -

ואז בן הזוג השני עוד יותר מרגיש חנוק ולחוץ!

ואז שוב ושוב ושוב.

ממש כל אחד דורך לשני בלי כוונה על ה"כפתור הרגשי| שהכי כואב לו כרגע.

שלב ראשון יהיה קודם להביט בזה.

לזהות את זה.

לקבל את זה.

להבין את זה.

להבין את עצמנו.

לקבל את עצמנו.

פערים יש בין כל בני הזוג, באמת,

גם בנושא הזה יש לרוב מוחץ ככל הזוגות פערים - לפעמים האיש רוצה יותר והאישה פחות,

לפעמים האישה רוצה יותר והאיש פחות,

לפעמים אצל אותו הזוג (!) זה יכול להשתנות בתקופות החיים השונות

אבל תמיד יורגש הרגש הזה של התסכול.

זה באמת לא נעים להרגיש שלא אוהבים אותי או לא חושקים בי מספיק!

זה באמת לא נעים להרגיש שמשהו בי דפוק או למה אני לא כמו כולם או די כבר שיתנו לי ספייס!

זו הרגשה מאוד לגיטימית

לא צריך להוסיף לעצמנו רגשות אשמה *על עצמם ההרגשה הרעה הזו*

כי היא כ"כ כ"כ טבעית ונורמלי ואנושית!!!

ורק אחרי ההבנה הזו אפשר שנייה לחשוב מה אפשר לעשות?

איך כן להצליח לגשר על הפער?

אז אפשר לדבר עלזה

ושוב לדבר על זה בזמן אחר שיותר בנחת

ואפשר ליזום יום בשבוע שהוא "קבוע" ומעבר לכך אפשר אם רוצים להוסיף ספונטניות

ואפשר לחששוב על דרכים אחרות שבן הזוג השני יראה לראשון שהוא אוהב ורצוי וחושקים בו מלבד יחסים,

לדוגמא מילים טובות, תשומת לב, יחס אוהב, מתנות, פתקים, זמן איכות יחד, אמירה "אני אוהבת אותך ורוצה בך אך כרגע לא מתאים לי. אולי מחר? או אולי 5 דקות אעשה לך מסטג' מפנק במקום?"

משהו כזה - אמירה שיוצרת אצל השני בלב את הידיעה שהוא *כן|* מאוד מאוד אהוב ורצוי רק עכשיו לא מתאים ובפעם אחרת כן.

אפשר לחשוב על דרכים שבן הזוג שרוצה פחות לא ירגיש שהוא "נלחץ אל הקיר"

שהוא יותר יקשיב לרצון שלו.

הרצון כאן חשוב חשוב חשוב.

להקשיב לרצון שלו

לקצב שלו

למה מסב לו הנאה

להתרגל שהמטרה שלנו היא הקירבה הזוגית

היא ההנאה מהביחד שלנו

ולא הגעה לשיא או חדירה או אקט זה או אחר -

אלא עצם הקירבה היא היא המטרה.

לא להכניס לחצים,

להקשיב לגוף,

להיות נוכחים ברגע,

להתמלא בחיות (בשורוק) גם בפן העצמי-האישי

לפתח את העולם האישי ותחביבים ובכללי דימוי עצמי טוב

לפתח את המרחב הזוגי (לא רק האירוטי) ולהקדיש זמן, פניות, מקום, מאמץ ואנרגיה למרחב הזוגי ואח"כ גם האירוטי,

להכניס גיוון בחי האישות,

להכניס עומק בחיי האישות ולהעמיק את מה שקיים

ללמוד עוד על מנגנון ההנאה והחשק הנשי

ועל מנגנון ההנאה והחשק הגברי

ללמוד עוד ולהקשיב לגוף ולרצון

ללמוד עוד איך להגיע להנאה ואיזה מגע נעים לי

ללמוד איך לתקשר את זה נכון לבן/בת הזוג

להכיר יותר לעומק את הגוף שלנו ומה מסב לו הנאה, איפה, מתי, סוג מגע מסוים, מיקום מדויק, קצב מסוים, מהירות מסוימת וכנ"ל אצל בן הזוג,

להכניס אווירה נעימה בבית בכל היום ולא רק במיטה,

לדאוג שלא יהיו כאבים כלל

להרגיע ספקות הלכתיים אםפ יש או תפיסות מוטעות או חינוך מוטעה שהשתרשו מילדות

אם יש יובש בנרתיק – לשים ג'ל סיכה, וגם לדאוג שהאישה תהיה מגורה מספיק, לחכות בסבלנות את הזמן שדרוש לאישה כדי להגיע לכך ולא למהר מדי, כי אז האיזור של האישה עדיין יבש ועלולים להיות כאבים.

- לגלות עוד סוגי מגע נעימים, למשל ע"י המשחק "1-5" שבו אחד מבני הזוג בתורו "מטייל" על גופו של בן הזוג השני כל פעם במגע אחר: מגע מרפרף, מגע מסיבי יותר, עם קצות הציפורניים, עם כריות האצבעות, כמו מסאז' וכן הלאה, כל פעם באזור אחר בגוף, ובן הזוג השני רק אומר עד כמה נעים לו מ1-5.

מה שנעים – ממשיכים, מה שלא – עוצרים מיד.

- לדעת שכדי להגיע לאורגזמה נשית, צריך שלא יהיו הפרעות טרדות, מחשבות ודאגות במוח – כי אז האמיגדלה במוח פעילה ואי אפשר להפריש הורמונים של חשק מיני.

לכן לדאוג לפנות את המוח מטרדות, לדחות אותן לאח"כ, לנעול את הדלת עם מפתח, לשים מאוורר אם צריך, לנתק פלאפונים, לא לחשוב כל הזמן: "מה בן הזוג חושב עליי? איך אני נראית? אני שקטה מדי? קולנית מדי? הוא עושה טוב? אני עושה טוב?

פשוט לא לחשוב אלא להתרכז רק בהנאה וברגע בשלווה ובנחת.

- להכיר את הדגדגן, איזה מגע נעים, התמדה, סבלנות, קצב, אזור מדויק,

"טיזינג" – להתקרב – ולסגת, להתקרב ולסגת כדי ליצור תשוקה רבה יותר, תנוחות שונות שיכולות לגוון וגם ליצור מגע נעים יותר,

להוריד תחושת חובה מלהגיע לשיא – המטרה היא ההנאה והביחד לא ההגעה לשיא!

-היכרות וירטואלית מחדש בכאילו עם בן הזוג שלנו, יכול ליצור עניין וחשק

- חסמי חשק: דברים שיכולים לחסום את החשק וצריך לשחרר אותם:

גלולות,

תרופות (ללחץ דם, כולסטרול, דיכאון וחרדה),

תזונה לא מאוזנת

אלכוהול וסמים

חוסר פעילות גופנית

עייפות

לחץ וטרדות

הדחקת תחושות (כתוצאה מחינוך, או ביישנות או חוויות עבר)

ריצוי יתר (אישה שמרגישה שמיניות בשבילה היא שירות לבן הזוג – חייבים להפסיק עם זה! ולהיות יחד רק שרוצים ובוחרים!)

דימוי עצמי נמוך

קושי לקבל

חרדת ביצוע

חרדת דחייה

חשש מקירבה

רשימת מטלות

חסמים זוגיים

משבר ההורות

-חשק מיני ותשוקה זה לא דבר ספונטני ופאסיבי!

זה דבר אקטיבי לגמרי שאפשר לעורר!

לא מחכים לו שיבוא מהשמים,

אלא פועלים כדי ליצור אותו – להסיר חסמי חשק וחבלני חשק,

ליצור מרחב אירוטי (זמן פניות ומקום לאירוטיקה),

להשקיע בחידוש וגיוון ודברים טובים, כיפיים ורומנטיים,

להשקיע בהעמקת מה שכבר קיים

לטפל במה שדרוש טיפול – כמו דימוי עצמי נמוך או חסמים ממגע אינטימי.

-לדעת לתת ולדעת לקבל - לפעמים חושבים בטעות שרק לתת זה טוב.

אבל הלימוד (זה ממש לימוד!) של לדעת לקבל הוא כל כך משמעותי בכללי, ועבור חיי האישות הפרטי, ממש לאין ערוך!

גם לאישה וגם לאיש!

-אינטימיות טובה- חשוב לשתף לשתף לשתף בהכל- גם בטוב, גם ברע, גם בחלומות, גם בקשיים.

-התפתחות אישית טובה – בריאות הגוף, העצמה אישית, שמחה, יצירתיות, ביטוי עצמי - תורם רבות מאוד גם לזוגיות וגם למיניות.

-אווירה תומכת חשק- מגע פיזי, שחרור לחצים, זמן בלי הילדים, דיבור מעורר ומפרגן, חיבוקים ונשיקות.

-עוד כל מיני טיפים קטנים שיכולים גם לעזור קצת: חימום האווירה: חיבוק בבוקר, יום ללא הערות, הודעות חביבות במהלך היום, שנת צהריים, לחישות באוזן, חיבוק ארוך במשך היום, הפתעות נעימות, בגדים יפים, ארוחה קלה ומפנקת, שתייה חריפה, דיבור פתוח, שוקולד, מוזיקה, רחצה משותפת, ריח טוב, עמעום אורות, נר, לעשות עניין והתרגשות מההתפשטות, ללבוש לבנים יפים, מילים חמות, תאורה מחמיאה, ביגוד חלקי מחמיא.

-לצאת מהספונטניות – לקבוע זמם מראש. וחוץ מזה אפשר עוד בלי לחץ אם רוצים.

לתכנן זמן לרומנטיקה.

-שימוש בפנטזיות כדי לקרב בין בני הזוג- מימוש פנטזיות בזוגיות עצמה בטוב כמובן.

-תשוקה זו יצירה.

יוצרים תשוקה ע"י מרחב אירוטי, הסרת חסמים, עיסוק בזה, לימוד על זה, לא לחכות לתשוקה שתגיע משמים, אלא להתמיד עד שתהיה יצירה של תשוקה."

זהו בינתיים,

אם תרצה להוסיף עוד נקודות להתייעצות וכו' - בשמחה

בהצלחה רבה רבה

לא ידוע לנו על פגיעה מינית, מצד שני היא אומרת שאולי היה משהו כשהיא היתה קטנה והיא לא זוכרת.

 (בגלל התסמינים האלו, הקושי בקשרים ובאינטימיות ובנוסף חלומות שקשורים לזה שיש לה מהילדות),

ב"ה התחילה היום טיפול, העלתה גם את הנושא הזה למטפלת.
 

אתמול היא ראתה את השרשור,  (מהניק הרגיל שלי) הבינה מה מדובר, דיברנו, היא ניסתה להתקרב, ושוב פעם  - באמצע נסגרה, אמרה שהיא בלחץ ולא יכולה להמשיך.

מצד אחד כל פעם התקווה שהפעם זה יצליח מתרסקת ומרסקת אותי. לא רוצה לקוות, זה כואב.

מצד שני אם התקווה לא תהיה אז אין לי סיבה להמשיך לחיות ככה בקשר כזה.

מתסכל

היא אמרה שהיא הבינה שאני לא רוצה שהיא תנסה כי אין סיבה שזה יעבוד עד שיגמר הטיפול.. ולא רצתה לפגוע.

יש בזה משהו.

,

עונה על שאלות נקודתיות.

@חבובוש לגבי מה שקרה, היא טוענת שככל שהתקרבנו יותר זה נהיה יותר  מלחיץ ומפריע  לא צחקתי עליה להיפך, גם היא אומרת (עכשיו) שזה נטו אצלה ולא תלוי במה שאני עושה, להיפך אני עושה מה שצריך לעשות ואני בסדר.

יש ילדים, היא יותר משנה אחרי לידה ועם מניעה (נובהרינג) אבל זה היה גם לפני המניעה

@העני ממעש כן ייש חינוך מאד דוסי - אבל את הנקודה הזאת עברנו מאד בהתחלה. זה חרדה מקשרים, גם עם חברות זה קיים, לא דווקא בפן המיני.

ו @נגמרו לי השמות כתבת דברים יפים, מעודדים, חשובים אבל הם לא מצליחים להרגיע או לעודד אותי כי אני מרגיש ורואה ושומע ממנה לא מעודד. זה קושי בקשרים אישיים מכל הכיווניפ, עם משפחה, חברות, וכמובן איתי. אני פוחד לקוות שהטיפול יעזור כי אם הוא לא יעזור אני לא אמצא כוח לאסוף את עצמי ולהאמין שיש עוד סיכוי.

מצד שני אם אני לא מקווה ומאמין שהטיפול יעזור - למה אני מחכה וסובל בנתיים?  ולכן העיצות על מה גורם לזה ומה יכול לעזור לזה לא עוזרות לי.

הם מפחידות אותי, כי אם כל זה לא יעזור? כי ניסינו כ"כ הרבה דברים וכל פעם שהיתה התקדמות כלשהי - היתה נסיגה משמעותית (כי ככל שהתחזק הקשר הלחץ השפיע יותר והפריע יותר.

התסכול שלך והחשש שלך מאוד מאוד מובנים. באמת.

יחד עם זאת, שים לב שאתה מסתמך של ספק כרגע.

ז"א מה שאתה אומר בעצם -

ש*בטוח* לא טוב לך כרגע,

וש*בטוח* אתה לא תרצה להמשיך את כל חייך ככה

וש*אולי* אם אשתך/אתם תעברו טיפול זה יכול לעזור, ואולי לא.

ואם לא יעזור - לא תמצא כוח להמשיך

ואם תמשיך ככה בלי טיפול - כנ"ל לא יכול להמשיך.

אבל מה אם לקחת בחשבון ***מה אם הטיפול כן יעזור***

כי אפילו שזה ספק, זה משהו, זה כמה אחוזיםלתקווה לטוב.

כי כרגע יש 0% תקווה לטוב אם המצב ימשיך ככה בדיוק כמו שהוא

וגם 0% תקווה לטוב אם הטיפול לא יעזור - אז מפחד בכלל להתחיל ולסמוך עליו - אז לא יקרה בכלל - אז שוב חזרנו לנקודה שהכל נשאר כך ועדיין לא טוב לך.

מציעה עם כל החששות, כן לקוות לאחוז הקיים שהטיפול כן יעזור.

ואם חלילה לא הוא, לנסות טיפול אחר.

כי כרגע זו הנקודה היחידה שיכולה לעזור לכם.

אפשרות של גירושין כמובן כן יכולה לעלות על הפרק, אבל במצב שאתה מתאר חבל מאוד מאוד מאוד שתעלה כרגע, אלא רק אם חלילה כלום לא יעזור ולא ישתנה למרות הטיפול האישי בה, טיפול זוגי לכם, הדרכה טובה לחיי אישות לשניכם - אלו שלושה דברים שיכולים באמת ובתמים לעלות אתכם ולהקפיץ אתכם ממש למעלה בכל המישורים!

ואם לא מתאים מטפל אחד, מנסים מטפל אחר. זה באמת מסע.

אבל זה מסע לחיים שלמים ומאושריםבאמת.

וזה בסופו של דבר שווה כל רגע וכל מאמץ וכל שקל וכל אנרגיה וכל זמן וכל מחשבה.

מציעה בחום כרגע להעצים את אשתך שבחרה ללכת לטיפול.

לשדר לה כמה שאפשר ביטחון.

ביטחון בה

ביטחון בקשר שלכם

ביטחון בהצלחת הטיפול.

להיות איתה שם.

לתמוך בה.

לאהוב אותה.

ובחיי האישות - כלל מספר אחד בשבילכם כרגע זה לעשות סוויץ אחד גדול בראש ולהבין שהמטרה שלנו היא הקירבה!

המטרה היא ההנאה, הביחד

ולא המטרה שלנו היא חדריה או מטרה שלנו להגיע לשיא - לא לא לא!

עצם זה שבתת מודע חושבים שכל מגע וכל ניסיון להגיע למיטה חייב (!) להתסיים ב"חדירה" מלאה או ב"שיא" - זה לכשעצמו יכול להלחית את האיש/האישה/שניהם ויכול לכבות או להביא לחצים שלא מאפשרים להיות שם בכלל.

מציעה ממש בשבועיים הקרובים להוריד כל ציפייה ואפילו להחליט מראש ובצורה מוסכמת וברורה על שניכם (!) שבשבועיים הקרובים אין בכלל יחסי מין!

אלא רק מגע של קירבה ואהבה והנאה ואסור ממש אסור להגיע לקיום יחסים בתקופה הזו.

מה שזה יכול להשיג, זה להוריד את ה"מטרה" הזו של להגיע ל"סוף" או חדירה או השיא,

להוריד מתחים ולחצים,

לאפשר לאשתך במיוחד להתחבר לדבר הכי הכי חשוב שיש - והוא *הרצון* שלה,

לראות וללמוד איזה מגע נעים לה - ולדעת שהיא שולטת בקצב ובהכל!

ואם נעים לה והיא רוצה עוד - יהיה

ואם נעים לה והיא לא רוצה מעבר - לא יהיה!

ואם נעים לה והיא רוצה להפסיק - מפסיקים!!!

ממש לתרגל את זה כמה וכמה וכמה פעמים

שהרצון שלה הוא זה שיקבע.

שהמטרה תהיה רק רק הקירבה ולא משהו אחר.

שהלחצים להגיע למשהו לא יהיו.

שהקצב יוכתב ע"י הנעימות וההנאה שלה.

שהשליטה תחזור אליה,

שהיא תרגיש אוטונומיה על הגוךשלה

שהיא תוכל להתחיל להתחבר מחדש לרצון שלה, להנאה שלה.

זו התחלה בסיסית לדעתי לכל זוג, ובטח שלכם.

בירור הרצון ואפשרות ונתינת מרחב לקיומו +

הגדרת המטרה כמטרת הקירבה! וזהו!

+

מרחב ביטחון בה ובקשר שלכם ואמונה ותקווה גם בטיפול וגם בכוחות שלה, שלך ושלכם יחד

זה לדעתי שלושה דברים שיכולים לעזור.

בהצלחה רבה רבה רבה!

כתבת דברים נכונים, לגבי החיי אישות זה לא הבעיה זה הסמפטום זה קורה לאו דווקא במגע, כשיש התקרבות נפשית (מה שהרבה פעמים גם מוביל למגע גופני אם התנאים מאפשרים) יש התרחקות והתכנסות. גם כשלא רלוונטי בכלל ללכת למיטה (אמצע היום, ילדים בבית, אנחנו בחוץ וכו') זה קורה.

הנקודה הזאת שאת מעלה של הדרכה לגבי חיי אישות לדעתי לא קשורה למקרה הזה (למרות שהגיוני שזה יעשה טוב) כי זה לא בעיה בחיי אישות אלא בעצם קיומו של קשר קרוב.

ואכן המיקוד הוא בטיפול אישי לאשתך החל מהפן הנפשי ולעומק ככל שידרש, על מנת שתוכל להגיע לחיים שמחים ושלמים *עם עצמה* ועם כל מה שעברה - ומכאן תוכל להיות גם בת זוג אחרת לך.

זה באמת כואב ולא פשוט

גם עליה, על מה שעברה, על מה שהיא מתמודדת איתו יום יום

וגם עליך שאתה סופג את הריקושטים מאותה פגיעה או התמודדות 

וגם על הזוגיות שבסופו של דבר נפדעת מכך.

עם זאת,אתם כבר ממש ממש בתוך הדרך לשיפור ב"ה!

זוהי אשתך אשר בחרת

שעוברת משהו מאוד לא פשוט

מוכנה להסתכל לו בעיניים,

להודות בו,

לטפל בו

לעשות דרך

אז השמים הם הגבול מה אפשר להשיג עם הרצון הזה, המוכנות הזו, הנכונות והעבודה הקשה.

ב"ה תצליחו!!!

ויהיה לכם הרבה הרבה יותר טוב

כתיבה טובה וחתימה טובה

וכל הכבוד לכם,

לשניכם!

אני חושבת שגם אני הייתי מאוד חרדתית לכיוון של חרדת נטישה, ועברתי הרבה "נטישות" בחיים שלי, ופגיעות סביב הנושא.

בקשרים זוגיים ובקשרים חברתיים (חברות שפתאום נעלמו) .

לשמחתי ולמזלי, בעלי ועוד הרבה לפני שהוא היה בעלי הבין את זה לגבי, וידע לא להיפגע מכך שהייתי יכולה להיות פתאום קרה ומרוחקת כלפיו בזמנים מסויימים.

אני חושבת שטוב שהיא יכולה לשתף אותך בזה, ומהתיאור שלך נשמע ששניכם מאוד מודעים לדינמיקה בינכם.

חשוב שתוכל להכיל אותה , ואולי אפילו להבטיח שאתה אוהב אותה ללא תנאים ומקבל אותה ללא תנאים, ככה כמו שהיא (כמובן אם אתה באמת מרגיש כך), ולאט לאט עם הזמן אולי חומות ההגנה שלה קצת ירדו, היא תבין שמה שלא יהיה אתה קרוב אליה, ולא תפגע בה.... זו עיצה שלי , אבל ברור שאם אתה לא מרגיש כך אז לא בכח.

לגביי , באמת הרבה מאוד בזכות הקבלה והאהבה ללא תנאי של בעלי, יכולתי ללמוד לסמוך עליו, להיפתח אליו , לאהוב אותו גם ללא תנאים ולהבין שמה שיש ביננו הוא אמיתי, חזק ויציב.... אבל אני לא נחה על זרי הדפנה.

כל יום ממש כל יום, אני מדברת על זה עם הקב"ה . שיחזק אותי, שישמור על הביחד שיש ביננו.

וגם מדברת איתו על כך שאדע וארגיש שעצם הקיום שלי וכן עצם הערך העצמי שלי לא תלוי באף אדם אחר , (גם לא בבעלי) אלא רק בו יתברך. מבקשת מהקב"ה שיחזק אותי מבפנים. עם אותה תחושת ערך עצמי שאני מנסה לחזק אצלי, ערך עצמי שבא מעצם היותי בת אנוש, עם נשמה  אלוקית, עם זה אני עומדת מול בעלי, ללא חרדת נטישה, באהבה אך ללא תלות. לפחות משתדלת. 

בהצלחה 

אין לי כוח

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..