איך את היום?

רוצה לשתף קצת מה קרה?

הלוואי שיהיה טוב

אז...

אשתי טוענת (ובצדק) שיש לה בעיה עם קשרים. ככל שהקשר יותר קרוב הוא יותר מלחיץ וגורם לחרדות.

זה יוצר הרבה בעיות, לא את כולם אוכל לפרט כאן עכשיו אבל התכל'ס לגבי מה ששבר עכשיו הוא שחצי מהפעמים שאנחנו מנסים ליצור מגע פיזי - היא נסגרת ומתרחקת. לא בעדינות, בצורה שפוגעת בי.

הקושי הגדול מבחינתי הוא שיש אפס יוזמה מצידה (היא מסכימה עם זה, לא רוצה ליזום ולהסגר) כל מגע שיש הוא נטו אני. אם אני מלטף היא מלטפת, ברגע שאני מפסיק - היא מפסיקה (ולא רק ליטופים, כדוגמא..) אם עצרתי לשניה באמצע - היא נרדמת או נסגרת או קופאת, גם כשהיא לא קופאת ואנחנו כן מצליחים להגיע לחיבור - זה עם המון אפטיות ואדישות שלה.

מה הכוונה? אפס תזוזה אפס יוזמה סליחה על הביטוי שוכבת כמו בובה ומחכה שאסיים.

עשרות פעמים אמרתי לה - לא רוצה לא צריך.היא מסבירה שהיא רוצה אבל קשה לה והיא חסומה, עם כל הקושי בסוף זה טוב.

אותי זה מגעיל, מרגיש לי חצי אונס.

שורה תחתונה אני מרגיש דחוי, לא רצוי, לא נחשק. היא טוענת שזה מצד שיש לה בעיה ואני צריך להבין שזה לא אומר שאני דחוי. אבל בשורה התחתונה - זה מה שקורה.

לפני שבוע אמרתי לה חלאס, אני לא מסוגל ככה. אני לא יוזם יותר מגע. את רוצה? תיזמי. הפרדתי את המיטות למרות שאנחנו מותרים, אמרתי לה את רוצה תחזירי.

היא טענה שאני חייב לה "עונה" אמרתי לה שהיא צודקת ושאם היא רוצה היא מוזמנת לבוא וליזום, אני לא אפריע לה, להיפך.

אז לא, עובר שבוע המיטות - עדיין מופרדות

מגע - אין בכלל.

תקשורת - טכנית בלבד חוץ מרצון שלה ללכת לטיפול (אכתוב על זה בפעם אחרת)

אני מעוך בבית, היא בורחת לעבודה (הגדרה שלה)

בשבת התחרפנתי כבר, חשבתי שהיא תיגש, היה זמן, היה מתי ונאדה, עצבן אותי.

אמרתי לה משפט קשה, לא רוצה להות קשור אלייך ככה.

במוצ"ש דברנו, היתי עצבני והיא הייתה פגועה

גירושין עלה לאוויר.

היא רוצה טיפול, לא יודע אם אני רוצה. היא מתחילה עכשיו CBT לגבי החרדות שלה מקשרים

אם יעזור ותהיה התקדמות אני מוכן ללכת גם לטיפול זוגי (החלק הקשה למצוא מטפל שאני אחזיק ממנו, יש לי תפיסה מאד מזלזלת בכללי במקצועות טיפוליים כאלו)

איך לעזאזל אפשר להיות בקשר עם מישהי שעצם קיומו של קשר גורם לה חרדות וככל שהקשר חזק יותר הוא יוצא יותר חרדות שגורמות לה להסתגר ולפגוע בצד השני?!?!

אוווווווווווווווףףףףףףףףף

בהתחלה של הנישואין דווקא כן היתה תחושה של תשוקה, היא יזמה הרבה, היתה פעילה ולא פאסיבית,

עד שאחרי כשנתיים התחלתי לקלוט כל מיני סימנים שאולי היא פחות בעניין, שאלתי (בזמן אמת) והיא אמרה שמה פתאום ושנמשיך וכו' אחרי כמה זמן היא כן אמרה שקשה לה, והיא חסומה  לפעמים, אבל היא מתגברת כי היא לא רוצה שזה יפריע, מהיום שזה הונח על השולחן זה נהיה יותר ויותר בולט וקרה יותר ויותר. ואני לא הסכמתי להמשיך כשל נעים לה עד שהגענו למצב שאנחנו יכולים להיות ביחד פעמיים במחזור טהרה. (מתוך הרבה ניסיונות, ועם יד על הלב, לא וודאי לי במאה אחוז שהיא באמת היתה שם בפעמים הבודדות שכן התחברנו, אבל כשאתה משתוקק אם הרמזים לא מאד ברורים - אתה לא רואה, מה גם שהיא מבחינתה להמשיך לקיים ככה יחסים,  כי "בסוף זה טוב" אני לא מוכן לשמוע על זה אבל הגיוני ש"פספסתי" רמזים  לפעמים)

אה, ועוד משהו, אשתי קוראת כאן לפעמים אם תקראי תביני ישר שאני מדבר עלינו.

אמרת שלתת נקודת מבט חיצונית יכול לעזור, אז הנה, פניתי להתיעץ/לפרוק/לשתף/אנא עארף. מוזמנת לפרט את הצד שלך בצורה יותר ברורה ולתקן אם כתבתי משהו לא נכון.

היא הייתה פעילה ועם תשוקה ואחרי זה, זה דאך, משהו קרה בינכם? אולי צחקת לה? אולי ירדת עליה במשהו?

יש לכם ילדים?

היא אחרי לידה?

עם מניעה?

וסתם ככה אני חושבת שה התפקיד של הגבר לחזר ולא של האישה, האישה צריכה לשתף פעולה.

אולי לא כל פעם וכל רגע אבל מידי פעם. כבר כמעט שנתיים אין שיתוף פעולה אפילו חלקי

אצלנו למשל שנינו מסכימים שההנאה גדולה יותר כשאני זו שיוזמת, ואילו כשבעלי יוזם אוטומטית אני נכנסת ללחץ ופחות נהנית ויותר מרגישה צורך לרצות.

וכשאני יוזמת הוא מרגיש שמח ונחשק .

נכון שבתחילת הקשר (ועוד לפני הנישואין כשאישות בכלל לא עמד על הפרק) החיזור הנפשי - רגשי היה ובדר"כ כך אצל זוגות רבים, יותר מצד הגבר אל האשה. 

אבל לא ממש קראת את דבריי לפני שהגבת.

אני אגיד לך משהו.

"איום בגירושין על כל גרעפס בחיי נישואין זה לא תורם מקדם ומעיד על חוסר תקשורת ורמה נמוכה" זה כל גרעפס? שהיא מגדירה לך שהיא לא מצליחה להתקרב אליך (לא רק פיזית, נפשית.) זה באג בסיסי בזוגיות ובחיי נישואין - שיהיה קשר.

כשההגדרה היא ככל שהקשר יותר טוב ככה אני נחסמת יותר - למה לרצות לשאוף לקשר יותר טוב? וודאי שיש חוסר תקשורת, מהצד שלה.

מלבד זאת כן עברנו הרבה דברים מורכבים מאד ולא עלה נושא של גירושין.

וגם עכשיו שהוא עלה זה לא כאיום אלא כחוסר יכולת להכיל. אם במהלך זוגיות ככל שהקשר מתעצם הדחיה ההסתגרות והקושי לקיים את הקשר עולים - למה להמשיך לתחזק קשר כזה?

ועכשיו לענייננו.

התכלית היא אשתי ולא אני ולכן אני לא מוכן שזה יהיה בלי קשר אמיתי, כשהיא עצורה ומסוגרת ומאלצת את עצמה בשבילי.

לכבד את רצונה במה? בליצור לה התניה (שכבר קיימת) שיחסי אישות זה דבר קשה, שצריך לסבול עד הסוף כדי שמתי שהוא זה יהיה טוב? אני באמת לא מבין מה אתה מנסה להגיד.

רק מהתיאורים:

*סיוטים בלילה

*שוכבת כמו בובה

*זה חייב להיות סבל

*מרגיש לי כמו חצי אונס

כמה שנים סביר בעיניך להמשיך לאהוב לתמוך לכבד להכיל לעודד ולישון מחובקים בלי ציפיה?

על כל שטות כאן, כותבים "ללכת לטיפול זוגי ויפה שעה אחת קודם" וכשבאמת צריך טיפול אז מטיפים מוסר...

העצה שלך טובה כשהקושי נובע מדוסיות יתר, אבל מה אם הדוסיות יתר רק מסתירה משהו אחר?

הבעיה שלי היא לא חוסר היחסי אישות אלא חוסר הקרבה, הריחוק הנפשי, חוסר היכולת להרגיש שהיא אוהבת אותי (גם אני לא מרגיש את זה וגם היא לא מרגישה את זה כשמתקרבים ואז היא נסגרת)

אתה מדבר כאילו יש כאן איזה זלזול  "שאתה שקוע בתסכול בפגיעה בכבוד העצמי בחוסר סיפוק ומימוש רצונות שלך ובהפרדת מיטות כל שני וחמישי.." 

זה ממש לא המציאות, במשך מספר שנים טובות אני מכיל מעודד נותן כוחות אוהב וזה עובד! זה מחזק את הקשר! הבעיה היא שככל שהקשר מתחזק ומתהדק - הריחוק שנוצר מזה (מהלחץ ומהחרדה להיותבקשר קרוב) רק מתגבר, מפריע יותר ומופיע יותר.

אין כאן באג ביחסי אישות. יש באג בעצם ההגדרה שככל שהקשר יותר טוב וחזק אז יש ריחוק יותר חזק.

כתבת "אני לא מזלזל בקושי שלך, תאמין לי מכיר את ההתמודדות לא מאתמול ולא משלשום ועדיין חווה אותה זה השקעה ומאמץ אין סופיים וזה דורש כוחות נפש גדולים מצידי." אני חושב שבגלל זה אתה מפרש את המציאות שלי אחרת ממה שהיא.

זה קורה גם כשאסורים וזה לא יכול להיות ספתח לכלום, זה קורה שאין כוונה מצידי בכלל להגיע למיטה, זה קורה שמפורש אומרים שעכשיו עייפים ואין כוח להתחבר ורק מתקרבים.

כואב לי על המקום שבו אתה נמצא אבל לצערי זה לא המקום שאנחנו נמצאים בו. (כי אז זה היה הרבה יותר פשוט)

"אשתי טוענת (ובצדק) שיש לה בעיה עם קשרים. ככל שהקשר יותר קרוב הוא יותר מלחיץ וגורם לחרדות."

אני לא מכירה את אשתך, ולא יודעת מה היא חוותה בעברה ובמהלך כל חייה, לא יודעת מה עברה בילדות והאם חוותה קושי/ריחוק/פגיעה מסוימת מול אבא או אמא או אדם קרוב אחר,

אבל יכול מאוד להיות שכל ההתנהגות הזו שלה שאתה מתאר היא בסך הכל מנגנון הגנה של הנפש שלה שרוצה להגן על עצמה.

אם לצורך הדוגמא, היא חוותה ריחוק רגשי כזה או אחר מאמא שלה,

או חוותה אבא שעזב את הבית

או חברה טובה שהתרחקה

או קרוב משפחה של"ע נהרג

או קשר שהסתיים למרות שלא רצתה

או אפילו לא חוותה אף אחד מהדברים הללו אבל פשוט מאוד מאוד לא רוצה לאבד אותך ואת הקשר איתך ***כי הוא מאוד חשוב לה. אתה מאוד חשוב לה ויקר לה***

וככל שאנחנו יותר אוהבים משהו - כך אנחנו יותר מפחדים לאבד אותו.

כי איך אפשר לאבד משהו כ"כ יקר וטוב?!

לכן בין אם זה "יושב" על חוויה כואבת בעבר,

ובין אם זה "רק" הפחד לאבד - זה לגמרי לגמרי מובן ואנושי.

בעצם אתה אומר במילותיך שככל שהקשר *קרוב יותר* כך פוטנציאל החרדה גדול יותר -

וזה ממש נכון

כי שוב, יש כאן הרבה יותר מה לאבד!

יש כאן הרבה יותר טוב שמונח על כף המאזניים והפחד שמשהו יקרה והוא פתאום יעלם יכול באמת לשתק...

אחד מהדרכים של הנפש להתמודד עם הפחד הזה מלאבד,

או הפחד הזה מלהיפגע ממישהו מאוד קרוב -

הוא להתנתק קצת.

וכל פעם עוד יותר ועוד יותר.

להגיע לריחוק מסוים,

לפתח ריחוק פיזי/אדישות/אפאטיות/חומות ומגננות ששמים על הלב שלא יםפתח במלואו

וכ"כ למה?

כי אם אני רחוק/ה - אז האדם שמולי לא יכול לפגוע בי כ"כ!!!

כי אם אפתח את הלב עד הסוף

אם אוהב עד הסוף

אם אהיה בשלמות גם בגוף

גם בנפש

גם ברגש

בהכל -

והאדם שאני כ"כ אוהבת וקשורה אליו יפגע בי או ילד או אני אאבד אותו -0 אני פשוט אתרסק! אני אמות!

(כך המוח/הנפש אומרת לנו בתת מודע)

אז לא! אני אתרחק, כל פעם עוד קצת, ואז גם אם הוא יםגע בי, או ילך, או אאבד אותו - אני אשרוד! אני לא אמות!

אני אעבור את זה כי זה לא יהיה שובר ומרסק וכ"כ כ"כ כואב

אלא כואב רק קצת...

ויש הרבה מה להעמיק בזה אבל זה הבסיס.

מכאן התנהגויות כאלה ואחרות יכולות להתפתח ואפילו להתעצם.

ואנחנו צריכים בעצם להזכיר לעצמנו *במודע* שאם בוחרים באמת לא להיפגע אף פעם אז באותה נשימה אנחנו בוחרים גם לא לאהוב (עד הסוף) אף פעם.

כי כל אהבה באשר היא כוללת בתוכה, ממש בילד-אין גם פוטנציאל פגיעה.

כולנו אחרי 120 נמות.

יכול ח"ו לקרות כל דבר לכל אחד

ח"ו אנשים מפחדים גם מהמוות, גם מפרידה בגירושין, גם מפרידה של גירושין רגשיים בלב, גם מפגיעה של השני/ה וכו' וכו'

אבל אפשר לקחת את הסיכוי הזה לאהבה עצומה ואיתו הסיכון לפגיעה, ולחוות חיים שלמים ועוצמתיים

וכן, אפשר גם לחשוב רק על הסיכון בלהיפגע ולא לקחת את הסיכוי לאהבה בגללו (והרבה מאוד באמת נוהגים כך) - אבל רק צריך לראות את זה בעיניים פתוחות ומפוקחות ולהבין שאנחנו מפסידים גם אהבה שלמה בצורה הזו שאנו לא רוצים אף פעם להיפגע...

ולגבי כל הפן של המגע וחיי האישות - יש כאן כ"כ (!) הרבה דברים שצריך לברר וללבן ולראות שאני לא יודעת מאיפה להתחיל + לא אפשרי ע"ג הפורום,

אבל ממליצה לכם בחום להתחיל ולפנות למרכז יה"ל, וגם בנוסף לטיפול שאשתך עושה (וכל הכבוד לה! ממש ממש ממש!) אפשר לחשוב על טיפול זוגי בהמשך

אני כמעט בטוחה, או אפילו בטוחה, שכל אחד משלושת הדברים האלה יכול לעזור לכם מאוד מאוד מאוד

ולשפר את חייכם מאוד.

יש כ"כ הרבה מה לעשות ולהציע וכלים וכו' שזה מדהים...

גם בהדרכה לחיי אישות

גם בטיפול אישי

גם בטיפול זוגי.

וכן אוסיף כאן תשובה בנושא הפערים בחיי האישות שכתבתי כאן בעבר, ואולי תוכל למצוא בה קצת עזרה גם לכם:

"יש בפער הזה בין בני הזוג,

במיוחד בתחום האישות,

מין מעגל הרסני כזה שבו בן הזוג שרוצה יותר מרגיש: אני לא אהוב, אני לא רצוי, לא רוצים בי, לא חושקים בי,

ואל מול זה בן הזוג שרוצה פחות מרגיש: מה דפוק בי? למה אני לא רוצה יותר? למה ל"כולם" (ממש שמרכאות!) זה הולך חלק ורק לי לא? מה לא בסדר בי? למה דוחקים בי? הצילוווו!

והמעגל הזה ממש מזין את עצמו -

בן הזוג שרוצה יותר מנסה -

השני לא רוצה - מרגיש שדוחקים בו - דוחה את זה -

בן הזוג שרצה יותר מרגיש כנ"ל לא אהוב וכו' -

ומנסה למחרת או לפני שוב "בכוח" הכוונה שאינטנסיביות כי הוא חייב להרגיש כמה שיותר מהר אהוב -

ואז בן הזוג השני עוד יותר מרגיש חנוק ולחוץ!

ואז שוב ושוב ושוב.

ממש כל אחד דורך לשני בלי כוונה על ה"כפתור הרגשי| שהכי כואב לו כרגע.

שלב ראשון יהיה קודם להביט בזה.

לזהות את זה.

לקבל את זה.

להבין את זה.

להבין את עצמנו.

לקבל את עצמנו.

פערים יש בין כל בני הזוג, באמת,

גם בנושא הזה יש לרוב מוחץ ככל הזוגות פערים - לפעמים האיש רוצה יותר והאישה פחות,

לפעמים האישה רוצה יותר והאיש פחות,

לפעמים אצל אותו הזוג (!) זה יכול להשתנות בתקופות החיים השונות

אבל תמיד יורגש הרגש הזה של התסכול.

זה באמת לא נעים להרגיש שלא אוהבים אותי או לא חושקים בי מספיק!

זה באמת לא נעים להרגיש שמשהו בי דפוק או למה אני לא כמו כולם או די כבר שיתנו לי ספייס!

זו הרגשה מאוד לגיטימית

לא צריך להוסיף לעצמנו רגשות אשמה *על עצמם ההרגשה הרעה הזו*

כי היא כ"כ כ"כ טבעית ונורמלי ואנושית!!!

ורק אחרי ההבנה הזו אפשר שנייה לחשוב מה אפשר לעשות?

איך כן להצליח לגשר על הפער?

אז אפשר לדבר עלזה

ושוב לדבר על זה בזמן אחר שיותר בנחת

ואפשר ליזום יום בשבוע שהוא "קבוע" ומעבר לכך אפשר אם רוצים להוסיף ספונטניות

ואפשר לחששוב על דרכים אחרות שבן הזוג השני יראה לראשון שהוא אוהב ורצוי וחושקים בו מלבד יחסים,

לדוגמא מילים טובות, תשומת לב, יחס אוהב, מתנות, פתקים, זמן איכות יחד, אמירה "אני אוהבת אותך ורוצה בך אך כרגע לא מתאים לי. אולי מחר? או אולי 5 דקות אעשה לך מסטג' מפנק במקום?"

משהו כזה - אמירה שיוצרת אצל השני בלב את הידיעה שהוא *כן|* מאוד מאוד אהוב ורצוי רק עכשיו לא מתאים ובפעם אחרת כן.

אפשר לחשוב על דרכים שבן הזוג שרוצה פחות לא ירגיש שהוא "נלחץ אל הקיר"

שהוא יותר יקשיב לרצון שלו.

הרצון כאן חשוב חשוב חשוב.

להקשיב לרצון שלו

לקצב שלו

למה מסב לו הנאה

להתרגל שהמטרה שלנו היא הקירבה הזוגית

היא ההנאה מהביחד שלנו

ולא הגעה לשיא או חדירה או אקט זה או אחר -

אלא עצם הקירבה היא היא המטרה.

לא להכניס לחצים,

להקשיב לגוף,

להיות נוכחים ברגע,

להתמלא בחיות (בשורוק) גם בפן העצמי-האישי

לפתח את העולם האישי ותחביבים ובכללי דימוי עצמי טוב

לפתח את המרחב הזוגי (לא רק האירוטי) ולהקדיש זמן, פניות, מקום, מאמץ ואנרגיה למרחב הזוגי ואח"כ גם האירוטי,

להכניס גיוון בחי האישות,

להכניס עומק בחיי האישות ולהעמיק את מה שקיים

ללמוד עוד על מנגנון ההנאה והחשק הנשי

ועל מנגנון ההנאה והחשק הגברי

ללמוד עוד ולהקשיב לגוף ולרצון

ללמוד עוד איך להגיע להנאה ואיזה מגע נעים לי

ללמוד איך לתקשר את זה נכון לבן/בת הזוג

להכיר יותר לעומק את הגוף שלנו ומה מסב לו הנאה, איפה, מתי, סוג מגע מסוים, מיקום מדויק, קצב מסוים, מהירות מסוימת וכנ"ל אצל בן הזוג,

להכניס אווירה נעימה בבית בכל היום ולא רק במיטה,

לדאוג שלא יהיו כאבים כלל

להרגיע ספקות הלכתיים אםפ יש או תפיסות מוטעות או חינוך מוטעה שהשתרשו מילדות

אם יש יובש בנרתיק – לשים ג'ל סיכה, וגם לדאוג שהאישה תהיה מגורה מספיק, לחכות בסבלנות את הזמן שדרוש לאישה כדי להגיע לכך ולא למהר מדי, כי אז האיזור של האישה עדיין יבש ועלולים להיות כאבים.

- לגלות עוד סוגי מגע נעימים, למשל ע"י המשחק "1-5" שבו אחד מבני הזוג בתורו "מטייל" על גופו של בן הזוג השני כל פעם במגע אחר: מגע מרפרף, מגע מסיבי יותר, עם קצות הציפורניים, עם כריות האצבעות, כמו מסאז' וכן הלאה, כל פעם באזור אחר בגוף, ובן הזוג השני רק אומר עד כמה נעים לו מ1-5.

מה שנעים – ממשיכים, מה שלא – עוצרים מיד.

- לדעת שכדי להגיע לאורגזמה נשית, צריך שלא יהיו הפרעות טרדות, מחשבות ודאגות במוח – כי אז האמיגדלה במוח פעילה ואי אפשר להפריש הורמונים של חשק מיני.

לכן לדאוג לפנות את המוח מטרדות, לדחות אותן לאח"כ, לנעול את הדלת עם מפתח, לשים מאוורר אם צריך, לנתק פלאפונים, לא לחשוב כל הזמן: "מה בן הזוג חושב עליי? איך אני נראית? אני שקטה מדי? קולנית מדי? הוא עושה טוב? אני עושה טוב?

פשוט לא לחשוב אלא להתרכז רק בהנאה וברגע בשלווה ובנחת.

- להכיר את הדגדגן, איזה מגע נעים, התמדה, סבלנות, קצב, אזור מדויק,

"טיזינג" – להתקרב – ולסגת, להתקרב ולסגת כדי ליצור תשוקה רבה יותר, תנוחות שונות שיכולות לגוון וגם ליצור מגע נעים יותר,

להוריד תחושת חובה מלהגיע לשיא – המטרה היא ההנאה והביחד לא ההגעה לשיא!

-היכרות וירטואלית מחדש בכאילו עם בן הזוג שלנו, יכול ליצור עניין וחשק

- חסמי חשק: דברים שיכולים לחסום את החשק וצריך לשחרר אותם:

גלולות,

תרופות (ללחץ דם, כולסטרול, דיכאון וחרדה),

תזונה לא מאוזנת

אלכוהול וסמים

חוסר פעילות גופנית

עייפות

לחץ וטרדות

הדחקת תחושות (כתוצאה מחינוך, או ביישנות או חוויות עבר)

ריצוי יתר (אישה שמרגישה שמיניות בשבילה היא שירות לבן הזוג – חייבים להפסיק עם זה! ולהיות יחד רק שרוצים ובוחרים!)

דימוי עצמי נמוך

קושי לקבל

חרדת ביצוע

חרדת דחייה

חשש מקירבה

רשימת מטלות

חסמים זוגיים

משבר ההורות

-חשק מיני ותשוקה זה לא דבר ספונטני ופאסיבי!

זה דבר אקטיבי לגמרי שאפשר לעורר!

לא מחכים לו שיבוא מהשמים,

אלא פועלים כדי ליצור אותו – להסיר חסמי חשק וחבלני חשק,

ליצור מרחב אירוטי (זמן פניות ומקום לאירוטיקה),

להשקיע בחידוש וגיוון ודברים טובים, כיפיים ורומנטיים,

להשקיע בהעמקת מה שכבר קיים

לטפל במה שדרוש טיפול – כמו דימוי עצמי נמוך או חסמים ממגע אינטימי.

-לדעת לתת ולדעת לקבל - לפעמים חושבים בטעות שרק לתת זה טוב.

אבל הלימוד (זה ממש לימוד!) של לדעת לקבל הוא כל כך משמעותי בכללי, ועבור חיי האישות הפרטי, ממש לאין ערוך!

גם לאישה וגם לאיש!

-אינטימיות טובה- חשוב לשתף לשתף לשתף בהכל- גם בטוב, גם ברע, גם בחלומות, גם בקשיים.

-התפתחות אישית טובה – בריאות הגוף, העצמה אישית, שמחה, יצירתיות, ביטוי עצמי - תורם רבות מאוד גם לזוגיות וגם למיניות.

-אווירה תומכת חשק- מגע פיזי, שחרור לחצים, זמן בלי הילדים, דיבור מעורר ומפרגן, חיבוקים ונשיקות.

-עוד כל מיני טיפים קטנים שיכולים גם לעזור קצת: חימום האווירה: חיבוק בבוקר, יום ללא הערות, הודעות חביבות במהלך היום, שנת צהריים, לחישות באוזן, חיבוק ארוך במשך היום, הפתעות נעימות, בגדים יפים, ארוחה קלה ומפנקת, שתייה חריפה, דיבור פתוח, שוקולד, מוזיקה, רחצה משותפת, ריח טוב, עמעום אורות, נר, לעשות עניין והתרגשות מההתפשטות, ללבוש לבנים יפים, מילים חמות, תאורה מחמיאה, ביגוד חלקי מחמיא.

-לצאת מהספונטניות – לקבוע זמם מראש. וחוץ מזה אפשר עוד בלי לחץ אם רוצים.

לתכנן זמן לרומנטיקה.

-שימוש בפנטזיות כדי לקרב בין בני הזוג- מימוש פנטזיות בזוגיות עצמה בטוב כמובן.

-תשוקה זו יצירה.

יוצרים תשוקה ע"י מרחב אירוטי, הסרת חסמים, עיסוק בזה, לימוד על זה, לא לחכות לתשוקה שתגיע משמים, אלא להתמיד עד שתהיה יצירה של תשוקה."

זהו בינתיים,

אם תרצה להוסיף עוד נקודות להתייעצות וכו' - בשמחה

בהצלחה רבה רבה

לא ידוע לנו על פגיעה מינית, מצד שני היא אומרת שאולי היה משהו כשהיא היתה קטנה והיא לא זוכרת.

 (בגלל התסמינים האלו, הקושי בקשרים ובאינטימיות ובנוסף חלומות שקשורים לזה שיש לה מהילדות),

ב"ה התחילה היום טיפול, העלתה גם את הנושא הזה למטפלת.
 

אתמול היא ראתה את השרשור,  (מהניק הרגיל שלי) הבינה מה מדובר, דיברנו, היא ניסתה להתקרב, ושוב פעם  - באמצע נסגרה, אמרה שהיא בלחץ ולא יכולה להמשיך.

מצד אחד כל פעם התקווה שהפעם זה יצליח מתרסקת ומרסקת אותי. לא רוצה לקוות, זה כואב.

מצד שני אם התקווה לא תהיה אז אין לי סיבה להמשיך לחיות ככה בקשר כזה.

מתסכל

היא אמרה שהיא הבינה שאני לא רוצה שהיא תנסה כי אין סיבה שזה יעבוד עד שיגמר הטיפול.. ולא רצתה לפגוע.

יש בזה משהו.

,

עונה על שאלות נקודתיות.

@חבובוש לגבי מה שקרה, היא טוענת שככל שהתקרבנו יותר זה נהיה יותר  מלחיץ ומפריע  לא צחקתי עליה להיפך, גם היא אומרת (עכשיו) שזה נטו אצלה ולא תלוי במה שאני עושה, להיפך אני עושה מה שצריך לעשות ואני בסדר.

יש ילדים, היא יותר משנה אחרי לידה ועם מניעה (נובהרינג) אבל זה היה גם לפני המניעה

@העני ממעש כן ייש חינוך מאד דוסי - אבל את הנקודה הזאת עברנו מאד בהתחלה. זה חרדה מקשרים, גם עם חברות זה קיים, לא דווקא בפן המיני.

ו @נגמרו לי השמות כתבת דברים יפים, מעודדים, חשובים אבל הם לא מצליחים להרגיע או לעודד אותי כי אני מרגיש ורואה ושומע ממנה לא מעודד. זה קושי בקשרים אישיים מכל הכיווניפ, עם משפחה, חברות, וכמובן איתי. אני פוחד לקוות שהטיפול יעזור כי אם הוא לא יעזור אני לא אמצא כוח לאסוף את עצמי ולהאמין שיש עוד סיכוי.

מצד שני אם אני לא מקווה ומאמין שהטיפול יעזור - למה אני מחכה וסובל בנתיים?  ולכן העיצות על מה גורם לזה ומה יכול לעזור לזה לא עוזרות לי.

הם מפחידות אותי, כי אם כל זה לא יעזור? כי ניסינו כ"כ הרבה דברים וכל פעם שהיתה התקדמות כלשהי - היתה נסיגה משמעותית (כי ככל שהתחזק הקשר הלחץ השפיע יותר והפריע יותר.

התסכול שלך והחשש שלך מאוד מאוד מובנים. באמת.

יחד עם זאת, שים לב שאתה מסתמך של ספק כרגע.

ז"א מה שאתה אומר בעצם -

ש*בטוח* לא טוב לך כרגע,

וש*בטוח* אתה לא תרצה להמשיך את כל חייך ככה

וש*אולי* אם אשתך/אתם תעברו טיפול זה יכול לעזור, ואולי לא.

ואם לא יעזור - לא תמצא כוח להמשיך

ואם תמשיך ככה בלי טיפול - כנ"ל לא יכול להמשיך.

אבל מה אם לקחת בחשבון ***מה אם הטיפול כן יעזור***

כי אפילו שזה ספק, זה משהו, זה כמה אחוזיםלתקווה לטוב.

כי כרגע יש 0% תקווה לטוב אם המצב ימשיך ככה בדיוק כמו שהוא

וגם 0% תקווה לטוב אם הטיפול לא יעזור - אז מפחד בכלל להתחיל ולסמוך עליו - אז לא יקרה בכלל - אז שוב חזרנו לנקודה שהכל נשאר כך ועדיין לא טוב לך.

מציעה עם כל החששות, כן לקוות לאחוז הקיים שהטיפול כן יעזור.

ואם חלילה לא הוא, לנסות טיפול אחר.

כי כרגע זו הנקודה היחידה שיכולה לעזור לכם.

אפשרות של גירושין כמובן כן יכולה לעלות על הפרק, אבל במצב שאתה מתאר חבל מאוד מאוד מאוד שתעלה כרגע, אלא רק אם חלילה כלום לא יעזור ולא ישתנה למרות הטיפול האישי בה, טיפול זוגי לכם, הדרכה טובה לחיי אישות לשניכם - אלו שלושה דברים שיכולים באמת ובתמים לעלות אתכם ולהקפיץ אתכם ממש למעלה בכל המישורים!

ואם לא מתאים מטפל אחד, מנסים מטפל אחר. זה באמת מסע.

אבל זה מסע לחיים שלמים ומאושריםבאמת.

וזה בסופו של דבר שווה כל רגע וכל מאמץ וכל שקל וכל אנרגיה וכל זמן וכל מחשבה.

מציעה בחום כרגע להעצים את אשתך שבחרה ללכת לטיפול.

לשדר לה כמה שאפשר ביטחון.

ביטחון בה

ביטחון בקשר שלכם

ביטחון בהצלחת הטיפול.

להיות איתה שם.

לתמוך בה.

לאהוב אותה.

ובחיי האישות - כלל מספר אחד בשבילכם כרגע זה לעשות סוויץ אחד גדול בראש ולהבין שהמטרה שלנו היא הקירבה!

המטרה היא ההנאה, הביחד

ולא המטרה שלנו היא חדריה או מטרה שלנו להגיע לשיא - לא לא לא!

עצם זה שבתת מודע חושבים שכל מגע וכל ניסיון להגיע למיטה חייב (!) להתסיים ב"חדירה" מלאה או ב"שיא" - זה לכשעצמו יכול להלחית את האיש/האישה/שניהם ויכול לכבות או להביא לחצים שלא מאפשרים להיות שם בכלל.

מציעה ממש בשבועיים הקרובים להוריד כל ציפייה ואפילו להחליט מראש ובצורה מוסכמת וברורה על שניכם (!) שבשבועיים הקרובים אין בכלל יחסי מין!

אלא רק מגע של קירבה ואהבה והנאה ואסור ממש אסור להגיע לקיום יחסים בתקופה הזו.

מה שזה יכול להשיג, זה להוריד את ה"מטרה" הזו של להגיע ל"סוף" או חדירה או השיא,

להוריד מתחים ולחצים,

לאפשר לאשתך במיוחד להתחבר לדבר הכי הכי חשוב שיש - והוא *הרצון* שלה,

לראות וללמוד איזה מגע נעים לה - ולדעת שהיא שולטת בקצב ובהכל!

ואם נעים לה והיא רוצה עוד - יהיה

ואם נעים לה והיא לא רוצה מעבר - לא יהיה!

ואם נעים לה והיא רוצה להפסיק - מפסיקים!!!

ממש לתרגל את זה כמה וכמה וכמה פעמים

שהרצון שלה הוא זה שיקבע.

שהמטרה תהיה רק רק הקירבה ולא משהו אחר.

שהלחצים להגיע למשהו לא יהיו.

שהקצב יוכתב ע"י הנעימות וההנאה שלה.

שהשליטה תחזור אליה,

שהיא תרגיש אוטונומיה על הגוךשלה

שהיא תוכל להתחיל להתחבר מחדש לרצון שלה, להנאה שלה.

זו התחלה בסיסית לדעתי לכל זוג, ובטח שלכם.

בירור הרצון ואפשרות ונתינת מרחב לקיומו +

הגדרת המטרה כמטרת הקירבה! וזהו!

+

מרחב ביטחון בה ובקשר שלכם ואמונה ותקווה גם בטיפול וגם בכוחות שלה, שלך ושלכם יחד

זה לדעתי שלושה דברים שיכולים לעזור.

בהצלחה רבה רבה רבה!

כתבת דברים נכונים, לגבי החיי אישות זה לא הבעיה זה הסמפטום זה קורה לאו דווקא במגע, כשיש התקרבות נפשית (מה שהרבה פעמים גם מוביל למגע גופני אם התנאים מאפשרים) יש התרחקות והתכנסות. גם כשלא רלוונטי בכלל ללכת למיטה (אמצע היום, ילדים בבית, אנחנו בחוץ וכו') זה קורה.

הנקודה הזאת שאת מעלה של הדרכה לגבי חיי אישות לדעתי לא קשורה למקרה הזה (למרות שהגיוני שזה יעשה טוב) כי זה לא בעיה בחיי אישות אלא בעצם קיומו של קשר קרוב.

ואכן המיקוד הוא בטיפול אישי לאשתך החל מהפן הנפשי ולעומק ככל שידרש, על מנת שתוכל להגיע לחיים שמחים ושלמים *עם עצמה* ועם כל מה שעברה - ומכאן תוכל להיות גם בת זוג אחרת לך.

זה באמת כואב ולא פשוט

גם עליה, על מה שעברה, על מה שהיא מתמודדת איתו יום יום

וגם עליך שאתה סופג את הריקושטים מאותה פגיעה או התמודדות 

וגם על הזוגיות שבסופו של דבר נפדעת מכך.

עם זאת,אתם כבר ממש ממש בתוך הדרך לשיפור ב"ה!

זוהי אשתך אשר בחרת

שעוברת משהו מאוד לא פשוט

מוכנה להסתכל לו בעיניים,

להודות בו,

לטפל בו

לעשות דרך

אז השמים הם הגבול מה אפשר להשיג עם הרצון הזה, המוכנות הזו, הנכונות והעבודה הקשה.

ב"ה תצליחו!!!

ויהיה לכם הרבה הרבה יותר טוב

כתיבה טובה וחתימה טובה

וכל הכבוד לכם,

לשניכם!

אני חושבת שגם אני הייתי מאוד חרדתית לכיוון של חרדת נטישה, ועברתי הרבה "נטישות" בחיים שלי, ופגיעות סביב הנושא.

בקשרים זוגיים ובקשרים חברתיים (חברות שפתאום נעלמו) .

לשמחתי ולמזלי, בעלי ועוד הרבה לפני שהוא היה בעלי הבין את זה לגבי, וידע לא להיפגע מכך שהייתי יכולה להיות פתאום קרה ומרוחקת כלפיו בזמנים מסויימים.

אני חושבת שטוב שהיא יכולה לשתף אותך בזה, ומהתיאור שלך נשמע ששניכם מאוד מודעים לדינמיקה בינכם.

חשוב שתוכל להכיל אותה , ואולי אפילו להבטיח שאתה אוהב אותה ללא תנאים ומקבל אותה ללא תנאים, ככה כמו שהיא (כמובן אם אתה באמת מרגיש כך), ולאט לאט עם הזמן אולי חומות ההגנה שלה קצת ירדו, היא תבין שמה שלא יהיה אתה קרוב אליה, ולא תפגע בה.... זו עיצה שלי , אבל ברור שאם אתה לא מרגיש כך אז לא בכח.

לגביי , באמת הרבה מאוד בזכות הקבלה והאהבה ללא תנאי של בעלי, יכולתי ללמוד לסמוך עליו, להיפתח אליו , לאהוב אותו גם ללא תנאים ולהבין שמה שיש ביננו הוא אמיתי, חזק ויציב.... אבל אני לא נחה על זרי הדפנה.

כל יום ממש כל יום, אני מדברת על זה עם הקב"ה . שיחזק אותי, שישמור על הביחד שיש ביננו.

וגם מדברת איתו על כך שאדע וארגיש שעצם הקיום שלי וכן עצם הערך העצמי שלי לא תלוי באף אדם אחר , (גם לא בבעלי) אלא רק בו יתברך. מבקשת מהקב"ה שיחזק אותי מבפנים. עם אותה תחושת ערך עצמי שאני מנסה לחזק אצלי, ערך עצמי שבא מעצם היותי בת אנוש, עם נשמה  אלוקית, עם זה אני עומדת מול בעלי, ללא חרדת נטישה, באהבה אך ללא תלות. לפחות משתדלת. 

בהצלחה 

אין לי כוח

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.