אני בדיוק ככה, הייתי אצל מאמן אישי והמצב השתפר.

אבל זאת עבודה שתצטרכי לעשות בכל רגע בחייך

אבל יש לך מערכת אמונות שנרכשו לאורך 20-30 שנה, זה לא פשוט.

יש את המשפט: יותר קל לסיים את הש"ס מלשנות מידה אחת בחיים. זה נראה לי מייצג

ללמוד לקבל את זה שאת אנושית

שאת בשר ודם

שכל יצורי האנוש הם לא מושלמים

הם טועים לפעמים

הם נופלים לפעמים

וקמים

ושוב נופלים 

וקמים

וזה זה מה שהופך אותך לאנושית.

לא המושלמות, שלא ההשתדלות.

שחוסר השלמות, והפעמים שאת לא מצליחה, והטעויות, והחסרונות שבך - הם חלק בלתי נפרד מהחיים ומהיותך בת אנוש.

לא יכול להיות אחרת.

זה מצחיק כמה שזה ברור - אבל זה מדהים עד כמה זו הבנה חשובה מאוד מאוד מאוד

במיוחד לאנשים פרפקציוניסטים

במיוחד לאנשים שרוצים לעשות טוב לכולם ולעזור

במיוחד לאנשים שלא רוצים לפגוע

במיוחד לאנשים שרוצים שהכל יהיה טוב תמיד

ואז כל מה שעלול להתפרש כפגיעה במישהו

או כטעות

או חסרון -

לפעמים הם חושבים שזה אומר שסוף העולם הגיע

ושהם בעצם בני אדם נוראיים

ושהם לא יוצלחים ושהם כישלון

וכו' וכו'

וזה ממש שקר!

זה רק אומר שהם בני אדם - זה הכל!!!

אני ממש זוכרת שהייתי במקום הזה בילדות/נערות, ולקח לי כמה וכמה שנים לעבוד על המקום הזה.

מהרגע שהבנתי את הבסיס - שהקב"ה לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים, כי רק הוא לבדו מושלם, אלא מצפה מאיתנו להשתלמות, להשתדלות, להיות *בני אדם* זה כבר הרגיע אותי.

הידיעה ש*כל* בן אדם שהיה אי פעם טעה

כולל ענקי ענקים כמו דוד המלך ע"ה ומשה רבינו ע"ה ובאמת "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

הידיעה שקשיים, הנפילות, החסרונות הם חלק בלתי נפרד מהחיים, אין אדם שאין לו אותם, אין!

וללמוד לאהוב את עצמי כמו שאני וזהו.

זה בהחלט תהליך - אבל גם בהחלט אפשרי!

את יכולה להצליח לבד,

את יכולה להצליח בעזרה של האיש שלך/חברה/אחות/משפחה וכו'

את יכולה להצליח בעזרת ליווי של ספר/הרצאות/סדנה

את יכולה להצליח בעזרת ליווי של איש מקצוע כמו פסיכולוג/יועץ/מאמן

תזכרי שלא משנה מה תעשי - את יכולה להיות האדם הכי טוב ומוצלח בעולם - תמיד תמיד יהיה מישהו/י/ם שלא "תבואי להם טוב בעין".

ככה זה.

כמו שאומרים על מרדכי היהודי "ורצוי ***לרוב*** אחיו"

אפילו הוא.

לרוב.

לא לכל.

אי אפשר לכל.

אי אפשר!

יש מילארדי אנשים בעולם, לא משנה מה תעשי - חלק יתחברו ויאהבו וחלק לא

חלק ממש יודו לך וחלק לא יסבלו אותך.

(סתם דוגמא מצחיקה על עצמי,

אני כותבת כבר יותר מ13 שנים בפורומים,כאן רק חצי שנה אבל לפני כן בכיפה -

וחלק מהמגיבים התחברו ואהבו את מה שכתבתי ואת הסגנון

וחלק לא יכלו לסבול את הסגנון ואותי

ו@פשוט אני שהכיר אותי מכיפה יכול להעיד גם שחלק ממש אמרו שהתגובות שלי גורמות לו לרצות להיות אלים כלפיי או מחרפנות אותו, וחלק אמרו שאני חיה בעולם של דובוני אכפת לי ועוד פנינים חחח

אותי זה היום מצחיק בעיקר, משמע, וגם מובן.

אי אפשר שבאמת *כולם* יתחברו אליך, חלק יאהבו, חלק לא, חלק ישנאו - וזה בסדר!

את מי שאת, ותישארי המדהימה שאת!

ומי שבא לו בטוב - הרוויח אותך!

ומי שלא - הפסד שלו

בהצלחה יקרה,

מוזמנת להמשיך לשתף אם בא לך, כפי שאת רואה אני אוהבת לחפור

חוברת מתנה עבורך

זה לומר לעצמי, שגם אני בנאדם, אסלח לעצמי כי זה דבר שנעשה

בשוגג, כמו שאסלח לאחרים. אל תלקי את עצמך כל כך.

תגידי לעצמך בכל פעם שההרגשה הזו עולה "שדי אני את שלי ניסיתי , אם מישהו אחר

בוחר להיפגע או.. אז זה שלו..

אין לך שליטה על כלום.

רק על עצמך, להיות טובה עם אחרים אבללל באותה מידה לא לבטל את עצמך בשום אופן.

תנסי כל פעם בסיטואציה אחרת, מנסיון זה כן עוזר.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת