וזה לא דומה בכלל לשום דבר שעשיתי או עושה בחיים.

הוכיחה הן את כשירותה הפיזית והן את כשירותה הנפשית, בנות ביחידות מעורבות עולות לעיתים בהישגיהן על הגברים.

ובת שתהיה בקרבי לוקחת על עצמה את כל הסיכונים הכרוכים בכך...

הצבא עורך את השיקולים שלו ואם מוצא לנכון לגייס אשה לקרבי מסתבר שזה לא יפגע בכושר התפקוד הכללי של הגדוד.

מאיפה הבאת את הרעיון שאנס גרוע ממחבל?

אין לנו יכולת לקבוע מה עדיף על פני מה אם לא היינו שם... ב"ה

אגב אני בהחלט חמודה.

אני חוקרת את תשומת הלב של אנשים לפרטים הקטנים...

מסתבר שמאז שהחלפתי את המגדר שלי בניק לזכר נכנסו לכרטיס אישי שלי 40 איש

וכשהחלפתי ליוניסקס נכנסו רק 11 

עזוב, תוצאות של שיעמום... אגב עכשיו אני מחליפה לנקבה- אעדכן בסטטיסטיקות החדשות...

חיילת שנמצאת בקרבי לא הוכיחה שום דבר חוץ מזה שהיא אולטרא פמיניסטית ושאכ"א מת מפחד מהיח"צ.

מקלים עליהן את הרף, ונוצר מצב מגוחך, שגבר שיכול לעשות דברים פי שתיים מבת, מקבל "ציון" נמוך יותר - יחסית לנדרש ממנו, והבת שעשתה הרבה פחות ממנו מקבלת ניקוד גבוה יותר כי שוב - זה ביחס למה שדורשים ממנה. וכמובן כשלוקחים לתפקידים - לוקחים מי שיש לו ניקוד גבוה יותר, שזה בעצם הבת עם הפחות יכולת  מבצעית, וזה מוריד מאוד את הרמה והכושר הגדודי. ושלא לדבר על הנזקים שהיא גורמת לעצמה.

צריך להיות מאוד תמים בשביל להגיד את המשפטים שאמרת.

אני עונה ככל העולה על רוחי או רצוני בלי חשבונות של מותר,או אסור או ראוי או רצוי.

קח בחשבון שאפילו שירות לאומי לא באמת עשיתי.

שירתתי שש שנים בצבא, בתחום שדורש יום יום מחשבה, הקדשה והעמקה, ועשיתי כמיטב יכולתי לתת ולקדם ולפתח.
ועם כל זה, המסגרת הכללית של גיוס חובה לא-שוויוני הזוי ונצלני חייבת לעבור מן העולם ואין לי כל ספק שתעבור, ועל השירות הלאומי מיותר בכלל לדבר.

בוא נחשב את התמג של העובדים הצעירים(זה גם חלק מההוצאות שאף אחד לא מחשב) את אלפי החרדים שמתים לעוף מהישיבה ולעבוד אבל לא רוצים לשרצ בצבא לכן תקועים בישיבה 

בעיניי העיקר הוא האם נותנים משקל לרעיונות, האם מבינים את חשיבותם והאם תופסים את דחיפות ונחיצות יישומם.

האנלוגיה בין שאלת אפשרות קיומו של גיוס חובה לא-שוויוני לבין "דברים בחוק שירשנו מהשלטון העותומאני" איננה תקפה להבנתי, כי דחיפות ונחיצות השינוי בהקשר הזה שונה לגמרי, הן מהבחינה החברתית, הן מהבחינה הכלכלית, הן מהבחינה הבטחונית, הן מהבחינה הלאומית. האנלוגיה הנכונה היא לאימרתו המפורסמת של משה דיין בימי אאופוריית מלחמת 1967 ולפני הקטסטרופה של 1973 - שהאירוניה ההיסטורית הפכה להיבריס - ש"טוב שארם א שייח' בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א שייח'". כולנו יודעים איך זה נגמר ובאיזו מהירות השתנה המצב, כולל השתתפות דיין עצמו - בתוך אותו עשור שנים - כעריק בממשלת בגין שנכנעה למצרים בסופו של דבר ללא תנאי.

כל יום שמאפשרים לממסד הישראלי, לצבא הישראלי ולממשל והמשטר הישראלי לחמוק מהיערכות חדשה כוללת בהקשר הזה (על כל היבטיה ובפרט המבניים והחברתיים העמוקים), הוא הפסד עצום שיגבה בעתיד מחיר כבד, והחמרה פטאלית של בעיית ההתכוננות לשינוי הדרוש.

אמריקה שופכת עשרות ביליוני דולרים רק על התוספות השנתיות לתקציב הבטחון, בשעה שחצי מאזרחיה לא גומרים חודש.
נשמע לי כמו מתכון נפלא לעתיד בטוח ומזהיר.

מכל מקום לגבי המספרים שאתה מתייחס אליהם, ובכן מבחינת העיקרון אין לזה שום חשיבות מבחינתי. משכורת באמריקה היא לא בת השוואה בשום דרך למשכורת ברוסיה (כוח קנייה, סוג הוצאות וכדומה), שלא לדבר שבאמריקה ווטרנים נזרקים לרחובות עם כל המשכורת שהיתה להם, בגלל חובות רפואיים, ולפחות בתיאוריה ברוסיה זה לא אמור לקרות לווטרן (וכמובן גם בישראל).

או בתפקיד במודיעין

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה