וזה לא דומה בכלל לשום דבר שעשיתי או עושה בחיים.
הוכיחה הן את כשירותה הפיזית והן את כשירותה הנפשית, בנות ביחידות מעורבות עולות לעיתים בהישגיהן על הגברים.
ובת שתהיה בקרבי לוקחת על עצמה את כל הסיכונים הכרוכים בכך...
הצבא עורך את השיקולים שלו ואם מוצא לנכון לגייס אשה לקרבי מסתבר שזה לא יפגע בכושר התפקוד הכללי של הגדוד.
מאיפה הבאת את הרעיון שאנס גרוע ממחבל?
אין לנו יכולת לקבוע מה עדיף על פני מה אם לא היינו שם... ב"ה
אגב אני בהחלט חמודה.
אני חוקרת את תשומת הלב של אנשים לפרטים הקטנים...
מסתבר שמאז שהחלפתי את המגדר שלי בניק לזכר נכנסו לכרטיס אישי שלי 40 איש
וכשהחלפתי ליוניסקס נכנסו רק 11
עזוב, תוצאות של שיעמום... אגב עכשיו אני מחליפה לנקבה- אעדכן בסטטיסטיקות החדשות...
חיילת שנמצאת בקרבי לא הוכיחה שום דבר חוץ מזה שהיא אולטרא פמיניסטית ושאכ"א מת מפחד מהיח"צ.
מקלים עליהן את הרף, ונוצר מצב מגוחך, שגבר שיכול לעשות דברים פי שתיים מבת, מקבל "ציון" נמוך יותר - יחסית לנדרש ממנו, והבת שעשתה הרבה פחות ממנו מקבלת ניקוד גבוה יותר כי שוב - זה ביחס למה שדורשים ממנה. וכמובן כשלוקחים לתפקידים - לוקחים מי שיש לו ניקוד גבוה יותר, שזה בעצם הבת עם הפחות יכולת מבצעית, וזה מוריד מאוד את הרמה והכושר הגדודי. ושלא לדבר על הנזקים שהיא גורמת לעצמה.
צריך להיות מאוד תמים בשביל להגיד את המשפטים שאמרת.
אני עונה ככל העולה על רוחי או רצוני בלי חשבונות של מותר,או אסור או ראוי או רצוי.
קח בחשבון שאפילו שירות לאומי לא באמת עשיתי.
שירתתי שש שנים בצבא, בתחום שדורש יום יום מחשבה, הקדשה והעמקה, ועשיתי כמיטב יכולתי לתת ולקדם ולפתח.
ועם כל זה, המסגרת הכללית של גיוס חובה לא-שוויוני הזוי ונצלני חייבת לעבור מן העולם ואין לי כל ספק שתעבור, ועל השירות הלאומי מיותר בכלל לדבר.
בוא נחשב את התמג של העובדים הצעירים(זה גם חלק מההוצאות שאף אחד לא מחשב) את אלפי החרדים שמתים לעוף מהישיבה ולעבוד אבל לא רוצים לשרצ בצבא לכן תקועים בישיבה
בעיניי העיקר הוא האם נותנים משקל לרעיונות, האם מבינים את חשיבותם והאם תופסים את דחיפות ונחיצות יישומם.
האנלוגיה בין שאלת אפשרות קיומו של גיוס חובה לא-שוויוני לבין "דברים בחוק שירשנו מהשלטון העותומאני" איננה תקפה להבנתי, כי דחיפות ונחיצות השינוי בהקשר הזה שונה לגמרי, הן מהבחינה החברתית, הן מהבחינה הכלכלית, הן מהבחינה הבטחונית, הן מהבחינה הלאומית. האנלוגיה הנכונה היא לאימרתו המפורסמת של משה דיין בימי אאופוריית מלחמת 1967 ולפני הקטסטרופה של 1973 - שהאירוניה ההיסטורית הפכה להיבריס - ש"טוב שארם א שייח' בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א שייח'". כולנו יודעים איך זה נגמר ובאיזו מהירות השתנה המצב, כולל השתתפות דיין עצמו - בתוך אותו עשור שנים - כעריק בממשלת בגין שנכנעה למצרים בסופו של דבר ללא תנאי.
כל יום שמאפשרים לממסד הישראלי, לצבא הישראלי ולממשל והמשטר הישראלי לחמוק מהיערכות חדשה כוללת בהקשר הזה (על כל היבטיה ובפרט המבניים והחברתיים העמוקים), הוא הפסד עצום שיגבה בעתיד מחיר כבד, והחמרה פטאלית של בעיית ההתכוננות לשינוי הדרוש.
אמריקה שופכת עשרות ביליוני דולרים רק על התוספות השנתיות לתקציב הבטחון, בשעה שחצי מאזרחיה לא גומרים חודש.
נשמע לי כמו מתכון נפלא לעתיד בטוח ומזהיר.
מכל מקום לגבי המספרים שאתה מתייחס אליהם, ובכן מבחינת העיקרון אין לזה שום חשיבות מבחינתי. משכורת באמריקה היא לא בת השוואה בשום דרך למשכורת ברוסיה (כוח קנייה, סוג הוצאות וכדומה), שלא לדבר שבאמריקה ווטרנים נזרקים לרחובות עם כל המשכורת שהיתה להם, בגלל חובות רפואיים, ולפחות בתיאוריה ברוסיה זה לא אמור לקרות לווטרן (וכמובן גם בישראל).
חחאנייייאו בתפקיד במודיעין
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב
שבשליטה עצמית יש מרכיבים:
רצון
טריגרים
מודעות
יישום
התמדה
בגלישה יש
רצון-
כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)
מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)
טריגרים-
מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)
כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)
מודעות
יישום
התמדה
דומים בכל נושא של שליטה עצמית
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
