מתייעצת אתכן...אנונימית לרגע1

אחת הבנות שלי נמצאת בכיתה עם חברה שאני פחות אוהבת (לצורך הדוגמא נקרא לה שרה). אמא של שרה ואני חברות טובות

אמא של שרה מאוד רוצה שגם הבנות שלנו יהיו חברות. לכן היא התקשרה למורה וביקשה ששרה תשב ליד הבת שלי. היא גם תמיד מבקשת מאתנו חומרים, והשלמות 

(הבת שלי ישבה ליד ילדה אחרת, מקסימה)

ומאז- כל פעם כשהבת שלי חוזרת מביהס, היא פשוט בן אדם אחר. 

בכל פעם שמפגישים ביניהן היא הופכת צורה, ואני כל כך לא אוהבת את זה

כל כך לא אוהבת את הקשר הזה

ההורים שלה מקסימים ממש

אבל הבת שלהם- פחות...

היו פעמים שהיא דירדרה את הבת שלי לריבים עם כמעט הרמת ידיים

הבת שלי שקטה ומופנמת מאוד פינתית

לא רוצה בחברות הזו

אבל מצד שני לא יודעת באמת מה אפשר לעשות..

לדעתי שתי אפשרויותanonimit48
אם זה עוד לא חמור לדעתך ואת לא בטוחה בטיב הקשר
הייתי עושה שיחה עם הילדה. אני לא יודעת באיזו כיתה הן אז זה תלוי...

אם לא זה, אז לדבר עם המורה ולבקש בדרך יצירתית שהבת שלך לא תשב לידה כי היא לא עושה לה טוב וגם היא מעדיפה שלא.
לשתף את המורה כמובןמיואשת******
ולהסביר יפה. ולבקש שלא תגיד.
המורה בעצמה יכולה לומר לאמא של שרה שהיא רואה בכיתה שכשהן יושבות זו ליד זו זה לא עושה להן טוב והם חא מקשיבות או כל דבר דומה.
המורה יכולה גם לבקש מבת אחרת להשלים לשרה כשהיא חסרה. בשביל זה יש מורה
כמובן ששרה מקסימה והכל בסדר, וחשוב להציג את זה כל גם למורה, רק השידוך בינהן לא עולה יפה.
קורה. בסדר
ואת לא חושבת שהיא תבין מבין השורות?אנונימית לרגע1
נשמע שמה שמיואשת מייעצת נכוןלפניו ברננה!
המורה היא גורם שלישי "נייטרלי", האמא של שרה בכלל לא צריכה לדעת שאת דיברת עם המורה על זה...
יש עוד גורמים להפריד בין תלמידות כמו הפרעות בשיעור, צורך לימודי, צורך של בעיות ראיה ועוד מגוון..
היא המורה, היא מכירה את הילדה השניהמיואשת******
ואין פה מה להבין. לילדה שלך לא עושה טוב איתה. זה מצב שקורה גם כשהילדה השניה היא כלילת המעלות. לכן אמרתי אין טעם לדבר על הילדה השניה ולפרט אלא פשוט לומר שלא עושה לבת שלך טוב הביחד איתה.
מה המורה תחשוב או תבין מזה, כל עוד את הקפדת לא לומר מילה רעה, זה בסדר. ואל תשכחי שהמורה רואה אותה כל יום ומן הסתם כבר יודעת כל מה שאת
לא תגידי
תודה! אדבר עם המורהאנונימית לרגע1
לא נראה ליאביול
מה מיואשת אמרה הוא מאוד הגיוני. הרי המורה קובעת את המקומות והיא יכולה להציג שיקול אחר
לדעתי תדברי עם המורה תסבירי לה את הסיטואציה הלאבתי 123
נעימה הזו
ברורר שלשתף את המורה..באר מרים
הבת שלי קצת שובבה ובמשך השנה קיבלתי מהמורה כמה פעמים טלפונים לגבי בנות מסויימות שאמנם מקסימות אבל החברות ביניהן לא טובה והמורה ביקשה שארחיק ביניהן גם אחרי הצהריים.
אחת מהן בת של חבר ממש קרוב של בעלי, הם פשוט צחקו על זה ביניהם והמשיכו הלאה..

בכלל לא לקחו את זה אישית..

יש לי שכנים ממש קרובים בבית הסמוך שהבן שלהם משפיע ממש לרעה על הבן שלי ואני ממש מרחיקה ביניהם, וזה לא סותר את זה שאמא שלו ואני חברות טובות,
ושכנה אחרת שידוע לי שהיא העבירה את הבן שלה לכיתה המקבילה כדי להפריד בינו ובין הבן שלי ואני ממש מבינה למה וזה ממש לא פוגע בחברות ביננו..

ממש קורה שילדים מסויימים לא מתאימים ביחד וזה לא קשור לחברות בין ההורים..
נכון את לגמרי צודקתאנונימית לרגע1
מה שאני קצת חוששת זה שהאמא תופתע או תעלב כי היא כן מנסה לשדך בין הבנות והיא לא בדיוק רואה מה הבעיה
עונה מהצד השניאמאשוני
הבן שלי היה כזה שהורים הרחיקו את הילדים ממנו כשאני ניסיתי לקרב ביניהם.
הדבר שהכי הכי פגע בי זה שלא ידעתי.
אני מנסה להתקשר להזמין, להפגיש, להושיב אותם אחד ליד השני במשך שנה שלמה, ולא מבינה שאני רק פוגעת בילד שלי כי הילד השני מתרחק ממנו.
אף אחד לא אמר לי שיש בעיה בכימיה ביניהם.
במסיבת סיום אני אומרת לבן שלי שיקח זוג את הילד השני, כי הוא היה לידו במקרה בלי בן זוג
אז האמא התערבה והצמידה לבן שלה ילד אחר.

נפגעתי ממש ממש וכעסתי מחוסר השקיפות.
הורים לילדים יודעים שיש להם התמודדות מורכבת, אף אחד לא יפגע ממך בגלל שאת רואה השפעה לא טובה על הבת שלך,
כן יהיה מקום להיפגע עם אחרי שנה שלמה שמנסים לקרב פתאום מגלים שהצד השני מנסה להרחיק. כמובן שאלי האמא של הילד חייכה ונתנה לי הרגשה שהכל בסדר.

בשלב הראשון אני חושבת שזה בסדר לא לשתף את האמא השניה אלא לדבר רק עם המורה,
אבל אם את רואה שהאמא השניה ממשיכה לנסות לקרב ביניהן פשוט תדברי איתה בכנות ותגידי לה שלדעתך לאור אופי הבת שלך פחות מתאים שהם ישבו אחת ליד השניה בכיתה.

אולי אחרי שיחה כזאת להזמין את הילדה אליכם הביתה לשחק עוד פעם אחת (תחת עיניך הפקוחה) כדי שלא להתחיל במריבה, ואח"כ ההתרחקות תהיה טבעית יותר ובלי טינה.
אני לא יודעת אם זה צריך לבוא מהמקום שליאנונימית לרגע1
אני אנסה להרחיק
אבל להוסיף על זה, וגם לחרב לגמרי את היחסים בכך שאומר שהילדה שלה משפיעה על שלי לרעה? קודם כל מי אמר שהיא מרגישה כמוני?
ואם היא תצטדק ותאמר שאם כבר אז שלי לא טובה וכו.. מעדיפה לא להכנס בכלל לפינה הזו.
מרגיש לי לא נכון..
אני חושבת שאם מרגישים ריחוק ממישהו, צריך להבין שכנראה הוא לא מעוניין והסיבות לא באמת משנות
אבל איך היא תרגיש ריחוק?אמאשוני
הרי את רוצה שהמורה תפריד בטבעיות בלי שהצד השני ירגיש שהצד הראשון לא מעוניין
אם זה עובד טבעי, הבנות לא יושבות ביחד וכל אחת מוצאת מעגל חברות משלה, אז אחלה,
אבל אם *לא*
אז רלוונטי כל מה שכתבתי.
טוב שכתבת על החוויה מהצד השניאני זה א
רק רוצה לסייג שזה מאוד מורכב ולדעתי אם זה במסגרת הבית ספרית כן נכון שיבוא מצד המורה.בק בבד כמובן לא לנדות את אותה ילדה ולחבר אותה עם מישהיא שכן מתאימה.
ולפעמים דוקא שקיפות בין ההורים עצמם פחות עובדת .למשל חברה שלי בטוחה שהילדה שלה מושלמת ומשדרת את זה גם לילדה אז כל הערההלגבי משהו שלא עובד בין הילדים מאוד פוגע בה.אבל אם המורה לדוגמא היתה אומרת לך אני רואה שהבן שלך מאוד רוצה להתחבר עם ילד מסויים אבל נראה לי שיותרהמתאים שיתחבר עם ילד אחר זה יותר נכון.זה יותר נקי בעיני לפחות..ואגב במאמר מוסגר אם לילד מסויים יש קושי חברתי זה בהחלט תפקידה של המורה לתווך לתלמידים את העניין .. לבת שלי היתה בכיתה ילדה עם קושי חברתי והמורה תיווכה את זה מאוד יפה וגרמה לשינוי ממש משמעותי
אני חושבת שאת אשה מדהימה ויוצאת דופןמיואשת******

ממה שאני מכירה על הורים (וכנראה גם על עצמי) חושבים שהילדים שלהם מושלמים, וקשה מאד להכיל שמישהו אחר לא רוצה להתחבר לילדה שלך.

אני לא אקבל את זה יפה בכלל אם ידברו איתי על זה

מצד שני אני ערה לחלוטין לראות שיש ילדות שלא רוצות להתחבר איתה (בפרט אחת שהיא מאד מחבבת, אבל זה לא הולך, לא ברור לי מספיק אם מצד הילדה או האמא) ואני מתווכת לה ומסבירה שלא כל מי שאנחנו רוצים להתחבר איתה מתאים לה להתחבר איתנו, וצריך לחפש מישהי אחרת.

אז אני חושבת שזה משחק של ערנות של שני הצדדים, והלוואי שיכולתי להיות כמוך ולקבל את זה יפה שמדברים איתי בגלוי אבל לא נראה לי שאני מסוגלת לשמוע בפה מלא כזה דבר. ולא אהיה מסוגלת לומר את זה למישהי אחרת.

יש דרך לומר כל דבראמאשוני
אם דרך המורה זה עובד- מצויין!
אבל אם האמא ממשיכה לנסות לחבר אפשר לשקף לה שזה פחות מתאים בצורה לא מעליבה.
הבן שלי עם אופי מנהיגותי, ואם יש ילד עם אופי "מרצה" זה לא ילך כי תמיד הבן שלי יחליט והילד השני יסכים.
זה נכון לגבי הרבה תכונות ואין מה להיעלב.
פשוט במקום להגיד "הילדה שלך פטפטנית"
אפשר לומר "הילדה שלי צריכה שקט"
במקום לומר "הילדה שלך שתלטנית" אפשר לומר "הילדה שלי צריכה מרחב קבלת החלטות"
אפשר לשבח את הילדה השניה על התכונות שבה.
זה ממש לא צריך להעליב.
אני חוזרת ואומרת בתור אמא לילד כזה: הדבר הכי אבל הכי פוגע זה חוסר שקיפות.

איך אפשר לגרום לאמא השניה להבין שמשהו כאן לא עובד, אפשר לחשוב על מגוון דרכים, אבל בסוף היא צריכה לדעת מה קורה,
זאת הילדה שלה על תכונותיה הטובות והמאתגרות.
לתת תחושה שהכל בסדר כשלא הכל בסדר זה עוול כלפי הילדה. (היא קולטת את אמא שלה שמנסה לקרב וקולטת ריחוק מהילדה השניה וסופגת דחייה לא טבעית)

שנה שעברה הבן שלי (כיתה ב') שכנע חבר לחזור איתו באוטובוס (כנראה איחרו לאסוף אותו)
ועוד התנדב להראות לו איפה עולים ולשלם עליו ברב קו וכו'.
לבנתיים הדוד חיפש את החבר וההורים דאגו והנהלת בי"ס הייתה מעורבת והיה סיפור.
בסוף מצאו אותם בתחנת אוטובוס.
אני ידעתי על הסיפור מהאמא של אותו חבר שהתקשרה וראו שהיא חשבה היטב איך לומר
והיא הסבירה לי את כל הסיטואציה תוך כדי שהיא משבחת את הילד על הכוונה הטובה שלו
ומאוד מאוד הערכתי את שיחת הטלפון הזאת.
גם התרגשתי שהיא ידעה להסתכל בעין טובה על הילד שלי וגם שהיא שיתפה אותי במה שקרה.
אני מכירה את התכשיט שלי ומכירה את הפער ביכולות שלו לעומת היכולות של החברים שלו (לנסוע עצמאית באוטובוס)
ואם לא הייתי מקבלת את השיחה הזאת לא הייתי יודעת להסביר לו מהעיניים שלו איפה הוא טעה, והוא היה סוחב סיפור שהוא רצה לעשות טוב וכולם אומרים לו שהוא לא בסדר בלי להבין מה לא בסדר במה שעשה.

מה שאני רוצה להגיד בדוגמה הזאת:
1. יש דרך להציג כל דבר, עצם פתיחת הנושא לא צריכה להיות מעליבה
2. אי העלאת הנושא, היא בעצמה עלולה לפגוע. בסוף מדובר פה בילדים. ואם ההורה שלהם לא רק שלא יודע להסביר את הסיטואציה, אלא אפילו לא מודע אליה, הילד השני יצא פה נפגע.
את מציגה מהצד שלך ואני מציגה מהצד שלי מיואשת******
את אומרת שזה פוגע בך שלא יגידו לך ואני אומרת לך שבי זה היה פוגע אם היו אומרים לי. ואני מספיק חכמה להבין ש״הילדה שלי צריכה שקט״ אומר ש״הילדה שלך חופרת לה בראש״ וכן הלאה.

(כמו שאמרת שאת מכירה את התכשיט שלך גם אני מכירה את הבת שלי על תכונותיה הטובות והפחות... לא צריכה שאמא כלשהי תסביר לי אותן. ממש תודה.)
לא מזלזלת בהרגשתך שחוסר השקיפות פוגע אבל כן אומרת לך בפה מלא שאת צריכה להבין שמה שלך מתאים ובעינייך נראה הדבר הנכון לעשות לא בהכרח עובד ומתאים לכולם. למשל לי לא.
אז היית רוצה לנסות להמשיך לחבר בין בנותאמאשוני
כשהאמא השניה מנסה להפריד?
לא.מיואשת******
אבל אני רואה ושומעת את ההפרדה דרך הבת שלי ומבינה לבד
אם את מבינה לבד יופיאמאשוני
אבל אם לא, אז הילדה שלך (כנראה) תיפגע.
ועל זה אני מדברת.
כשהאמא ממשיכה לנסות לחבר.
לא בכל גיל הילדים קולטים ריחוק ובטח שלא משקפים לאמא.
תחשבי על הסיטואציה שכל השנה הבת שלך מדברת על חברה מסויימת ואת מבינה שיש קשר ומדי פעם מזמינה אלייך הביתה,
החברה לא באה כל פעם מסיבה אחרת (אוקי הגיוני, קורה)
אבל אז במסיבת סיום אחרי שנה שלמה את מבינה שבכלל לא היה פוטנציאל לקשר במקום להסביר לבת שלך שתמצא חברה אחרת נתת לה לנסות להתקרב לאותה ילדה.
אז לא מחייב שזה יהיה שנה שלמה, אבל גם כמה חודשיים- שלושה זה המון בשביל ילדה לנסות ליצור קשר חברתי
כשזה לא בא מהילדה אלא מאמא שלה.
(לילדים יש מריבות והשלמות שהם בגובה העיניים שלהם, אבל כשמדובר על מקרה של מבוגר שבוחש בקלחת ממש לא בטוח שהם יקראו נכון את המציאות)
אז אני אעצור בשלב הלא באה אלינו הביתהמיואשת******
זה דוגמא נהדרת. זה באמת קרה לנו. אחרי שלוש פעמים הבנתי שזה בכוונה והתירוצים הם תירוצים. אני לא חושבת שצריך להיות גאון בשביל להבין את זה. זה לא ״קורה״
זה קורה פעם , אולי פעמיים. לא פעם שלישית, וגם אחרי פעמיים נהוג שהילד שלא יכל מתקשר להזמין חזרה ביום אחר. אם הם לא עשו את זה, אז הם לא רוצים לבוא/שנבוא אליהם. וזהו. המסר נקלט.
פעמיים יכולים להתפרש על פני מספר חודשיםאמאשוני
אני לא אמא חופרת ולכן גם לא אזמין את אותו חבר לעיתים קרובות
ולא בכל קשר אני מתעמקת להבין מה הולך בדיוק
אבל אם הילד שלי ממש מבקש אז יכול להיות שאזמין שוב וגם פעם שלישית למרות שפעמים קודמות לא הסתדר.
אם הורה לא יודע שיש בעיה הוא לא בפוקוס על המקרה
בסדרמיואשת******
אז בפעם השלישית שהוא אמר לא כבר תביני? וזה שהוא לא מתקשר להזמין אף
פעם? מתישהו לדעתי אנחנו כן אמורים להבין. אולי יש לילד שלך בלי עין הרע מלא חברים ולכן לא שמת לב לחבר אחד, אבל אז זה גם לא כזה נורא שיש חבר אחד שלא רוצה בחברתו.
לא יודעת. לא שיצא לי המון להיתקל אבל יצא. והבנתי והסברתי לבת שלי שאם לא הולך אז יש מספיק חברות אחרות מקסימות שיהנו בחברתה
ודיברתי גם עם המורה לשמוע ממנה, זה הרבה יותר נעים לי לשמוע מהמורה בכללי מה היא רואה ואם היא הכניסה בזה משהו שאימהות אחרות אמרו לה זה גם מצוין.
מה שאני אומרת סהכ זה שאני ממש לא מעונינת לקבל טלפון משום אמא שמסבירה לי למה היא לא רוצה שהבנות שלנו יתחברו. בכל קונסטלציה זה לדעתי מעליב מאד. ואני מרגישה מספיק מסוגלת לזהות מה קורה במעגל החברתי שלה אם זה יגיע לכזו רמה של דחיה מתמשכת. זה המבט שלי על המצבים האלו.
לא קשור לדיון , רק אומרת שבן שלך לאעמקאביב
אשם ואין מה להאשים אותו במקרה כזה.
הורים של ילד שני איחרו ולא הסבירו לבן שלהם מה לעשות במידה וזה קורה. אם לא מסבירים טוב אז הרבה ילדים נלחצים ומנסים להגיע הביתה עצמאית. טעות שלהם.
אני רק מעלה נקודה.. אמא שמתקשרתבתי 123
למורה ומבקשת להחליף את המקומות ולהושיב עם חברה כנראה כן מודעת שלבת שלה יש איזושהי בעיה חברתית
ואם האמהות חברות האמא ממש תעלב
כמו שענו לך כבראני זה א
לדבר עם המורה ולבקש שתעשה את זה בצורה חכמה.מניסיון יש לבת שלי אחת כזו בכיתה שאני והאמא חברות טובות אבל הבנות פחות מסתדרות וזה בסדר גמור מבחינתי ואני ממש לא יוזמת חיבורים בינהם כי לבת שלי זה לא עושה טוב מכל מיני סיבות..
תודה יקרות קראתי את כולכןאנונימית לרגע1
וחיזקתן אצלי נקודות חשובות ⁦❤️⁩⁦❤️⁩
האמת, הייתי נותנת לבת שלך להחליט.סופי123
לא מאמינה ככ בסינון חברים. יש לילדים כמה חברים שאני לא אוהבת ושבחברתם ילדיי מתנהגים בצורה שאני פחות אוהבת... אבל אני מכבדת את הבחירה שלהם נותנת להם לבחור חברים בעצמם. מאמינה שזו זכותם ויותר מזה, שזה חלק מההתפתחות שלהם. לא מדברת על חברים מזיקים ממש (לא התנסיתי ב"ה)
היא עדיין קטנה וזקוקה לתיווך אנונימית לרגע1
כן. דיברתי על קטנים... (והיא כבר בבצפר, לא פיצית)סופי123
תיווך יכול להיות הרבה דברים, שהם בעיני משמעותיים יותר מלנתק אותה מהחברה מאחורי הקלעים... זו גישתי.
את גם נותנת לילדים לצפות בטלויזיהבלי בקרה?אנונימית לרגע1
ובמחשב, בלי סינון?
כי אם כן, כנראה הגישות שלנו שונות

ממש ממש ממש לא. מחשב לא נותנת בכלל,סופי123
טלויזיה רק תכנים שאני מכירה באופן אישי. אין שום קשר. מאמינה שילדים צריכים להתנסות בכל מיני סוגים של אינטראקציות חברתיות, שזה מפתח אותם כבני אדם. לא מסננת להם את בני גילם.
איזה יופי שלא נתקלת במקרים שמצריכים תיווך. אבל יש כאלומיואשת******
להתקשר למורה לבקש להעלים את החברה זה לא תיווךסופי123
תיווך זה לשבת עם הילדה ולחשוב איתה אם היא נהנית מהחברות הזו, מה היא מרוויחה ממנה, לשקף לה איך היא מתנהגת בחברות הזו ואולי לחשוב איתה ביחד אם כדאי לשבת ליד ילדה אחרת.
אני מאמינה שככה נכון. החבר המעצבן של הילד בגיל 4 שהציק לו הכין אותו לבריון של הכיתה בגיל 8, שמכין אותו להתמודדויות אחרות בחיים. לא מאמינה שצריך לזרוק ילדים לבד ואף פעם לא להתמודד אבל להגיד הילדה שלי שקטה שחלילה לא תתחבר עם ילדה סוערת יותר זה בעיני פשוט להפסיד את השיעור הכי חשוב של כיתה א. (או לא יודעת איזו כיתה הבת של הפותחת).
זו דעתי אני מבינה שהיא מקוממת אז משחררת. בטוח שזו לא הדרך הנכונה לכולם
לא מקוממת בכללמיואשת******
אני פשוט חושבת שיש כל מיני רמות של התמודדות וכל אמא תחליט מה מתאים לבת שלה לפי האופי שלה והגיל שלה
לא חושבת שלדבר עם המורה זהאני זה א
לזרוק את החברה שלא מתאימה זה לעשות צעד שלילדה בגיל קטן קשה לעשות.
בלי קשר למה אני עושה מאחורי הקלעים תמיד נותנת גם כלים מעשיים לילדה אבל יש מקרי קיצון שצריך כן להתערב.למשל חברה שכל הזמן מעליבה או מפריעה מסיבה אחרת אני אדאג בעדינות ליצור הפרדה שתבנה אגב חברות נכונה ובריאה יותר.למשל הבת שלי סיפרה על ילדה שהגיע ביום הראשון ולא ניה לה מקום לשבת והבת שלי היחידה שהציעה לה לשבת לידה ואחכ הבת שלי סיפרה לי שהילדה כל הזמן צועקת עליה.לא מהרתי להתערב נתתי לה הזדמנות לפתור את העניין לבד.כן נתתי כלים להתמודד.למחרת סיפרה לי שהיא עברה מקום.במקרה אחר שכן היה צורך התערבתי וביקשתי שיעבירו מקום כי הן לא מסתדרות ...כל מקרה לגופו
מסכימהאביול
אמא שלי הייתה מנסה להתערב לי בחברויות, וזה ממש לא היה נעים. אם זה לא ממש משהו בעייתי, הייתי נותנת לה לבחור לבד את החברות
יש מקרים הילד שלך נהנה מחברת המזיקאנונימיותאחרונה
הוא לא רואה שהחבר הזה מציק ומזיק לו ולא טוב לו
ואתה כהורה רואה שההשפעה עליו שלילית.
ולכן תיווך כזה כמו שאת מציעה לא יעזור, הילד שלך מאוד נהנה מבחינתו זה חבר טוב שלו וכיף לו איתו וכאן כהורה עם פרספקטיבה רחבה יותר מילד בכיתה ג אתה מתערב מאחורה.
למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
עם צ'קים אפשר ללכת להוצאה לפועל!!רוני 1234

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!


וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

אגב, יש חברה בשם וויצ'קרוני 1234
שנותנת שירותים שונים בתחום הזה. בין היתר הם נותנים ערבות (בתשלום, כמו ביטוח) ועוזרים לפנות דיירים סרבנים.
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקורית
אני לא חושבת שהם עושים את זה מרשעותפרח חדשאחרונה

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדש

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

יכול להיות המון דבריםבשורות משמחות

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

לא אנטיביוטיקה ולא סטרספרח חדשאחרונה

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

תודה על התשובהדרקונית ירוקה

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אפשר לסגור את הגלריה עם וילון?רוני 1234אחרונה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום

אולי יעניין אותך